פסק דין 1. זוהי בקשת צד בסכסוך קיבוצי ובקשות אישיות של המבקשים (בבש"א 1301/02, 1303/02 - 1307/02) כנגד השעיית העובדים נשוא הבקשות האישיות מעבודתם. 2. בתיק זה איחד למעשה בית הדין את כל הבקשות לסעדים זמניים שהוגשו הן במישור הקיבוצי והן במישור האישי ודן בהן במאוחד. 3. המשיבה היא רשות מקומית ומעסיקתם של העובדים. המבקשים בבש"א 1301/02 - 1306/02 משמשים כמנהלי נפות בפיקוח העירוני במשיבה והמבקש בבש"א 1307/02 משמש כמנהל הפיקוח העירוני בפועל במשיבה כשמנהלי הנפות כפופים לו. 4. הרקע לבקשות: א. מעיון בבקשות ובתגובת המשיבה עולה, כי ראשיתה של הפרשה במכתב אנונימי שהתקבל בלשכת מבקרת העיריה ובו תלונה לפיה בין השאר מנהלי נפות ופקחים מהפיקוח העירוני מקבלים שוחד על מנת להעלים עין מחריגות ברשיונות עסק ומאי קיום רשיונות וכדי להימנע ממתן דוחו"ת לעסקים בהם יש לפקחים עניין. מכתב זה הועבר על ידי המשיבה לבדיקת המשטרה. ב. בעקבות חקירת המשטרה נעצרו המבקשים לתקופות חקירה שונות ותקופות המעצר של רובם הוארכו במספר ימים נוסף לצורך חקירה בעבירות בהן נחשדו. ג. עם ביצוע המעצרים הוברר למשיבה לטענתה, כי מתנהלת חקירה פלילית בחשד לביצוע עבירות פליליות שיש עימן קלון כנגד המבקשים. לפיכך החליט ראש העיריה, מר אולמרט לפתוח בהליכי השעייה כנגד המבקשים ונשלחה הודעה למבקשים על שימוע שיתקיים בעניינם. ד. השימועים התקיימו בפני מר אליהו, הממונה על המנגנון ופתוח משאבי אנוש במשיבה. לאחר השימוע הועבר כל החומר העובדתי והמשפטי לטענת המשיבה, לראש העיריה תוך שבאי כוח המשיבה אשר נכחו בשימועים מעבירים לראש העיריה את עצתם המשפטית בשמועים בהם נכחו כאמור. ה. ביום 17.2.02 הוציא ראש העיריה מכתבי השעיה למבקשים בהם נכתב, כי העובדים מושעים מיום 19.2.02 (למעט מר כהן שהושעה מיום 1.2.02) ועד למועד החלטת הפרקליטות אם להגיש כתב אישום ואם יוחלט להגיש כתב אישום - עד תום 15 יום מיום גמר ההליכים הפליליים ואם תום 15 המים תוגש קובלנה לביה"ד למשמעת של עובדי העיריה - עד גמר ההליכים המשמעתיים. 5. לטענת המבקשים בבקשה בסכסוך הקיבוצי: המשיבה השעתה למעשה דרג שלם באופן מגמתי תוך פגיעה חמורה בחופש ההתארגנות (נסיון להחליש את נציגות העובדים) וללא כל הוועצות עם ארגון העובדים מראש כמתחייב מפעולה בהיקף כה נרחב; השימוע התבצע למעשה ללא הסמכה כדין ואף אין זה ראוי כי המשיבה שהביאה לפתיחת החקירה תהא גם הגוף השומע והמחליט בענין ההשעיה; הפגיעה בתקנה 7 לתקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (התאמת הוראות), התשל"ט-1979 (להלן-תקנות המשמעת) הינה חמורה ובלתי מידתית אשר תכליתה אינה מצדיקה פגיעה כה חמורה. 