פסק דין זוהי בקשה של בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "בנק דיסקונט") לאכיפת השיעבודים הרובצים על נכסי המשיבות מכח אגרות חוב וכתבי המחאת הזכויות בהתייחס למקרקעין וכל הבנוי עליהם הידועים והמוכרים כ"מרכז שקמונה" בעיר התחתית בחיפה (להלן: "הפרוייקט"), ובנוסף מינויו של כונס נכסים קבוע. בהחלטה מיום 24.2.03 מונה עו"ד מויאל ככונס נכסים זמני לפרוייקט, בבש"א 2897/03. המשיבה מס' 1 (להלן: "פריצקר") חברה פרטית המאוגדת ורשומה בישראל. המשיבה מס' 2 (להלן: "אמ.בי.אס") חברה זרה שנרשמה ברשם החברות בישראל. המשיבה מס' 3 (להלן: "שולון") חברה זרה שנרשמה ברשם החברות בישראל (שלושת המשיבות תיקראנה להלן: "החייבות). החייבות הינן בעלות זכויות במקרקעין בהתאם להסכם פיתוח מיום 5.7.93 שנחתם בין פריצקר לבין מינהל מקרקעי ישראל ותוספת להסכם הפיתוח הנ"ל, מיום 1.9.94 לפיה צורפו אמ.בי.אס ושולון לפריצקר כצד לחוזה הפיתוח עם המינהל (הסכם הפיתוח יחד עם התוספת יקראו להלן: "הסכם הפיתוח"). ביום 19.6.96 הודיעו אחים עופר (ירושלים) בע"מ ופריצקר לבנק דיסקונט כי הן התקשרו בהסכם על פיו התחייבה פריצקר למכור לעופר 25% מכלל הזכויות על פי הסכם הפיתוח, ולבקשתן אישר בנק דיסקונט את הצטרפותה של עופר כצד להסכמי מימון הפרוייקט. עפ"י הסכם הפיתוח פריצקר הינה בעלת 51% מהזכויות בנוגע למקרקעין ואמ.בי.אס ושולון הינן בעלות 24.5% מהזכויות האמורות כל אחת. בהתאם להסכם זה העמיד המינהל את המקרקעין לרשות החייבות לשם פיתוחם ולשם בניית מרכז קניות ומשרדים עליהם ובכוונה שלאחר הבניה יוחכרו המקרקעין לחייבות. לצורך מימון רכישת הזכויות במקרקעין והבנייה של הפרוייקט התקשרו החייבות בהסכמים עם בנק דיסקונט, הועמדו להן מסגרות אשראי וניתנו להן הלוואות והוצאו לבקשתן ערבויות. ביום 31.7.96 נחתם בין החייבות ובין בנק דיסקונט כתב תנאים לפתיחת חשבון מיוחד לצורך מימון בנית הפרוייקט במסגרתו התחייב בנק דיסקונט להעמיד לחייבות אשראי והלוואות לפיתוח המקרקעין. בתחילת שנת 1999, תוקן כתב התנאים ומסגרת האשראי לפרוייקט הוגדלה בסכום בסך של כ- 24.5 מיליון דולר ארה"ב (כתב התנאים על תיקונו יקרא: "הסכם הליווי"). עפ"י הסכם הליווי התחייבו החייבות לסיים את בנית הפרוייקט עד ליום 30.4.1999. כן, התחייבו החייבות לבצע את כל הפעולות הקשורות בפרוייקט אך ורק דרך חשבונן מס' 147710 בסניף מוריה, חיפה, של בנק דיסקונט (להלן: "חשבון הליווי"). החייבות התחייבו לפרוע את כל חובותיהן לבנק על פי חלקן היחסי בחוב הכולל שבחשבון הליווי, כדלקמן: פריצקר התחייבה לפרוע 50% מסכום החוב הכולל לבנק, ואמ.בי.