ברירת הדין במשפט בינלאומי פרטי | עו"ד רונן פרידמן

##(1) ברירת הדין במשפט בינלאומי פרטי - הקדמה:## בע"א 1432/03 ינון יצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נ' קרעאן, נקבע כי כלל ברירת הדין הישראלי בנזיקין מפנה אותנו לדין מקום ביצוע העוולה. השיקולים החולשים על סוגיית ברירת הדין בנזיקין הם רבים ותוצאות יישומם עשויות להשתנות לפי המקרה. כפי שצוין בפרשת ינון, שאלה זו של בחירת הדין בנזיקין, נמנית על השאלות העיוניות המורכבות ביותר בדיני מתקל הדינים, בארץ ובעולם. ##(2) ברירת הדין במשפט בינלאומי פרטי - עיקרון הריבונות הטריטוריאלית:## כלל "דין מקום ביצוע העוולה" מאזן באופן ראוי בין אותם שיקולים; כלל זה מביא לידי ביטוי את עיקרון הריבונות הטריטוריאלית – עיקרון מרכזי במשפט הבינלאומי הפרטי – בכך שהוא מאפשר לכל מדינה לממש את זכותה וחובתה להבטיח סדר ציבורי בשטחה. הכלל גם מאפשר לכבד את ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים – ככל שהן רלוונטיות לדיני הנזיקין – ולכך עוד נשוב. לכלל גם שורה של יתרונות מעשיים בדמות ודאות, יציבות ואחידות וחסכון בעלויות התדיינות והוא יוצר תמריץ שלילי כנגד בחירה מחושבת של מקום ההתדיינות (forum shopping). נמצא באותו עניין כי פנייה לכלל "טכני" אשר נעדר תוכן סובסטנטיבי תמלא בצורה טובה אחר התכליות שבקביעתו. ##(3) ברירת הדין במשפט בינלאומי פרטי - תאגידים:## שאלת אזרחותה או מקום מושבה של חברה היא בעלת חשיבות לצורך ברירת הדין או ברירת סמכות השיפוט בתחום המשפט הבינלאומי הפרטי. יחד עם זאת, לא יהיה זה נכון לומר כי דין הדומיסיל של חברה הולך עימה וחל עליה באשר היא. הגם שדין הדומיסיל הוא בעל משקל במסגרת כללי ברירת הדין, הוא מהווה אך אחד השיקולים לענין זה. כאשר חברה פעילה במדינות נוספות שבהן היא בגדר חברה זרה, עשוי לחול עליה, בתחומי משפט שונים, דין המדינה שבה היא פעילה, ודין הדומיסיל של החברה יסוג מפניו. כך, למשל, כאמור, חברת חוץ שנרשמה בישראל בהתאם להוראות סעיף 346 לחוק החברות (או סעיף 383(א) לפקודת החברות קודם לכן), חלות עליה הוראות שונות של חוק החברות ושל הדין הישראלי בכלל. כך גם מחילות המדינות השונות הוראות כאלה ואחרות באשר למיסויין של חברות זרות הפעילות בתחומן (ראו יוסי כהן דיני חברות חלק א' 275-273 (מהדורה מורחבת, מעודכנת ומתוקנת, 2007 בעמ' 461-459) ##(4) ברירת הדין במשפט בינלאומי פרטי - סוגיית האחידות:## במדינות האיחוד האירופאי התקבלו תקנות Council Regulation 864/2007, On the Law Applicable to Non-Contractual Obligations, art. 32, 2007 O.J. (L 199) 40 (להלן – ROME II) בדברי ההסבר ל- ROME II מובהר כי לנגד עיני המנסחים עמד הצורך להשיג צפיות וודאות משפטית באופן כללי וכן להגיע לתוצאה צודקת במקרים אינדיבידואלים. לפיכך נוסחה ROME II כמחילה כלל אשר לצידו מתקיימים חריגים (ROME II, Preliminary Statement (14)). באשר לחריג בסעיף 4(2), המנסחים סברו כי מדינת מקום מושבם המשותף של הצדדים