החלטה 1. מהות התובענה שבפני א. ככל שניתן להבין מהי עילת התביעה מכוחה הוגשה התובענה, ניתן לעשות זאת מס' 2,3 לכתב התביעה. ב. הסכם בעל פה בין הצדדים לתובענה לפיו אם יזכו המבקשים בדירה ברח' גורדון 35, תל - אביב הם ישלמו למשיבים את שווי התכולה שהיתה בדירה האמורה. ג. ביום 1.7.96 ניתן פסק דין בביהמ"ש העליון אשר דחה את ערעורם של המשיבים על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת.א. 3008/86 והמבקשים כך לטענת המשיבים בתביעתם, זכו בדירה. ד. מכאן התובענה. ה. התובענה הוגשה ע"י המשיב ואשתו הגב' איבון סולימה . זו נמחקה מכתב התביעה בישיבת יום 25.11.98 בהסכמה מבלי שיהא במחיקה כדי לפגוע בטענות הצדדים בתובענה ובבקשה. 2. הבקשה שבפני א. בקשה לדחיית התובענה על הסף ולחילופין מחיקתה מטעמים שונים. ככלל דעתו של בימ"ש אינה נותר מבקשות לסילוק תובענה על הסף לסוגיהן כך שמכל הטעמים שהועלו בבקשה טעם אחד ראוי להתייחסות - דחייה על הסף מחמת מעשה בית דין בה מתמזגות הטענות לדחיית התובענה בשל מניעות מכוח התנהגות ומכוח התחייבות חוזית. ב. אין בדעתי להידרש לבקשות המחיקה מהטעם של שימוש לרעה בהליכי משפט; העדר עילה; 'טורדני וקנטרני' - טעמים שמצדיקים מחיקה בנסיבות חריגות ומיוחדות. 3. דיון א. הטעם לדחייה על הסף מחמת מעשה בית דין נעוץ בפסק דין שניתן ביום 29.4.97 בת.א. 19941/94 בתביעה לתשלום דמי שכירות אותו הגישו המבקשים כנגד אשת המשיב, שנמחקה כאמור כתובעת בתובענה שבפני. (להלן: "פסק הדין בת.א. 19941/94"; "פסק הדין"). ב. בפסק הדין ניתן תוקף להסכמת הצדדים בתובענה לפיו אם לא יוגשו ע"י אשת המשיב או בעלה (המשיב כאן) תביעות כלשהן, תוך 6 חודשים מיום מתן פסק הדין, הם לא יהיו זכאים להגיש כל תביעה שעילתה קיימת בידיהם נכון ליום מתן פסק הדין כנגד התובעים או מי מהם. ג. לטענת המבקשים עילת התביעה נשוא התובענה שבפני היתה ידועה וקיימת בידי אשת המשיב ובעלה (המשיב כאן) נכון ליום מתן פסק הדין. הם יכולים היו להגיש את התובענה בתוך ששת החודשים מיום פסק הדין ואולם משהוגשה זו ביום 26.4.98, לאחר חלוף ששת החודשים מיום מתן פסק הדין, הם מנועים מלעשות כן, ויש להורות על דחיית התובענה. ד. המשיב, בתגובתו לבקשה, טוען לעניין טעם זה כי אין בפסק הדין מיום 29.4.97 אשר ניתן בתובענה שהוגשה ע"י המבקשים כנגד אשתו, משום מעשה בית דין כלפיו שכן הוא לא היה כלל בעל דין בתובענה. על מנת להחיל עליו את תוצאות פסק הדין בת.א. 19941/94 יש להראות כי היתה לו קרבה משפטית (pivity) לאותו דיון במסגרתו ניתן פסה"ד. כן טוען המשיב בתשובתו כי עילת התביעה בתובענה שבפני קמה בידי המשיב ביום מתן פסה"ד בערעור כך שהיא לא היתה קיימת וידועה בידיו עת ניתן פסה"ד בת.א. 19941/94 ואין לכן, לפסק הדין האמור, תחולה על העילה נשוא התביעה כאן. ה. בטרם נדון במסגרת המשפטית שהונחה על שולחני מן הראוי ליתן את הדעת להליך נוסף שהתנהל בין הצדדים שבפני בתיק אזרחי 48554/94. בתיק זה הוגשה תובענה כספית על ידי המשיב כאן כנגד המבקש מס' 1. ביום 3.3.97, כחודש וחצי לפי מתן פסה"ד בת.