הכרעת דין 1. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של פגיעה בשמורת טבע, הבערת אש בשמורת טבע בניגוד לדין ואי ציות להוראות פקח, הכל בהתאם להוראות תקנות 9 ו- 15 לתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות) התשל"ט 1979, סעיפים 30(ד) ו- 57(ב) לחוק הגנים הלאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח - 1998. 2. כתב האישום מייחס להם, כי ביום 15.10.99 בשעות הבוקר ב"עין עקב" וב"עין זיק" שבשמורת הטבע "מצוק הצינים", נסעו הנאשמים בשטח עם טרקטורונים, אופנועים וג'יפים מחוץ לדרכים המסומנות, תוך שהם גורמים לקוליסים, רומסים את הצמחיה ומפריעים לבעלי החיים באזור. כמו כן, מייחסת התביעה לנאשמים הבערת אש במרכז רחבת עצי הצפצפות באזור "עין שביב" שבתחומי השמורה הנ"ל, וזאת בניגוד לשילוט המוצב במקום האוסר הבערת אש. 3. כתב האישום הוגש בראשיתו כנגד שישה נאשמים. בשלב כלשהו של ההליכים המקדמיים ביקשה התביעה למחוק את הנאשמים 3 ו- 4 מאחר ולא הצליחה לאתרם וכך נותרנו עם 4 נאשמים. 4. מכלל העדויות שהובאו בפני עולה, כי הנאשמים עם עוד מספר חברים יצאו לטיול בשמורת הטבע "מצוק הצינים" כשהם מתחילים את דרכם ב"עין זיק", ממשיכים לכיוון "עין עקב" ואחר כך עושים דרכם לכיוון מזרח לכיוון כביש הערבה. במהלך דרכם זו פגשו את פקחי הרשות מספר פעמים. בתחילה, בנקודת המוצא בחניון הלילה, שם דרש מהם הפקח לכבות את האש אותה הבעירו וכן ביקש מהם להקפיד על נוהלי נהיגה בשמורת הטבע והדגיש בפניהם את האיסור על ירידה מדרכים מסומנות. אחר כך, בהמשך הדרך כשהוא מעיר להם על אופן הנהיגה. 5. הנאשמים כולם כאחד הודו בהבערת האש ואישרו כי כשביקש מהם הפקח לכבות את האש עשו כן וניקו את המקום. נדמה, כי אילולא האירועים שארעו בהמשך היום, לא הייתה מבקשת התביעה למצות את הדין עם הנאשמים בגין עבירת האש. אלא שהאירועים שארעו בהמשך היום הנוגעים לנהיגה מחוץ לדרכים מסומנות ויצירת קוליסים באופן הפוגע קשות בשמורה, הביאו להגשת כתב האישום וזו השאלה היחידה העומדת במחלוקת בתיק זה. 6. מעדות הפקח עיד קשחר ומדברי נווה מרחב ואיתי הררי עולה, כי בנקודת החניה ב"עין זיק" משם החלו הנאשמים את הטיול, היו 2 טנדרים מסוג מיצובישי מגנום ועוד 5 טרקטורונים ואופנוע אחד, אשר יצאו בשיירה אחת על הדרך המובילה ל"עין עקב". נווה ואיתי נסעו יחד עם הפקח עיד קשחר בעקבות השיירה ומסרו עדות בפני על שראו. איתי בעדותו מספר, כי כשהגיעו לחניון של "עין עקב" הבחין הוא במספר טרקטורונים היורדים מן הדרך המסומנת כשהם יוצרים קוליסים בשטח. לדבריו, הפקח עיד העיר להם על התנהגותם, אך זה זכה לתשובות בוטות מצד נהגי הטרקטורונים. בנסיבות אלו הזעיק עיד את הפקח יוני שריר על מנת שיפגוש אותם בהמשך הדרך. כך כשעזבה השיירה את "עין עקב" לכיוון מזרח פגשו הם בדרך את הפקח יוני שריר, אשר חסם