אס ושולון התחייבו, כל אחת, לפרוע 25% מסכום החוב הכולל לבנק. כל אחת מהחייבות חתמה להבטחת כל התחייבויותיה לבנק על אגרת חוב במסגרתה שיעבדה לטובת בנק דיסקונט בשעבוד צף בדרגה ראשונה את כל זכויותיה בקשר עם המקרקעין לרבות כל הבנוי עליהם וכן את כל הכספים ו/או התקבולים שיגיעו לה מרוכשי ושוכרי יחידות בפרוייקט; בשעבוד קבוע בדרגה ראשונה את כל זכויותיה במקרקעין לפי הסכם הפיתוח ובהמחאה על דרך שיעבוד את כל הכספים וזכויותיה בקשר עם המקרקעין המגיעים ו/או שיגיעו לה מאת כל צד שלישי לרבות מאת רוכשי ו/או שוכרי יחידות בפרוייקט. בנוסף, ולהבטחת התחייבויותיהן לבנק, המחו החייבות לבנק את כל זכויותיהן לקבלת כספים מאת רוכשי ו/או שוכרי יחידות בפרויקט ומאת מינהל מקרקעי ישראל בגין חוזה הפיתוח. באשר לשעבודים שנוצרו טרם חתימת הסכם הליווי נאמר כי כל הבטוחות שניתנו בעבר לבנק יעמדו בתוקף וישמשו כבטחונות גם להבטחת פירעון כל חובות החייבות כלפי בנק דיסקונט על פי הסכם הליווי. יש לציין כי בקשה זו של בנק דיסקונט לאכיפת השעבודים שנוצרו לטובתו כפופה ומסויגת על ידי ההתחייבויות של בנק דיסקונט בדבר החרגת יחידות מסוימות בפרוייקט מתחולת השעבודים. כמו כן, אין בבקשה זו של בנק דיסקונט, שעניינה כינוס נכסים על פי אגרות החוב, משום התייחסות לזכויות בנק דיסקונט כלפי עופר. לטענת בנק דיסקונט, הפרו החייבות את התחייבויותיהן בכך שחרגו ממסגרת האשראי שהועמדה להן בחשבון הליווי, החייבות לא שילמו לבנק את התשלומים המגיעים לו מהן, לא סילקו את יתרת החוב שנצברה בחשבון הליווי ולא שילמו לבנק ריבית בגין האשראי שהועמד לרשותן בחשבון הליווי. נטען כי נכון ליום 19.2.03 עומד חוב החייבות לבנק בחשבון הליווי על הסך של 156,298,101 ש"ח (כולל ריבית עד ליום 31.12.02 בלבד), ממנו 114,019,441 ש"ח - יתרת חובה בחשבון העו"ש, 42,161,966 ש"ח - יתרת חובה בגין ערבויות חוק המכר שהוציא בנק דיסקונט לבקשת החייבות (בהתאם להנחיית כונס הנכסים הזמני מתוך סכום זה בוטלו ערבויות בסך של כ- 10 מיליון ₪), 116,694 ₪ - יתרת חובה בגין הוצאות שהוציא בנק דיסקונט עקב העברת החוב לטיפול משפטי. בנוסף, לכל אחת מהחייבות חשבון בבנק המתנהל על שמה בלבד, כאשר גם חשבונות אלו מצויים ביתרת חובה. מאחר והשעבודים אשר ניתנו על ידי כל אחת מהחייבות מבטיחים את כל חובותיה לבנק, הרי שהם מבטיחים גם את החובות בחשבונות אלה. נטען שהחייבות הפרו את התחייבותן לסיים את בניית הפרוייקט תוך פרק הזמן שננקב. על פי חוזה הפיתוח והתב"ע תוכננו להיבנות בפרוייקט שלושה בנינים עיקריים בני 6 קומות עיליות ו4- קומות תת קרקעיות המשתרעות מתחת לבנינים - בנין אורן, בנין ברוש ובנין גופר, וכן בנין נוסף הכולל 3 קומות עיליות - בנין ג(1). בנייתם של בנינים אורן, ברוש וג(1) וכן בניית הקומות התת קרקעיות של בנין גופר, ונבנה שלד המעטפת של קומת הקרקע של בנין גופר. שלד זה עומד בשממונו מספר שנים. לטענת בנק דיסקונט במהלך בניית בנינים אורן וברוש נוצלו זכויות הבניה באופן שמה ששוייר לבנין גופר קטן יחסית, ונדרשת פעולה לשינוי התב"ע כדי שיוגדלו זכויות הבניה על מנת לנצל את מלוא פוטנציאל הבניה המיועד לבניין. אין חולק כי המשיבות לא מתכוונות להמשיך ולבנות ביחד את הפרוייקט. הן מסוכסכות בינן לבין עצמן ולאמ.