פסק דין המחלוקת 1. התובע ושני אחיו הם הבעלים במשותף של חלקים מחלקות 3 ו- 4 שבגוש 16563 מאדמות נצרת (להלן - הקרקע או המקרקעין או החלקות). הוא הגיש תביעה זו שלפנינו על מנת שנצהיר, כי יפוי כוח כלשהו, שמכוחו נמכרו (לפי טענתו) זכויותיו בקרקע לידי הנתבעים מס' 1-2 (להלן - הנתבעים) - אין לו כל תוקף, בשל כך שהוא לא חתם עליו מעולם (הנתבע 2 נפטר לבית עולמו לאחר הגשת התביעה, ועזבונו היה לנתבע במקומו). הוא מבקש כי נצהיר על בטלותה של עסקת המכר, שלפיה נמכרו זכויותיו בקרקע שלא בידיעתו ובלא הסכמתו. הוא מבקש להורות על מחיקתה של העיסקה, שנרשמה אצל לשכת רישום המקרקעין (הנתבע 3), קרי - מחיקת רישומם של הנתבעים כבעלים של הקרקע. ובמה דברים אמורים: כעולה מכתב ההגנה, התובע מכר, יחד עם שני אחיו, את הקרקע לנתבעים, ולשם כך חתם על חוזה, יפוי כוח ושאר מסמכים הצריכים לעניין. התובע מתכחש, כאמור, לעסקה זו. הוא טוען כי מעולם לא מכר את זכויותיו בקרקע לנתבעים. הוא מבקש, כאמור, להצהיר על בטלותו של יפוי הכוח, וכן להצהיר, כי הוא עודנו הבעלים של הזכויות בקרקע. 2. המחלוקת בין בעלי הדין מתמקדת, נוכח הדברים הללו, בשאלה האם התובע מכר את זכויותיו בקרקע לנתבעים, ואם חתם (במסגרת זו) על יפוי כוח לשם העברת הזכויות. 3. ועוד ראוי כי נציין, בתיאור הרקע לתובענה, כי תובענה זו שלפנינו היא אחת מבין מספר תביעות שהתובע הגיש, ובכולן הוא טוען, כי בתקופה הרלוונטית (בסביבות שנת 1995) נמכרו מקרקעין שלו לפי יפוי כוח כלשהו, שעליו הוא לא חתם, ואת זאת הוא גילה זמן קצר בטרם הגשת התביעות (בסוף שנת 1997). חוות הדעת של הגרפולוגים 4. לשם הוכחת טענותיו כי החתימה המתנוססת על גבי יפוי הכוח אינה חתימתו הביא התובע חוות דעת של גרפולוג, מר יצחק חגג, שחיווה דעתו כי החתימה אמנם איננה חתימתו. ואף הנתבעים נתנו חוות דעת של גרפולוג מטעמם, מר יהונתן נפתלי, שהגיע למסקנה הפוכה מזו שאליה הגיע המומחה מטעם התובע. ראה כך בית המשפט (כב' השופט י. כהן), ומינה גרפולוג מטעמו, מר יניב יעקב. האחרון לא יכול היה לתמוך את מסקנת הגרפולוג מטעם התובע, כי החתימות זוייפו; הוא גם לא יכול היה לתמוך את עמדת המומחה של הנתבעים, כאילו החתימות הן של התובע. הוא לא יכול היה לקבוע, האם התובע הוא שחתם על יפוי הכוח אם לאו. 5. כאמור, המומחה מטעם התובע, הגרפולוג יצחק חגג, הגיע לכך, שהחתימות שביפוי הכוח אינן חתימותיו של התובע. הוא מצא שוני בתכונות הזיהוי בין החתימות שביפוי הכוח לבין דוגמאות חתימה שאותן חתם התובע. את חוות דעתו הוא מסכם במסקנה, כי "קיימת סבירות גבוהה ביותר שהחתימות במחלוקת ביפוי הכוח ... לא נכתבו על ידי סעיד אבו אחמד (הוא התובע - א.