את דרכם עם רכבו. לדברי איתי חלק מהטרקטורונים נמלטו מהמקום ואילו חלק אחר לרבות רכבי ה"מגנום" נעצרו והחלו חילופי דברים בין הנוכחים. איתי בחקירתו הנגדית מדגיש, כי לא ראה את הטנדרים יורדים מן הדרכים המסומנות, אלא רק את הטרקטורונים והאופנוע. איתי בעדותו לא ידע לשייך את הנאשמים לסוג כלי הרכב בו נהגו. כך בדומה מעיד גם נווה מרחב, אשר נסע עם עיד ואיתי ברכב. אלא שנווה מציין בחקירתו הראשית, כי כשנסעו בעקבות כלי הרכב של הנאשמים מ"עין זיק" ל"עין עקב" הבחין הוא בקוליסים שנותרו בצידי הדרך, המלמד לגרסתו, כי כלי הרכב נסעו שלא בדרכים מסומנות. יחד עם זאת, מודה הוא כי לא ראה את כלי הרכב מבצעים זאת. (עמ' 13 לפרטיכל). נווה מציין בעדותו, כי כשהגיעו לחניה ב"עין עקב" ראה הוא שלושה טרקטורונים ואופנוע הנוסעים מחוץ לדרכים מסומנות. נווה לא ידע להצביע על הנאשמים ולשייכם לטרקטורונים שבאמצעותם התבצעה עבירה זו של ירידה מדרכים מסומנות, אלא ביקש להתייחס לכל הקבוצה כאחת. בחקירה הנגדית אומר נווה, כי גם הבחין בטנדרים יורדים מן הדרך ונוסעים בפראות (עמ' 15 לפרטיכל) ובכך ביקש לייחס לנהגי הטנדרים עבירה זו של נסיעה שלא בדרכים מסומנות. הפקח עיד, לעומת איתי ונווה מציין, כי במהלך הנסיעה מ"עין זיק" ל"עין עקב" הבחין הוא רק בטנדר אחד כשהוא יורד מדרכים מסומנות, ואילו הטנדר האחר נסע על הדרך (עמ' 20 לפרטיכל). הפקח עיד לא נותן זיהוי ודאי איזה מן הטנדרים הוא זה שירד מן הדרך, למרות שידע לציין כי טנדר אחד היה בצבע כסף והשני בצבע שחור. אשר לטרקטורונים מציין עיד, כי לא כל הטרקטורונים ירדו מן הדרך המסומנת אלא רק חלקם (עמ' 21 לפרטיכל), אך גם עיד לא מזהה באופן וודאי מי מן הנאשמים נהג בטרקטורון בדרך לא מסומנת. 7. מפי הנאשמים נמסרה גרסה אחידה, לפיה הגיעו הם לשטח השמורה לנקודת המפגש בחניון הלילה עם כלי הרכב הבאים: ג'יפ מסוג טרנו בצבע לבן הגורר אחריו נגרר ועליו 2 טרקטורונים, טנדר מסוג מגנום ועליו ציוד לינה ואוכל, ועוד טנדר מסוג מגנום הגורר נגרר ועליו טרקטורון. כשיצאו הם לדרך, הנאשם 2 (רונן בנאי) נהג בטנדר מגנום וכן הנאשם 1 (עידן שי), ובטרקטורונים נהגו הנאשם 6 (חיים קקון), יורם כהן (שלא הואשם) והנאשם 5 (נתי בקשי), כשהם מותירים מאחור, בשטח החניון את ג'יפ הטרנו ואת שני הנגררים. לדברי הנאשמים, בשטח חניון הלילה בו בילו את שנתם, הייתה קבוצה נוספת של נערים עם טרקטורונים ואופנוע אשר ביקשו להצטרף אליהם לטיול מאחר והבחינו, כי הם בעלי ציוד ניווט מתאים היקל על דרכם. הנאשמים הסכימו וכך יצאו הם לדרך כשחיים קקון מוביל את הטיול וכולם אחריו. אלא שטוענים הנאשמים, כי הם הקפידו על הנסיעה בדרכים מסומנות והיו אלו דווקא הטקרטורונים האחרים אשר הצטרפו אליהם בבוקר הטיול, כמי שלא הקפידו על כללי הנסיעה בשמורה וירדו מן הדרך. הנאשמים ובפרט חיים קקון הדגישו, כי