6. לפיכך פנו המבקשים בבקשת צד בסכסוך קיבוצי בה עתרו מבית הדין ליתן צווים זמניים אשר יורו למשיבה כדלקמן: "(1) להשיב לעבודה סדירה את העובדים מושאי-הבקשה, במשרתם או למצער במשרה אחרת. (2) כי מר מאיר דדיה, המשנה ליו"ר ארגון העובדים בעיריה, ממשיך למלא תפקידו הציבורי. (3) להימנע מנקיטת כל צעד ו/או מעשה ו/או מחדל שיהיה בו כדי למנוע ו/או לפגוע בזכות ההתאגדות או בחופש השביתה של עובדי המשיבה ושל ארגון העובדים ונציגיהם. (4) להימנע מביצוע כל פעולה הנוגעת לעובדים בניגוד להסכמים ולהסכמות הרלבנטיים ו/או בניגוד לחובת תום-הלב ביחסים קיבוציים. (5) כמו-כן יתבקש בית-הדין הנכבד להצהיר, כי ההסדר שבתקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (התאמת הוראות), המאפשר השעיה בטרם הרשעה בדין - בטל, או לחלופין הפעלתו תתאפשר אך ורק בצמצום רב, ולא בנסיבות דנן". 7. בד בבד עם הגשת בקשת הצד בסכסוך קיבוצי הגישו המבקשים בקשות אישיות כאמור בהן ביקשו מבית הדין ליתן צוים כדלקמן: (1) להשיב לעבודה סדירה את העובד מושא-הבקשה, במשרתו או למצער במשרה אחרת. (2) להשהות את תוקף מכתב ההשעיה על-אתר. (3) להמציא למבקש את כל המסמכים הנוגעים לחקירתו על-ידי ובהזמנת העיריה, לרבות התלונה אשר הגישה מבקרת העיר בעניינו, וכן כל מסמך אחר הקשור באופן ישיר ו/או עקיף להשעייתה של המבקשת. (4) בית הדין הנכבד מתבקש להצהיר, כי הליכי השמיעה נעשו בהעדר הסמכה כדין. (5) כמו-כן יתבקש בית-הדין, הנכבד להצהיר, כי ההסדר שבתקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (התאמת הוראות), המאפשר השעיה בטרם הרשעה בדין - בטל, או לחלופין הפעלתו תתאפשר אך ורק בצמצום רב, ולא בנסיבות דנן. 8. א. לטענת המשיבה, דין הבקשה בסכסוך קיבוצי לסילוק על הסף, מאחר: שהסעד המבוקש בסעיף 1 לסעדים, החזרת המבקשים לעבודה סדירה זהה לסעד המבוקש בבקשות האישיות מחד ואין לו כל משמעות ביחסים הקיבוציים מאידך; הסעד המבוקש בסעיף 2 הינו מוקדם ותאורטי מכיון שהמבקשות אינן טוענות כי העיריה עשתה צעדים שנועדו להביא לפרישת מר דדיה מתפקידו הציבורי; לגבי הסעדים בסעיפים 3-4 - המבקשים לא הראו כל תשתית עובדתית לפעולות העיריה העלולות לפגוע בחופש ההתאגדות; והסעד שבסעיף 5 לסעדים אינו בסמכות בית הדין שכן אין אפשרות לתקוף תקנות וחוקים בדרך של תקיפה עקיפה בבקשת צד בסכסוך קיבוצי כשאין המדובר בתקנות או חוקים הרלבנטיים ליחסים הקיבוציים. ב. לגופו של ענין טוענת המשיבה כי לא נפל כל פגם בהליך השימוע לרבות בשמיעת המבקשים על ידי מר אליהו; הופעל שקול דעת כדין על ידי ראש העיריה וכי ההסדר בחוק המשמעת ובתקנות המשמעת בעל תוקף חוקתי. 9. א. אף בענין בקשת המבקשים בבקשות האישיות לסעדים זמניים טוענת המשיבה כי דין הבקשות האישיות לסילוק על הסף שכן: אין הן מגלות עילת תביעה המתבססת על זכות לכאורה; עקב השיהוי בבקשות; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. ב. לגופו של ענין חוזרת המשיבה על טענותיה כפי שהוצגו בבקשת הצד בסכסוך קיבוצי הן בענין הפעלת שקול דעת ראש העיריה, הן בענין ההסמכה להשעות והן בענין חוקתיות תקנות המשמעת. 10. נבחן את טענות המבקשים והאם יש בהם להקים את התנאים למתן הסעדים המבוקשים הן בבקשה בסכסוך קיבוצי והן בבקשות האישיות. 