תניית שיפוי בחוזה

##תניית שיפוי בחוזה מעוררת שתי שאלות: ## האחת - אם התנייה אכן מעבירה את חבותו הנזיקית של הזכאי לשיפוי. זו שאלה של פרשנות התנייה. השנייה - אם יתן בית המשפט תוקף לתניית שיפוי שמטרתה להעביר לצד השני חבות נזיקית של הזכאי לשיפוי. זו שאלה הקשורה בתוקפה של התנייה והיא עשויה להבחן באספקלריה של תקנת הציבור לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 או כתנייה מקפחת על פי חוק החוזים האחידים התשמ"ג - 1982. שאלת תוקפה של תניית שיפוי לא נדונה בפסיקת בית המשפט העליון. שאלת הפרשנות, נדונה לאחרונה בשלשה פסקי דין וניתן להצביע על שני זרמים בפסיקה. הגישה המצמצמת באה לידי ביטוי בע"א 119/90 סולל בונה נ. י. שרף צינורות בע"מ דינים עליון כרך לב 599 ואח' (להלן: "סולל בונה "). שם נדונה השאלה אם חייב קבלן משנה לשפות את הקבלן הראשי בגין סכום הפיצויים שחוייב לשלם לניזוק, עובדו של קבלן המשנה, מכח תנית השיפוי בהסכם ביניהם. באותו מקרה נקבע כי האחריות הנזיקית רובצת בשלמותה על הקבלן הראשי. וזו נוסחה של תניית השיפוי שנדונה באותו עניין: "ג. קבלן-המשנה מקבל על עצמו את כל האחריות בקשר לכל נזק, דרישה או תביעה כלשהם שיתעוררו בגין הפרת ההתחייבות או הוראה כלשהי החלים כאמור על קבלן-המשנה, ואם תוגש בקשר לכך תביעה כלשהי נגד סולל-בונה יהיה קבלן-המשנה חייב, והוא מתחייב בזה לפצות ולשפות את סולל-בונה על כל הנזקים וההוצאות שייגרמו לו, כתוצאה מכך. 14. אחריות קבלן-המשנה לנזקים א. קבלן-המשנה יהיה האחראי היחידי והבלעדי לכל נזק שייגרם כתוצאה ו/או עקב ביצוע העבודה על-ידו, לבנין ו/או לחומרים ו/או לעבודה ו/או לסולל-בונה, המזמין, המהנדס ועובדיהם, וצד שלישי אחר כלשהו, בין שהנזק הינו תוצאה ישירה מביצוע העבודה על ידי קבלן-המשנה ובין שהינו כתוצאה בלתי ישירה ובין שהנזק נגרם על ידי קבלן המשנה עצמו ו/או עובדיו ו/או הבא מכוחו ו/או כתוצאה מרכב ממונע, ציוד, מתקנים, כלי עבודה או חומרים של קבלן-המשנה ובין אם הנזק נגרם בצורה אחרת כלשהי. ב. קבלן-המשנה יהיה האחראי היחידי והבלעדי לכל תביעת נזיקין של עובדיו וכל הבאים מכוחם, אף אם תהיה להם עילת תביעה נגד סולל-בונה בגין היותו הקבלן הראשי בבנין. ג. קבלן-המשנה משחרר את סולל-בונה מכל אחריות בגין נזקים שייגרמו כאמור בס"ק (א) ו-(ב) דלעיל ובמקרה שתוגש נגד סולל-בונה דרישה או תביעה בקשר לנזיקים כאמור או שנזקים כאלה ייגרמו לה עצמה, יהיה קבלן-המשנה חייב והוא מתחייב בזה לפצות ולשפות את סולל-בונה על כל סכום שהיא תישא או עלולה לשאת בו, לרבות תשלום דמי שמאות, ריבית, שכ"ט עו"ד והוצאות משפטיות שתהיינה כרוכות בכך. בית המשפט העדיף שלא להזקק לטענות הנוגעות לתוקפה של התנייה - כנוגדת תקנת הציבור או כתנאי מקפח בחוזה אחיד - והשתית החלטתו על פרשנות התנייה. בית המשפט, מפי השופט בך, קבע כי התנייה אינה חלה במקרה בו הפרת הוראת הבטיחות בעבודה רובצת בלעדית לפתחו של הקבלן הראשי שפועליו גרמו לתאונה באופן בלעדי ובמישרין. וכיצד מתמודד בית המשפט עם המילים המפורשות המופיעות בסעיף 14 (ב) להסכם ? בית המשפט נותן למילים אלו פרשנות מצמצמת מכח כלל הפרשנות 'נגד המנסח' : "לדעתי עולה מהמלים האחרונות של הסעיף בעליל, כי זכות השיפוי עומדת לקבלן הראשי אך ורק אם חבותו כלפי עובדו של קבלן המשנה צמחה מ"היותו הקבלן הראשי בבנין", היינו מכוח אחריותו השילוחית לכל הנעשה באתר שתחת פיקוחו. אולם כאשר חבותו של הקבלן הראשי לנזקי עובדו של קבלן-המשנה נובעת מעוולה שבוצעה על-ידו במישרין באמצעות פעולה עצמאית של עובדיו הוא, אשר אינה קשורה לעבודת קבלן המשנה, אזי אין המדובר עוד ב"נזק בגין היותו הקבלן הראשי" פסק הדין בעניין סולל בונה ניתן ביום 3.1.94 והוא מאוחר לפסק דינו של השופט אור בעניין חרושת שניתן ביום 24.6.92 . שם הגיע בית המשפט