החלטה ב-22.11.01, ב-29.11.01 וב-20.12.01 החליטה מליאת בית הנבחרים של הסתדרות העובדים הכללית החדשה (בינ"ה), על שינויים בחוקת הבחירות למוסדות הנבחרים של ההסתדרות. מועד הבחירות הוקדם מיוני ל-5 במרץ 2002. הליכים לביטול השינויים הללו תוך תקיפת הדרך שבה התקבלו, הוגשו ב-28.11.01 לרשות השיפוט של הסתדרות העובדים הכללית החדשה ("רשות השיפוט"). יו"ר רשות השיפוט, סגן הנשיא בדימוס השופט חיים אילת, הוציא צו מניעה זמני ומינה יו"ר מותב ודן יחיד, עו"ד מיקו מנחם, לדון בעתירות (תיקים מס' 105, 106, 114, 01/ 115). ב-24.12.01 התקיים דיון מקדמי בפני יו"ר המותב. הוחלט בהסכמה, לאחד את הדיון בעתירות 106, 114, 115/01 ולהגיש כתב טענות אחד לקראת הדיון שנקבע "עד גמר שמיעת הראיות והסיכומים" ל-28.12.01. ב-29.12.01 (מוצ"ש), הודיע יו"ר המותב כי נעתר לבקשה : "ליתן החלטה עכשיו ונימוקים אחר כך, הגם שבתחושה לא נוחה". בהחלטתו דחה יו"ר המותב את כל העתירות נגד המשיבים. צו המניעה הזמני בוטל. המשמעות האופרטיבית של ההחלטה מתן אור ירוק להמשך ההכנות לקיום הבחירות ב-5 במרץ 2002, על פי לוח הזמנים למערכת הבחירות 2001/2, שהוכן מבעוד מועד (נספח א' לתגובה לבקשה לצו מניעה זמני ולבקשה לביטול פסק בוררות). זה הרקע בקצירת האומר לעתירות שהוגשו לבית המשפט בהמרצות פתיחה 107/02, 138/02 ו- 141/02. ההליכים א. המרצת פתיחה 107/02 היא בקשה לביטול ההחלטה של יו"ר המותב, עו"ד מיקו מנחם, על פי סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. המבקשים הם: מפלגת העבודה הישראלית, בביוף מאיר - חבר בינ"ה, אלמוג חדווה - יו"ר נעמ"ת וחברת בינ"ה, כהן שולה - חברת בינ"ה, זלץ ברוך - יו"ר הסתדרות מרחב חיפה וחבר בינ"ה, סייפר בתיה - יו"ר נעמ"ת מרחב בת ים וחברת בינ"ה, בונפילד מרים - יו"ר נעמ"ת מרחב ירושלים ויריב אלי - יו"ר הסתדרות מרחב ירושלים. המשיבים הם: הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ח"כ עמיר פרץ - יו"ר ההסתדרות ומר שלמה אביטן - יו"ר בית נבחרי ההסתדרות וועדת הבחירות המרכזית של ההסתדרות. ב. המרצת פתיחה 138/02 - בקשה לביטול החלטת יו"ר רשות השיפוט המאשרת פילוגה של סיעת "עם" בהסתדרות והקמת סיעה חדשה בשם "עם אחד" (מעל 10% מכלל חברי בינ"ה). ג. המרצת פתיחה 141/02 - בעניין יצחק אורטמן ו-5 אחרים נגד ההסתדרות, פרץ עמיר - יו"ר ההסתדרות ושלמה אביטן - יו"ר בית נבחרי ההסתדרות. עניינו של הליך זה - הצהרה על ביטול השינויים לחוקת הבחירות למוסדות הנבחרים של ההסתדרות (חוקת הבחירות), שינוי המפה הארגונית וחוקת ההסתדרות שהתקבלו על ידי בית נבחרי ההסתדרות ב-22.11.01, 29.11.01 ו-20.12.01, לרבות הקדמת הבחירות ל-5 למרץ 2002. בקשות לצווי מניעה זמניים במעמד צד אחד, הוגשו במסגרת כל אחד מההליכים הללו (בש"א 1118/02, בש"א 1664/02, בש"א 1694/02). הדיון בבקשות אוחד. נשמעו טענות הצדדים ב-18.1.02 וב- 20.1.02. הטיעון עיקר עניינן של הבקשות - תקיפת הקדמת מועד