א.)". מר חגג ערך השוואה בין החתימה על גבי יפוי הכוח, לבין החתימה על דוגמאות חתימה אקראיות ושאינן אקראיות של התובע. הוא מצא הבדלים בין החתימות הללו, ומסקנתו היתה כפי שהיתה. בחקירתו הנגדית הוא נדרש להבדלים שבין חתימות ההשוואה, בינן לבין עצמן. ואמנם ראינו, והמומחה אישר את הדברים, כי ישנם הבדלים בין חתימות ההשוואה, אך הוא המעיט בחשיבותן, והסביר כי לא מדובר בשוני בתכונות אופי כי אם שוני, המאפיין שוני בין כל שתי חתימות באשר הן. הסברים אלה של מר חגג לא שכנעוני. הם ודאי לא שכנעו כיצד הגיע מר חגג למסקנתו הנחרצת ("סבירות גבוהה מאוד"). התרשמתי, שכשמר חגג נשאל אודות שוני זה או אחר בין החתימות על יפוי הכוח לבין שאר החתימות - הוא הכביר במשמעותו של השוני, בעוד שכשהוא נשאל אודות השוני שבחתימות ההשוואה בינן לבין עצמן - הוא המעיט בחשיבות השוני ובמשמעויותיו. ראה לשם הדוגמא את דבריו בעמ' 16 לפרוטוקול. לא זו אף זו: מן החקירה הנגדית למדנו, כי המומחה מר חגג לא קיבל לידיו את יפוי הכוח המקורי, כי אם הסתפק בעיון בצילום של המסמך. הוא נחקר על החשיבות של העיון במסמך המקורי, והשיב כי אין לכך חשיבות, ואם בכלל - החשיבות לכך מועטה. אינני מקבל את הדברים. יש חשיבות, ואפילו רבה, לעיון במסמך המקורי כשבאים להשוות בין חתימות על מנת לזהות את החותֵם. עמד על כך המומחה של בית המשפט, מר יניב יעקב, בעדותו בבית המשפט (ע' 25 לפרוטוקול) וכה הוא אמר: - "בדיקה של צילום במקרה ספציפי זה מאוד מקשה, אם אני לא הצלחתי להגיע למסקנה על אחת כמה וכמה בצילום זה קשה". רוצה לומר, הוא, מר יעקב, שהמסמך המקורי הונח בפניו, התקשה להגיע לכלל מסקנה ברורה לכאן או לכאן, על אחת כמה וכמה בדיקה שנעשתה (על ידי מר חגג) על פי צילום של המסמך. עדות זו של המומחה של בית המשפט מקובלת עליי. סיכומו של דבר, אינני נכון לקבל את מסקנתו הנחרצת של מר חגג, אליה הגיע בחוות דעתו, כאילו החתימה על יפוי הכוח איננה חתימתו של התובע. 6. כאמור, גם הנתבעים הביאו מומחה מטעמם לעדות, הגרפולוג מר יהונתן נפתלי, והוא הגיע לכלל מסקנה, כי "קיימת זהות ברוב הפרמטרים הגרפיים הניתנים לבדיקה בחתימות מפושטות, בהשוואה בין הדוגמאות לבין חתימת המחלוקת". הוא חיווה דעתו, כי "קרוב לוודאי שחותם הדוגמאות חתם גם את חתימת המחלוקת". ואף מר נפתלי, כעמיתו - מומחה התובע - מר חגג, תמך בשתי ידיו בחוות דעתו, עת נחקר עליה שתי וערב. ואף ביחס למסקנתו של עד מומחה זה אינני נכון ליתן את ידי, ולקבוע על פיה ממצא. כשם שהמומחה מר חגג הירבה בחשיבותם של ההבדלים בין החתימות, כך המעיט המומחה נפתלי מחשיבותם של ההבדלים, וראה זהות כמעט מוחלטת בין החתימות. לא ראיתי לסמוך את ממצאיי בפסק הדין על חוות דעת זו של המומחה מר נפתלי. 7. לבסוף אנו באים לחוות דעתו של המומחה מר יניב יעקב, אותו מינה בית המשפט, לפי הסכמתו של התובע וחרף התנגדותם של הנתבעים. המומחה מר יעקב לא יכול היה לבוא לכלל מסקנה, כזו התומכת במסקנת המומחה של התובע, או כזו שתתמוך את מסקנת המומחה של הנתבעים. הוא מצא שוני בתכונות בין החתימות. הוא מצא טעמים טובים מדוע אין לקבל את מסקנתו החד משמעית כמעט של המומחה של התובע, כמו גם כאלה, השוללים מסקנה חדה וברורה כגון זו שאליה הגיע המומחה של הנתבעים. ואף אני, דעתי כדעתו של המומחה שמינה בית המשפט. השתכנעתי מהסבריו, כי בעניין שהובא בפנינו לא ניתן לקבוע ממצא ברור, כי החתימות הן חתימותיו של התובע, אם לאו. הסבריו של המומחה מר יעקב היו