פסק דין 1. ערעור על החלטת כבוד הרשמת ת' נמרודי (החלטה מיום 26.8.98 בהמר' 4585/91) לדחות את בקשת המערער לביטול החלטתה מיום 2.12.93, לפיה, נמחקה בקשת רשות להתגונן שהגיש המערער, בשעתו. ציוני הדרך הצריכים לעניין, הם אלה: 2. ביום 2.7.92 בדיון בהתנגדות המערער לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל, ביקש בא כוחו בעת ההיא "על דעת הצד השני, לאחר שכל העניינים בין הצדדים מתבררים בפני בורר, אנו מבקשים לקבוע לתזכורת". כבוד הרשמת החליטה כמבוקש לקבוע לתזכורת ביום 4.11.92. 3. הצדדים לא התייצבו במועד האמור, לא נמסרה כל הודעה מטעמם, וביום 8.6.93 החליטה כב' הרשמת כי "ב"כ המבקש [המערער כאן - נ' ס'] יואיל להודיע האם יש מקום למחוק את הבקשה או לקבוע מועד נוסף לדיון..." 4. ביום 27.6.93 הודיע ב"כ המערער לבית המשפט "כי הבוררות בין הצדדים נמצאת בעיצומה ולקראת שלביה האחרונים... מתבקש בית המשפט לקבוע מועד חדש לתזכורת בעוד כ- 6 חודשים". 5. כבוד הרשמת שבה ועשתה כמבוקש, והחליטה בו ביום "לתזכורת ביום 2.12.93 ...". 6. בהגיע מועד זה, 2.12.93, באין התייצבות מטעם הצדדים, החליטה כבוד הרשמת "בהמשך להחלטותי הקודמות בתיק ולאחר שהצדדים לא הודיעו לביהמ"ש האם יש למחוק את הבקשה למרות שקיבלו החלטתי כדין, אני מוחקת את בקשת ההתנגדות לביצוע השטר". [להלן - החלטת המחיקה.] 7. חלפו-עברו חמש שנים בקירוב, וביום 2.3.98 הוגשה בקשה לביטול החלטת המחיקה. בתצהיר לתמיכה בבקשה טען המערער כי החלטת המחיקה מעולם לא הומצאה לו "נודע לראשונה לי ולבא כוחי אשר מסר לי עליה ביום 27.1.98 ..." 8. בין לבין, אכן נחתם ביום 16.1.92 שטר בוררין בין הצדדים, לפיו נמסר לרו"ח אריה יונגר "בירור כל הסיכסוכים, התביעות והדרישות שכנגד שבינינו לבוררותך כבורר דן-יחיד". 9. פסק הבורר ניתן בחלוף זמן רב, רב מדי, ביום 11.2.94, ולפיו חוייב המערער לשלם למשיבה כ- 178,000 שקלים, כמחצית מסכום הכסף בבקשה לביצוע השטר. 10. "בוררות אינה קייימת לנצח" - פסק כבוד נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב (בה.פ. 1242/94 -א, ביום 21.12.94 ) - "אם יכול להיות עיוות דין, הרי זה ... בהשארת פסק דין כזה על כנו ... פסק הדין של הבורר מבוטל בזה". 11. בית המשפט העליון (ת"א 367/95 מפי כב' השופט י' טירקל, ביום 17.4.96) דחה ערעור על פסק הדין: "בדין קבע בית המשפט קמא מה שקבע". 12. חלפו עוד כשנתיים ולמערער נודע כי תיק ההוצאה לפועל שכנגדו, עודנו פעיל, ונודע לו עוד, כאמור, ביום 27.1.98 - לטענתו - על החלטת כב' הרשמת למחוק את ההתנגדות. או אז, הגיש ביום 2.3.98 בקשה לביטולה, בקשה שנדחתה על ידי כב' הרשמת, ועל כך הערעור שבפני. בקשות ביניים 13. ב"כ המשיבה מבקשת דחייה או מחיקה על הסף של ערעור זה בשל האיחור בהגשת עיקרי הטיעון על ידי ב"כ המערער, שלא הוגשו ארבעה עשר ימים לפני מועד הדיון, אלא ימים ספורים לפניו. הגם שהתרשלות בעניינים שבסדרי דין יכולה להביא לתוצאות קשות - ותיק זה יוכיח - לא ראיתי להיעתר לבקשה. בהזמנה שקיבל ב"כ המערער מבית המשפט נכתב ל"דיון המרצה" בבש"א 4395/98, וזהו מספר שונה ממספר הערעור בתיק העיקרי. לפיכך סבר ב"כ המערער כי הדיון נקבע לשמיעת בקשה לסעד זמני שהוגשה בתיק זה, ולא לשמיעת הערעור, ואיחר בהגשת עיקרי הטיעון. נטען אמנם שב"כ המשיבה הודיעה למזכירתו של ב"כ המערער על אודות הדיון, ואולם, ראיתי להתחשב גם בעובדה שבסופו של דבר נדחה הדיון, היה סיפק בידי ב"כ המשיבה לעיין בעיקרי הטיעון מבעוד מועד, מה גם שעיקרי הטיעון פורטו בשעתו עוד בכתב הערעור. 