א. 19941/94 הופסקה התובענה ע"י המשיב וניתן פסק דין בהסכמה לפיו "במידה וקיימת תביעה של הנתבע ו/או בניו (הנתבע הוא המבקש מס' 1 כאן והמבקש מס' 2 הינו בנו) כנגד התובע (הוא המשיב כאן) ו/או אשתו (היא הנתבעת בת.א. 19941/94 כזכור) בתיק אחר, יעשה מאמץ ע"י התובע (המשיב כאן) ובא כוחו לאתר את תיק הנ"ל ולהפסיק את ההליכים שם". (להלן: "פסה"ד בת.א. 48554/94"). טרחתי והבאתי פסק דין זה כדי להבהיר שאין ולא יכול להיות כל ספק שכוונת הצדדים בפסה"ד בת.א. 48554/94 לאתר תביעה קיימת של הנתבע ובניו (הם המבקשים כאן) כנגד התובע ו/או אשתו (הם המשיב כאן ואשתו שנמחקה) ולהביא להפסקת ההליכים שם היתה לתובענה בת.א. 19941/99. ואכן, כחודש וחצי לאחר מתן פסה"ד בת.א. 48554/94, הופסקו ההליכים גם בת.א. 19941/94 בפסה"ד הנ"ל המהווה לטענת המבקשים מעשה בית הדין גם כנגד המשיב. ו. זאת ועוד, אין לי כל ספק שהמשיב אשר היה תובע בת.א. 48554/94 ידע על קיומה של התביעה בת.א. 19941/94 אשר הוגשה כנגד אשתו ע"י הנתבע בת.א. 48554/94 (הוא המבקש 1 / הנתבע כאן) ובנו, שכן סביר יותר להניח שהנתבע ובנו לא היו מתנדבים להפסיק התובענה שהגישו כנגד אשת המשיב (בת.א. 19941/94) אלמלא דרישתו שאם מפסיק הוא את תובענתו בת.א. 48554/94 יפסיקו הם את התובענה כנגד אשתו בת.א. 19941/94. ז. העולה מהמקובץ הוא כי הגם שהמשיב היה 'זר' לדיון שהתקיים בת.א. 19941/94 ולפסק הדין שניתן בעקבותיו, היתה לו בהחלט 'קירבה משפטית' שיש בה כדי להחיל עליו את תוצאות פסה"ד ולמנוע את הגשת התובענה שבפני. ח. 'קרבה משפטית' מתקיימת בהתמלא שלושה תנאים: • ל"זר" היה אינטרס כספי או רכושי בתוצאות הדיון. • ל"זר" היתה שליטה בניהול הדיון בהליך בו ניתן פסק הדין. • הצד שכנגד ידע על השתתפותו של הזר בדיון. (ר' לענין זה ע"א 344/83, רויטמן נ' פרס , ל"ט (4), 38. ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק לא (1), 33. נינה זלצמן, מב"ד בהליך אזרחי , עמ' 369-373; 378 - 376; 394 - 387. הפ (חיפה) 1457/96, המועצה המקומית בנימינה נ' נדיר ואח' , תקדין מחוזי, 382). השליטה של ה''זר' בהליך בו ניתן פסק הדין אינה נבחנת דווקא בנוכחותו בדיונים. השליטה נבחנת במידה המעורבות שלו ובאינטרס המובהק שיש לו בהליך ובתוצאותיו. (ר' לענין זה עמרם נ' סקורניק , שם). ט. - אין לי ספק שהמשיב כאן היה בעל אינטרס כספי בתובענה בת.א. 19941/94 בה נתבעה אשתו לתשלום דמי שכירות בסכום לא מבוטל של כ - 90,000 ש"ח בערכים של שנת 1994. אין לי כל ספק שהיה לו למשיב כאן אינטרס לסיים את התביעה האמורה גם במחיר הפסקת תביעתו שלו בת.א. 48554/94 שהיתה על 36,000 ש"ח בלבד בערכים של שנת 1994 וזאת מבלי שאני אתייחס לשאלת סיכויי התביעות. - אין לי ספק שהמשיב ואשתו היו מעורבים יחד בקבלת החלטות בנוגע לניהול שתי התביעות זו שלו וזו נגדה. המשיב עצמו כי בס' 4 לתצהיר התגובה שלו לבקשה, כי הפסקת התובענות, זו שלו וזו נגדה, באה מיוזמה משותפת שלו ושל אחיו (המבקש 1) והוא מצרף כראיה את פסק הדין בת.