הבחירות בשלושה חודשים, הרחבת זכות הבחירה, שינויים לגבי תקופות כהונה במוסדות ההסתדרות, מקומות ההצבעה, שיטת ההצבעה ומיזוג מרחבים. עניינים אלה הועמדו להכרעה בפני רשות השיפוט, ויועברו תחת הביקורת השיפוטית של סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, מיד לאחר מתן הנימוקים להחלטה מה-29.12.01. טענה החוזרת בפי כל המבקשים הינה כי השינויים בחוקת הבחירות למוסדות הנבחרים של ההסתדרות נתקבלו על ידי פורום חסר סמכות ואושרו משיקולים זרים, בהוראת שעה. אי לכך נתבקש צו זמני, האוסר תחולת השינויים הדרושים להרצת ההכנות לבחירות להסתדרות העובדים הכללית החדשה, במועד שהוקדם בניגוד לעקרונות יסוד של השיטה. המשיבים מתנגדים למתן הסעדים הזמניים ממספר נימוקים. לטענתם, חל שיהוי משמעותי בפנייה אל בית המשפט. המבקשים מנועים מתקיפת השינויים עקב התנהגות שכן השתתפו באופן פעיל בהליכי קבלת ההחלטות שאותן הם תוקפים עתה בחוסר תום לב. ההסתדרות היא גוף אוטונומי המתנהל על פי חוקה ורשות שיפוט - על ערכאותיה. כל חבריה כפופים לרשות השיפוט. המבקשים לא פנו אל רשות השיפוט כפי שמורה החוקה וכבר משום כך אין להם מעמד בבית המשפט. לגבי המבקשים שעתרו לסעדים הזמניים במסגרת בקשה לביטול פסק בוררות, טוענים הם כי הבקשה מוקדמת. טרם ניתנו נימוקים להחלטה המהווה פסק בוררות. לטענתם, סיכויי ההצלחה בבקשה נמוכים ביותר, שכן לא נגרם עיוות דין. במיוחד מדגישים המשיבים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. והיה אם יזכו המבקשים בסעדים המבוקשים, יידחה מועד הבחירות, ואולם אם תידחנה הטענות בה"פ 141/02 ו-138/02, לא יעלה בידי המשיבים להשלים את הכנת הבחירות שנקבעו ל- 5.3.02. כך יקבלו המבקשים, ללא דיון מעמיק על פי חומר הראיות, את הסעד העיקרי נשוא המרצות הפתיחה. מה עוד שהצו הזמני יגרום להפרת שורת התקשרויות חוזיות עם צדדים שלישיים ונזקים כספיים להסתדרות השרוייה בחובות כבדים. ד י ו ן הבקשה לסעד זמני בהפ 107/02 הוגשה במסגרת בקשה לביטול פסק בוררות. הכוונה להחלטה של יו"ר מותב ודן יחיד של רשות השיפוט מה- 29.12.01 הדוחה את כל תביעות המבקשים. בקשה זו אינה עומדת בתנאי סעיף 16 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 שעניינו סמכויות עזר של בית משפט בתקופה שבין מתן הודעה בדבר בקשה למינוי בורר ועד למתן פסק הבוררות. בענייננו כבר ניתן הפסק. סעיף 29, החל בשלב שלאחר מתן פסק הבוררות, אינו מסמיך את בית המשפט ליתן צווי מניעה זמניים, מטעמים ברורים. המסקנה היא שאין לבית משפט סמכות ליתן צו מניעה זמני במסגרת הבקשה לביטול פסק בוררות. אלא שקושי זה לא הועלה על ידי המשיבים. בית משפט רשאי ליתן צו מניעה זמני על פי בקשת המבקשים בהמרצות הפתיחה הנוספות שהדיון בהן אוחד. סמכות כללית ורחבה למתן צווים זמניים הוענקה בסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984: "סמכות כללית לתת סעד כל בית משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא תעשה,צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שייראה לנכון בנסיבות שלפניו" (ראו דיון ברע"א 2920/90, קופת חולים הכללית נ. מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 397,416). ככלל מטרת הצו לשמר מצב קיים עד להכרעה שיפוטית בדבר הצורך בשינוי המתבקש בתובענה ואולם, בית משפט אינו נוטה לשנות מצב קיים לפני שמיעת הראיות ומתן פסק הדין על פיהן (ע"א 7/89 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' נשר, פד"י מב(4) 683, 691; ע"א 459/89 טורטן ואח' נ' ההתאחדות לספורט בישראל, פד"י מג(4) 563, 565). על אף הסמכות הרחבה למתן צווי עשה ומניעה מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, מופעל שיקול הדעת השיפוטי במתחם המסגרות הנורמטיביות שהתפתחו במרוצת השנים ובהשפעת עיקרי השיטה. רשימת השיקולים סדורה, אם כי אינה רשימה סגורה. מצווים אנו לערוך מאזן נוחות כאשר על כף המאזניים האחת, האינטרסים של המבקשים ומנגד, על הכף השניה - ענייניהם הלגיטימיים של המשיבים. כמו כן, אין לשכוח את האינטרס הציבורי ולשקללו בהתאם למכלול הנסיבות (ע"א 214/89 אבנרי ואח' נ. שפירא ואח', פ"ד מג(3) 840, 855, 862). השיקול של מניעת נזקים כספיים שעליו עמדו המשיבים כולם, אינו בעל משקל רב בעיני, כאשר הוא מתמודד עם חשש לפגיעה בעקרונות המשפט הציבורי. הוא הדין לגבי טענת השיהוי שיש להזהר בעשיית השימוש בה : "אמרנו על כך בבג"צ 2632/94 דגניה א', אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שר החקלאות, פ"ד נ (2) 715, 744, ונחזור: "... במקום שתובע חייב עצמו בשיהוי בן-פועל-משפטי, אפשר שבית-משפט יבטל בכל זאת מעשה מינהל, והוא, אם קיומה של ההחלטה עלול לחתור עמוקות תחת טובת הכלל ושלטון החוק" ..." (בג"צ 6499/99 המפד"ל - המפלגה הדתית לאומית נ' הרב שלמה בן עזרא, דינים עליון, נז 278, והאסמכתאות שם). במקרה שבפנינו עולה משקלו של מועד עריכת הבחירות על משקלם של שינויים אחרים בחוקת הבחירות למוסדות הנבחרים של ההסתדרות. אין ספק שצו מניעה על פי העתירות המאוחדות יאיין האפשרות לקיום בחירות על פי חוקת הבחירות ב-5 למרץ 2002 ויסכל את תכלית הדיון לגופן של המרצות הפתיחה המאוחדות. לעומת זאת, הסעדים על פי העתירות המאוחדות לא יסוכלו, אף אם לא ינתנו הצווים הזמניים. זאת ועוד, אחד המבחנים למתן סעד זמני הוא מבחן זהות הסעד. הפסיקה אינה רואה בעין יפה הקדמת התוצאה הסופית המתבקשת בתובענה, בשלב הטרום ראייתי, שכן הפגיעה בנתבע בשלב כה מוקדם, מפירה את האיזון בין זכויות בעלי הדין וגורמת לתחושה של אפליה. כך כבוד השופט י. זמיר בע"א 2965/96 בש"א 2966/96 אלי עטיה נ' עירית תל אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668, 671 : ”קל וחומר כך כאשר הסעד המבוקש, אף שהוא זמני, הרי הוא לפי מהותו הסעד הסופי, כלומר, הסעד שנתבקש בתביעה אשר הוגשה...כמו במקרה שלפנינו." התוצאה הינה כי הבקשות לצווי מניעה נדחות. הסתדרות העובדים