פסק דין 1. המנוחה נפטרה. בניה, המבקשת והמתנגד הם הצדדים לדיון בבקשות שבפני, שאוחדו בהסכמת הצדדים. מטעם המבקשת הוגשו שתי צוואות לקיום. צוואה נוטריונית מיום 27.9.87 שהוגשה לקיום בתיק עז' 52/99 (להלן:צוואת 87) וצוואה נוטריונית מיום 7.4.96 שהוגשה לקיום בתיק עז' 1595/98 (להלן: צוואת 96). מטעם המתנגד הוגשה בקשה למתן צו ירושת עזבון המנוחה כאשר לפי טענתו (וזה מוסכם) יורשיה על פי דין של המנוחה בחלקים שווים הם המבקשת והמתנגד, בניה. המתנגד ביקש לפסול את שתי הצוואת הנ"ל וליתן צו ירושה , כאמור, על פי הדין. הכלל הוא לפי סעיף 2 לחוק הירושה תשכ"ה 1965 (להלן:חוק הירושה ), מקום שיש צוואה כדין, היא דוחה את הירושה על פי דין. לפיכך יש לברר תחילה אם יש לקיים את אחת מצוואות המנוחה הנ"ל ורק כאשר ואם תתקבל ההתנגדות לשתי הצוואות, יש לחלק את העזבון על פי הדין. אסיים פיסקה זו בהתנצלות על כי נפלו טעויות בסימון המוצגים, אך הטעות היא במיספור ובסימון בלבד, לא חסר חלילה אף מוצג. מתוך עיון בפרוטוקול אפשר בקלות לשייך כל מוצג למי שערך אותו או הגיש אותו. 2. לא מצאתי ואין טענה כי יש פגם פורמלי בשתי הצוואות או באחת מהן. כמו כן הטענה נגד הצוואות שהמתנגד התרכז בה היא שהמבקשת הפעילה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה לעשיית הצוואה לטובת המבקשת (ונישולו של המתנגד מחלקו בעזבון המנוחה). בנסיבות כאלה חובת ההוכחה להראות שהופעלה השפעה בלתי הוגנת באופן הפוסל את הצוואה (סעיף 30 לחוק הירושה ) חלה על המתנגד. והוא אכן החל בהבאת הראיות וכן סיכם ראשונה את טענותיו. כאן יצוין כי אין הבדל כלשהו בין שתי הצוואות הנ"ל, שתיהן מעניקות את כל עזבונה של המנוחה למבקשת. 3. יאמר מיד כי אם יש טעם בטענותיו הקשות של המתנגד בדבר השפעה לא הוגנת מצד המבקשת על המנוחה, הדברים אמורים למעשה בהתיחס לצוואת 96. בעת עשיית צוואת 87 היתה המנוחה בריאה וצעירה יחסית (כבת 66 שנה, ראו בתעודת הפטירה). כמו כן כל החומר הרפואי שמראה על חולשה ועל בעיות רפואיות של המנוחה מתיחס בעיקרו למצב בריאותה של המנוחה משנת 94 ואילך. נכון שבמשך כל השנים המבקשת גרה עם המנוחה, בעוד שהמתנגד שהה בחו"ל מעבר לים והתעניינותו באימו המנוחה היתה חלקית. זה לא אומר שהמבקשת הפעילה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, אף כי יתכן שהיא ביקשה מהמנוחה לעשות את צוואת 87 או צוואת 96, לטובתה . עצם הבקשה של אדם ממצווה להעניק לו חלק בעזבון איננה פסולה כשלעצמה. המבקשת הכחישה כל השפעה על המנוחה לעשיית הצוואות לטובתה שלה. לכן גם אם אחליט על פסילת צוואת 96, מחמת השפעה בלתי הוגנת של המבקשת על המנוחה, עדיין נותרה לקיום צוואת 87, שכלפיה לא הוכחה שום טענה רצינית והתוצאה מקיום צוואה 87 תהיה זהה לתוצאת קיום צוואת 96 . 4. כך שלמעשה יכולתי לסיים את פסה"ד בכך שתקויים צוואת 87 וזאת כדי להסרת כל ספק . ברם, שני הצדדים עשו מאמצים להתיחס גם לצוואת 96, וכדי להפיס את דעתם, אתיחס בקיצור גם לנסיבותיה של צוואה זו. עדותו של המתנגד ברובה, עדות שמיעה. הוא לא שהה בארץ בעת עשיית הצוואות וגם האינפורמציה שהוא הקליט מהמנוחה בשיחת טלפון נחשבת בעיני כבלתי קבילה, שכן לא הוגשו הקלטות המקוריות וכן ההקלטה היתה סלקטיבית. מלבד זאת ברור לי שהמתנגד היה מגמתי בעדותו ואינטרסנט. בודאי שנוח לו והאינטרס שלו שהצוואות יפסלו. זאת אומר אני גם על עדותה של חיה סטר