סעיף 23 לחוק הירושה קובע: "23. (א) שכיב-מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל פה בפני שני עדים השומעים לשונו. (ב) דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה , יירשמו בזכרון-דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לעניני ירושה ; רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם. (ג) צוואה בעל פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים". התנאים הקבועים בסעיף 23 לחוק הירושה הם כדלהלן: א. המצווה היה שכיב מרע בעת עשיית צוואתו. ב. המצווה ציווה את צוואתו בע"פ בפני שני עדים השומעים את לשונו. ג. העדים רשמו בזכרון דברים את דברי המצווה, בציון התאריך והנסיבות. ד. העדים חתמו על זכרון הדברים. ה. זכרון הדברים החתום ע"י שני העדים, הופקד בביהמ"ש (כיום בידי הרשם לענייני ירושה ). ו. ההפקדה תעשה בסמוך ככל האפשר לאחר שניתן לעשות זאת. ז. את תוכן זכרון הדברים יש לרשום, את החתימה עליו יש לחתום ואת הפקדתו בביהמ"ש יש לבצע - בסמוך לאחר שהדבר ניתן להעשות. והדרישה המשתמעת: ח. למצווה היתה גמירות דעת לערוך את הצוואה . (ר' ע"א 717/70 ניקולא נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים פד"י כז (1) 682, 687 (להלן: פרשת ניקולא)). התנאים הנ"ל הם תנאים מהותיים, אולם יש ביניהם כאלה שניתן לקיים את הצוואה לפי סעיף 25 (א) לחוק הירושה , גם אם הם נפגמו ולא קויימו בדיוק עפ"י סעיף 23. סעיף 25 (א) לחוק הירושה קובע: "25. (א) לא היה לבית-המשפט ספק באמיתותה של צוואה , רשאי הוא לקיימה אף אם יש פגם בחתימתם של המצווה או של העדים או בתאריך הצוואה או בהליכים המפורטים בסעיפים 20 עד 23 או בכשרות העדים". התנגדות לצוואה