פסק דין 1. ביום 20/10/94 שודרה בערוץ השני של הטלביזיה תוכנית הארוח "רובי", אשר יוחדה לבעיית הנשים המוכות בישראל (להלן: התוכנית). התוכנית הופקה על ידי הנתבעת השנייה, האולפנים המאוחדים בע"מ, עבור הנתבעת הראשונה, טלעד אולפני ירושלים בע"מ. הנתבעת הראשונה היא חברה בעלת זכיון לשידורי טלביזיה בערוץ השני, ובמסגרת שעות השידור המוקצות לה, שודרה התוכנית. בתוכנית נטלו חלק, בין היתר, שלושה גברים אשר חשפו את סיפורם האישי בהקשר זה, לרבות היותם גברים אשר היכו את נשותיהם. אותם גברים סיפרו כיצד הפכו לגברים מכים ותארו את אופן התמודדותם עם הבעיה, השתתפותם בסדנאות טיפול וכיוצא באלה. אחד מאותם שלושה גברים היה התובע. למעשה, התוכנית נפתחה בסיפורו האישי של התובע אשר ישב על הבמה בחברת הגב' רובי פורת-שובל, מגישת התוכנית. לאחר מכן, התרחב "פאנל" המשתתפים, בין היתר, על-ידי הצטרפותם של שני גברים נוספים אשר שיתפו את הקהל ואת הצופים בסיפורם האישי, עובדת סוציאלית, אשה מוכה ויניב בוחבוט אשר אימו כרמלה הרגה את בעלה ומשתתפים נוספים. התוכנית הוקלטה בנוכחות קהל אשר הגיב לדברי חברי הפאנל במחיאות כפיים, בהערות ביניים או בדברים למקרופון. התובע, כמו גם יתר המשתתפים בתוכנית (להוציא המגיבים מהקהל) ישבו על כסאות על-גבי במה חשופה שלא מאחורי שולחן או אביזר תפאורה אחר. התובע ישב על הבמה לכל אורך התוכנית, היינו, מרגע שהתחילה ועד שהסתיימה. השתתפותו בתוכנית התבטאה בהבאת סיפורו האישי ובהשמעת תגובות לדברי משתתפים אחרים והערות בנוגע לחלקיה האחרים של התוכנית. התוכנית שודרה בשידור שני בערוץ השני של הטלביזיה בתאריך 3/3/97. התביעה שבפני הוגשה בתאריך 25/12/97, היינו, לאחר השידור השני של התוכנית. 2. התובע טוען, כי עובר למתן הסכמתו להשתתף בתוכנית הובטח לו על-ידי נציגיה של הנתבעת השניה כי יצולם בהסוואה, כך שלא ניתן יהיה לזהותו. התובע טוען כי הסכמתו להשתתף בתוכנית הותנתה בכך שיוסווה באופן מוחלט כך שאף אחד לא יוכל לזהותו. לטענת התובע ניתנה הבטחה כזו על-ידי התחקירנית, גב' עירית תאומים, אשר שוחחה עימו בטלפון והפצירה בו להשתף בתוכנית. התובע טוען, כי התחקירנית אמרה לו בטלפון, "כי בתוכנית יסוו את המשתתפים, וכי אף אחד לא יכיר אותי... אותה גברת המשיכה ללחוץ ואמרה לי באותה שיחת טלפון, כי 'אפילו אשתך לא תזהה אותך' וכן ש 'אין לך ממה לחשוש'" (סעיף 4 לתצהיר התובע). לטענת התובע, ניתנה הבטחה נוספת בנוסח זהה על-ידי תחקירנית נוספת, גב' מלכי דרורי, אשר נפגשה עם התובע בבית קפה בתל אביב לפני צילום התוכנית. לדבריו, "כל השיחה עם אותה גברת בבית הקפה התנהלה סביב עניין הסוואתי וסביב הבטחתה שלא יזהו אותי בתוכנית, כאשר היא המשיכה לשכנע אותי שאין כל סיכוי שיזהו אותי, שכן הבטיחה שהקול שלי יעוות וישונה וכן הבטיחה כי הצלקת שבפני תוסווה באמצעות איפור, וכן שישתמשו באמצעי הסוואה אחרים, שמאפרים מומחים מטעמם ישתמשו בהם כדי להסוות אותי. היא אף שבה והבטיחה כי 'אפילו אשתך לא תזהה אותך'"(סעיף 6 לתצהיר התובע). הבטחה שלישית ברוח זו ניתנה לטענת התובע, על-ידי המנחה, גב' רובי פורת-שובל, אשר פגשה בתובע לראשונה זמן קצר לפני הקלטת התוכנית, ואמרה לו שאף אחד לא יוכל לזהות אותו (סעיף 7 לתצהיר התובע וראה גם עמ' 11 לפרוטוקול). בבית המשפט אמר התובע בהקשר זה: "אני חשבתי שתראה אותי מטושטש או שתוציא לי את הקול צרוד. אני לא הבנתי בזה. אמרו לי מאה פעם שלא יכירו אותי" (עמ' 14 לפרוטוקול). 