פסק דין 1. עסקינן בתביעה כספית שהגיש התובע , מר אליהו גול (להלן: "התובע") כנגד הנתבעים, מר פאול שוורצמן (להלן:"הנתבע 1") ו"אליהו" חברה לביטוח בע"מ (להלן:"הנתבעת 2"), לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב בבעלותו (להלן: " המיצובישי"), בתאונה שארעה ביום 19.04.03 ברחוב מסלנט בתל אביב (להלן: "התאונה"), ובה היה מעורב רכב מסוג פורד, נהוג על ידי הנתבע 1 ובבעלותו, המבוטח בנתבעת 2 (להלן: "הפורד"). 2. התביעה הוגשה, במקור, לבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון כנגד הנתבע 1. לבקשת התובע, תוקן כתב התביעה בדרך של צירוף נתבעת נוספת - מבטחת הפורד (הנתבעת 2), אשר נוכח טענותיה בדבר העדר כיסוי ביטוחי בנסיבות התאונה (נהיגה במצב של שכרות), הוריתי, מכוח סמכותי (סעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984), על העברת התביעה לבית משפט השלום. 3. כתב התביעה נמסר לנתבע 1 כדין ביום 21.9.03, אשר בחר שלא להגיש כתב הגנה מטעמו. 4. נסיבות קרות התאונה, כפי שעולות מכתב האישום, אשר הוגש כנגד הנתבע 1, ומהרשעתו בעבירה של "נהיגה בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים", כמו גם אחריות הנתבע 1 לנזק שנגרם, אינם שנויים במחלוקת, כך שנותרה לדיון ולהכרעה שאלת חבותה של הנתבעת 2 כמבטחת, זאת נוכח טענתה בדבר העדר כיסוי ביטוחי בנסיבות התאונה. 5. טענות הנתבעת 2 בדבר העדר כיסוי ביטוחי לטענת הנתבעת 2 פטורה היא מחבותה על פי הפוליסה, הן מן הטעם שהמבוטח (הנתבע 1) הפר חובתו להודיע לה על קרות מקרה הביטוח (ראה סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981), הן מן הטעם שהסתיר ממנה מידע וביקש להטעותה (ראה סעיף 25 לחו חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981) והן מן הטעם שבהתנהגותו (נהיגה בשכרות וללא משקפיי ראייה) נהג שלא בתום לב ובדרך מקובלת, כדי הפרת חוזה הביטוח. לשיטתה, משחבותה כלפי צד ג' (התובע) נובעת מהוראת סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"), הרי שכל טענותיה כלפי המבוטח (הנתבע 1) עומדות לה אף בתביעת התובע, לרבות אלו הנוגעות לאופן התנהלותו ולשלילת תחולת הפוליסה, כך שאם תמצא פטורה מחבותה כלפי המבוטח (הנתבע 1), תהא אף פטורה מחבותה כלפי התובע הוא הצד השלישי. 6. טענות התובע בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי לטענת התובע, על הנתבעת 2, כמבטחת הפורד בביטוח צד ג', לפצותו, באופן מלא, בגין נזקי הרכוש שנגרמו למיצובישי, זאת בשים לב לתנאי הפוליסה, אשר אינם מחריגים את חבותה במצב של אובדן או נזק שנגרמו בשל היות נהג הרכב המבוטח (הנתבע 1) נתון להשפעת אלכוהול. לשיטתו, לא יהא זה ראוי ונכון, בנסיבות אלה, מטעמים של תקנת הציבור, "לבוא חשבון" עם המבוטח במסגרת תביעתו של צד ג'. התובע מוסיף וטוען כי מסירת ההודעה על ידי המבוטח, באיחור, לא פגעה בצורה משמעותית ביכולתה של הנתבעת 2 לבחון את נסיבות אירוע התאונה ולהתגונן מפני התביעה. 7. דיון 7.1 לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולאסמכתאות שהוצגו על ידם, באתי לכלל דעה כי הנתבע 1 הפר חובתו לקיים את חוזה הביטוח בתום לב ובדרך מקובלת ועל כן יש לפטור את הנתבעת 2, באופן חלקי, מחבותה, כפי שיובהר להלן. 7.2 אכן, אין בהוראות פוליסת הביטוח, כמו גם בהוראות החוק, כדי לפטור את הנתבעת 2 - המבטחת מחבותה. בפוליסת הביטוח, אשר אינה אלא חוזה בין המבטח למבוטח, לא נקבעה על ידי הצדדים הוראה מפורשת הפוטרת את המבטח מחבותו לאובדן או נזק שנגרמו בשל היות נהג הרכב המבוטח נתון להשפעת אלכוהול (בניגוד להוראה מפורשת המחריגה מצב של אובדן או נזק שנגרמו בשל היות נהג הרכב המבוטח נתון להשפעת סמים) ובחוק מצא המחוקק לפטור את המבטח מחבותו אך במצב בו "נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח " במתכוון (סעיף 26 לחוק). 