החלטה בפני בקשת נאמני תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ [בהקפאת הליכים] (להלן: "הנאמנים" ו"המבקשת" בהתאמה) להורות כי אין למשיבות זכות עיכבון בסחורה שעוכבה על ידן כנגד חובות עבר של החברה-המבקשת, שנצברו עקב שירותי הובלה של סחורות המבקשת. המשיבות הינן חברות ספנות המעניקות לחברה שירותי הובלת מוצרי תוצרת המבקשת מן הארץ ללקוחות בחו"ל. לפי הבקשה, בגין הובלות עבר חייבת המבקשת ל- BORCHARD LINES LTD. (להלן: "בורכרד"), 319,038.41 ₪, 64,373 דולר ארה"ב, ו- 9,168 אירו. חובות הובלות עבר למשיבה 2, אלאלוף ושות' ספנות בע"מ (להלן: "אלאלוף"), מסתכמים בסך70,500 אירו ו- 54,500 דולר ארה"ב (הסכומים המדויקים ייבדקו ע"י הנאמנים). "צים - חברת השיט הישראלית בע"מ" (להלן: "צים"), הגם שאינה צד לבקשה מסכימה כי החלטה זו תהא רלוונטית אף ביחס אליה. צו הקפאת ההליכים למבקשת ניתן ביום 7 ליולי 2003. מאז הוארך פעמים מספר ופקיעתו ביום 1 בפברואר 2004. במהלך חודש יולי 2003 הודיעו המשיבות 1 ו- 2 כל אחת בנפרד על עיכוב משלוח סחורה המיובאת מנמל חיפה לברצלונה ולנמל רוונה-איטליה בהתאמה (להלן: "הסחורה המעוכבת"). בורכרד עכבה הסחורה לפי שטרי מטען. אלאלוף עכבה סחורה בשל טענתה לזכות לכאורה לפי הסכם מסגרת עם המבקשת ולאחר שבמהלך חודש יוני 2003 סוכם ביניהן על הקטנת האשראי, אשר העניקה אלאלוף למבקשת, נמסרו לאלאלוף צ'קים אשר חוללו. מתוך 67 מכולות אשר עוכבו על ידה, לפי שטרי מטען, ניאותה בורכרד לשחרר 28 בברצלונה ובכפוף לתנאים עליהם חתמו ב"כ בורכרד והמבקשת (להלן: "הסכם שחרור המכולות"). על מנת למנוע נזק, נחתם בין המבקשת לכל אחת מן המשיבות הסכם לשחרור יתרת הסחורה המעוכבת בכפוף לשמירת תקבולי מכירת הסחורה בידי ב"כ הצדדים הנאמנות עד להכרעת גורלם בדין ומבלי לפגוע בזכויות הצדדים. בורכרד, חברת ספנות אשר מקום מושבה וניהול עסקיה באנגליה, טוענת לזכות עיכבון מכוח דין, מכוח הסכמים ומכוח התנהגות הצדדים, על הסחורות אשר עוכבו על ידה. לטענת בורכרד, בינה למבקשת יחסים עסקיים משך עשרות שנים ובאמצעות חברת לוסי בורכרד ספנות בע"מ (להלן: "הסוכנת"). בורכרד מובילה ימית עבור המבקשת מאות מכולות מדי שנה, במהלך השנים נשתרש נוהג לפיו מעמידה בורכרד אשראי למבקשת, ההובלה מתבצעת לפני התשלום עבורה והמבקשת פורעת חיוביה בהתאם ללו"ז מוסכם ("שוטף +"), היות ונמלי היעד קרובים לא ניתן ליצור שעבוד במשכון שזהו הליך מסורבל וזמן רישומו ארוך מזמן הובלה בת ימים ספורים, ערבות בנקאית תפגע בתזרים המזומנים של החברה ולכן צדדים סומכים על בטוחת עיכבון בשטר המטען המשקף חוזה הובלה, כאשר עיכבון זה מבטיח את כל הכספים המגיעים לבורכרד מן הלקוח. כך ביחס לכל לקוחותיה ולכל נמל יעד בעולם. לטענת בורכרד, אחת לכמה חודשים ולפחות פעם בשנה נהגה הסוכנת לסכם עם הממונים מטעם החברה את נושא ההובלה והלוגיסטיקה,את תנאי האשראי, הבטחת החיובים ופרעונם. כך, הובטח כי מעבר לאמור בשטר המטען תהא בורכרד רשאית לעכב תחת ידיה כל מטען כבטוחה לכל חוב של המבקשת כלפיה, הצדדים נהגו כי שחרור מטען מנמל יעד ייעשה אך כנגד שינוע מקביל של מטען