3. גב' עירית תאומים וגב' מלכי דרורי העידו בבית המשפט. הגב' פורת-שובל לא הוזמנה להעיד על-ידי מי מהצדדים. 4. אין חולק כי התובע צולם כשהוא מאופר בפניו, חובש פאה ומרכיב משקפיים כהים. כמו כן, הוצג התובע במהלך התוכנית כ"משה". קולו של התובע לא עוות ולא שונה באמצעים טכניים, ולא נעשה כל שימוש באמצעים טכניים אחרים לטשטוש דמותו. נהפוך הוא. כפי שציינתי, צולם התובע כשהוא יושב על כסא המוצב על במה חשופה, כך שניתן היה להתרשם גם ממבנה גופו, מלבושו, מ"שפת הגוף" שלו וכיוצא באלה. הוא הדין בשני המשתתפים באחרים בתוכנית "דני" ו-"יעקב" אשר ישבו לצידו של התובע. "דני" חבש על ראשו פאה מתולתלת. "יעקב" חבש ככל הנראה פאה וזקן. 5. התובע טוען כי בכך הופרה ההבטחה אשר ניתנה לו, כי יוסווה לחלוטין כך שאיש לא יוכל לזהותו, אפילו הקרובים לו ביותר. עוד טוען התובע, כי הנתבעת השניה נהגה בחוסר מקצועיות ובחוסר סבירות בכך שהתרשלה בהסוואתו של התובע. כך, סימני היכר בולטים של התובע כמו קולו וצלקת הקיימת בפניו לא הוסוו. התובע טוען, כי "על הנתבעת מס' 2 לתת את הדין על הקלות הבלתי נסבלת בה חשפה לעין כל את התובע ב'מערומיו' תוך חדירה לפרטיותו, ותוך פגיעה בזכויותיו, והכל מתוך חוסר אכפתיות ולהיטות לעשיית רווח קל" (סעיף 24.4 לסיכומי התובע). אשר לאחריותה של הנתבעת הראשונה טוען התובע, כי זו אחראית לתוכן השידורים ולאופיים, ובעניינים הקשורים לפגיעה בצנעת הפרט, ההחלטה הסופית היא בידיה. הנתבעת הראשונה התרשלה בפיקוח על הנתבעת השנייה בכך שאיפשרה את שידורה של התוכנית באופן שתואר. התובע מוסיף וטוען, כי הפרת ההבטחה אשר ניתנו לו על-ידי נציגי הנתבעת השניה, כי זהותו תוסווה באופן מוחלט וכן התרשלות הנתבעות כלפיו באופן שתואר גרמו לו נזקים גדולים ביותר. בהקשר זה נאמר בסיכומי ב"כ התובע "... אין חולק לגבי הנזקים האדירים שנגרמו לתובע בעקבות השתתפותו בתוכנית וחשיפתו לעיני קרוביו ומכריו הכוללים, בין היתר: א. נזק בלתי הפיך למערכת היחסים של התובע עם אשתו (באותה תקופה היו ליחסי התובע ואשתו עדנה בעקבות השתתפותו של התובע בסדנה). ב. נזקים אדירים לתובע בתוך משפחתו הקרובה והרחוקה. ג. בושה ועוגמת נפש בפני מכרים ו/או חברים ו/או חברים לעבודה ו/או שכנים חדשים. ד. פיטורין מהעבודה" (לפירוט נזקי התובע ראה סעיפים 19 - 33 לתצהירו). בכתב התביעה טען התובע, כי נזקיו כתוצאה מהתנהגות הנתבעות מוערכים בסכום של 1,014,000 ש"ח, באופן הבא: בגין פגיעה בהשתכרות סך של 14,000 ש"ח ובגין נזק שאיננו ממוני סך של 1,000,000 ש"ח. אף על פי כן העמיד התובע את תביעתו על סך 350,000 ש"ח "לצרכי אגרה בלבד". לא למותר לציין כבר בשלב זה, כי הסכום הנ"ל של 14,000 ש"ח בגין פגיעה בהשתכרות או כל סכום אחר בנוגע לראש נזק זה איננו מופיע בתצהירו של התובע. אין בתצהיר או בנספחיו גם כל נסיון לפרט את הנזק שנגרם לתובע בגין הפסד השתכרות ולתמוך אותו במסמכים או בראיות אחרות. 