החלטה מונחת בפני בקשתן של החברות הנסון (ישראל) בע"מ והנסון מוצרי מחצבה (ישראל) בע"מ (להלן: "המבקשות"), כי אבהיר החלטות קודמות ואורה כי צו הקפאת ההליכים אשר ניתן כנגד מיאב חברה קבלנית לבניין בע"מ (להלן: "מיאב"), וכנגד חברות אחרות בקבוצת פויכטונגר תעשיות בע"מ (להלן: "הקבוצה"), איננו חל על ערבות בעלים אשר הוציא לטובתן מר אריה גבעוני (להלן: "המשיב" או "הערב"). 1. המשיב מתנגד לבקשה נמרצות, וזאת מהנימוקים העיקריים הבאים: א. החלטת בית המשפט עליה נסמכות המבקשות היתה החלטה ספציפית אשר נועדה אך ורק לעניינן של ערבויות לטובת בנק קונטיננטל. ב. המשיב אינו חב למבקשות ולו אגורה, וכל חובותיו נובעים אך ורק מערבותו לחובות החברה. מאחר ויתכן כי הוא חתום על ערבויות אישיות נוספות, הרי ניהול תביעה נגדו יפגע בעקרון השיוויון בין הנושים וימוטט אותו כלכלית. מאידך גיסא, לא יגרם כל נזק למבקשות מהקפאת ההליכים אף כנגדו לזמן קצוב ומוגבל, עד אשר יתברר האם מגיעה החברה להסדר וכמה ניתן לנושים במסגרתו. ג. כדי להתגונן, יהיה על המשיב לפנות אל החברה בדרישה כי תסייע לו במסמכים ובפרטים נוספים, כולל השבה על שאלונים ותצהירים, וכיוצא באלו. אי לכך, ניהול הליך כנגד המשיב יפגע בחברה ובהקפאת ההליכים שלה, ולא יהיה אלא "מסלול עוקף" להקפאת ההליכים. ד. ניהול תביעה כנגד המשיב לא יקטין את מסת חובות החברה, באשר לכל היותר יבוא הוא כנושה תחת המבקשות. 2. אין זו הפעם הראשונה בה עולות טענות אלו בפני; בניגוד לנטען בכתב טענות המשיב, הרי התייחסתי אף התייחסתי בעבר לנטען. באופן כולל ומקיף לשאלת הקפאת מימוש ערבויות אישיות כנגד בעלי שליטה של חברה בהקפאת הליכים. וכך קבעתי, במסגרת תיק זה עצמו, בבש"א 15367/02: "אף כי בנסיבות חריגות תתכן הגנה על הערבים או הפטרם במסגרת הקפאת הליכים והסדר הבראה לחברה, הרי שעסקינן בחריג ובשום פנים ואופן לא בכלל. אי לכך, נטל ההוכחה לעניין זה מוטל במלואו על מבקשי ההגנה ולא על הנושה, המבקש להפרע מן הערבים" ובהמשך: "כבר עתה מן הראוי להבהיר כי צו הקפאת ההליכים אינו חל על הליך אשר נועד לברר האם פלוני ערב לחובות החברה אם לאו, ולהטיל עליו לשלם את חובות החברה, אם ימצא בית המשפט לנכון לעשות זאת. לכל היותר, ניתן לשקול הגנה על ערב לאחר מכן, מפני מימוש הערבות בהליכי הוצאה לפועל". 3. זהו, אם כן הדין; הגנה על ערבים תתכן, אולם בגדר חריג ועם התקיימות נסיבות מצויינות, אשר נטל הוכחתן מוטל עליהם. אחרת, חל הכלל הפשוט, הנובע מלשון החוק ותכליתו, אשר פורש על ידי בפש"ר 2118/02, בעניין רובננקו, כדלקמן: "הקפאת הליכים מכוונת לחברה ולא למי שערב לחברה, בין אם הוא מנהלה ובין אם לאו. אין מקום להרחיב את הצו גם לנכסיהם הפרטיים של בעלי המניות הערבים... אם מבקשים הם בכל זאת לעכב את ההליכים נגדם עומדת בפניהם הדרך בפקודת פשיטת הרגל". 