משכנעים, ואני מקבל אותם. ואנו נזכיר את הברור מאליו: עניין לנו במומחה של בית משפט, והוא מוחזק כעד אובייקטיבי נטול פניות. חזקה זו לא נסתרה. חוות דעתו, כמו גם עדותו בבית המשפט, הצטיינו בכנות מקצועית. אני מקבל את גישתו, והפועל היוצא מקבלתה - לא אוכל לקבוע כל ממצא שהוא בהסתמך על חוות הדעת שהניחו בפניי בעלי הדין. כפות המאזניים היו (לפני הגשת חוות הדעת) ונותרו (לאחר הגשתן) מעויינות. על התובע יהיה להוכיח, איפוא, את תביעתו, לפי ראיות אחרות שהונחו בפני בית המשפט. נטל ההוכחה 8. בטרם אפנה לבחינת הראיות שהונחו לפניי אקדים ואומר את הברור מאליו: הנטל להוכחת התביעה מונח על כתפי התובע, המוציא מחבריו הנתבעים. הנטל רובץ לפתחו להוכיח, כי הוא לא חתם על יפוי הכוח למכירת מקרקעיו. כזה הוא הנטל, אף שמדובר בהוכחתה של עובדה שלילית, שהקושי הטבעי בהוכחתה הוא רב, והדברים ידועים. עדות התובע 9. התובע העיד לעצמו. לבד מעדותו (ומעדות הגרפולוג מטעמו) הוא לא ראה להביא עדויות נוספות. אינני נכון לקבוע ממצא על פי עדות זו של התובע, עדות יחידה של בעל דין כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971, שלא באו עליה כל תימוכין. טעמים מספר הביאוני למסקנה זו. אמנה אותם בשורות הבאות. 10. אף שעל התובע רובצת מטלה קשה שבהוכחתה של עובדה שלילית, ולכאורה רק הוא (ואולי מומחה לגרפולוגיה) יכול היה להוכיח את טענתו כי הוא לא חתם על יפוי הכוח, אני סבור, כי הוא יכול היה וצריך היה לתמוך את גירסתו בראיות נסיבתיות אחרות, ולא להסתפק בעדותו היחידה כאילו לא חתם על המסמך. ביחס למרכיבים רבים של סיפור המעשה היה בידו להביא עדים ושאר ראיות, והוא לא עשה כך. הוא יכול היה לתמוך את גירסתו על ידי העדת אישתו, על מנת שתספר אודות הסתגרותו, על מנת שתספר כי הוא לא ידע על מכירת מקרקעין אלא שנתיים וחצי לאחר מעשה, שתפריך את הטענה, כי גם היא נכחה בעת חתימתם של מסמכי העסקה (ר' עדות האח מחמוד אבו אחמד בעמוד 49 לפרוטוקול, ועדות עו"ד חאלד זועבי בעמוד 100 לפרוטוקול), ושתתמוך את עדותו, כאילו מעולם לא היה לה או לבעלה-התובע חשבון בנק (כפי שהוא ביקש לשכנענו). 11. עדותו של התובע הותירה בי רושם שלילי, עד כי אינני נכון לקבוע ממצא על פיה. התובע נקט בגישה, המכחישה הכחשה גורפת את כל שארע ביחס לעסקת המכירה בה עסקינן. הוא הסתתר מאחורי הסתגרותו בביתו, הסתגרות שנמשכה לטענתו 30 חדשים, בשל שהיה נתון במצב נפשי קשה. הסתתרות זו משתלבת היטב עם ההכחשה הגורפת שאפיינה את עדותו כולה. אנו נזכיר, לשם ההמחשה, את עדותו, לפיה מעולם לא היו לו או לאישתו חשבונות בנק. הכחשה זו, לא זו בלבד שאין בה משום ההגיון כשמדובר באיש עסקים דוגמת התובע, שניהל חנויות בשוק בנצרת והיה בעל רכוש מקרקעין רב, אלא שהיא נסתרה על ידי עדותם של אחי התובע (ר' עמוד 47 לפרוטוקול) ושל מנהל החשבונות שלו. ולבד מכך, שהכחשה זו ממשיכה את הקו המאפיין את גירסת התובע, זו המכחישה הכל, היא נועדה להתרחק מקיומו של חשבון בנק באשר הוא, שכן לטענת הנתבעים - התמורה שהם שילמו עבור המקרקעין הועברה (בידי אחיו