בי.אס ושולון טענות קשות כנגד פריצקר על אופן ניהול בניית הפרוייקט. לטענת בנק דיסקונט, הימנעותן של החייבות מסילוק מלוא חובן לבנק והפרותן ההסכמים שבינן לבין בנק דיסקונט, לרבות הסכם הליווי, יש בהן כדי לקיים את כל אחד מהמצבים המפורטים באגרות החוב בסעיפים 15.א., 15.ב. ו- 15.יא. ולבנק דיסקונט קמה הזכות לאכיפת אגרות החוב ולמימוש הרכוש המשועבד. זכותו זו של בנק דיסקונט מעוגנת כאמור גם בסעיפים 34(ג) ו- 17(ו) להסכם הליווי. בסעיף 34ג)(8) אף מצוין כי כל דבר המהווה עילה למימוש שעבוד כלשהו שנתנה אחת החברות יהווה עילת מימוש נוספת לפי הסכם הליווי. החייבות הודיעו לבנק במסמך מיום 9.8.01 כי הגיעו להסכמה בדבר חלוקת הזכויות בנכסי הפרוייקט בין פריצקר מחד, לבין שולון ואמ.בי.אס, מצד שני, אולם בנק דיסקונט אינו מסכים לעקרונות שמשמעותן חלוקה מסוימת של הפרויקט בין החייבות ושינוי בהרכב הבטוחות שניתנו לו להבטחת חובות החייבות כלפיו, ללא התחייבות להסדרת פירעון חובות אלה, לשביעות רצונו. מתגובת אמ.בי.אס לבקשת בנק דיסקונט עולה כי היא אינה מתנגדת לאכיפת השעבודים ולמינוי כונס נכסים קבוע על המקרקעין מבלי שיש לראות בהסכמתה משום תמיכה בעמדת בנק דיסקונט כנגד פירוק השיתוף בנכסים ו/או חלוקתם בעין. אמ.בי.אס סומכת על בעל התפקיד הנוכחי שיבדוק כיצד קרה שפרוייקט שהיה אמור להיות תחת פיקוחו ההדוק של בנק דיסקונט הגיע לחובות גבוהים כל כך. פריצקר מתנגדת למינוי כונס נכסים קבוע, למרות שלא התנגדה למינוי כונס נכסים זמני. לטענתה בהסכם הליווי לא מופיע, במכוון, כל תאריך למועד סיום הפרוייקט והשבת החובות לבנק. מדובר בפרוייקט מורכב ורחב ממדים, לכן היה זה בלתי הגיוני לקבוע מראש תאריך סיום והאינטרס המשותף של החייבות ושל בנק דיסקונט היה לבנות ולמכור את הפרוייקט על פי תנאי השוק. בתצהיר שניתן על ידי מר פריצקר נטען כי במהלך המגעים להגדלת מסגרת האשראי הובהר לבנק כי בכוונת החייבות לסיים את בניית בנין ברוש, את החניונים התת קרקעיים ואת השלד של הקומה המסחרית של בניין גופר עד לחודש אפריל 99. בנק דיסקונט אף קיבל דווח דומה מהמפקח מטעמו, מר יורם קדמן, שבו צויין כי מועד סיום הפרוייקט הינו 30.4.99. לדברי מר פריצקר, מעולם לא ניתנה התחייבות לבנק לפיה הפרוייקט כולו יסתיים, פעולה הכרוכה בקבלת היתר על גמר בנייה ומכירה של כל הפרוייקט, עד ה- 30.4.99. לדבריו, כוונת סעיף 5 בבקשה להגדלת מסגרת האשראי לפיו "מועד סיום הפרוייקט לא יהיה יאוחר מתאריך 30.4.99", הינה לא לסיום כל הפרוייקט אלא לסיום שלב בפרוייקט הכולל את סיום בנית בנין ברוש, חניונים ומעטפת קומת המסחר של בנין גופר וללא כל כוונה לסיים את כל הפרוייקט ולבנות עד יום 30.4.99 גם את בנין גופר. לדברי מר פריצקר, לא היה כל הגיון בכך שבנק דיסקונט ייתן אשראי נוסף בסך של כ- 14.7 מיליון