לתוצאה הפוכה. באותו מקרה נדונה תביעתו של עובד קבלן משנה בשם חרושת ברזל. קבלן המשנה התקשר בהסכם עם קבלן ראשי בשם קלעי דוד, שביצע עבודה עבור משרד הבטחון. במישור הנזיקי נקבע כי הקבלן הראשי וקבלן המשנה חבים בחלקים שווים כלפי העובד (לו יוחסה רשלנות תורמת בשיעור של 10%). אולם, בסופו של דבר, נשא קבלן המשנה במלוא הנזק בשל תניית השיפוט בהסכם בינו לבין הקבלן הראשי. וזו לשונה של תניית השיפוי שנדונה בעניין חרושת הנ"ל: "קבלן המשנה אחראי לכל נזק שיגרם לעובדיו, לשכיריו או לכל אדם או רכוש בקשר או כתוצאה מבצוע העבודה. עליו לפטור ולשחרר את החברה מכל תביעה שתוגש נגדה בקשר לנזק כזה לפי פקודת הנזיקין או לפי חוק אחר שיהיה בתוקף בישראל מזמן לזמן". בית המשפט, מפי כב' השופט אור, פירש את תניית השיפוט כפי שמפרשים תנייה בחוזה מסחרי רגיל, מבלי להחיל את הכלל 'נגד המנסח' : "אם נחזור לעניננו ונבחן את הסעיף המצוטט לעיל, עולה מתוכו שאם מתקימים התנאים הבאים: א) הנזק נגרם לעובד של קבלן המשנה ב) הנזק נגרם בתוצאה מבצוע העבודה ג) הוגשה תביעה כלשהי נגד קלעי בקשר לנזק כזה, אם לפי פקודת הנזיקין או פי כל חוק אחר שבתוקף - בהתמלא תנאים מצטברים אלה, חלה החובה על חרושת ברזל לשפות את קלעי בגין כל פיצויים שתחויב האחרונה לשלם לעובד הנ"ל (לפטרה ולשחררה מכל תביעה כזו)". בית המשפט דחה את הטענה - שהתקבלה מאוחר יותר בפרשת סולל בונה ולפיה אין להחיל תניית השיפוי מקום בו יש רשלנות ישירה של הקבלן הראשי - באומרו : "אין לקבל טענה זו. כשמוזכרת תביעה לפי פקודת הנזיקין בהתיחס לנזק שנגרם לעובד במהלך עבודתו, אין זה אלא סביר להניח שגם תביעה בעילת רשלנות, שהיא העילה השכיחה ביותר במקרים אלה, נכללת בכך. אכן, בענין אחד שבא בפני בית המשפט העליון, כשבקש בית המשפט לפרש למה הכוונה בסעיף פטור אשר פטר מאחריות במקרה של תביעה, לרבות תביעה לפי פקודת הנזיקין האזרחיים, קבע בית משפט זה מפורשות, שיש לברר "למה התכונו מנסחיו של סעיף הפטור לפי פירושו הסביר", וכשמוזכרת בסעיף פטור תביעה על פי פקודת הנזיקין "אין טעם להוציא תביעת רשלנות, שהיא התביעה הטפוסית לפי פקודת הנזיקין האזרחיים". הלכת חרושת הולכת בעקבות ההלכה שנפסקה בע"א 541/67 מקורות נ. שאלתיאל פ"ד כ"ב (1) 625 (כפי שאושררה בע"א 675/75 צינורות המזרח התיכון נ. סלים שעבי פ"ד לא (3) 225) שם נאמר: "…מקום ששניים התקשרו מרצון בחוזה והסכימו ביניהם שאחד מן השניים ישא במלוא הנזק, תהא אשר תהא מידת אשמתו של השני, מה טעם יתערב בית המשפט וישנה את תוצאות ההסכם.." בית המשפט העליון חזר ואימץ את הלכת חרושת בע"א 3192/93 משה"ב חברה לשיכון בנין ופיתוח בע"מ נ. כחלון פ"ד נ (1) 210 (להלן: "משה"ב"). פסק הדין ניתן ביום 21.7.96 ולמיטב ידיעתי, הוא פסק הדין האחרון שניתן על ידי בית המשפט העליון בנושא פרשנות תניית שיפוי. העובדות שנדונו בעניין משה"ב דומות לעובדות שנדונו בחרושת. גם כאן היה הניזוק עובד של קבלן המשנה, לתובע יוחסה רשלנות תורמת של 10% ונקבע כי הקבלן הראשי וקבלן המשנה אחראים כלפיו בחלקים שווים. וזו לשון תניית השיפוי שנדונה בפסק הדין: "קבלן המשנה מקבל על עצמו כל אחריות לכל תאונה, חבלה או נזק שיגרמו לכל מי שהוא בגופו ו/או ברכושו מעבודתו ו/או עבודת הפועלים בביצוע העבודות. קבלן המשנה משחרר את משה"ב מכל אחריות או חובה הן לפי פקודת הנזקים האזרחיים 1944 כפי שתוקנה מזמן לזמן והן לפי חוק אחר פקודה או חובה אחרת בקשר לתאונה, חבלה או נזק שיגרמו כנ"ל והוא מתחייב בזה לפצות ולשפות את משהב בעד כל תביעה ו/או נזק אחר שיגרם למשהב בגין כל האמור לעיל". בית המשפט, מפי כב' השופטת שטרסברג-כהן, קבע כי יש לפרש את התנייה כמטילה חובת שיפוי על קבלן המשנה כלפי הקבלן הראשי, אף שזה היה שותף ל אחריות בנזיקין כלפי הנפגע. חוזהתניית שיפויתניות בחוזהשיפוי