11. ראשית יצויין כי אין בית הדין מוצא לסלק את הבקשה בסכסוך קיבוצי על הסף לאור הסעדים המבוקשים בה כטענת המשיבה, אלא בית הדין סבור כי יש להכריע בבקשה לגופה. 12. עוד קובע בית הדין כי אין לדחות את הבקשות האישיות של המבקשים מחמת שיהוי כטענת המשיבה. מעיון בבקשות עולה כי מרביתם של מכתבי ההשעיה הוצאו למבקשים ביום 17.2.02 כשהבקשות האישיות הוגשו לבית הדין מספר ימים לאחר מכן, ביום 25.2.02. בית הדין סבור כי אין בחלוף מספר הימים ממועד משלוח מכתבי ההשעיה ועד להגשת הבקשות האישיות דנן כדי למנוע מהמבקשים להעלות טענות נגד השעייתם. 13. לגופו של ענין לאחר שבית הדין עיין בבקשות המבקשים, תגובת המשיבה, חקירותיהם וסכומיהם קובע בית הדין כי אין להעתר לבקשות לסעדים הזמניים הן הקיבוציות והן האישיות. 14. א. הלכה פסוקה היא כי על המבקש לקבל סעד זמני להוכיח כי הוא עומד במספר תנאים ובינהם, כי יש בידיו עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. ודוק: לצורך הוכחת תנאי זה די בראיות לכאורה ולא נדרשת מידת השכנוע להכרעה סופית בהליך (דב"ע 98/ 77 -3, 98/ 100-9 אבו עראר - המועצה המקומית ערערה, עבודה ארצי, כרך לא (2)). ב. מעיון במסכת העובדתית שנפרשה לפני בית הדין לא עולה, כי המבקשים הוכיחו ולו לכאורה עילה לקבלת הסעד המבוקש, ומנגד סבור בית הדין כי המשיבה הוכיחה בראיות מספיקות כי לא נפלו פגמים בהליך ההשעיה וההשעיה בוצעה כדין. 15. א. מעיון במסכת העובדתית כפי שהתגלתה בפני בית הדין הן בבקשות האישיות והן בסכסוך הקיבוצי לא עולה ולו לכאורה, כי המשיבה פעלה באופן מגמתי על מנת לפורר, להפריד ולהחליש את כוחה של נציגות העובדים. מן העובדות עולה כפי שיפורט בהמשך כי המשיבה פעלה מתוקף היותה גוף ציבורי על מנת לברר את החשדות החמורות שהועלו כנגד המבקשים דנן ולא מתוך כל רצון לפגוע בנציגות העובדים. ב. זאת ועוד: המבקשים לא הראו כל מקור חוקי, הסכמי או פסיקתי לחובת ההיוועצות עם ארגון העובדים הנטענת בטרם ההשעיה ואף אין בית הדין סבור כי במקרה כגון דא, לא חלה כל חובה על המשיבה להיוועץ עם העובדים או אירגוני העובדים טרם פנייה למשטרה או טרם נקיטת הליכי השעייה. 14. א. מעיון במכתב ההסמכה למר אליהו, חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ח-1975 (להלן -חוק הרשויות המקומיות) והמסכת העובדתית לא עולה כי המשיבה קיימה ולו לכאורה את השימועים בהעדר הסמכה מדעיקרא. ב. מהנספחים אשר צורפו לבקשות האישיות של המבקשים עולה כי ראש העיריה הסמיך את מר אליהו, הממונה על המנגנון ופיתוח משאבי אנוש: "...לשמש דרך קבע האדם שעובדי עיריית ירושלים יביאו טענותיהם לפניו לעניין השעייתם". ג. בענין זה סבור בית הדין כי אין המדובר בהאצלת סמכות של תפקיד מתפקידיו או מסמכויותיו של ראש העיריה המצריכה אישור המועצה כאמור בסעיף 17 לחוק הרשויות המקומיות, אלא בהעזרות באחר. משעולה מכתב האצילה כי כל שעליו הופקד מר אליהו היה לשמוע את טענות המועמדים להשעיה בלא שנמסר לו שקול הדעת בענין קובע בית הדין, כי אין המדובר באצילה אלא בהסתייעות טכנית, (בג"צ 2303/90, 3709 פיליפוביץ ואח' נגד רשם החברות ואח', פ"ד מה 410, רענן הר זהב, המשפט המינהלי הישראלי, עמ' 75). לפיכך קובע בית הדין כי המבקשים לא הוכיחו ולו לכאורה כי השימועים בוצעו בהעדר סמכות מדעיקרא. 