דולר לתקופה של 4 חודשים, כאשר היה ברור באותה העת כי אין שום אפשרות הגיונית וסבירה לסיים את הפרוייקט תוך 4 חודשים. לדבריו, הדבר עולה גם מדו"ח הפיקוח של מר קדמן, המפקח מטעם בנק דיסקונט, שנערך ביום 30.1.99 לפיו לא היתה שום אפשרות וכוונה לסיים את הפרוייקט ב- 30.4.99. פריצקר טוענת כי בנק דיסקונט קיבל דיווח שוטף על התקדמות הפרוייקט, מכירות, תקבולים, יתרות בבנק וכדומה, וברצותו יכול היה לגרום לכך שלא תהיה, כביכול, "חריגה" ממסגרת האשראי וכי החייבות לא חרגו ממסגרת האשראי שכן, לפי הסכם הליווי המקורי הועמדה לזכות המשיבות מסגרת אשראי כולל בסך של 44,675,000 ₪. עוד נטען כי במשך השנים 2000-2001 ניהלו הצדדים מגעים בע"פ ובכתב בנוגע לדרכים לפתרון הבעיות הפיננסיות בפרוייקט, כאשר במסגרת המשא ומתן האחרון שהתנהל הוצע על ידי החייבות לערוך תוכנית חלוקה של נכסי הפרוייקט בין שלוש החברות. עם זאת, נטען כי עד היום לא נתקבלה תגובה ברורה של בנק דיסקונט לתכנית. חלוקת נכסי הפרוייקט והחוב בהתאם בין השותפים, באם היתה מתבצעת יכלה להוות פעולה נכונה מבחינת בנק דיסקונט מהיבט כיסוי ופירעון החובות לו, ומבחינת החייבות. באשר לטענה בדבר אי תשלום הריביות בגין האשראי, נטען על ידי פריצקר כי הוצאות המימון של הפרוייקט, המהוות להערכתה כ- 50% מכל חובות הפרוייקט בבנק, הינן ככל יתר הוצאות הפרוייקט ומהוות חלק מהאשראי המלווה במסגרת הסכמי הליווי, ולא ניתן להתייחס להוצאות המימון בנפרד ובשונה אלא יש לראותן, ככל הוצאה אחרת של הפרוייקט. עוד נטען כי סכומי החוב להם טוען בנק דיסקונט מוגזמים, ואינם אמיתיים וכי הריביות, העמלות והוצאות ערבויות בהן חויב החשבון חורגות מההסכם עמה. לטענת פריצקר, מינוי כונס נכסים קבוע לפרוייקט יגרום לבנק ולחייבות נזקים כבדים יותר מאשר אלטרנטיבות אחרות. נטען כי במסגרת הסדר חלוקת הנכסים, וכחלק ממהלך עסקי כולל, ניהלה החברה מו"מ עם קבוצת משקיעים שהתעתדו להזרים כסף לחברה. אילו לא היתה מוגשת בקשת כינוס הייתה הקבוצה מזרימה כספים לפרוייקט. שולון אינה מתנגדת להמשך פעילותו של הכונס הזמני במטרה לשמור על הקיים ולבחון את הנסיבות שהביאו את הפרוייקט למצבו הנוכחי. יחד עם זאת, לעמדתה, בנסיבות הרלוונטיות, אין כל מקום לאכיפת איגרת החוב נגדה. לטענת שולון, הפרוייקט נשוא הבקשה מורכב למעשה מנכסיהן של שלוש חברות שונות, שלכל אחת חלקים משלה בפרוייקט שבוצע על ידן במשותף ומכאן שלכל אחת מהחייבות מערכת נפרדת של זכויות והתחייבויות כלפי בנק דיסקונט, על פי אגרת חוב נפרדת עליה חתמה כל חברה. לטענתה, אגרת החוב שיצרה לטובת בנק דיסקונט שעבדה לו את חלקה בנכסי הפרוייקט להבטחת חיוביה בלבד והעילות להעמדת החוב לפירעון מיידי מתייחסות אך ורק למעשיה או מחדליה של החברה שיצרה את השעבוד. שולון מעוניינת לשמור בידיה את זכויותיה הקנייניות בפרוייקט ולשם כך לפרוע את חלקה בחוב בגין הפרוייקט בלוח סילוקין