החלטה 1. שני בניה הקטינים של העוררת מואשמים בבית-משפט השלום לנוער בחדרה בעבירות של כרייה שלא-כדין, פגיעה בערכי טבע מוגנים וגניבה. על-פי כתב-האישום, נתפסו הם בתאריך 20.11.00 בשעת לילה בחוף-הים בג'סר-א-זרקא כשהם נוהגים על שני טרקטורים ועגלה נגררת (להלן: כלי-הרכב), הרשומים על-שמה של העוררת, וכורים חול. 2. המשטרה תפסה את כלי-הרכב מכוח סמכותה על-פי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], תשכ"ט1969- (להלן: הפקודה), שזו לשונו: רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה. או אז הגישה העוררת לבית-משפט השלום בחדרה בקשה לפי סעיף 34 לפקודה להחזרת כלי-הרכב התפוסים. טענתה הייתה, כי כלי-הרכב משמשים אותה בעסק משפחתי של הובלות וביצוע עבודות חקלאית, ועל-כן דרושים לפרנסת משפחתה. בקשתה נדחתה, והעוררת הגישה ערר בפני בית-המשפט המחוזי בחיפה. במסגרת הדיון בערר זה טענה המדינה, כי לבעלה של העוררת - הוא אביהם של הקטינים (להלן: האב) - עסק לחומרי בניין, וכי האב נוהג באופן שיטתי לגנוב חול מחוף-הים תוך שימוש בכלים שונים. עוד נטען, כי קיים חשש שהעוררת תפעל לסיכול האפשרות לחלט את הכלים כחלק מן העונש שיוטל על הקטינים, אם יורשעו בדינם. בית-המשפט המחוזי (השופטת בלהה גילאור) אימץ את גרסת המדינה, ועל רקע זה קבע כי אין מנוס מהותרת כלי-הרכב ברשות המדינה, ודחה את הערר. 3. מכאן הערר שבפניי, שבגדרו חזרה העוררת על טענותיה. העוררת הוסיפה, כי ראוי, למצער, להחזיר את כלי-הרכב לידיה תוך קביעת תנאים מגבילים שיגשימו את המטרות שביסוד תפיסת כלי-הרכב, ויפגעו בצורה מזערית בעוררת. מנגד, המדינה חזרה על טענותיה בדבר שיטתיות גניבת החול על-ידי האב, והסבירה, כי בא-כוחה של העוררת הודה בכך במהלך טיעונו. לחיזוק טיעונה בדבר הצורך להמשיך ולהחזיק בכלי-הרכב, הסתמכה המדינה אף על סעיף 111ו(א) לחוק לתיקון פקודת המכרות (מספר 7), תש"ס2000- (להלן: החוק המתקן), הקובע: נתפס רכב לפי סעיף 32 לפקודת המעצר וחיפוש בקשר לביצוע עבירה לפי סעיפים 111 או 111ב יחולו... הוראות אלה: (1) הורשע בעל הרכב או האחראי על הרכב מטעם בעל הרכב, בתוך חמש שנים שקדמו לתפיסת הרכב, בעבירה לפי סעיפים 111, 111ב או סעיף 384 לחוק העונשין בקשר עם חומר חציבה, או שהורשע אדם אחר בעבירה כאמור שביצע באמצעות הרכב בתוך חמש שנים שקדמו לתפיסת הרכב, לא יורה בית המשפט על החזרת הרכב... עד תום ההליכים, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שיוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיפים 111 או 111ב בתוך תשעים ימים מיום תפיסת הרכב. (2) ... לטענת המדינה, כלי-הרכב משמשים בבית-העסק של האב, ועל-כן האב נופל לגדר "האחראי על הרכב", לפי סעיף 111ו(א)(1) לחוק המתקן. המדינה הציגה איפוא גיליון הרשעות עדכני של האב, שלא היה צד להליכים שבפניי, המלמד כי האב הורשע בשנת 1999 בביצוע עבירה על פקודת המכרות. עוד טענה המדינה, כי אך לאחרונה הוגש כתב-אישום כנגד האב בגין עבירות גניבה וכרייה שלא-כדין, שאותן ביצע תוך שימוש במשאית שהייתה בבעלותו, הגם שמשאית זו, שנתפסה אף היא, הוחזרה לו במסגרת הליך אחר. כן נטען, כי גם אחד מן הקטינים הודה בעבר - בפני קצינת-מבחן בעת שנתבקשה המלצתה לגביו - כי השתמש במקרה אחר באחד מכלי-הרכב לצורך כריית חול מחוף-ים. לחלופין הסכימה המדינה להחזיר את כלי-הרכב לעוררת, ובלבד שייקבעו תנאים מגבילים להמשך השימוש בהם, באופן שיסיר את החשש כי ישמשו לביצוע עבירות נוספות או כי תישלל האפשרות לחלטם בעתיד. 