6. הנושא הראשון שיש להידרש לו, איפא, הוא דבר ההבטחה שהתובע טוען כי ניתנה לו עובר להסכמתו להשתתף בתוכנית וכתנאי להסכמתו להשתתף בה, כי זהותו תוסווה כך שאיש לא יוכל לזהות אותו, ואפילו אשתו ובני משפחתו הקרובים. 7. בבית המשפט העידו התחקירניות עירית תאומים ומלכי דרורי. עירית תאומים שוחחה עם התובע בטלפון לפחות פעם אחת, ואולי יותר, לאחר ששמו התקבל במערכת התוכנית מן הגורמים המנחים את הסדנאות לטיפול באלימות במשפחה. העדה לא זכרה הרבה מתוכן השיחה עם התובע, ובכל הנוגע לנושא ההסוואה, אמרה "לגבי ההסוואה בתוכנית דיברתי איתו, סביר להניח, על פיאה, משקפיים ואולי זקן. אלו התנאים בדרך כלל. אני לא זוכרת על מה דיברתי איתו במפורש" (עמ' 8 לפרוטוקול). לבית המשפט הוגש ת1/, דף תרשומת שערכה העדה תוך כדי שיחה בטלפון עם התובע ביום 4/10/94. בדף נרשם, בין היתר, כי התובע "רוצה לדבר ומרגיש שיש לו מסר לאומה: 'מי שסובל מבעיית האלימות במשפחה, במקום להתחיל ריב וקללות ולהגיע לבתי משפט מעצרים וקנסות, צריך לנתק מגע ל10- דקות, כאילו הבנאדם חרש'." אין בת1/ כל איזכור של נושא ההסוואה. מלכי דרורי נפגשה עם התובע בבית קפה בתל אביב ופגישתם ארכה כשעתיים. בכל הנוגע לשאלת ההסוואה, אמרה העדה בתצהירה: "התובע ביקש כי יוסווה במהלך התוכנית וביקש לדעת באילו אמצעים יוסווה. אני פירטתי לו מהם האמצעים בהם אנו משתמשים לצורך הסוואת מרואיינים בתוכנית והוא הביע את שביעות רצונו מהם. אציין, כי לא הובטח לתובע מעולם כי יינקטו אמצעים טכנולוגיים על-מנת לטשטש פניו וקולו - יובהר כי אם היה מועלה תנאי שכזה, היינו מוותרים על שיתוף התובע בתוכנית, שכן טשטוש טכני שכזה פוגע בצורה קשה באיכות התוכנית. כמו כן אמרתי לתובע במפורש, כי בני משפחתו ומכרים יוכלו לזהותו, אך סביר כי אדם מן הרחוב שאינו מכירו, לא יזהה אותו". בחקירה הנגדית בבית המשפט דבקה העדה בגירסה, כי לתובע לא הובטח שייעשה שימוש בתוכנית באמצעי הסוואה טכניים כמו עוות הקול וטשטוש התמונה וכן לא הובטח לו כי זהותו תוסווה באופן מוחלט. בעדותה אומרת גב' דרורי: "בשיחה עלו שני נושאים עיקריים, מה כוללת ההסוואה, ועד כמה יזהו או לא יזהו אותו. הוא שאל אותי מה אנחנו עושים והסברתי לו שאנחנו מאפרים את האנשים באיפור כבד ומנסים לשנות את צבע העור שלהם באמצעות איפור, מלבישים להם פיאה, משקפיים, אם צריך שפם זקן, למאפרת יש את כל האמצעים ומחליטים יחד מה לעשות. הדבר השני שהוא שאל אותי אם יש אפשרות שנטשטש את הקול, ואני קיבלתי הנחיות מפורשות עוד בתוכניות קודמות לא להבטיח לשום משתתף בתוכנית לטשטש את הקול... אנחנו נכנסנו לפירוט בעניין זה. העניין של