שיוסכם וכל זאת לאחר שהיקף החוב יוגדר ויקבע. לטענתה, זכותה לפרוע את חובה מעוגנת בסעיף 13(א) לחוק המשכון, התשכ"ז- 1967, אשר נותן בידיה את הזכות לפדות את המשכון אף לאחר שהחובה לשלם את החיוב במועדו לא קוימה. שולון מציעה כפתרון אפשרי לשמירת זכויותיה בפרוייקט את פירוק השיתוף שנחתם בין השותפות, תוך חלוקת נכסי הפרוייקט בעין ביניהן ופיצול החוב בין החייבות על פי חלקן בחוב הכולל, לאחר שיחושב כראוי. לטענתה, מימוש כפוי של חלקה של שולון בנכסי הפרוייקט על ידי הכונס, יגרום נזקים נכבדים. באשר להיקף החוב - עד היום הועברו לידי שולון מסמכים חלקיים בלבד ואין ביכולתה לנקוב בסכומים המדויקים של החוב להשקפתה. עם זאת מצילומי השיקים המדגמיים שקיבלה לידיה עולה בבירור כי בוצעו פעולות של משיכות והעברות כספים מחשבון הליווי בחתימתו של מר פריצקר בלבד, בניגוד לזכויות החתימה בחשבון. כמו כן טוענת שולון כי הוחזרו לבנק דיסקונט ערבויות מכר בשווי של למעלה מ20- מליון ש"ח אשר הקונים חתמו לגביהם חוזה חכירה במינהל מקרקעי ישראל ואילו הבנק לא החריג אותם מתחולת השיעבוד שניתן לטובתו למעט ביטול הערבויות בסך של כ10- מליון ש"ח שנעשה בהתאם להנחיית כונס הנכסים הזמני. עוד נטען כי בנק דיסקונט גובה ריביות מופרזות על יתרות חוב בחשבונות וזאת למרות שידוע לו כי שולון יכולה ומעוניינת לפרוע את חובה כלפיו וכי מניעתה מלעשות כן נעוצה בעיקר בסירובו לאפשר לה לפרק את השותפות ולקבל את חלקה בנכסיה. בחקירתו, טען מר ברכפלד כי בנק דיסקונט דרש בפועל ריבית של 23% שהינה בלתי סבירה. לדבריו, נאמר לו על ידי נציגי בנק דיסקונט שלאור השקעותיו בבנק הוא לא יחויב בריבית חריגה ויקבל מעמד של לקוח מועדף. אני סבורה שהדין עם בנק דיסקונט והחייבות לא עמדו בהתחייבויותיהן כלפי בנק דיסקונט. מר פריצקר ומר ברכפלד הודו בחקירתם בקיומו של חוב ומר פריצקר אף ידע לומר כי מדובר בחוב בסדר גודל של כ- 50 מליון ₪ וכי החברה לא פרעה את הריבית הרבעונית אותה היה עליה לשלם. סעיף 34(ג( להסכם הליווי קובע מהם האירועים אשר בקרות אחד מהם יהיה בנק דיסקונט רשאי להפסיק את האשראי לחייבות, להעמיד לפירעון מיידי את כל האשראי שניתן להן ולממש את השעבודים שניתנו לבנק על ידן, כאשר סעיף 34(ג)(1) קובע כי קצב ביצועו של הפרוייקט המצביע באופן סביר לדעת בנק דיסקונט שהחברות לא תוכלנה לעמוד בלוח הזמנים או לא תוכלנה להשלים את הפרוייקט עד למועד המוסכם של סיום הפרוייקט, יאפשר העמדת החוב לפירעון מיידי. יש לדחות את טענתה של פריצקר לפיה כוונת סעיף 5 בבקשה להגדלת מסגרת האשראי הינה לא לסיום כל הפרוייקט אלא לסיום שלב בפרוייקט. אף אם בנק דיסקונט איפשר לחייבות לקבל אשראי נוסף בתחילת ינואר 99 כאשר ברור לכל כי יהיה זה בלתי אפשרי לסיים את הפרוייקט תוך ארבעה חודשים, הרי שסעיף 5 הנ"ל נוקט בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים וקובע כי מועד סיום