4. יש לקבל ערר זה. השאלה המתעוררת בפניי איננה שאלת קיומה של סמכות לתפוס את כלי-הרכב - שקיימת מכוח סעיף 111ו(א)(2) לחוק המתקן או למצער מכוח סעיף 32 לפקודה - כי אם שאלת דרך הפעלתה. בעניין זה הכלל הוא, שעל המדינה להציג תשתית ראייתית מספקת, שעל-פיה ניתן יהא לקבוע אם אמנם האמצעי של המשך תפיסת הרכב - שהוא אמצעי הננקט במסגרת הליך פלילי ופוגע בזכותו הקניינית של בעל הרכב - הוא מידתי. במקרה שבפניי, אילו הוצגה על-ידי המדינה תשתית ראייתית למעורבות האב בעסקה המשפחתי של העוררת, או למצער בשימוש בכלי-הרכב שנתפסו, לא הייתה עילה להתערבות בהחלטת בית-המשפט המחוזי. שכן, כאמור, לפי גרסה זו של המדינה, שבית-המשפט המחוזי אימץ מפיה, לאב הרשעות קודמות בעבירות דומות - ואף תלוי ועומד נגדו כתב-אישום רלוואנטי - המצדיקים את המשך תפיסת כלי-הרכב. דא עקא, שלהוכחת גרסתה בדבר מעורבות האב כאמור, הסתמכה המדינה אך על הודייה, לטענתה, מצד בא-כוחה של העוררת, שניתנה במהלך טיעונו. זאת, בשעה שלבא-כוחה של העוררת - כעולה גם מפרוטוקול הדיון שנערך בפניי וכן מכתבי הטענות שהוגשו בערכאות הקודמות - לא ניתן לייחס הודייה כאמור. לגרסת המדינה, שעל-פיה האב הוא זה שאחראי לשימוש שנעשה בכלי-הרכב, אין איפוא יסוד בראיות. כיוון שכך, החלטת בית-המשפט המחוזי, שניתנה על יסוד גרסה זו - אינה יכולה לעמוד. 5. יש לבחון איפוא את ההצדקה שבהמשך תפיסת כלי-הרכב על בסיס התשתית הראייתית הקיימת. על-פיה, כלי-הרכב, השייכים לעוררת, נתפסו בידי הקטינים, שלא הורשעו קודם לכן בביצוע מעשים דומים, הגם שלאחד מהם ניתן לכאורה לייחס שימוש בעבר בכלי-הרכב לשם כריית חול מחוף-ים. בנסיבות אלה, הגעתי לכלל-דעה כי ניתן להסיר את החשש מכך שכלי-הרכב ישמשו לביצוע עבירות נוספות, או למצער מכך שתישלל האפשרות לחלטם כעונש בהגיע העת, וזאת על-ידי קביעת תנאים מגבילים שבגדרם יוחזרו כלי-הרכב לעוררת. בתנאים אלה יש כדי להגשים את מטרת התפיסה תוך פגיעה מידתית בעוררת. אשר-על-כן, אני מקבלת את הערר, במובן זה שאני מורה כי כלי-הרכב יוחזרו לעוררת בתנאים הבאים: הרחקת כלי-הרכב מג'סר-א-זרקא; רישום עיקול במרשמים הרלוואנטיים, שיכלול איסור על העברת הקניין בכלי-הרכב; חתימת העוררת, האב ושני ילדיהם הקטינים המואשמים בביצוע עבירות בכלי-הרכב על התחייבות להימנע מלבצע עבירה כלשהי באמצעות כלי-הרכב, וכן על ערבות עצמית בסך של 5,000 ש"ח לכל אחד; חתימת העוררת על התחייבות להעמיד את כלי-הרכב לרשות המדינה לשם הצגתם בבית-המשפט; הפקדת עירבון במזומן או בערבות בנקאית בסך 10,000 ש"ח על-ידי העוררת. עד למילוי תנאים אלו, יוותרו כלי-הרכב ברשות המדינה. הפרת תנאים אלו תגרור את תפיסתם המיידית של כלי-הרכב. כרייה וחציבה