ההסוואה תפס מקום מכובד בשיחה שלנו ואני אמרתי לו בפרוש, הוא שאל אותי מה זה הסוואה, אמרתי לו תראה אני לא חושבת שהמשפחה שלך לא תכיר אותך אבל אני חושבת שאנשים שאתה הולך ברחוב לא ידעו שאתה גבר מכה, זה הרעיון שלנו בהסוואה" (עמ' 20 לפרוטוקול). העדה נחקרה ארוכות בעניין זה על-ידי ב"כ התובע והיא חזרה ואמרה, כי לא הובטחו טשטוש קול או צילום בצללית ולא הובטחה הסתרת הזהות מפני סביבתו הקרובה של התובע. כפי שכבר הוזכר, התובע בחר שלא להזמין את גב' רובי פורת-שובל להעיד, ולכן לא ניתן היה לשמוע את גירסתה בכל הנוגע לחילופי הדברים בינה לבין התובע עובר לצילום התוכנית (על המשמעות שיש ליתן לאי הבאתה של ראיה רלבנטית, ראה: ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ באמצעות בנין דור בע"מ נ' רוזנברג ואח', פ"ד מז (2) 605, בעמ' 614 - 615, והאסמכתאות המוזכרות שם). 8. בשאלת ההבטחה בדבר הסוואת זהותו של התובע עומדת, איפא, עדותו של התובע, כשהיא לעצמה, נגד עדויותיהן של שתיים מתוך השלוש אשר כביכול נתנו את ההבטחה, התחקירניות עירית תאומים ומלכי דרורי. במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בעניין ההבטחה, אני מבכרת את גירסת הנתבעות, כי ההבטחה היחידה שניתנה היא כי יינקטו אמצעי הסוואה כגון איפור ושימוש בעזרים (פיאה, משקפיים וכדומה), אשר ימנעו את זיהויו של התובע על-ידי "האדם ברחוב" אשר אינו מכיר אותו בהכרות קודמת. כפי שאמרה הגב' דרורי, "כאשר מדובר בתוכנית בפריים טיים זה קורה הרבה שאנשים ברחוב מזהים את המשתתפים ואת זה רצינו למנוע" (עמ' 21 לפרוטוקול). אבאר טעמי. 9. שתי התחקירניות העידו, כי קיים נוהל בנוגע להסוואת מרואיינים לפיו קיים "סל" קבוע של אמצעים, הכולל איפור הפנים, שימוש באביזרים, כגון, פיאה, משקפיים, שפם וזקן ועשיית שימוש בשם בדוי, ממנו מאפשרים למרואיין לבחור את האמצעים הנראים לו. "סל" האמצעים הוא קבוע ואינו כולל שימוש באמצעים טכניים כגון עוות הקול, טשטוש התמונה, צילום בצללית וכדומה. אין סיבה להניח, כי בעניינו של התובע נעשתה סטייה מן הנוהל וכי ניתנה הבטחה לנקיטת אמצעים חריגים. העדות אף ציינו, כי לו עמד התובע על נושא ההסוואה באמצעים טכניים, היו מוותרים על השתתפותו. 10. שאלת היקף ההסוואה נגזרת מאמצעי ההסוואה בהם נעשה שימוש. ככל שאלה מגוונים ומתוחכמים יותר, כך ניתן להשיג הסתרת הזהות האמיתית בפני אנשים רבים יותר, לרבות אלה הנמצאים במעגל הקרוב לאדם שאת זהותו מבקשים להסתיר. אמצעי ההסוואה בהם נעשה שימוש בענייננו אינם יכולים בדרך כלל להסתיר את זהותו של המוסווה בפני אנשים המכירים אותו (והשווה לדברי העד חיים גולדברג בעמ' 27 לפרוטוקול). איפור הפנים, חבישת כובע או פיאה, ואפילו הדבקת זקן אינם משנים זהותו של אדם. זהותו של אדם משולה לפסיפס הבנוי מפרטים רבים מאוד, כגון, צורת פניו, מראה פניו, קולו, חזותו הכללית, משקלו, צבע שערו, סימנים מיוחדים בחזותו וכדומה. זיהויו של אדם מוכר תוך כדי התבוננות בו מקרוב איננה נעשית על יסוד כל פרטיו