הפרוייקט יהא לא יאוחר מתאריך 30.4.99, כאשר סעיף (2)(א)(1) להסכם הליווי מתייחס למרכז הקניות והמשרדים על כל מבניו כאל הפרוייקט נשוא ההסכם. כך גם התיקון להסכם, משנת 99, מתייחס למקרקעין הידועים כחלקות שונות בגוש 10839-10840 ואשר עליהם היו מתוכננים להיבנות המבנים דלעיל, כאל הפרוייקט. מכאן כל עוד לא הוסכם אחרת בין הצדדים רשאי בנק דיסקונט לעמוד על קיום ההסכם כלשונו ואין לקבל את הטענה כי מדובר בטעות סופר. כן, יש לדחות את הטענה לפיה אף אם היתה הסכמה על סיום הפרוייקט ב30.4.99-, הרי שבהסכמה הדדית, נדחה מועד הסיום של הפרוייקט ומועדי ואופן תשלום החוב למועד ואופן שיקבע בהסכמה הדדית. השעבודים שנעשו לאחר ה30.4.99- אינם מעידים על מתן אשראים נוספים מצד בנק דיסקונט כי אם על שעבודים שנועדו להבטיח את האשראי שניתן ב30.1.99-. הדבר משתמע מסעיפים 4(ב) ו4-(ג) לבקשה להגדלת מסגרת האשראי אשר קובעים כי עקב השינוי בסכומה של מסגרת האשראי, בנק דיסקונט רשאי לפנות בדרישה לקבל שעבודים חדשים ו/או בטוחות חדשות ו/או תיקונים לשעבודים ולבטוחות וכי ערבויות אלו שניתנו ויינתנו בגין הפרוייקט, ישמשו גם להבטחת פירעונו של הסכום הנוסף. מכאן, שדרישתו של בנק דיסקונט לבטוחות נוספות נבעה, קרוב לוודאי, מתוך רצון להבטיח את החזר חובותיהן של החייבות, בייחוד לאור האיחור במועד סיום הפרוייקט ואינה מעידה על הסכמה לדחות את מועד סיומו. כך גם אין ללמוד מהעובדה שבנק דיסקונט המשיך לנהל משא ומתן עם החייבות לגבי הסדר חובות הפרוייקט בשנים 2001-2002 על הסכמתו לדחיית מועד סיום הפרוייקט ועומדת לו זכותו לפעול על פי סעיפי הסכם הליווי המתירים לו, בין היתר, לממש את הנכסים המשועבדים. ממכתבו של בנק דיסקונט מיום 2.12.02 (נספח ל"תגובת המשיבה מס' 1- י. פריצקר (שקמונה) בע"מ"), במסגרת ההתכתבות שניהלה פריצקר עם בנק דיסקונט ניתן לראות כי בנק דיסקונט, שמר לעצמו את הזכות לנקוט בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותו לשם מימוש זכויותיו ולשם גבית החוב כדין. נכון להיום ניתן לומר כי הופסקה פעילות בפרוייקט. עד היום טרם הושלמה בנייתו של בנין גופר וכל שנבנה הוא שלד המעטפת של קומת הקרקע. על פי חוזה הפיתוח של המינהל, החייבות התחייבו לבצע עבודות פיתוח שונות לרבות דרכי גישה ומעברים לפרוייקט שיחברו אותו לפרוייקטים ציבוריים הנבנים בסמוך והכל תוך 26 חודשים ממועד קבלת היתר הבניה למרכז הקניות. ואולם, עד עתה, למרות ההתחייבויות, לא בוצעו עבודות אלה. הטענות הנוגעות לגובה החוב, בהן גם טענות הנוגעות לשיעור הריבית החריגה, לא גובו בחוות דעת כלכלית מטעם החייבות. יש לדחות את טענתה של פריצקר באשר להעדר מסמכים שכן, בהיותה מעורבת בענייני הניהול, חזקה שמצויים בידיה כל הנתונים הדרושים לביסוס טענותיה. כך, לא היתה כל מניעה כי שולון, על אף היות שותפה שאינה מעורבת בענייני הניהול, תדרוש את המסמכים הרלוונטיים מבנק דיסקונט