של התובע) לחשבון הבנק שלו (של התובע). משהופרכה הטענה - כי אז נפגמה גירסתו של התובע בכללה בפגם נוסף. 12. התובע העיד, כי נודע לו אודות מכירתם של מקרקעיו רק סמוך לפני הגשת תביעתו (בסוף שנת 1997) - ומפי השמועה, לאחר שהחל יוצא את ביתו מן הסגר שגזר על עצמו. אין זה סביר בעיניי, כי האיש לא ידע דבר וחצי דבר אודות שארע מחוץ לדלת אמותיו בכל תקופת ההסגר. לא שמעתי מפיו, כי קרוביו, מכריו וחבריו לא באו לבקרו באותה תקופה. אישתו ושאר בני ביתו ודאי נכנסו ויצאו את הבית, ומן הסתם עדכנו אותו במתרחש מחוץ לביתו. אותן שמועות אודות מכירת חלקותיו, ששימען בא לאוזניו מייד כשיצא את ביתו (בשנת 1997), יכולות היו להגיע לאוזניו גם קודם לכן, ואולי חודשים רבים קודם לכן. וכשם שהן הגיעו לאוזניו מייד כשהחל יוצא את ביתו - הן יכולות היו להגיע בתקופת ההסגר לאוזניהם של בני ביתו ושאר מכרים שבאו עימו במגע (שהרי הם לא היו נתונים בהסגר), ואלה יכולים היו לידעו אודות השמועות. 13. העובדה כי התובע המתין עם תביעתו שנתיים ומחצה לאחר מעשה מחזקת את עמדת ההגנה, כי הוא אכן מכר את מקרקעיו מתוך ידיעה ומתוך רצון לעשות כן. ואף שאין בכך כדי להוכיח את החתימה על יפוי הכוח, יש בכך משום החיזוק לידיעתו את דבר המכירה, שמא הוא נתן את הסכמתו כי המכירות תתבצענה (באמצעות אחיו), שאולי גם חתמו בשמו, כפי שניתן היה להבין מרמזים שהוא רמז לעברם. מכל מקום, את דבר חתימתו ממש על המסמכים הרלוונטיים לעסקת המכר אנו נקבע על פי ראיות אחרות שהונחו בפנינו (על ידי הנתבעים), ובכך נדון בהמשך (אם כי - כאמור - התובע הוא שצריך היה להוכיח כי לא חתם על יפוי הכוח, ולא הנתבעים צריכים היו שיוכיחו כי הוא אכן חתם). 14. סיכומם של דברים, אין אני נכון לקבוע ממצא לפי עדותו היחידה של התובע, שלא מצאה לה תימוכין בראיות אחרות, הגם שהיא לא הותירה בי רושם חיובי, כשהיא לעצמה. מכל הטעמים שהבאתי למעלה אינני רואה לקבל את העדות, ואת הגירסה שהיא ביקשה להציג. הלכה למעשה, די היה בכך כדי לדחות את התביעה, משזו לא הוכחה על ידי התובע. ואף על פי כן ראיתי להמשיך ולבחון את הראיות שהניחו בפניי הנתבעים, ואלה שכנעוני, את זאת אומר כבר עתה, כי התובע חתם על יפוי הכוח, כמו שחתם על חוזה המכר. ראיות ההגנה 15. הנתבעים הביאו לעדות מטעמם את אחיו של התובע, מר מחמוד אבו אחמד. העד היה שותפו של התובע (יחד עם אח נוסף, תאופיק שמו) במקרקעין הנדונים. הוא הסביר, כי בעת הרלוונטית נקלע התובע לקשיים כספיים, וביקש את עזרתם של שני אחיו (מחמוד ותאופיק) על מנת להיחלץ מן הסבך. לאחר התייעצות הסכימו השלושה למכור חלקות מקרקעין (חלקן בבעלות בלעדית של התובע, וחלקן - בבעלות משותפת של התובע ושל אחיו), ומן המכירה לפרוע את החובות שצבר התובע, ובהם חובות לבנקים ולאנשים פרטיים. וכך אמנם נעשה, ומשהגיעו קונים פוטנציאליים - הם נפגשו עם התובע ועם האחים והסכימו על פרטי המכר. ביחס לקרקע שנמכרה לנתבעים סיפר האח מחמוד, כי פרטי העסקה הוסכמו בביתו (של מחמוד), בנוכחותו ובנוכחות אחיו תאופיק, ואחר כך הוא ניגש לתובע וקיבל את הסכמתו לעסקה. מאוחר יותר נחתמו המסמכים אצל עורך הדין חאלד זועבי, מי שהיה באותם ימים עורך הדין של התובע. כל החתימות נעשו במשרדו של עו"ד זועבי, כך העיד העד, לבד מחתימתו של התובע, שנחתמה בביתו (של התובע), לשם ניגש עו"ד זועבי כדי להחתימו. התמורה לעסקה נמסרה מידי הנתבעים לידיו של מחמוד, ואת חלקו של התובע בתמורה הוא (מחמוד) הפקיד בחשבון בנק (לאומי) של התובע. 