המזהים. בדרך כלל די בחלקם. לכן, כאשר מתבוננים באדם מוכר היושב על כסא ומאזינים לדבריו, ניתן על נקלה לזהותו גם אם הוא חובש פיאה או משקפי שמש. אין באמצעי הסוואה אלה כדי למנוע את זיהויו על-ידי מי שמכיר אותו, אך יש בהם כדי למנוע את זיהויו על-ידי אדם הרואה אותו לראשונה בעת הצפייה בטלביזיה. על יסוד האמור לעיל יש לקבוע, כי העובדה שנעשה שימוש באמצעי הסוואה "קלים", כפי שפורט לעיל, תומכת בעדות התחקירניות אשר העידו, כי לא ניתנה לתובע הבטחה בדבר הסתרת זהותו בפני אלה המכירים אותו. לנוכח אמצעי ההסוואה בהם נעשה שימוש לא יתכן היה לתת הבטחה כזו שדבר הפרתה הוא קרוב לוודאי וצפוי מראש. 11. העדה מלכי דרורי אישרה כי התובע התעניין מאוד בנושא ההסוואה וביקש לדעת פרטים על כך. נושא ההסוואה עלה, אם כן, במגעים בין התובע לתחקירנית התוכנית ומוצה בשיחה שביניהם. אני מקבלת את עדות הגב' דרורי כי נהגה על-פי המקובל, וכי פרטה בפני התובע את כל אמצעי ההסוואה הקיימים ואף הסבירה לו את היקף ההסתרה המושגת. התובע בחר להשתתף בתוכנית על אף ההסברים שקיבל. הוא בחר אף שלא לספר לבני משפחתו ומכריו, לרבות אשתו, כי הוא עתיד להשתתף בתוכנית. "קודם כל אחד מהמרואיינים האלה שאותם הזכרת בא עם אשתו ולא היה לו ממי להתחבא. הבעיה שאני לא הודעתי שאני הולך לתוכנית חוץ מבת דודתי" (ראה עמ' 13 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, כאשר התובע קיבל הסבר מלא ומפורט בנושא טיב ההסוואה והיקפה לא יכולה להישמע מפיו הטענה, כי סבר שהמדובר בהסוואה אשר תמנע זיהויו על-ידי סביבתו הקרובה. 12. גם בעת ההכנות לצילום התוכנית ובמהלך צילומה התנהלו הדברים באופן שהוסבר לתובע על-ידי הגב' דרורי בפגישתם בבית הקפה. התובע הגיע לאולפני ההקלטה והוכנס לחדר האיפור יחד עם המשתתפים האחרים בתוכנית. לגבי כל אחד מהם נבחרו אמצעי הסוואה מתוך אותם אמצעים עליהם דובר בשיחה המקדימה: זקן, פאה, משקפיים וכדומה. גם פניו של התובע אופרו, ניתנו לו משקפיים כהים ועל ראשו נחבשה פאה. הנתבעות טוענות כי התובע היה שותף בבחירת אמצעי ההסוואה והוא זה שהחליט לבחור באותם אמצעים שהוזכרו. התובע טוען, כי לא שוחחו עימו בענין זה וכי הפקיד עצמו בידיה של המאפרת. בכל מקרה, אין מחלוקת כי כל העת ישב התובע מול מראה גדולה ויכול היה להתבונן מקרוב בדמותו הנשקפת במראה ולראות בדיוק כיצד הוא נראה עם אותן "תוספות" שנבחרו לגביו. התובע לא מחה באותו שלב על טיב ההסוואה ואף לא לאחר מכן. התוכנית צולמה והתובע נטל בה חלק פעיל. כפי שהזכרתי, המדובר בתוכנית ארוח בה נדונה סוגיה מסויימת על-ידי פאנל של מרואיינים. בתוכנית מושא התביעה היה הנושא בעיית הנשים המוכות בישראל. התובע פתח את התוכנית בסיפורו האישי. לאחר מכן הצטרפו משתתפים נוספים ובהם שני גברים מכים, שאף הם הופיעו בחסות אמצעי הסוואה דומים לאלה של התובע. בכל מהלך התוכנית ישב התובע על כסא שהוצב על הבמה, כחלק מן הפאנל, מול קהל הצופים, ונטל חלק פעיל בתוכנית תוך הבעת עמדותיו ודעותיו בנושא