יצוא נוסף, כך שבכל רגע נתון החזיקה בורכרד בסחורה של המבקשת אותה תוכל בורכרד לעכב ולממש במקרה של חדלות פרעון או חריגה ממסגרת אשראי. המבקשת אינה חולקת על זכות העיכבון של בורכרד, אך טוענת כי לבורכרד עיכבון הסכמי שאינו מיוחד, תמורת הובלת הסחורה המעוכבת שולמה וזיקה בין מוביל לסחורה נוצרת רק משירותי הובלה שניתנו בגין הסחורה המעוכבת בלבד ולא בגין הובלות עבר. המבקשת טוענת כי מדובר ב"עיכבון כללי" וככזה אינו מקנה לבעליו כל זכות בהליכי חדלות פירעון, בשונה מ"עיכבון מיוחד" אשר רק הוא מקנה בטוחה בפירוק או בהקפאת הליכים, בשל עקרון השוויון ואיסור האפליה בין נושים. רק בעל זכות עיכבון שלו זיקה מיוחדת לנכס נשוא העיכבון, כגון מי שהשביח את הנכס נשוא העיכבון, זוכה למעמד של נושה מובטח. לטענת המבקשת, בורכרד מעולם לא הפנתה תשומת לב המבקשת לעובדת קיום סעיף עיכבון, זכות זו אף לא נדונה בין הצדדים ולא אושררה על ידי המבקשת, לא נוצר נוהג לפיו בכל רגע נתון יהא ביד בורכרד מטען ממנו תוכל להפרע בגין אי תשלום חובות המבקשת, הסכמות ונהלים בין הצדדים בנוגע לאשראי השתרשו ביחס לתעריפי תשלום וביחס לפרטים טכניים הנוגעים להובלות אך עד להקפאה מעולם לא דנו הצדדים בנושא העיכבון או בעיית בטוחות כנגד אשראי. כן, טוענת המבקשת כי שטר מטען הינו בעל תכונת עבירות שטרית, ביחס לשטר המטען לא מתנהל מו"מ, זהו שטר אחיד אשר עיקר שימושו כאמצעי נוח ויעיל להעברת בעלות בסחורה מובלת ו"אין דעת המזמין על תוכנו המהותי". לטענת אלאלוף, עיקר עיסוקה כסוכנת ביצוע להובלות ימיות הפועלת בארץ גם עבור חברות בינ"ל, רווחיה מגיעים מעמלות שמקבלת בגין דמי הובלה ושירותים שונים שמעניקה ללקוחותיה. אלאלוף קשורה עסקית עם המבקשת למעלה מעשר שנים במהלכן גרמה אלאלוף להובלת אלפי מטענים ומכולות המבקשת כאשר במקרה דנן סיפקה למבקשת שני שירותים ואשראי. האשראי ניתן כך שאלאלוף שילמה ומימנה את כל תמורת השירותים שקיבלה המבקשת ופרעה את חיובי המבקשת בגין הובלות כלפי מובילים ימיים. לאחר מכן במסגרת תנאי האשראי פרעה המבקשת את חיוביה כלפי אלאלוף כפי שעשתה עד יולי 2003. זהו נוהג מקובל בענף וכך נוהגת אלאלוף עם כל לקוחותיה. עוד טוענת אלאלוף, כי ביום 15.6.03 סוכם בפגישה בין מנכ"ל המבקשת למנכ"ל אלאלוף כי המבקשת תשלם לאלאלוף 100,000$ לשם הקטנת חובה עד סוף חודש אוגוסט 2003 וכי הצדדים יפעלו להקטנת האשראי. כן, נמסרו לאלאלוף שני שיקים שונים לפרעון חלקי של החוב. לאחר חילול השיקים והיוודע דבר קשייה הפיננסיים של המבקשת עכבה אלאלוף טובין של המבקשת בנמל רוונה-איטליה ולטענתה הודיעה על כך למבקשת טרם מינוי הנאמנים. לאחר הסכמים בין ב"כ הצדדים שוחררו הטובין ותמורתם הופקדה בנאמנות כאמור ובלא שצד יוותר על טענה מטענותיו. אלאלוף טוענת לזכות מימוש עיכבון מכוח הדין ומכוח הסכם מכללא. לטענתה, בינה לבין המבקשת הסכם אשראי אחד מכוחו עלתה ופחתה חליפות, יתרת חוב המבקשת. כל הובלה והובלה הינה תוצאת מימוש ההסכם האשראי היחיד האמור ולכן זכותה לעיכבון "פוססורית" ונועדה להבטיח פרעון חיוב בגין עסקת האשראי ולפי סע' 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). אלאלוף