16. ניראה היה לעין כל מי ששמע את עדותו של מחמוד, כי היחסים בינו לבין אחיו-התובע אינם תקינים. הבינותי, כי לאירועים נשוא התובענה שלפנינו יש קשר הדוק להעכרת היחסים בין האחים. באופן מרומז האשים התובע את מחמוד אחיו, כי עשה את העסקאות תוך זיוף חתימתו. הרושם שלי, לאחר שהשתכנעתי (כפי שאפרש להלן) כי העסקאות נעשו על ידי התובע, מתוך רצון שלו לעשותן, כי התובע מאשים את אחיו מחמוד בכך, שהוא נטל את כספי התמורה מעסקות המקרקעין, ושלשלן לכיסו. על רקע זה, של יחסים לא טובים בין התובע לבין העד-האח-מחמוד, בחנתי בזהירות הראויה את עדותו. התרשמתי ממחמוד, כי עדותו היתה כנה. הוא נחקר שתי וערב אודות העסקה בה עסקינן, כמו גם על שאר עסקות המקרקעין, שלפי הטענה הוא שעשה אותם במקום אחיו-התובע, והוא נאחז בגירסתו, שלא קועקעה. ככלל - אני נותן אמון בסיפור המעשה שבא מפיו. 17. עדותו של מחמוד אודות הרקע למכירה בה עסקינן קיבלה חיזוק משמעותי מעדותו של מי שהיה מנהל החשבונות של התובע, מר מחמוד סלים אבו אחמד. הוא סיפר על הקשיים שאליהם נקלע התובע, ועל פעילותו של האח-מחמוד לטובת התובע בקרב הבנקים, שנשו בתובע. הוא סיפר על ההתייעצות בין התובע לבין האחים שלו (מחמוד ותאופיק), בה הוא עצמו נטל חלק כמנהל החשבונות של התובע, התייעצות שבה נדונו דרכים לפטור את המשבר הכספי אליו הוא (התובע) נקלע. בסופה של התייעצות, שהיתה בביתו של התובע, הוסכם כי יימכרו נכסי מקרקעין של התובע, על מנת לפרוע את חובותיו. העד התלווה למחמוד בכל פעם שהוא בא עם כספי התמורה ממכירות המקרקעין, על מנת להפקידם בבנקים, אותם בנקים שנשו בתובע. עדותו של מנהל החשבונות מר אבו אחמד הותירה רושם חיובי, והיא מקובלת עליי. לא נתגלו בה סתירות, והיא לא קועקעה בחקירה נגדית מקיפה ויסודית שחקר אותו ב"כ התובע. לעדותו משקל רב, בשל היותו חסר פניות למי מן הצדדים במשפט. הוא מוחזק בעיניי כעד אובייקטיבי, ולא ראיתי כל נסיבה שיש בה כדי להביאו להעיד נגד התובע דווקא. אני נותן אמון מלא בעדותו. 18. גם עו"ד חאלד זועבי העיד מטעם ההגנה. הוא אישש את שסיפר עליו קודמו לעדות, מחמוד אבו אחמד. הוא סיפר כי הכין, לבקשת האח מחמוד, ובהתייעצות טלפונית עם התובע, את מסמכי המכר, לרבות חוזה ויפוי כוח, הוא החתים במשרדו את כל המעורבים (האחים מחמוד ותאופיק, והנתבעים) על מסמכי העסקה, למעט התובע, שאותו החתים בביתו (של התובע). הוא טיפל גם בהצהרה על העסקה לשלטונות מס שבח, ואף הגיש להם ערר כלשהו. 