במשך התקופה הארוכה בה ניהלה עמו משא ומתן ותציג חוות דעת בנוגע לגובה החוב הנטען על ידה. במקרים בהם אין כפירה בכל החוב על ידי בעל איגרת החוב, אלא מדובר במחלוקת חלקית לגבי שיעור החוב המגיע, מוטלת חובה על החייבות לפרוע את אותו חלק של החוב אשר אינו שנוי במחלוקת ומשלא עשו כן, קמה זכותו של בנק דיסקונט למימוש השיעבודים. יש לדחות את טענתה של שולון לפיה ביכולתה לפרוע במלואו את חלקה בחוב לבנק, בכפוף לכך שגובהו יוסכם או ייקצב על ידי בית המשפט, ועל כן יש לאפשר לה לשמור בידיה את הבעלות על נכסיה- בין בדרך של שימור 25% בלתי מסוימים של הפרוייקט בידיה ובין בדרך של חלוקת הפרוייקט בעין. מאחר ושולון לא פרעה חובה לבנק דיסקונט, אין היא באה בגדרו של סעיף 13(א) לחוק המשכון תשכ"ז - 1997 שלפיו רק פרעונו של החוב מקנה לחייב את הזכות לפדות את המשכון. ספק גם אם יש בידה של שולון לפרוע את חובה לבנק דיסקונט. טענתו של מר ברכפלד בחקירתו לפיה ביכולתה של שולון לשלם את חובה לבנק נסתרה על ידי מר חולי. לדבריו, רוב פיקדונותיו של מר ברכפלד הינם כנגד חבויות אחרות שיש לו בבנק דיסקונט. יתר על כן, לשם החזר חובה הפרטי של שולון ביקש מר ברכפלד אשראי מבנק דיסקונט על סמך בטחונות שהוא מחזיק בפרוייקט. שולון ניהלה עם בנק דיסקונט משא ומתן לאורך תקופה ממושכת במהלכה ניתנו לה הזדמנויות רבות להסדיר את החוב עם בנק דיסקונט. מר חולי העיד כי החייבות הבטיחו לבנק דיסקונט, פעם אחר פעם, בעל פה ובכתב, כי ידאגו לתיקון הפרותיהן את הסכם הליווי ולהסדר לשביעות רצון בנק דיסקונט, בדבר סילוק יתרת החובה בחשבון הליווי, אולם נמנעו מלסלק את חובן לבנק דיסקונט. כמו כן, ממסמכים שהוצגו על ידי בנק דיסקונט עולה כי נציגי בנק דיסקונט ניהלו פגישות עם נציגי החייבות לאורך תקופה ארוכה במטרה להגיע להסדר כלשהו לגבי החוב (נספח יח ל"בקשה לאכיפת אגרות החוב ולמינוי כונס נכסים") נציגי בנק דיסקונט הביעו אי נוחות ממצב החוב ההולך וצובר ריביות על אף הבטחותיהן של החייבות לפרוע את הריבית ולעמוד במסגרת המאושרת ודרשו את התייחסות החייבות לנושא זה. במסמך "סיכום פגישה מיום 24.10.01 בנושא פרוייקט חלונות הסיטי שקמונה" נטען על ידי החייבות כי נערכת בדיקה באמצעות מומחה מטעמם, כיצד נוצר מצב בו הפרוייקט הינו גרעוני. כמו כן, החייבות 2 ו- 3 הציעו להסדיר את חובן, שעמד אותה העת על כ- 70 מליון ש"ח, כך שסכום של 21 מליון ש"ח יפרע על ידם בתשלום במזומן, סכום של 34 מליון ש"ח יועמד כהלוואה לזמן ארוך שתפרע על ידם ואילו סכום של 15 מליון ש"ח ימחק על ידי בנק דיסקונט. הצעה זו נדחתה על ידי בנק דיסקונט. עם זאת, בנק דיסקונט נענה לבקשת החייבות לקבל אורכה על מנת להגיע להסדר משותף עמו ונציגיו המשיכו לקיים עם החייבות פגישות, בניסיון להגיע להסדר תוך שהם מדגישים כי התקבלה בבנק החלטה לנקוט בצעדים משפטיים כנגד החייבות לשם פירעון החוב. הצעתן של החייבות