שהיתה ברובה המכריע מגמתית לטובת המתנגד . היא הודתה בחקירה הנגדית כי היא ידידה של המתנגד (עמ' 11 לפר'). לדעתי עיקר עדותה של סטר מתיחס לביקורת על התנהגותה של המבקשת בשנים האחרונות ויחוס התנהגותה השלילית של המבקשת, כלפי המנוחה, גם לתקופה שבה נעשתה הצוואה 87, היא מלאכותית ואין לסמוך עליה. מכל מקום, עיקרי הדברים בקלטות הן תלונות של המנוחה נגד המבקשת שיכולות לשפוך אור על כך שלא מתקבל על הדעת שהיא תעשה צוואה לטובת המבקשת, אך הדברים יכולים גם להתפרש אחרת, כתלונה של אשה מבוגרת שיש לה חיכוכים עם בתה שגרה עימה, אך בסופו של דבר אין בכך משום סתירה לרצונה של המנוחה לעשות את הצוואה לטובת המבקשת, שסוף סוף היא זו שטיפלה בה ודאגה לה בעוד שהמתנגד שהה, כאמור, מעבר לים. כך עולים הדברים מחוות דעת אוביקטיבית של מחלקת הרווחה בעירית נהריה, שאכן התרשמה שיש קשיים ביחסים בין המנוחה למבקשת. אף על פי כן סבורה היתה המנוחה כי בתה (המבקשת) יכולה לטפל בה וכי היא מאד מרחמת עליה (נ6/). הצדדים טרחו והגישו לביהמ"ש חוות דעת פסיכולוגית (של ד"ר גבר מטעם המתנגד, נ5/) ושל הפסיכיאטר (ד"ר טל מטעם המבקשת, ת9/). שתי חוות הדעת יכולות אמנם להשליך אור על מצבה הנפשי והקוגנטיבי של המנוחה, אך בסופו של דבר השאלה אם היתה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה מצד המבקשת לעשיית הצוואות או מי מהן, היא שאלה עובדתית שביהמ"ש צריך להכריע בה. בכל זאת אדגיש כי יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר טל על חוות דעת דר' גבר, זאת משום שחוות דעת ד"ר טל נראית בעיני יותר שקולה ומאוזנת. הוא הסתמך רק על חומר אוביקטיבי (רפואי) בעוד שד"ר גבר עיין גם בתצהירים מגמתיים. מעדותה של רגינה (רבקה בייגל, נ2/,נ3/ ע' 15) עולה שהיה אי סדר (בלגן) בדירת המנוחה, וכן שהטיפול של המבקשת במנוחה היה לא ראוי ולא נקי וכן שהמנוחה סיפרה לה כי היא פוחדת מהמבקשת. דברים אלו מתיחסים בעיקר לתקופת צוואה 96. וכן יצוין כי גם עדות זו נראית בעיני מגמתית ואין לסמוך עליה. יצוין כי המבקשת אכן נראית כמי שנוהגת במוזרות מסוימת ובקשיחות, אך התרשמתי כללית ממהימנות עדותה. אינני מאמין שהיא "הכריחה" את המנוחה לעשות צוואות לטובתה. השתכנעתי כי עשיית הצוואות לטובת המבקשת היה רצונה החופשי של המנוחה והיא עשתה אותן בפני עורך דין שחזקה עליו שלו התרשם, כי המנוחה מצווה תחת לחץ או תחת השפעה בלתי הוגנת לא היה מקבל על עצמו ליתן אישור נוטריוני לצוואות. 5. הנה כי כן, נראה לי כי לא הוכחה טענה של השפעה בלתי הוגנת על המנוחה מצד המבקשת לעשיית הצוואות לטובתה. מכל מקום בודאי שלא הובאה שום ראייה רצינית (גם אם היא לא מהימנת) לגבי צוואת 96. (מיום 7.4.96). לפיכך ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה למתן צו ירושה באשר לעזבון המנוחה ומורה על קיום צוואתה משנת 96 שהוגשה לקיום בתיק עז' 1595/98. כב' השופט הרשם של בימ"ש זה ינפיק צו קיום צוואה על פי פס"ד זה. לחלופין, אם טעיתי, יש לפסול את צוואת 96, אני מורה שתקויים צוואת 87, מיום 27.9.87 שהוגשה לקיום בתיק עז' 52/99. ואם אכן תקויים צוואה זו (צוואת 87) גם לגביה ינפיק כב' השופט הרשם צו קיום צוואה . עוד מורה אני כי המתנגד ישלם למבקשת את הוצאות המשפט, לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. המזכירות תמציא העתק מפסה"ד לצדדים ללא שיהיה צורך בשימוע פורמלי. צוואהירושה