14. ב"כ המערער ביקש להביא ראיה נוספת לאחר הסיכומים בערעור זה, וחבל שראה לצרפה בטרם ניתנה ההחלטה אם לאפשר הגשתה, אם לאו, במקום לציין בבקשתו את עיקר מהותה של הראיה, מבלי לצרפה. ב"כ המשיבה, מתנגדת נמרצות, ומטבע הדברים, מסרה תגובתה, וכך אנוס הייתי לעיין באותה ראיה. חבל שכך. על כל פנים, בשקידה ראויה ניתן היה להמציא ראיה זו בדיון בפני כבוד הרשמת בבקשה לביטול החלטת המחיקה, כשם שניתן היה לבקש להגישה עם הגשת הערעור כאן. אינני מתיר הגשתה. לאור התוצאה שאליה הגעתי, ממילא גם אין צורך בה. ההחלטה והערעור 15. טעמים רבים וטובים מציינת כב' הרשמת בהחלטתה. כב' הרשמת גילתה בשעתו אורך רוח, נענתה לבקשות חוזרות ונשנות לדחיית הדיון בהתנגדות, ואף פנתה מיוזמתה לב"כ המערער כדי שיודיע אם למחוק את הבקשה או לקבוע מועד לדיון. הלה לא טרח להתייצב לדיון, לא הודיע עמדתו, וגם כשהסתיימו ההליכים בקשר לבוררות לא טרח להגיש בקשתו. כב' הרשמת לא מצאה הסבר משכנע או אמין, לא כל שכן, טעם מיוחד, לשיהוי הרב בהגשת הבקשה לביטול החלטת המחיקה; החלטה זו נעשתה כדין, בהתאם לתקנות 157 ו203- לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 [להלן - תקסד"א]. 16. כב' הרשמת התרשמה כי המבקש המתין לתוצאות הבוררות "כדי לבדוק האם הן "נוחות" לו ... לא מדובר בטעות, אלא בחוסר מעש מכוון ...". 17. גם לגופה של ההתנגדות, לא מצאה כב' הרשמת כי היא מגלה הגנה כלשהי. מדובר בשיקים שניתנו ע"י המערער שלא בתמורה לסחורה כלשהי, אלא לשם זיכוי כרטיסו אצל המשיבה, כדי להבטיח קבלת סחורה עתידית במחיר מסויים, ובפועל לא סיפקה המשיבה את הסחורה, לא ניתנה כל תמורה בגין השיקים הללו והמשיבה אף חבה למערער - לטענתו - חיובים נוספים בהיקף ניכר. 18. נטען על ידי ב"כ המשיבה - וכב' הרשמת קיבלה טענה זו - כי הצהרות המערער "לא עומדות במבחן המציאות כפי שעולה גם מישיבות הבורר שהתקיימו בעניינו. כך למשל הוכח כי כל השיקים שהמבקש נתן למשיבה, ניתנו בתמורה לסחורה שסופקה ולא ע"ח רכישות עתידיות". אלה עיקרי טעמיה של כבוד הרשמת לדחיית בקשת ביטול החלטת המחיקה. 19. למרות כל האמור לעיל, לא נחה דעתי מכך שלמערער לא היה יומו בבית המשפט להשמיע טעמי התנגדותו לביצוע השטר. לא זכורות למערער, ולא לבא כוחו בעת ההיא, הסיבות לאי-ההתייצבות בשעתו. ואולם, אין להתעלם מכך שלא המערער לבדו נמנע מלהתייצב בשעתו לדיון בפני כבוד הרשמת; גם מטעם המשיבה לא היתה התייצבות. 