טוענת כי לא הייתה מעניקה למבקשת כל אשראי אלמלא בטוחת זכות העיכבון וודאי שלא בהיקפים כאלה. המדובר בעסקה מתמשכת לפיה טובין של המבקשת נמצאו באופן שוטף בשליטת אלאלוף אשר דאגה שתמיד יהיו ברשותה בטוחות שכאלה. כך אף החזיקה אלאלוף רשימת הובלות עתידית ויכלה לתכנן את גובה בטוחותיה. מכאן, טוענת אלאלוף, כי אין מדובר בחובות עבר אלא בחוב שעילת דרישתו נולדה רק עם הפרת ההסכם עמה. המבקשת משיבה על כך, כי כל טענותיה של אלאלוף נסמכות על מסכת עובדתית לכאורית כאילו יש בין אלאלוף למבקשת הסכם מסגרת למתן שרותי אשראי ולכן עצם שחרור סחורות בעבר אינה מהווה ויתור על זכות העיכבון. אלאלוף אף לא הציגה הסכם מסגרת מכל סוג שהוא וכל טענותיה נסמכות על התנהגות ונוהג, לכן אינם נכנסים בגדר סע' 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) ואין מקום לטענות אלאלוף בבירור זכויות קנייניות בהליך חדלות פירעון. כן, סע' 19 האמור אינו מקיים את זכות העיכבון אשר מהותה, הפעלתה ופקיעתה נובעים מסעיף 11 לחוק המטלטלין תשל"א-1971 ולפי סע' קטן 11(ד) זכות העיכבון פקעה כשיצא הנכס משליטת אלאלוף מרצונה ולאור עסקאות ההובלה העצמאיות אשר אינן מהוות "עסקה אחת" כפי שנקבע בפסיקה. טרם נרד לסלע המחלוקת עלינו להדרש לשאלת תקפות תניה חוזית בדבר ברירת דין לפי שטר מטען מקום בו ניתן צו הקפאת הליכים לטובת חברה שהיא צד להסכם. בורכרד טוענת כי ברירת הדין כפי שמופיעה בסעיף 24 לשטר המטען, הדין האנגלי ורק מטעמי הקלה על ההליך הסכימה למסור הסמכות המקומית לביהמ"ש בישראל ומבלי לפגוע בסמכות המהותית הנוהגת של הדין האנגלי. טענה זו דינה להידחות. סבורה אני, כי על אף הסעיף האמור, פנייה לדין זר בהסתמך על תניות שיפוט ככל שהיא נוגעת להליכי חדלות פירעון, צריכה לעמוד בתנאי סף מחמירים ויוצאי דופן, בהיותם פוגעים בעקרון השוויון בין נושים. אף אם הייתה עומדת בורכרד גם על תניית הסמכות המקומית תלויה הייתה "ברשות בית המשפט ובתנאים שיקבע" לפי סעיף 350(ב) לחוק ההחברות מתוקף סמכותו במסגרת הקפאת ההליכים ואין לעניין זה נפקות הלכה למעשה בין טענות בגין הסמכות המקומית לאילו של ברירת הדין. הקניית סמכויות מעין אלה לבית משפט של הקפאת הליכים, עיקרה מתן הזדמנות ממשית ומעשית לשיקום חברות ומניעת מחטפי נושים הנאבקים על זכויותיהם תוך ריכוז כל ההליכים באופן קולקטיבי בפני אותו בית משפט לשמירת עקרון השוויון בין נושים ואי אפלייתם. בחינת כלל חובות החברה בצורה קוהרנטית ובכלים זהים, משמעותית ביותר לא רק להשגת תכליות עקרון השוויון אלא אף לפישוט ההליכים ומתן הזדמנות אמיתית לשיקום החברה ובירור מצבת חובותיה. כל ניסיון להחדיר לתוך הליך שכל כולו מבוסס על שוויוניות, אלמנטים המאפשרים הפרת איזון הקוהרנטיות העדין, עשויים לפגוע בעצם קיום ההליך הן בטווח המיידי והן לטווח הארוך כאשר חברות יבחרו להחיל בהסכמיהן סמכות מקומית של מדינה אשר חוקיה תואמים את האינטרסים הכלכליים שלהן בסביבה חדלת פירעון ויעמיד יותר ויותר ניסיונות הבראה בסימן כשלון ואפליית נושים. על כן, כאמור, נדחית טענת בורכרד להחלת תניית ברירת הדין האנגלי. זכות העיכבון הוגדרה בחוק הישראלי בסעיף 11(א) לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971, בקבעו כי: "עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב". זוהי זכות מן הסוג המקנה סעד עצמי (self-help) לנושה להחזיק בנכס שאלמלא החיוב שומה היה עליו להעבירו לידי החייב. כך, "זכותו של המעכב מעניקה לו במקרה של פשיטת רגל או פירוק של החייב עדיפות על פני נושים אחרים, שאינם מובטחים...