בנקודת המפגש האחרונה עם יוני והפקחים, ביקשו הם לסייע לפקחים להשיג את הטקרטורונים העבריינים שנמלטו מהמקום וכך יצא חיים קקון לחפש אותם ולהביאם לנקודת המפגש. לדברי חיים קקון, הצליח הוא לשכנע את האחרים (למעט אחד מהם) להגיע אל יוני שריר וזה רשם להם דו"ח במקום, כשהוא פוטר את הנוכחים מרישום דו"ח ומשלח אותם לדרכם. שני הנאשמים שכתב האישום נמחק נגדם כאן היו שייכים לאותה קבוצה שהצטרפה אליהם. 8. אין מחלוקת, כי דו"ח ברירת קנס נרשם לשני נהגי טרקטורונים לאחר שהודו באחריות ואילו הנאשמים שבפני לא קיבלו דו"ח כאמור, כאשר לדברי הפקח יוני הדבר נבע מכך, כי הם לא הודו בעבירות. אקצר ואומר, כי גרסתם של הנאשמים לפיה היו הם שתי קבוצות של כלי רכב שיצאו לדרך נמצאה מהימנה עלי, הגם שאין לייחס חשיבות רבה לקביעה זו שכן אין אנו מייחסים אחריות קולקטיבית לביצוע עבירה, כי אם אחריות אישית בלבד. לפיכך, מחובתי לקבוע האם הוכיחה התביעה מעל לכל ספק סביר, כי הנאשמים העומדים בפני עברו עבירה של ירידה מדרכים מסומנות. נאשם 5 - בקשי נתי ונאשם 6 - חיים קקון, נהגו בטרקטורונים ועל כך אין מחלוקת. אלא שלא הוכח בפני מעל לכל ספק סביר, כי נתי וחיים הם אלו שהיו בין אותם הטקרטורונים שירדו מן הדרכים המסומנות, שכן אין מחלוקת כי לא כל הטרקטורונים עשו כן. אף לא אחד מעדי התביעה הצביע עליהם באופן אישי כמי שביצעו עבירה זו. כל שמצאתי היא עדות כללית, כי חלק מן הטרקטורונים שבקבוצה עשו כן מבלי שהם מזוהים חיצונית על פי צבע או מספר רישוי. מאחר ואין אחריות שילוחית או קולקטיבית בפלילים, אין בעדות זו די כדי להרשיעם בדין. גרסתם של הנאשמים, כי סייעו לפקחים למצוא את האחרים וכי הקפידו על אופן נסיעתם נמצאה מהימנה עלי ולפיכך אין לי אלא לזכותם בדין. אשר לנאשמים 1 ו- 2 אשר נהגו בטנדרים, נשמעו גרסאות שונות מפי עדי התביעה באשר לביצוע עבירות על ידי נהגי הטנדרים. יש מי שראה את הטנדרים יורדים מן הדרך המסומנת, יש מי שלא ראה אותם כלל עושים זאת ויש מי שראה רק אחד מהם עושה כן, מבלי שהוא מזהה באופן וודאי איזה רכב עשה זאת. על פי עדויות אלו ניתן לומר, כי רק אחד מן הטנדרים ירד מן הדרך, שכן לעדות זו נמצא חיזוק בעדות האחרת הגורסת כי שני הטנדרים ירדו מהדרך. אין לומר כי שני הטנדרים ירדו מן הדרך שכן הייתה זו עדות יחיד ללא כל חיזוק. גם אם קבעתי, כי אכן טנדר אחד ירד מן הדרך, לא ניתנה כל עדות בדבר זיהוי כלי הרכב שביצע את העבירה ושוב נמצאנו עומדים בפני השאלה האם היה זה נאשם 1 או 2, שכן שניהם נהגו בטנדרים. בהעדר זיהוי וודאי נאלצת אנוכי לזכות את הנאשמים 1 ו- 2 מחמת הספק, מעבירה של פגיעה בשמורת טבע ואי ציות להוראות פקח. 9. סוף דבר, אני מרשיעה את הנאשמים בעבירה של הבערת אש בשמורת טבע ומזכה אותם מעבירות של אי ציות להוראות פקח ופגיעה בשמורת טבע. משפט פליליטרקטורוןשמורת טבע