7.3 דומה, כי הן הצדדים לחוזה הביטוח והן המחוקק לא נתנו דעתם, באורח מפורש, למצב דברים דוגמת זה שבא בפני, מצב בו המבוטח, אינו גורם במתכוון להתרחשות מקרה הביטוח - התאונה, אך יחד עם זאת בהתנהגותו, מחמיר, במודע, את הסיכון שנטל המבטח על עצמו, זאת תוך הפרת חובתו לקיים את חוזה הביטוח, ככל חוזה, בתום לב ובדרך מקובלת (ראה הוראת סעיף 39 לחוק החוזים )חלק כללי), תשל"ג - 1973). 7.4 לדידי, חובתו של מבוטח לקיים את חוזה הביטוח בדרך מקובלת ובתום לב מקפלת בתוכה את החובה שלא להתנהל, במודע, באופן שיש בו כדי להגדיל באורח משמעותי, עד כדי ודאות קרובה, את הסיכון להתרחשותו של מקרה הביטוח, שהרי בדרך התנהלות זו יש כדי לשמוט את הבסיס תחת יסודות ההסכמה החוזית, הנוגעים, בין היתר, להערכת הסיכונים, כמו גם תמחורם. 7.5 בנסיבות המקרה שבא בפני, סבורה אני כי היה בדרך התנהלותו של המבוטח - נהיגה תחת השפעת אלכוהול וללא משקפי ראיה, תוך איבוד השליטה המלאה ברכב (ראה הודעת הנתבע 1, כפי שנמסרה במשטרה ביום 8.5.03) - משום הפרת חובתו לקיים את חוזה הביטוח בדרך מקובלת ובתום לב ולשיטתי, יש לפטור את המבטחת מחובתה על פי הפוליסה, בשיעור "החמרת הסיכון", קרי; כדי "תרומת" התנהגותו של המבוטח לקרות מקרה הביטוח, העולה, להערכתי, בנסיבות המקרה, כדי 50%. 7.6 ערה אני גם ערה לטענת התובע כי בקביעה מעין זו יש כדי לפגוע בזכויותיו כצד ג', אך, דומני, כי נוכח הדין הנוהג ולפיו לא קיימת חובת ביטוח, ככל שמדובר בנזקי רכוש (להבדיל מנזקי גוף), הרי שאין מקום להעדיף את צד ג' על פני המבטח, הזכאי להשתחרר מחבותו, ולפרוץ את גבולות הוראת סעיף 68 סיפא לחוק. לא למותר לציין, כי רבים המקרים בהם לניזוק עומדת תביעה כלפי המזיק בלבד, באשר האחרון אינו מבוטח כלל בביטוח צד ג'. 7.7 אינני מוצאת מקום לקבל את טענת הנתבעת 2, לפיה יש לפוטרה מכל חבות בשל הפרת המבוטח את חובת ההודעה, המעוגנת בהוראת סעיף 22 לחוק, זאת משלא באו בפני ראיות לסיבת האיחור (ראה הוראת סעיף 24(א)(1) לחוק) ואף לא שוכנעתי כי האיחור במתן ההודעה מנע מעם הנתבעת 2 את בירור חבותה או הכביד על הבירור (ראה הוראת סעיף 24(א)(2) לחוק). כמו כן, לא הוכחה בפני כוונת מרמה מצדו של המבוטח ועל כן אינני מוצאת לפטור את הנתבעת 2 מחבותה, מכוחה של הוראת סעיף 25 לחוק. 8. סוף דבר- לאור כל האמור לעיל ובשים לב לעובדה כי גובה הנזק אינו שנוי במחלוקת, מחייבת אני - א. את הנתבע 1 לשלם לתובע סך של 6,125 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.03 וכן הוצאות משפט בסך כולל של 500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ כדין. ב. את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 3,062.5 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.03 וכן הוצאות משפט בסך כולל של 250 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ כדין. יודגש, כי חיוב הנתבעים עד לסכום הכולל בו חויבה הנתבעת 2, הינו יחד ולחוד, באופן שחיובו של הנתבע 1 יופחת כדי הסכום שישולם על ידי הנתבעת 2 ויועמד על היתרה בלבד. כל הסכומים (ככל שלא נקבע אחרת) יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. משפט תעבורהשכרות