מערכת החיובים בין הנושה בעל זכות העיכבון, לבין החייב, מבוססת - במקרים רבים, וכך גם בענייננו - על התקשרות חוזית בין הצדדים, שבגידרה קיבל הנושה את הנכס מן החייב לתכלית מסוימת ועל מנת להחזירו בסיומה. ניתן, אפוא, לומר כי העיכבון הוא סעד עצמי שנועד לאפשר לנושה לממש את זכותו כלפי החייב בכוחות עצמו, בלי לפנות לשם כך להתדיינות משפטית" (ע"א 1776/97אאורליה ליבוביץ נ' גדעון אוברזון - תעשיות אופנה פ"ד נד(3), 49 ,עמ' 57-58). סעיף 11 לחוק המיטלטלין קובע באופן כללי את דרך הפעלת הזכות, מהותה והיקפה, משקמה כזו לפי חוק ספציפי, ואינו יוצר לכשעצמו עילת שימוש בסעד העיכבון. סעד העיכבון, פרוש פרטנית בהוראות חוק ספציפיות המקנות לנושים זכויות עיכבון ייחודיות. (וראה ע"א 6492/00 שלדות מפעלי מתכת בע"מ נ' מאזן אמין שחיבר פ"ד נו(5), 925 ,עמ' 931-932 , ע"א 790/85 רשות שדות התעופה נ' ד"ר י' גרוס, עו"ד, כונס נכסים ואח' פ"ד מד 185 (3), עמ' 208 , וכן מ' דויטש קניין (כרך ב', תשנ"ט), עמ' 204). כלומר, על מנת שנכנס בגדר סע' 11 לחוק המיטלטלין ראשית עלינו להיכנס בשערי אחד החוקים הספציפיים. זכות ספציפית כזו קמה בענייננו מכוח סע' 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970: "קיבל הנפגע עקב החוזה נכס של המפר שעליו להחזירו, תהא לנפגע זכות עיכבון באותו נכס כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה". תוקף חוזה כמקור ליצירת עיכבון אף נקבע מפורשות בסע' 11(ה) לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971: "... כן יחולו הוראות סעיף זה על עיכבון על פי הסכם, כשאין בהסכם הוראות אחרות לענין הנדון". הסכמה כזו הושגה בסעיף 16(iii) לשטר המטען של בורכרד בו נקבע שהעיכבון חל גם על חובות אחרים ולא רק חוב ההובלה הספיציפית. "The carrier shall have a lien on the goods and any documents relating therto for all the sums payable to the Carrier under this contract (and irrespetive of whether stated to be prepaid) and any other sums due for the Marchant to the Carrier, and for General Average contributions to whomsoever due and for that purpose shall have the right to sell the goods by public auction or private treaty without notice to the Merchant. If on sale of the goods the proceeds fail to cover the amount due and the costs and expenses incurred, the Carrier shall be entitled to recover the difference form the Merchant". מכאן כי בדין טוענת בורכרד לעיכבון מכוח הסכם. למהותו של שטר מטען נדרש ביהמ"ש העליון בפס"ד ע"א 603/83 צים חברת השיט הישראלית נ' אדרס