הדיון. כך, למשל התייחס התובע לדבריו של יניב בוחבוט, התווכח עם בחור מהקהל, אשר הביע עמדה אשר נגדה את דעתו, ועוד. תלונתו הראשונה של התובע בנוגע להסוואה הושמעה כשלוש שנים לאחר השידור הראשון של התוכנית, בשנת 1997, לאחר שידורה השני. תאור זה של מהלך ההכנות לצילום התוכנית וצילום התוכנית מתיישב עם גירסתן של הנתבעות וסותר את גירסת התובע בדבר הבטחה לעוות הקול, טשטוש התמונה, צילום בצללית וכדומה. הכנתו של התובע לצילום בחדר האיפור באופן שתואר וצילום התוכנית כשהוא יושב בפאנל מרואיינים מול קהל ומשתתף בדיון רב משתתפים הם בבחינת סופו המעיד על תחילתו. אין המדובר בענייננו בראיון אינטימי בו התבקש התובע לספר את סיפורו בפני המראיין, אלא, כאמור, בהשתתפות ברב-שיח הכולל משתתפים רבים, תוך ניהול דיאלוג עם המנחה, עם חברי הצוות ועם אנשים מהקהל. 13. סיכומה של נקודה זו, מכל הטעמים שנמנו לעיל, הגעתי למסקנה כי אין לתת אמון בדברי התובע בדבר הבטחה שניתנו לו כביכול להסוות את זהותו באופן מוחלט תוך שימוש באמצעים טכניים. אני מבכרת את גירסת הנתבעות בענין זה, ולכן אני קובעת כי לתובע לא ניתנה הבטחה כי זהותו תוסווה כך שאיש לא יוכל לזהות אותו, לרבות בני משפחתו הקרובים. נושא ההסוואה עלה בשיחות המקדימות בין התובע לבין נציגות הנתבעת השניה ואף תפס "מקום נכבד" בפגישה עם הגב' דרורי. התובע קיבל הסבר מפורט בנוגע לטיב ההסוואה והאמצעים הננקטים בדרך כלל בתוכניות ארוח מסוג זה. בענין זה נאמר לו, כי נעשה שימוש אך ורק באיפור ובאביזרים כמו פאה ומשקפיים, אך לא באמצעים טכניים לעוות הקול או לטשטוש התמונה. עוד נאמר לו, כי האפקט המושג הוא מניעת זיהויו של המשתתף בתוכנית על-ידי האדם ברחוב שאינו מכיר אותו - זאת ותו לא. אין באמצעים האמורים כדי למנוע זיהויו של המשתתף על-ידי מכריו, לרבות בני משפחתו. התובע, אשר העיד על עצמו כי יש לו "מסר לאומה" בנושא אלימות כלפי נשים, בחר להשתתף בתוכנית על אף חוסר הכוונה להסוות את זהותו בפני מכריו ולא בעטיים של אמצעי ההסוואה שהובטחו לו. התובע היה מעוניין לשתף את הציבור בנסיונו האישי ובלקחים שהפיק מתהליך השינוי שעבר, בין היתר, באמצעות ההשתתפות בסדנה לגברים מכים, והוא היה מוכן לעשות כן על אף שהדבר היה כרוך בחשיפתו בפני מכריו ובני משפחתו. מאחר שלא ניתנה לתובע הבטחה להסוואה מוחלטת של זהותו, ממילא לא הופרה הבטחה כזו. עדי התביעה, מכריו וידידיו של התובע אשר זיהו אותו כמי שהשתתף בתוכנית, העידו על הכרות רבת שנים עם התובע ועל יכולת לזהותו אף ברחוב ומרחוק. אין תימא שזיהו אותו גם כאשר חבש פאה ומשקפי שמש. 14. בנסיבות אלה הגעתי למסקנה, כי התובע לא הוכיח גם את הטענה, כי הנתבעות או מי מהן נהגו בחוסר מקצועיות בעניין הסוואתו והפרו את חובתן כלפיו שלא לחשוף אותו "במערומיו". התובע הוא אדם מבוגר האחראי למעשיו. התובע החליט להשתתף בתוכנית ארוח בנושא אלימות נגד נשים ולשתף את הציבור בחוויותיו האישיות כגבר מכה ובתהליך השינוי שעבר, בין היתר, בעקבות השתתפותו