16. עוד יצויין לענין ביצוע השימוע כי אין בית הדין מקבל את טענת המבקשות כי אין זה ראוי שהמשיבה שהביאה לפתיחת חקירה כנגד המבקשים תהיה גם הגוף "השומע" והמחליט בענין ההשעיה. העובדה שהמשיבה העבירה למשטרה, הגוף המוסמך לטפל בחשדות הכבדים לעבירות חמורות של העובדים בודאי לא צריכה למנוע ממנה לערוך שימוע לעובדים בטרם קבלת החלטה ולהשעותם לאחר מכן. 17. א. לאחר שבית הדין בחן את מכלול הראיות שהובאו בפניו קובע בית הדין כי המבקשים לא הראו לו לכאורה כי החלטת השעיה נתקבלה לאחר שיקול דעת שהופעל שלא כדין וכי נעשתה כלאחר יד. ב. מתצהירו של מר דינור, מנכ"ל העירה אשר לא נסתר בענין זה, עולה, כי לאחר שבוצע שימוע לכל אחד מהמבקשים הועבר כל החומר העובדתי והמשפטי הנוגע לשימוע של כל אחד מהם לרבות פרוטוקול השימוע, החומר שבאי כוח המבקשים ביקשו לצרף, פרוטוקולי הדיון בבקשה להארכת מעצר וצוי המעצר לראש העירה. כמו כן, עו"ד עצמון ועו"ד מור, מהלשכה המשפטית של המשיבה, אשר נכחו בשימוע של המבקשים, העבירו לראש העיריה את עצתם תוך התייחסות ספציפית לכל אחת מהטענות העובדתיות והמשפטיות של המבקשים, ראש העיריה עודכן, כי החקירה בקשר לחשדות לביצוע עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים נמשכת, רק לאחר עיון בכל החומר הרלוונטי דלעיל שקילת אופי העבירות המיוחסות, תפקיד העובדים, נסיבות אישיות וכיו"ב החליט ראש העיריה על ההשעיה (סעיפים 16-24 לתצהיר מר דינור). ג. מכאן משראש העיריה בטרם החליט על ההשעיה עיין בכל החומר הרלבנטי הקשור לעניינם של המבקשים מחד ומאידך בחן את אופי העבירה, תפקידי העובדים, התנהגות קודמת וכיו"ב - קובע בית הדין כי לכאורה הופעל שקול דעת כדין. 18. א. בטרם נסיים, נתייחס לטענת המבקשים בענין אי חוקתיות ההסדר שבתקנה 7 לתקנות המשמעת. לטענת המבקשים ההוראות שבסעיף (ג) מהוות פגיעה חמורה, בלתי מידתית שתכליתה אינה מצדיקה פגיעה כה חמורה. כל הסדר, לדידם, שמאפשר הטלת סנקציה על עובד ציבור שתעשה בטרם הוכחת אשמתו מעבר לספק סביר עומד בניגוד לעיקרי היסוד של השיטה. ב. תקנה 7 לתקנות המשמעת קובעת: במקום האמור בסעיף47 לחוק המשמעת קרי: (ג) החלה חקירה פלילית של המשטרה נגד עובד בעבירה שלדעת ראש הרשות המקומית יש עמה קלון, רשאי ראש הרשות המקומית, לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי של הרשות המקומית, ובאין יועץ משפטי כאמור עם פרקליט המחוז, להשעות את העובד לתקופה שלא תימשך מעבר למועד מתן החלטה בדבר תוצאות החקירה, אולם - (1) אם הוחלט להגיש כתב אישום נגד העובד, תימשך ההשעיה לא מעבר לחמישה עשר ימים מיום גמר ההליכים בכתב האישום (להלן-גמר ההליכים הפליליים); (2) אם נסתיימו ההליכים הפליליים ותוך חמשה עשר הימים האמורים בפסקה (1) הוגשה קובלנה נגד העובד של עובדות שעלו