חמרי בנין בקבעו כי שטר המטען משמש כמה מטרות: " א. זהו מסמך המעיד על זכות הקניין בנכסים הרשומים בו. הסבתו לאדם שלישי - במקרה שלנו למשיבה - מקנה לו את הזכויות הרשומות בו. ב. השטר הוא מסמך בכתב המהווה ראיה לחוזה ההובלה עצמו ותנאיו. ג. על פי כללי האג בנושא שטרי מטען, כללים שנדון בהם להלן, מהווה הוא ראיה לכאורה (הניתנת לסתירה) לקבלת הנכסים ע"י המוביל, בכמות או במספר או במשקל המצויינים בו..." (פ"ד מ(3), 365, עמ' 371). מלשון סעיף ב, הוא הרלוונטי לענייננו, מבורר כי השטר "מהווה ראיה לחוזה ההובלה עצמו ותנאיו". יתירה מזו, הנחת החוק הישראלי באמצו את כללי האג אשר תכליתם יצירת אחידות בין מדינתית בנושא שטרי מטען והשלכותיהם המשפטיות, הינה כי שטר המטען יכול לכלול בחובו אף חוזה. כך מלשון סע' 4 לפקודת הובלת טובין בים הקובע כי "כל שטר מטען וכל תעודת קנין כיוצא בזה שניתנו בישראל והם מכילים חוזה או משמשים הוכחה למציאותו של חוזה" וכך אף לפי סעיף 1(ב) לתוספת לאותו חוק המתייחס ל "חוזי הובלה הנדונים בשטר מטען". כלומר, פרקטיקה בה שטר מטען משמש כראיה או כולל חוזה הובלה הינה מקובלת ונהוגה בענף ההובלה הימית בסחר בין-לאומי, אף קיבלה עיגון בחוק הישראלי ואין סיבה שלא להתייחס לתניות חוזיות בשטר המטען של בורכרד לכל הפחות כראיה ממשית לחוזה ההובלה בין הצדדים. המבקשת מדגישה שאין חולק כי עבור הובלת הסחורה המעוכבת עצמה שילמה המבקשת. החוב הנטען הוא עבור הובלות קודמות. ואולם, משמקבע כי על מנת להיכנס בשערי סע' 11 לחוק המטלטלין יש לפנות לסע' 19 לחוק החוזים (תרופות), לפנינו תניה חוזית מפורטת הקובעת מפורשות כי למוביל זכות עיכבון על הטובין והמסמכים הקשורים לכל התשלומים המגיעים למוביל במסגרת החוזה וכן על "any other sums due for the Marchant to the Carrier" כמפורט בסע' בסעיף 16(iii) לשטר המטען, אין הבדל בין מצב בו הסחורה עוכבה בשל חוב שנוצר בגין הובלתה היא לבין חוב שנוצר בגין הובלת סחורה אחרת. טענת בורכרד כי הובלת הסחורה היא תיקונה ועל כן ההובלה הימית השביחה את הסחורה ומקנה לבורכרד את זכות העיכבון, יפה ומעניינת ככל שתהיה, דינה להידחות. כל פעולה שנעשית עבור החברה המבקשת יש בה כדי תרומה להכשרת מכירת מוצריה ולא נהיר לי מה חוזק לה להובלה הימית שהכשירה הסחורה, יותר מספק אמצעים או שירותים אחר ואף מוביל יבשתי אשר גם לטובתו תלוי ועומד חוב הממתין לפריעת המבקשת. ואולם, משמעות הכרת החוק בעיכבון מכוח חוזה כאמור בסע' 11(ה) לחוק המיטלטלין, הינה כי צדדים יכולים לבחור, כפי שנהגו כאן, להרחיב את העיכבון מכוח הדין באמצעות הסכמה חוזית. "כך למשל, מכיר הדין בעיכבון ספציפי בלבד, קרי-כאשר קיים קשר בין הנכס המעוכב לבין החוב הנתבע, ואילו הסכם עיכבון עשוי להתיר לנושה לעכב נכס של החייב בשל חובות שאין להם קשר לנכס המעוכב". (לרנר שלום, שעבוד נכסי חברה, הוצאת בורסי, תשנ"ז - 1996, עמ' 217, להלן: "לרנר"). יתירה מזו, עצם הכרת החוק בעיכבון הסכמי מעמעמת ההבחנה בין משכון לעיכבון כדי כינויים בעלמא שאינם מעידים על מהות הזכות. הבנה זאת אף מתחזקת נוכח סע' 2(ב) לחוק המשכון, תשכ"ז-1967 הקובע כי