הייתה כאמור הסכם חלוקה בעין של הנכסים וההתחייבויות ביניהן. לאחר שבנק דיסקונט הודיע כי חלוקת החוב בין החייבות ואופן פריסת החוב אינם מקובלים עליו, ללא בטחונות מתאימים לסילוק יתרת החוב שנצברה בחשבון הליווי ולא נפרעו חיובי הריבית בגין יתרת חובה זו. מחקירתו של מר חולי עולה כי בידי בנק דיסקונט חוות דעת כלכלית לפיה מכירת הנכס בחלקים תביא תשואה של כ- 100 מליון ש"ח כאשר בעוד שהחוב הינו בשווי של 130 מליון ש"ח. קיימת בעיה גבי מימוש הזכויות בבנין גופר בפרוייקט. לטענת מר פריצקר שוות כ- 25 מליון ש"ח. לדברי מר חולי סכום זה נכון רק במקרה והפרוייקט ימומש אולם, נכון למועד הגשת הבקשה טרם נמצא משקיע שיממן את בנייתו. במידה ותותר חלוקת הנכסים בין החייבות, חלק מהחוב יוותר כשהוא אינו מגובה על ידי בטחונות. גם אם יש טעם רב בהתנגדות בנק דיסקונט להגשת הראיות החדשות שצורפו לסיכומי שולון, אבחון, על פני הדברים, את האמור בחוות דעתו של השמאי ברלינר. לדעתו מכירת הפרוייקט לאחר חלוקתו בעין לפי הסכם פירוק השיתוף עדיפה על מכירתו כמכלול שלם, כאשר הפער בין החלופות עומד על 1,250,000$, וכן מימושו המהיר של הנכס ומצבו הנוכחי הגרוע של שוק הנדל"ן בסביבה יביאו למימוש הפרוייקט בשווי נמוך במיוחד. לדעתו של מר ברלינר, פיצול מכירת הנכסים, שחלקם בעלי אופי יזמי וחלקם נכסים להשקעה, בהתאם לסוג הרוכש הפוטנציאלי, מגבירה את הסיכויים כי ימצאו הקונים הפוטנציאלים בפרקי זמן קצרים יותר ובמחירים גבוהים יותר. עמדה זו תיבחן על ידי כונס הנכסים הקבוע שיפעל למימוש הנכסים המשועבדים באופן שיביא למקסום התמורה ממימושם בכל דרך שיבחר, כפוף לאישור ביהמ"ש. אשר על כן אני נעתרת לבקשה ומורה על אכיפת השיעבודים הרובצים על נכסי החייבות מכח אגרות החוב וכתבי המחאת הזכויות המתוארים כ"רכוש המשועבד" וכן מורה על מינויו של עו"ד מויאל ששימש עד כה כונס נכסים זמני, ככונס נכסים קבוע. סמכויותיו תהיינה, בנוסף לאלה שניתנו לו ככונס נכסים זמני בבש"א 2897/03, גם לעשות את כל הפעולות הנדרשות להשבחת הנכסים, לנהל מו"מ עם רוכשים המעונינים ברכישת זכויות החייבות במקרקעין בשלמותם או בחלקם ולהביא בפני ביהמ"ש הצעות לרכישת זכויות אלה. בנוסף, יפעל כונס הנכסים הקבוע לבירור ובדיקה איך הגיע הפרוייקט שהיה אמור להיות תחת פיקוחו של הבנק למצב כפי שהגיע אליו וכן חקירה אם נעשו פעולות בניגוד להסכם הליווי ותמורות שלא הופקדו בחשבון הליווי. אם לדעתו, לא יוכל לבצע את התפקיד בעצמו, יהיה רשאי להציע בעל תפקיד אחר שימונה לצורך בדיקה וחקירה זו בלבד. כונס הנכסים יגיש דו"ח על פעולותיו תוך 45 ימים מהיום וכן ישלח דו"ח זה לכנ"ר. מכאן ואילך יהיה הכנ"ר משיב בבקשות שיוגשו ע"י כונס הנכסים הקבוע. אני מחייבת כל אחת מהחייבות לשלם לקופת כונס הנכסים סך 15,000 ש"ח, ובסך הכל 45,000 ש"ח כהוצאות הבקשה. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. שעבוד