בסדנה. התובע שם את הדגש על היכולת להימנע מאלימות ולא על הכניעה לה. במובן זה ביקש התובע להעביר מסר חיובי של התמודדות עם יצר האלימות והכנעתו. לא הנתבעות חשפו את התובע ב"מערומיו", אלא התובע עשה כן בעצמו. כפי שבואר לעיל, הוא החליט להשתתף בתוכנית על אף שקיבל הסבר מפורט בדבר טיב ההסוואה ואמצעי ההסוואה ולא בעטיים של אותם אמצעים. הוא אף החליט שלא לספר לאשתו על השתתפותו בתוכנית. איני מקבלת את דבריו בהקשר זה, כי "הלכתי לטלבזיה כדי להעביר את המסר ובגלל שהבטיחו לי שתהיה הסוואה, וההסוואה היתה יותר חשובה" (עמ' 10 לפרוטוקול). כפי שנאמר, התובע השתתף בתוכנית למרות ההסוואה ולא בגללה. בנסיבות אלה, אין הנתבעות חבות כלפי התובע יותר ממה שהוא חב כלפי עצמו. 15. נתתי דעתי לטענת התובע, כי הצלקת שעל פניו לא הוסוותה כיאות בעת האיפור וכי ניתן היה להבחין בה בעת הצפייה בתוכנית. אכן, ניתן להבחין בצלקת שעל פני התובע בעת צפייה בצילום פניו מקרוב, כפי שאכן ארע פעמים ספורות במהלך התוכנית. יתכן, כי ניתן היה להעלים את הצלקת בעת האיפור לקראת צילום התוכנית לו ניתנה תשומת לב מיוחדת לכך, ואולם בנסיבות שתוארו איני רואה לייחס לעובדה זו משקל מכריע, שכן זיהויו של התובע על-ידי מכריו ובני משפחתו לא נסמך על קיומה של הצלקת דווקא (נושא הצלקת לא עלה כלל בעדות אותם מכרים של התובע אשר זיהו אותו במהלך הצפייה בתוכנית). הזיהוי הוא פועל יוצא של כל אותו פסיפס נתונים המרכיב את זהות התובע. האיפור והשימוש בפאה ובמשקפיים פגמו במידת מה בשלמות הפסיפס אך לא מנעו את זיהוי תמונת התובע. 16. טענה נוספת שיש להתייחס אליה היא הטענה, כי הגב' רובי פורת-שובל, מנחת התוכנית, אמרה במסגרת דברי הפתיחה את הדברים הבאים: "היום נפגוש גברים שחצו את הסף... הגברים שנפגוש יהיו בהסוואה כדי לא לחשוף ולא לפגוע בילדיהם ובמשפחותיהם. הוא יכול להיות השכן שלך, המעסיק שלך, העובד שלך, ומעולם לא העלית בדעתך. הוא בהסוואה..." התובע טוען, כי דברים אלה מעידים "כמאה עדים" על ההבטחה שניתנה לו כי יוסווה כך שאף אדם לא יוכל לזהותו. הנתבעת השנייה אינה משיבה לטענה זו בסיכומיה, ויש להצטער על כך. נתתי דעתי לטענתו של ב"כ התובע בהקשר זה, ואולם הגעתי למסקנה כי אין בדבריה הנ"ל של מנחת התוכנית במהלכה כדי לשנות מן המסקנות אליהן הגעתי. חלקה של המנחה, הגב' רובי פורת-שובל, בהפקת התוכנית לא הובהר. העדה גב' מלכי דרורי, אשר נשאלה "מה הקשר בינך לבין רובי בהכנת התוכנית", השיבה: "מזערית. כל הרעיון הוא לבודד את הקשר בין המרואיינים למנחה כדי שתהיה התרגשות מהפגישה הראשונית או הכמעט ראשונית בעת ההקלטה. לצורך זה אני מתווכת. אני אמורה לכתוב את הסיפור שלו לתאר אותו בפני רובי כדי שהיא תדע מי המרואיין" (עמ' 20 - 21 לפרוטוקול). לבד משאלה ותשובה זו לא הובאו כל ראיות אודות חלקה של המנחה בהפקת התוכנית, מידת מעורבותה וכדומה. כמו כן, לא התחוור מי כותב את דבריה של המנחה בעת התוכנית, האם הדברים נכתבים על ידה או על ידי אחר. כך יתכן, כי דבריה המטעים