4. יוסף ויוער; נסיבות ההולמות הגנה על הערבים יהיו, בדרך-כלל, חיוניות שלהם להליך הפעלת החברה, וביחוד מצב בו משקיע, הרוכש את החברה, נזקק בעצמו לשירותיהם המתמשכים, באופן הקרב לכדי תנאי בלעדיו איין להפעלתה המוצלחת והבראתה (לעניין זה, ראה פש"ר 1242/02 שבירו תעשיות זכוכית), ואף זאת כאשר קיים לכך רוב מוצק וגורף בין בעלי הערבויות האישיות עצמם. מצב אחר, אך דומה, יכול להתרחש כאשר חלק מהליכי ההסדר כוללים הליכי גביה מצדדים שלישיים והליכים הכרחיים אחרים, אשר דורשים מאמץ אקטיבי ושיתוף פעולה מתמשך וכן מצד בעלי השליטה, והפטרם מערבותם או עיכוב מימושה עשוי להוות תמריץ חיובי בשבילם לשתף פעולה באופן אותו לא ניתן להשיג על-ידי הטלת חובה פורמלית גרידא (פש"ר 644/97, סוכנות שמרלינג). בוודאי, שאין מדובר בזכות מוקנית, ויש משקל רב לשאלת תום-ליבם של הערבים, הן לאחר הקריסה והן באופן בו ניהלו את ענייני החברה ערב הקריסה. במקום בו נסיבות הקריסה מותירות חשש כבד לפעולות שלא כדין מטעם בעלי השליטה, הרי ידרשו נסיבות קיצוניות במיוחד כדי שבית המשפט יאות להגן עליהם, ואין צורך להוכיח בעניין זה פעולות ספציפיות בחוסר תום-לב לפי מאזן ההסתברויות האזרחי. 5. כעת, מן הראוי לבדוק טענות המשיב, ולהכריע האם די בהן כדי להרים את הרף דנן. א. טענתו הראשונה של המשיב, לעניין בנק קונטיננטל, איננה רלוונטית כלל ועיקר, ואין כל טעם להתעמק בה. זאת, באשר שאלת היחסים בין הקפאת הליכים לערבים נידונה על-ידי מספר פעמים, בתיקים ופרשות שונות, כפי שהודגם לעיל; אף אם היתה ניתנת על-ידי החלטה ספציפית המגנה על ערב אחר, לא היה המבקש רשאי להסתמך עליה בבחינת מובן מאליו כי אותו רציונל יחול אף עליו. קל וחומר, כאשר מדובר בהחלטה הקובעת את ההיפך, ומסירה את ההגנה כלפי ערבויות פלוניות. יגעתי ולא מצאתי, הכיצד יכול המשיב להסתמך עליה בטענתו כי מן הדין להקפיא את ערבותו האישית כלפי נושה אחר, באשר דווקא צעד זה נוגד, לכאורה, את עקרון השיוויון בין הנושים ומטיל חובת הנמקה על הטוען להגנה, להבדיל מן הטוען להסרתה. ב. טענתו הבאה של המשיב עוסקת בפגיעה האישית בו, אשר עשויה להגיע לכלל התמוטטות כלכלית, ובפגיעה הצפויה בשיוויון בין הנושים בעלי הערבויות האישיות. אלא, שאף אם טענה זו נכונה, אין בה כדי לסייע לו במובן זה שעניינו "יוצמד" אל הקפאת ההליכים של החברה דווקא. לעת עתה, המשיב הוא חייב סולבנטי, אשר "דרך המלך" לגבות ממנו חובות הינה בהליכי הוצאה לפועל. מן המפורסמות, כי הליכים אלו הינם בדרך-כלל אינדיבידואלים, ואין הם דורשים לשמור על שיוויון בין הנושים השונים. עקרון השיוויון מתעורר ונכנס לפעולה אך ורק כאשר קיים חשש לסולבנטיות של החייב, להבדיל מזו של החברה (באשר עסקינן בשני גופים שונים לחלוטין). אזי, פתוחה הדרך בפני כל נושה החפץ בכך, ואף בפני החייב, לאכוף את עקרון השיוויון על-ידי פניה להליכי פשיטת רגל. כמו כן, פתוחה בפני החייב אף הדרך לנסות ולהציע הסדר אישי לנושיו. אלא, שהליכים אלו הינם נפרדים ועתידיים, ואין כל מקום לדון בהם או לצרפם לתיק הקפאת ההליכים של החברה. ג. בטענתו הבאה, דומה כי המשיב מערבב את היוצרות בינו לבין החברה; אם יתבע אישית, אין חלה על הנאמן של החברה כל חובה להתערב או לסייע לו, אלא אם כן נקבע בדין אחרת. יתכן, כי המבקש יזדקק למסמכים מהחברה, ואזי יהיה עליו להתדיין אל מול הנאמן. אלא, שהתביעה הינה כנגד המשיב ואך ורק כנגדו, ואין בה כדי ליצור חיוב כנגד החברה. אי לכך, יגעתי ולא מצאתי הכיצד יעורב הנאמן בתביעה עד-כדי חובה לענות