היא בעלת הזיקה המתאימה ביותר לקביעת זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים אחד כלפי השני, גם אם העוולה אירעה במקום אחר לגמרי (Symeonides, בעמ' 194). כמו כן יצוין כי אחת ממטרותיה העיקריות של ROME II הינה ליצור האחדה בכללי המשפט הפרטי הבינלאומי בין המדינות החברות באיחוד האירופאי (Symeon C. Symeonides "Rome II and Tort Conflicts: A Missed Opportunity" 56 Am. J. Comp. L. 173, 173 (2008)). יש יתרון באימוצם על מנת ליצור האחדה בכללי המשפט הבינלאומי הפרטי. האחדה כזו עשויה למנוע התדיינויות מרובות וכן את התופעה הבעייתית של forum shopping (ראו אביגדור לבונטין "ברירת הדין בנזיקין: מבוך ומוצא" ספר לנדוי ג 1358-1359 (1995)) יש להעיר כי גם אימוץ חריג זה לא יביא להאחדה מלאה שכן לפי ROME II הכלל הבסיסי הוא דין מקום אירוע הנזק ולא דין מקום ביצוע העוולה כמו שנקבע בפרשת ינון. ##(5) ברירת הדין במשפט בינלאומי פרטי - שטחי יהודה ושומרון:## בכל הנוגע לשטחים המוחזקים מחוייבים בתי-המשפט בישראל להוראות המנשר ולכללי המשפט הבינלאומי הפומבי המנהגי (בג"צ 785/87 עפו נ' מפקד כוחות צה"ל בגה המערבית, פ"ד מב(2) 4, 35, 76 (1988)). בעוד שהמשפט הבינלאומי הפומבי קובע מהו דין המקום, לאמור – איזה דין יחול, ככלל, במקום הגיאוגרפי "אזור יהודה ושומרון", הרי שהמשפט הבינלאומי הפרטי קובע איזה דין יחול במקרה נתון של סכסוך בתחום המשפט הפרטי. בענייננו, המשפט הבינלאומי הפומבי והוראות המנשר קובעים כנקודת מוצא כי ככלל, הדין שיחול באזור יהודה ושומרון, ובתוך כך ב"מובלעות הישראליות" באזור זה, הנו דין הממלכה הירדנית כתוקפו במועד תפיסת השטח על-ידי צה"ל. אלא שבכך לבד אין כדי לומר בהכרח שכללי המשפט הבינלאומי הפרטי קובעים שדין חוזי העבודה הנתונים שבפנינו הוא אכן הדין הירדני. לצורך ההכרעה בעניין שבפנינו, אין גם נפקות ממשית לכך שרובם המכריע של דיני העבודה הישראלים לא הוחלו בשטחים המוחזקים או ב"מובלעות הישראליות". ההכרעה בדבר דין החוזים שבפנינו תתקבל על-פי כללי ברירת הדין המקובלים במשפט הבינלאומי הפרטי כפי שאלו מפורשים על-ידי בית-המשפט. לעניין זה יש להדגיש כי על אף שהליך ברירת הדינים מתרחש במעין "צומת בינלאומי של דינים", כל מדינה ריבונית רשאית לעצב לעצמה את כללי ברירת הדין שישמשו אותה. בפועל, ברוב שיטות המשפט המערביות עוצבו כללי ברירת הדין על-פי מספר תיאוריות כלליות (ראו מיכאיל קרייני השפעת הליך ברירת הדין על סמכות השיפוט הבינלאומית 45-58 (2002). הכרעה במסגרת כללי ברירת הדין לפיה על חוזה נתון שנכרת בשטחים המוחזקים או שאחד מצדדיו הוא תושב השטחים המוחזקים חל הדין הישראלי, אין בה, כשלעצמה, כדי להשפיע על מעמדם הריבוני של אותם השטחים. כבר אמרנו "כי עצם החלתה של נורמה ישראלית פלונית על מקום אלמוני שמחוץ למדינה אינו עושה בהכרח אותו מקום אלמוני לחלק מישראל" (בג"צ 205/82 אבו צאלח נ' שר הפנים, פ"ד לז(2) 718, 720 (1983)).משפט בינלאומי פרטימשפט בינלאומיברירת הדין