20. בעיקרי הטיעון טען ב"כ המערער כי טעתה כבוד הרשמת בהחלטתה מיום 26.4.92 (המ' 2442/92) בדחותה בקשה לצוות על עיכוב הליכים בשל העברת הענין לבוררות: "בהתנגדויות שהוגשו ממילא ניתן צו לעיכוב הליכים ועל כן אין מקום לתת צו נוסף" - על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968. אין דומה עיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, לעיכוב הליכי הוצאה לפועל עקב הגשת התנגדות. בטיעונו בעל פה לא חזר עוד ב"כ המערער על טענה זו, וטוב עשה; טענה זו לא טען בפני כבוד הרשמת, וחלף עבר המועד - מזה שנים - להשיג על אותה החלטה, שקדמה להחלטה נשוא ערעור זה. 21. החלטת המחיקה - נזכיר - כלל לא הומצאה למערער, לפי הנטען על ידו; ומכל מקום, הבקשה לבטל את החלטת המחיקה הוגשה פחות מ30- יום מיום שנודע למערער - לטענתו - על החלטת המחיקה. בתיק בית המשפט אין "אישור מסירה" של החלטת המחיקה לידי המערער; אין בתיק העתק הודעה סטנדרטית של מזכירות בית המשפט שאמורה היתה להישלח לצדדים בצירוף ההחלטה; מתויקים בתיק שלושה העתקים של אותה החלטה, אולי רמז לכך שההחלטה אכן תויקה בשעתו בתיק ולא נשלחה לצדדים. 22. צודקת ב"כ המשיבה בטענתה כי רשאית היתה כבוד הרשמת למחוק את ההתנגדות עוד בשלבים קודמים. תצהירו של המערער צורף להתנגדות והיה עליו להתייצב ולהיחקר על תצהירו. משלא עשה כן, ניתן היה למחוק את התנגדותו. ב"כ המשיבה הצביעה בענין זה על אסמכתאות לרוב. כיוצא בזה, דומה שניתן היה להורות למערער לבוא וליתן טעם מדוע לא תימחק התובענה ואם לא היה נותן טעם מניח את הדעת, היה מקום למחוק את ההתנגדות מחוסר מעש, בהתאם לתקנה 156 לתקסד"א. אכן, ניכרת בעליל התייחסות לא נאותה לבית המשפט, עד כדי זלזול, וכבוד הרשמת גילתה אורך רוח ולא מיצתה את הדין עם המערער. 23. ועם כל זאת, משהועבר הדיון לפסים של "תזכורת", חל דין שונה מזה הנוהג באי-התייצבות לדיון בתובענה, כדברי השופט זוסמן: "הזמנה לתזכורת אינה הזמנה לדיון בתובענה כאמור בתקנה 157. לו לא נענה אחד מבעלי הדין להזמנה, לא היה בית המשפט רשאי לפסוק שלא בפניו בהתאם לתקנה הנ"ל..." [ע"א 541/66 גולדמן נ' גולדמן פ"ד כא (2) 113, 126; בר"ע 138/70 מבואות בית"ר בע"מ נ' תמר ציוד כבד בע"מ פ"ד כד (2) 311, 312: "רשאי בית המשפט לנהוג על-פי תקנה 157 כאשר הוזמן בעל דין "לדיון", להבדיל מהזמנה לתזכורת".] 24. בספרו, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) בעמוד 479 ה"ש 81, אמר ד"ר זוסמן: "בעל דין שלא הופיע לישיבה שנקבעה לשם תזכורת, אין להפעיל נגדו סנקציה, ואין לשמוע את המשפט בהעדרו... מקל וחומר אין להוציא פסק דין שלא בפני הנתבע, אם לא נמסרה לו ההזמנה לתזכורת..." 25. בנסיבות הענין, מן הראוי להתחשב בכך ששני הצדדים לא התייצבו לאותה ישיבה של תזכורת; שני הצדדים - דומני - סברו אותה שעה כי הסכסוך יבוא על פתרונו במסגרת הבוררות; שניהם הסיחו דעתם מן התיק התלוי בבית המשפט, אל הליך הבוררות; היתה ביניהם הסכמה - ולו במשתמע - ל"עיכוב הליכים" במובן סעיף 5 לחוק הבוררות; יש רגליים לסברה שהחלטת המחיקה לא הומצאה לשני הצדדים; שניהם רשאים היו לסבור שבישיבת תזכורת שאליה לא התייצבו, לא תימחק התובענה. ומה ראתה המשיבה לערער לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שביטל את פסק הבורר , אם ידעה אז על החלטת המחיקה? מדוע לא נקטה אז בהליכי הוצאה לפועל, הסתפקה רק במאבק על פסק הבורר (כמחצית מסכום הכסף בבקשה לביצוע השטר), ולא הזדרזה לחדש הליכי ההוצאה לפועל אלא רק שנתיים בקירוב לאחר פסיקת בית המשפט העליון? דומני, שגם היא לא ידעה כל השנים הללו על החלטת המחיקה. אותה החלטה לא אוזכרה כלל בדיונים בפני הבורר , בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון. 26. אני סבור שלא יהיה זה צודק לפקוד על המערער, ורק עליו, עוון אי-ההתייצבות בשעתו, הגם שהוא היה בעל העניין באותו הליך. "גם כאשר התנהגות הנתבע מגלה יחס של זלזול... לא על נקלה ידחה בית המשפט את בקשתו..." (י' זוסמן, שם, בעמוד 739). 