על שאלונים ולמלא תצהירים; זאת אף על רקע המושכלה כי כל נסיון של הצדדים לערבו בהליך בדרך זו עשוי להחסם מעצם קיומו של צו הקפאת ההליכים. אלא, שאף אם יהיה בכך, באופן עקיף (ואין אני קובעת דבר בנידון) כדי להשפיע על "המשחק" בנטלי הראיה או על קשיי ההוכחה של צד זה או אחר בהליך האזרחי, אין בכך עילה להקפאת הליכים פרטית כנגד הערב, ולכל היותר עשוי העניין לשחק תפקיד במסגרת התביעה האזרחית כנגדו, אם וכאשר תנוהל. ד. הקטנת מסת חובות החברה איננה מטרה בל-תעבור לניהול הליך אזרחי, ואף איננה שאלה הכרחית (להבדיל מהשאלה האם עשויה מסת חובות החברה לגדול שלא כדין בשל ההליך). זאת ועוד; קיים הבדל בין חוב של נושה "חיצוני" כלפי החברה בהקפאת הליכים, לבין תביעת חוב של בעל שליטה לשעבר, אשר לעניינו קיימות, לעיתים, אפשרויות של הדחיה או קיזוז כלפי חיובים ונזקים שגרם בעל השליטה (ויודגש, אין באמור כדי לקבוע עמדה כלשהי לעניין הנוכחי) לחברה עצמה. לכן, תתכנה נסיבות בהן העברת החוב מצד ג' לבעל השליטה עשויה אכן להקטין את מצבת הנשיה. 6. יוצא, כי אין בכל טענות המשיב מאומה כדי להפוך את הכלל הרגיל, וליתן לו הגנה במסגרת הקפאת ההליכים. בנסיבות המקרה דנן, נטל ההוכחה לא הורם, אף לא לכאורה, במסגרת טענות אשר היה צורך לערוך דיון כדי לבררן. לא הוכח ואף לא נטען מצב, בו תלוי המשך תפקוד החברה במשיב ובשאר בעלי השליטה, כנגדם עלו חשדות כבדים בעניין אחריותם לקריסתה, ואף למעשים המהווים נושא לחקירה פלילית מצד הרשות לניירות ערך. בשום פנים ואופן, לא הוכחו אף לא לכאורה הנסיבות של פסק הדין בעניין שבירו, בה דובר על בעלי שליטה בעלי מיומנות מקצועית מיוחדת, בלעדיה יתקשה המשקיע להפעיל את החברה. לא נטענה ולא הוכחה אף כל תרומה מיוחדת מסוג אחר, אשר מצדיקה כניסה לתחום החריג של הגנה על הערבים, נהפוך הוא; קל וחומר, שלא התבררה אף מצבת בעלי הערבויות האישיות ולא הוכח בפני כי רוב מוצק ביניהם תומך בהפטר הערבים. מכל האמור לעיל, אין מנוס מלהסיק, כי המשיב לא הוכיח מדוע יש להגן עליו, ואי לכך דין עמדתו להדחות. 7. בשולי הדברים יוער; לעיתים, בראשיתה של הקפאת הליכים מורכבת, אשר עלולה, ולעיתים אף גורמת לבהלה, אי-וודאות לגבי מצב החברות ותקשורת - כגון כותרות בעתונים, מן הדין ליתן צו גורף ומוגבל בזמן, אשר ימנע פעולות כנגד הערבים לזמן קצוב, ולעיתים אף יעכב מימוש ערבויות בנקאיות אוטונומיות, כדי ליתן לבעל התפקיד שהתמנה שהות להכנס לתפקידו, ללמוד את עסקי החברה ולנסות לבוא בדברים עם נושיה וספקיה. זאת, כדי לאזן את המצב, לבלום את ההדרדרות ולמנוע את כניסת החברה לסחרור של חובות, הליכים וחילוטי ערבויות אשר עשוי להביא לקריסתה. כך היה אף במקרה של קבוצת פויכטונגר תעשיות בע"מ; אלא שרב המרחק בין מצב תחילתו זה, לבין המצב דהיום, חודשים רבים לאחר ראשית הקפאת ההליכים, ולכן אף נימוק זמני זה איננו עומד לטובת המשיב. 8. מכל הסיבות אשר נמנו לעיל, דין הבקשה להתקבל. בנסיבות המקרה, ולנוכח התמשכות ההליכים, ישא המשיב בהוצאות המבקשות ובשכר-טרחת עורך-דין בסך של 25,000 ש"ח בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. דיני חברותהקפאת הליכיםבעל שליטה בחברהערבות