הוראות החוק יחולו "על כל עסקה שכוונתה שעבוד נכס כערובה לחיוב, יהא כינויה של העסקה אשר יהא". צא ולמד, שהמונח "lien" הנקוב בסעיף 16(iii) לשטר המטען, אין בפירושו המילולי כ"עיכבון" כדי להבחינו משפטית מהותית מדין המשכון ובייחוד שבסע' 16(iii) האמור נקבע מפורשות כי "The carrier…shall have the right to sell the goods by public auction or private treaty without notice to the Merchant" קרי, הסכמת הצדדים על סממן "משכוני" מובהק לממש נכס מעוכב. (וראה אף דעת המשנה לנשיא (בדימ') ש' לוין ברע"א 1690/00 מ. ש. קידוחי הצפון בע"מ נ' ורד גוילי - מפרקת זמנית ומנהלת מיוחדת . תק-על 2003(2), 1668 ,פסקה 16, להלן: "קידוחי הצפון"). לרנר אף מטיל ספק בעצם ההצדקה לקיום מקביל של מוסד המשכון ומוסד העיכבון ההסכמי בשל הזהות האמורה (וראה "לרנר" עמ' 218). לא זאת בלבד, אלא שסע' 1 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] , תש"ם-1980, קובע כנושה מובטח "מי שבידו שעבוד או עיכבון על נכסי החייב או על חלק מהם, בחזקת ערובה לחוב המגיע לו מהחייב", כאשר סע' זה מוחל על חברות מכוח סעיף 353 פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. כך, בהתאם לסעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] , תש"ם-1980, על אף שסעיף קטן (א) אינו מאפשר לנושה לתבוע במסגרת פירוק אלא ברשות ביהמ"ש, קובע סעיף קטן (ב) כי "הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מכוחו של נושה מובטח לממש את ערובתו או לעשות בה בדרך אחרת". מכאן, כי אין בהקפאת ההליכים או בחדלות פירעון המבקשת כדי להשפיע על זכויות בורכרד או צמצום הסעדים להם היא זכאית כנושה מובטחת וממילא אין כאן העדפת נושים הפוגעת בעקרון השוויון. בפס"ד קידוחי הצפון אף עמד ביהמ"ש העליון על הרציונאל העומד ביסוד ההכרה בשימור הבעלות ואף שאינה רשומה כשעבוד, בהסבירו כי "חיי המסחר הם דינמיים ואין זה מתקבל על הדעת שסיטונאי המספק סחורות לקמעונאי ירוץ בכל מועד של אספקה לרשם המשכונות כדי לרשום משכון...אין זה מצב רצוי שהדין אינו משקף את המציאות" (פסקה 15 לדעת השופט ש' לוין). יש לראות משקל נכבד לשיקולי מדיניות הסחר הבין לאומי של חברות ולמציאות הכלכלית הנוהגת במסחר הענפי. בעולם הסחר המפותח בו אנו חיים עומד קיומם של גופים מסחריים כלכליים בתחרות מתמדת מול חברות פנים וחוץ ומחייב גופים בעלי אוריינטציה פיננסית להיות נאמנים לסטנדרטים הרווחים במסחר העולמי וביתר תוקף כאשר אלו עוסקים בסחר בינלאומי לענפיו גופא. מתן "אשראי ספקים" בשיטת ה"שוטף +" מקובל בענפי משק רבים, מקל על המסחר ולעיתים אף מאפשר לכשעצמו מסחר מהיר דינמי ויעיל. כנגד אשראי זה יש והחברות נותנות האשראי, מבטיחות את כספן באופן אופטימלי תוך מציאת האיזון בין הבטחת כספן לבין שמירה על התפקוד המסחרי היעיל בדרך של מתן אשראי זול ככל הניתן אשר יהא אטרקטיבי ויקל על תזרים המזומנים של החברות מקבלות האשראי. סיוג והכבדה על יכולת נותני האשראי להבטיח כספם עשויים לגרור העלאת מחיר האשראי הן פגיעה במסחר עם חברות חוץ אשר ייזהרו שבעתיים בניהול עסקיהן מול חברות ישראליות. ביום 3.7.03 ערב הקפאת ההליכים כנגד החברה, ניאות ב"כ בורכרד לבקשת המבקשת לשחרר מעיכבון 28 מתוך 67 המכולות שעוכבו אצל מרשתו בברצלונה ובכפוף לשני תנאים עליהם חתמו ב"כ בורכרד והמבקשת (להלן: "הסכם שחרור המכולות"): 1. 