לכאורה של הגב' רובי פורת-שובל נאמרו על ידה ביוזמתה, ללא תיאום עם מפיקי התוכנית ועורכיה. באופן זה נמצאה המנחה מתיימרת להבטיח את שלא הובטח כל העת ולא היתה כוונה להבטיח. כאמור, בענין זה לא הובאו ראיות ולא נמסרו כל פרטים. אכן, יש בדבריה של המנחה כדי להטעות בנוגע לפועלה של ההסוואה, ואולם אין בכך כדי להעיד על הבטחה שניתנה לתובע כי זהותו תוסתר. לעומת השמא בכל הנוגע לדברי המנחה כאמור לעיל, קיים הברי, עדויותיהן המפורטות והעקביות של התחקירניות, כי לא ניתנה לתובע כל הבטחה כאמור וכי נהגו בו כפי שנהגו עם כל מי שנטל חלק בתוכניות הארוח של הגב' רובי פורת - שובל לפניו, היינו, הובטח לו כי זהותו תוסווה בפני האדם ברחוב אשר לא יוכל להצביע עליו יום לאחר שידור התוכנית כגבר מכה, אך לא מעבר לכך. בשולי הדברים יש להוסיף, המשפט - "הוא יכול להיות השכן שלך, המעסיק שלך, העובד שלך ומעולם לא העלית בדעתך" מופיע גם במשפט החותם את התוכנית, ואולם ההקשר בו נאמרים הדברים בסוף התוכנית איננו ההסוואה, אלא הדגשת העובדה כי התופעה של גברים מכים רווחת וכל אחד מהאנשים המוזכרים - השכן, המעסיק או העובד יכול להיות גבר מכה. יתכן, כי זו היתה כוונת הדברים גם בפתיח של התוכנית, אך נפל שיבוש באופן בו נאמרו הדברים. 17. סיכומם של דברים, התובע לא הוכיח כי ניתנה לו הבטחה בנושא ההסוואה ואף לא כי הנתבעות התרשלו באופן הפקת התוכנית והצגת צוות המשתתפים, לרבות התובע. אשר על כן דינה של התביעה להידחות. לא למותר להוסיף, כי דברי ב"כ התובע לפיהם "אין חולק לגבי הנזקים האדירים שנגרמו לתובע בעקבות השתתפותו בתוכנית" הם בהחלט שנויים במחלוקת. די אם אציין את העניינים הבאים: התובע העלה לראשונה את הטענה בנוגע לאיכות ההסוואה כשלוש שנים לאחר השידור הראשון של התוכנית, בעקבות השידור החוזר ביום 3/3/97; התובע לא הביא כל ראייה להוכחת נזקיו הנטענים זולת הדברים שבתצהירו; טענתו כי פוטר מהעבודה עקב ההשתתפות בתוכנית נסתרת על ידי האמור בתצהירו, כי הסכים להצעת פיטורין שיתכן שהיתה ניתנת לו ללא קשר לתוכנית; לא הובאה כל ראייה לכך שהצעת הפיטורין אותה קיבל התובע קשורה באופן כלשהוא להשתתפות בתוכנית; התובע לא הוכיח כי גירושיו מאשתו בימים אלה או ניתוק הקשרים עם ילדיו קשורים באופן כלשהוא להשתתפות בתוכנית; זולת תאור אחד בדבר אי נעימות שנגרמה במהלך ארוע משפחתי בו עזבה אשת התובע את השולחן, אין כל ראייה לתגובות בני משפחתו ומכריו של התובע להשתתפותו בתוכנית. הארוע בו מדובר היה לאחר השידור השני של התוכנית; העדנה לה טוען ב"כ התובע ביחסים בין התובע לבין אשתו בעקבות השתתפותו בסדנה נסתרת לנוכח מה שנרשם מפיו של התובע על-ידי הגב' עירית תאומים ב-ת1/: "מאמין שהשתנה במאת האחוזים בעקבות הסדנה. אשתו לא", ועוד כיוצא באלה. 18. אשר על כן, אני מחליטה לדחות את התביעה. הפועל היוצא מכך הוא גם דחיית ההודעה לצד שלישי. בנסיבות העניין, אני פוסקת לכל אחת מן הנתבעות הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ. טלויזיה