19. גם עדותו של עו"ד זועבי הותירה בי רושם חיובי, ואני נותן בה אמון. חקירתו הנגדית לא הזיזה אותו מעמדתו, ולא העלתה בה סתירות ושאר תהיות, שיהיה בהן כדי להביא לדחייתה של העדות. העד זועבי נשאל, מדוע רשם באישור הנוטריוני, כי התובע חתם בפניו על יפוי הכוח במשרדו (של העד), בעוד שבעדות הוא מסר, כי החתימה נעשתה בביתו של התובע. העד הסביר כי מדובר בטעות, והוא אכן צריך היה לרשום באישור הנוטריוני כי החתימה נעשתה בבית התובע. ואמנם השתכנעתי, כי מדובר היה בטעות, ואין להיאחז בה כדי להוכיח, כי החתימה היתה במשרד של עורך הדין ולא בבית התובע. שאלת מקום החתימה (במשרד עוה"ד או בבית התובע) עלתה, בהקשר של הסתגרותו של התובע בביתו, והיא קיבלה משנה תוקף נוכח העובדה, כי ביחס לעסקת מכר אחרת של מקרקעין אחרים (לאחד בשם עאמר) העיד עו"ד זועבי, כי החתימה של התובע היתה במשרדו, בעוד שמחמוד אבו אחמד העיד, כי החתימה היתה בביתו של התובע. עו"ד זועבי התעמת עם סתירה זו שבין עדותו לבין עדות מחמוד, והוא עמד על עדותו כי החתימה בעסקה עם עאמר היתה במשרדו ולא בבית התובע וכי מחמוד טעה בעדותו. ובהתייחסו לשאלה מדוע במקרה אחד הוא החתים את התובע במשרד ופעם אחרת בבית הוא הסביר, כי העסקה עם עאמר נעשתה מספר חדשים קודם לעסקה עם הנתבעים דנן, משמע בתחילת המשבר אליו נקלע התובע לפי גירסתו, קרי לפני שהסתגר בביתו, ולכן החתימה היתה במשרד ולא בבית התובע. העסקה האחרת נעשתה בעת ההסגר שגזר על עצמו התובע. בסתירה זו שנתגלתה בין עדויותיהם של מר מחמוד ועו"ד זועבי אין כדי לקעקע את עדויותיהם של מי מן השניים. אנו מדברים על ארבע עסקות מכר מקרקעין (ואולי יותר), שנעשו לפני חמש או שש שנים, ואין זה בלתי סביר, כי מי מבין השניים יטעה באחת מן העסקות, ביחס למקום החתימה של התובע. אינני רואה חשיבות רבה לסתירה זו, עד כי היא תקעקע את העדויות. 20. לבסוף אנו נזכיר את עדותו של הנתבע מס' 1. מובן, כי את עדותו יש לראות בזהירות, אותה זהירות שבה יש לראות עדותו של כל בעל דין. ומתוך זהירות זו שבחנתי את עדותו, ראיתי ליתן בה אמון, מתוך שהיא הרשימה אותי בכנותה. היא מתיישבת היטב עם עדויותיהם האחרות של עדי ההגנה, שסיפרו את סיפור המעשה, ולפיו התובע, יחד עם שני אחיו, מכרו לנתבעים את חלקת הקרקע בה עסקינן, בתמורה כספית מלאה. סיכום 21. סיכומם של דברים, התובע לא הוכיח את תביעתו. הוא לא שכנע, כי לא חתם על יפוי הכוח, ומכאן שדינה של התביעה, לפיה ביקש להכריז על בטלותו של יפוי הכוח - להידחות. בהערת אגב אנו נציין, כי העסקה לא נעשתה לפי יפוי כוח, כי אם בחוזה מכר, שלפי שהוא נחזה - הוא נחתם על ידי התובע (ואחיו), מצד אחד, והנתבעים, מצד שני. יפוי הכוח נועד לעשיית פעולות, על פי חוזה המכר, כגון רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין. ואף שהנתבעים לא חייבים היו בהוכחת עסקת המכר, הרי שמהראיות שהם הניחו בפניי השתכנעתי, כי התובע אכן מכר להם, יחד עם אחיו, את חלקת הקרקע בה עסקינן, וחתם על חוזה המכר ועל יפוי הכוח במסגרת זו. 22. אשר על כן - אני דוחה את התביעה. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים 1-2 הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪ ומע"מ. מסמכיםביטול עסקה (מקרקעין)ייפוי כוחעסקת מכר