1. לא תפרשו וגם/או לא תטענו בפורום כלשהו שזכות העיכבון (והזכויות הנגזרות ממנה) של מרשתי בקשר ליתרת הסחורות נפגעה וגם/או נגרעה באופן כלשהו כתוצאה משחרור 28 המכולות הנ"ל ממשטר העיכבון האמור; וכן- 2. 2. אתם תראו ביתרת שווי הסחורות כשווי החוב, כמפורט בסעיף 1 לעיל, למרשתי (לרבות ריבית וכל ההוצאות הנגזרות במקרה מימוש כמו, אך לא רק, הוצאות אחסנה, טיפול, פריקה ומשפטיות. יש לדחות טענת המבקשת כי חתימת הסכם שחרור המכולות נעשה תוך ניצולה ואילוצה בידי בורכרד אשר ידעה כי נוכח המצוקה התזרימית הקשה של המבקשת תחתום על כל מסמך שישחרר את סחורתה. לא הובאה ולו ראשית ראיה לטענת המבקשת כי בורכרד מעולם לא הפנתה תשומת לבה לעובדת קיום סעיף עיכבון, כי שטר המטען "אין דעת המזמין על תוכנו המהותי" וכי זכות העיכבון אף מעולם לא נדונה בין הצדדים ולא אושררה על ידי המבקשת. המבקשת, הייתה חברה גדולה בעלת היקפי מסחר נכבדים ומשמעותיים וחזקה עליה כי בעלי התפקידים שניהלו אותה היו אמונים על חיי המסחר ומנהג הסוחרים ואינה יכולה להציג עצמה כמי שלא ידעה תנאי ההסכם בין הצדדים. כך, ראויה היא הערת ב"כ בורכרד כי לתגובתו צירף תצהיר מנהל מרשתו וראוי היה שנוכח האשמותיהם של הנאמנים בגין ניצול ואילוץ המבקשת לחתום על הסכם שחרור המכולות והכחשת טענות בורכרד בנוגע לסיכומים שבין ממוני שתי החברות במסגרת יחסי העבודה השוטפים כמפורט לעיל, ייתמכו אותן הנאמנים בתצהיר. כן, לא נשללה בכל דרך העובדה שהמבקשת ידעה מהם תנאי הובלה הימית, ידעה על הנוהג הרווח בענף ההובלה הימית, ידעה מהו הנוהג הספציפי בינה לבין בורכרד משך יחסי העבודה הארוכים ביניהן וודאי שידעה על תנאי העיכבון המפורטים בשטר המטען. טענותיה של אלאלוף נסמכות על מסכת עובדתית לכאורית כאילו יש בין אלאלוף למבקשת הסכם מסגרת למתן שרותי אשראי ולכן עצם שחרור סחורות בעבר אינו מהווה ויתור על זכות העיכבון. בשונה מן המשיבה 1, אלאלוף לא הציגה כל ראיה להסכם הכולל סעיף עיכבון ולכן אף אין בידה לטעון לעיכבון הסכמי. עיכבון הסכמי צריך שיהיה מפורש בהסכמים שבין הצדדים ואינו יכול לנבוע מהסכם מכללא מכוח נוהג שוק או התנהגות הצדדים כשלעצמו ובייחוד שאלאלוף לא הרימה את נטל הראיה ביחס לנוהג שכזה. אלאלוף אף לא ביססה כראוי טענתה כי לא מדובר ברצף עסקאות נפרדות אלא ב"עסקה אחת" לפי המבחנים אשר נקבעו לכך בפס"ד אאורליה ליבוביץ נ' גדעון אוברזון - תעשיות אופנה ולא הוכיחה כי ההסכם כלל כמות כללית של סחורה, כי נקבע מחיר אחיד להובלה וכי מדובר בתקופת זמן קצרה ולכל הפחות בסמיכות זמנים (ע"א 1776/97 פ"ד נד(3), 49 ,עמ' פסקה 7). אשר על כן, אני מורה לנאמנים להעביר רק לבורכרד חלקה היחסי בכספים המוחזקים בנאמנות. יתרת הכספים תועבר לקופת הנאמנים בהקפאת ההליכים של החברה המבקשת. קופת הנאמנים תישא בהוצאות המשיבה 1 בגין בקשה זו בסך 20,000 ₪ (כולל מע"מ). סחורהזכות עיכבון