27. אני נוטה להאמין למערער שלא ידע כל השנים על החלטת המחיקה. מה טעם ראה להיאבק שנים ארוכות בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון כנגד פסק הבוררות, שהרי פסק זה מיטיב לכאורה את מצבו, ביחס להחלטת המחיקה. אילו ידע על אודותיה - הדעת נותנת - היה מבכר את פסק הבורר . 28. לא אחווה דעתי לגופה של ההתנגדות. לשם כך יתקיים דיון בפני הרשם. אומר אך זאת: (א) לא התקיים דיון בפני הרשמת לגופה של ההתנגדות, וכדי לעמוד על טיבה אין די במידע מכלי שני מישיבות שקיים הבורר בענין; (ב) ביום 18.6.91 הוגשה בקשה לתיקון כתב ההתנגדות לביצוע שטר. הבקשה, על צרופותיה, "מעשירה", על פני הדברים, את הראיות התומכות בבקשת המערער. בקשה זו, לא נדונה; (ג) אולי גם הסכמת המשיבה, בשעתו, להליך של בוררות, מלמדת על סברתה-שלה בעת ההיא, כי אין מדובר ב"הגנת בדים". 29. התלבטתי עוד לענין השיהוי בהגשת הבקשה לביטול החלטת המחיקה: האם, משהוגשה הבקשה פחות מ30- יום לאחר שנודע למערער על אודות ההחלטה "לא היה מצידו כל שיהוי", כטענתו, או, שביודעו על קיום ישיבת התזכורת (הודעה על קיומה נמסרה, בשעתו, כדין), היה עליו לברר ההחלטה שניתנה בה, והוא מוחזק כיודעה, שאז "בנסיבות אלה אין טעם מיוחד להגשת הבקשה לביטול ההחלטה שניתנה לפני כ5- שנים", כקביעת כבוד הרשמת? אינני מכריע בענין זה, מכיון שמכל מקום, סבורני כי באמור בפיסקאות 25-27 לעיל, יש גם כדי לבסס "טעמים מיוחדים" שמאפשרים הארכת מועד שנקבע בחיקוק, בהתאם לתקנה 528 לתקסד"א, ולענייננו - הארכת המועד לבקש ביטול החלטת המחיקה, הגם שמדובר באיחור ניכר. 30. באי כוח הצדדים פורטים על נימים דקים ועל שיקולים של צדק. המערער - על כך שבסופו של יום, לא היה לו, למעשה, יומו בבית המשפט; המשיבה - על כך שניהלה הליך בוררות ארוך ומייגע, זכתה בו, עד שבוטל, על יסוד נימוק בלתי נתפס מבחינתה. דומני, כי השארת החלטת המחיקה על כנה יכול שתביא לתוצאה קשה מבחינתו של המערער; ביטולה - אין בו משום פגיעה קשה יתר על המידה במשיבה; למערער ולמשיבה יהיה יומם לטעון טענותיהם לגוף הענין בדיון בבקשת ההתנגדות. סוף דבר 31. החלטתי לקבל את הערעור, לבטל את ההחלטה מיום 26.8.98 ובכך לבטל את ההחלטה מיום 2.12.93, לפיה נמחקה בקשת ההתנגדות לביצוע שטר. הליכי ההוצאה לפועל כנגד המערער בתיק מספר 20-11205-98-4 בלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקוה, יעוכבו, עד למתן החלטה בהתנגדות, ואם תתקבל ההתנגדות - עד למתן פסק דין. בנסיבות הענין, והגם שהערעור מתקבל, בשל המסכת המתוארת וההוצאות שגרם המערער למשיבה בדרך בה כלכל את מהלכיו, ישלם המערער למשיבה הוצאות ושכר טירחת עורך דין בצירוף מע"מ, בסכום כולל של 3,500 שקלים. תזכורת פנימית / בנוכחות הצדדיםאי התייצבות לדיון