במהלך החקירה או הדיון בבית המשפט תימשך ההשעיה לא מעבר לגמר ההליכים המשמעתיים. (ד) ראש רשות מקומית לא ישעה עובד אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לענין ההשעיה לפני ראש הרשות המקומית או לפני מי שהוא הסמיך לכך דרך קבע או לענין ההשעיה לפני ראש הרשות המקומית או לפני מי שהוא הסמיך לכך דרך קבע או לענין פלוני. (ה) היה העובד מועסק במספר משרות בשירות הרשות המקומית, רשאי ראש הרשות המקומית להשעותו כאמור בכולן או בחלק מהן. (ו) בכל מקם שראש רשות מקומית רשאי להשעות עובד לפי סעיף זה, רשאי הוא, במקום להשעותו, להעבירו זמנית לעבודה אחרת במשרה שאחת מדרגותיה אינה נמוכה מדרגת משרתו של העובד, ובלבד שדרגת העובד במשרה שאליה הוא מועבר לא תהיה נמוכה מדרגתו ערב העברתו, או, בהסכמת העובד, לעבודה במשרה שדרגתה נמוכה מדרגת משרתו. העברה זמנית כאמור לא תימשך מעבר לתקופה שבה מותרת השעייתו של עובד לפי סעיף זה. (ז) לענין סעיף זה רואים הליך כנגמר לאחר שאין עוד ערעור עליו". ג. ראשית יצויין כי על פי סעיף 10 לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו אין בחוק יסוד זה לפגוע בתוקפו של דין שהיה קיים ערב תחילת חוק היסוד. מאחר ותקנות המשמעת התקבלו עוד בשנת 79 נשמר תוקפם אף לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. ד. יחד עם זאת סבור בית הדין כי הפגיעה הנגרמת לעובד המושעה כתוצאה מהשעיתו ע"י ראש הרשות הסבור כי העובד עבר עבירה שיש עימה קלון כתוצאה מפתיחת חקירה משטרתית הינה לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. ה. במקרה שלפנינו מדובר מחד בחשד לעבירות שיש עימן קלון: עבירות שוחד, קבלת טובות הנאה, הפרת אמונים וכיו"ב. עבירות אשר יש בהן שחיתות מוסרית ושהשירות הציבורי רואה אותן בחומרה רבה. מדובר בעובדים הבאים מדי יום ומתוקף תפקידם עם הכפופים להם ואף מר דדיה משמש כממונה עליהם מתוקף תפקידו. כמוכ כן מדובר בעובדים הבאים במגע יום יומי עם הציבור במטרה לאכוף את החוקים והתקנות עליהם הם מופקדים. מכאן שנדרש מהם טוהר מידות גבוה. מאידך ברי כי ההשעיה המשמעתית על פי חוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח-1978 אינה השעיה עונשית המוטלת כאמצעי משמעת אלא זו פעולה הננקטת בשלב הקודם להליך המשמעתי ובמהלכו תוך שקיימת אפשרות שהעובד יחזור לעבודתו בתום תקופת ההשעיה (דבע נו/ 147 - 3 פרץ - כהן, עבודה ארצי, כרך ל(2) 77). כמו כן העובד המושעה מקבל בתקופה זו חלק משכרו. ו. מכאן משמדובר בעבירות כה חמורות אשר יש בהן לפגוע בטוהר המידות של עובד הציבור מחד ומאידך ההשעיה אינה עונשית, אלא זמנית עד שיתבררו תוצאות החקירה נגד העובד - סבור בית הדין כי התקנות הינן לתכלית ראויה ואינן עולות על הנדרש. 19. אשר על כן הבקשות לסעדים זמניים הן בבקשת הצד לסכסוך קיבוצי והן בבקשות האישיות נדחות. 20. כמקובל בסכסוכים קיבוציים, אין צו להוצאות וביה"ד אינו רואה לנכון לחייב גם את העובדים בהוצאות, בהתחשב בנסיבות. השעיה מעבודההשעיה