א. 48554/94. הוא גם כורך את שתי התובענות גם יחד - ר' ס' 5 לתצהירו זה. - אם לא די בכך באה חקירתו הנגדית ביום 25.11.98 ומסירה כל ספק בנושא זה. הוא מודה כי הוא ידע על קיומה של התביעה לתשלום דמי השכירות שהוגשה נגד אשתו. הוא מודה כי בישיבות שהתקיימו בתיק זה הוא היה. אחרי כן הוא מתקן ואומר שבתביעה היו שני דיונים בראשונה היה וקיבל פסק דין ובשניה לא הופיע. אחרי כך הוא מתקן שוב ואומר שבתביעה של אשתו, בזמן שנתנו את פסק הדין, הוא לא היה ומדוע? כי היה לו את פסק הדין שלו - כנראה בת.א. 48584/94. - אינני מאמין למשיב. נחה דעתי כי הוא היה בכל הדיונים ונטל חלק בקבלת ההחלטות ובניהול הדיונים, גם בתובענה כנגד אשתו בה ניתן פסק הדין שטענת מעשה בית הדין נסמכת עליו. - נסיונותיו של המשיב 1 להיתמם כי אין לו חלק ונחלה בהסכמה אליה הגיעו ואשר קיבלה תוקף של פסק דין אינם נראים בלשון המעטה. מבחינה עובדתית היה המשיב בעל אינטרס כספי בתובענה, היה מעורב בה שלט בהליכיה וההסכם אליו הגיעה אשתו אשר קיבל תוקף של פס"ד לא היה בא לעולם אם הוא לא היה נותן לו את הסכמתו. - אין כל מקום לעשות הפרדה מלאכותית בפעולותיהם של בני משפחת סולימה בעלילות הסאגה המשפחתית שלהם ולקבוע שתביעה אחת היא של המשיב השניה של אשתו השלישית של המבקש והרביעית של בנו - כולם כאחד ידעו על הכל. העולה מהמקובץ הוא שהתקיימה במשיב 'הקירבה' הנדרשת לצורך החלת פסק הדין שניתן בת.א. 19941/94 גם עליו. י. קביעתי האמורה מובילה אותי לדיון בשאלה הנוספת האם התקיים בתובענה שבפני הכתוב בפסק הדין בת.א. 19941/94? לאמור, האם התובענה שבפני הינה תביעה שעילתה היתה קיימת ביום מתן פסק הדין בת.א. 19941/94 כנגד המבקשים או מי מהם ועל כן לא ניתן היה להגישה לאחר חלוף ששה חודשים מיום הינתנו? מעיון בכתב התביעה לא ברור מתי נכרת אותו 'הסכם בעל פה' לפיו אם יזכו המבקשים בדירה ברחוב גורדון 35, תל-אביב ישלמו הם למשיב את שווי תכולתה. המשיב גם לא מצרף לתביעתו את המכתב נשוא ס' 1 לכתב התביעה שנשלח על ידו למבקשים ושבעקבותיו התקבל המכתב מיום 8.9.95. יחד עם זאת ברור, כי ככל שנכונה הטענה בדבר קיומו של הסכם כמפורט בס' 2 לכתב התביעה, ההסכם 'נכרת' לפני מתן פסק הדין בת.א. 19941/94 שניתן ביום 29.4.97. הראיה, חליפת המכתבים משנת 1995 שרק חלקה צורפה לכתב התביעה בת.א. 19941/94 (ודווקא מכתבו של המשיב נעדר ממנה) והודאת המשיב בס' 1 לכתב התביעה כי כבר אז שלח מכתב בו דרש מהמבקש לשלם לו את תכולת הדירה. אם כך, לא יכול להיות ספק שבעת מתן פסק הדין בת.א. 19941/94 ביום 29.4.97 היתה בידי המשיב אותה עילת תביעה מכוחה מוגשת תביעה זו שבפני, ואין בעובדה כי הוגש ערעור על פסק הדין כדי לעצור את מנין הזמן. סוף דבר הבקשה מתקבלת. התובענה נדחית. המשיב ישלם למבקשים הוצאות ושכ"ט בס"ך של 4,000 ש"ח + מע"מ צמודים ונושאים ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. מעשה בית דיןדחיה על הסף