פסק דין 1. בקשות והתנגדויות לקיום צוואות של המנוחה מיום 11.02.94 (בתיק ע.ז. 53/99 - הצוואה הראשונה), ומיום 04.12.97 (בתיק ע.ז. 1802/98 - הצוואה האחרונה או הצוואה סתם). בהסכמת הצדדים, הוחלט, כי כל הבקשות וההתנגדויות ישמעו במאוחד (עמ' 5 לפרוטוקול). מכיוון שאין חולקים על כך שהצוואה האחרונה, אם היא כדין, מבטלת במפורש או מיכללא את הצוואה הראשונה, הרי שמוסכם שיש לדון תחילה בתקיפותה החוקית של הצוואה האחרונה, ורק אם יתברר שאין לקיימה, יעבור בית המשפט לדון בצוואה הראשונה. לכן, יכונה להלן מבקש קיום הצוואה האחרונה "המבקש" ואילו המבקשת את קיום הצוואה הראשונה, תכונה, "המתנגדת". המבקש והמתנגדת הם בניה של המנוחה, והנהנים משתי הצוואת בהן מדובר, וכן בצוואה ישנה שלא נתבקשה לקיום בהליך שבפניי (הרי היא בוטלה על ידי הצוואות המאוחרות יותר). 2. נימוקי ההתנגדות לצוואה האחרונה (כמפורט בהתנגדות [בשא 3935/98]): א. לא צויין בגוף הצוואה כי המנוחה אמרה לעדי הצוואה : "זו צוואתי". ב. המבקש היה עד לעשיית הצוואה , ולקח חלק בעריכתה (סעיף 35 לחוק הירושה , תשכ"ה - 1965, להלן: חוק הירושה ), ולכן, אינו רשאי להנות ממנה. ג. בעת עשיית הצוואה , לא ידעה המנוחה להבחין בטיבה של הצוואה . ד. המבקש הפעיל על המנוחה השפעה בלתי הוגנת, והצוואה נעשתה בתחבולה או בתרמית. ה. הצוואה נעשתה בשפה העברית, בעוד שהמנוחה שלטה רק בשפת האידיש (מכל מקום, לא בשפה העברית). מחמת שאין חולק על כך, כי לא צויין בצוואה שהמנוחה אמרה לעדים "זו צוואתי", הוחלט כי המבקש יביא ראשון את ראיותיו לגבי אמיתות הצוואה . ביחד עם זאת ברור כי לאור זאת, על המבקש חובת הראיה לגבי אמיתותה של הצוואה (ע.א. 588/82 ראובני נ. ינאי ואח' פד לט(2) עמ' 721, 722). 3. בטרם אגש לדיון בסוגיות המהותיות נשוא הבקשות וההתנגדויות, אומר מיד, כי טענותיה של המתנגדת בדבר היקף נכסי העזבון באשר לשאלה, האם דירת המנוחה אשר נמכרה בסמוך למותה, היא חלק מנכסי העזבון, ועומדת לחלוקה בין הנהנים על פי הצוואה , או שיש להתייחס אליה כאיננה חלק מנכסי העזבון, אין מקומן שהליך שבפניי. הכלל הוא, שאין זה רצוי שתיק ירושות ישמש ככלי כיבול לברורן של תביעות מהסוג דנן: "טול למשל אותם מקרים בהם נפטר פלוני, וקיים סכסוך בין מנהל עיזבונו לבין רעייתו - אלמנתו לגבי השאלה, אם נכסים מסויימים, שנמצאו ברשות המנוח, היו בבעלות משותפת אם לאו; האם יעלה על הדעת, שסכסוכים כאלה יתבררו בגדרו של תיק הירושה ? והרי אילו נתבררו על דרך תובענה נפרדת, שומה היה על התובע לפנות לבית המשפט, המוסמך לדון בתובענה לפי כללי הסמכות הרגילים. אכן, אילו פסקנו כגירסת המשיבה, לא היינו יכולים להבחין בין תובענה, המוגשת על ידי יורש או על ידי מנהל עיזבון כנגד יורש אחר לעניין הבעלות בנכס שברשותו, לבין תובענה, כאמור, המוגשת על ידיהם כנגד זר". (ע.א. 253/81 לוי נ' עשהו פד' לו(2) עמ' 193, 196, וראו גם ע.א. 272/86 נ. הכרי נ' ר. הכרי ואח' פד' מב(2) עמ' 411, 414). דברים אלה בשינויים המקובלים מן הדין שיחולו גם בהליך שבפניי. סוגיה זו, למי שייכת הדירה? מה דינם של כספי התמורה בגין מכירתה של הדירה, ולמי הם שייכים, מן הראוי שידונו בהליך אחר, בפניי בית המשפט המוסמך, ואינם עניין להכרעה שבפניי. מכאן אעבור לדון, בטענות המהותיות של המתנגדת נגד קיומה של הצוואה האחרונה. 4. יאמר מיד, כי אני דוחה את הטענה שהמנוחה לא היתה מסוגלת להבחין בטיבה של הצוואה , זאת בהסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר פרדריק וייל, מיום 10.05.99, שקבע באשר למצבה הנפשי והקוגנטיבי של המנוחה, כי לא תוארו הפרעות בשיפוט, בשיקול או תקשורת עם הסביבה, וכי בבדיקה הקוגנטיבית נתנה המנוחה 9 תשובות נכונות מתוך 10 שאלות שנשאלה. עוד ציין המומחה כי לא מצא כל תעוד על הפרעה נפשית אשר היתה יכולה לפגוע בהבנת המנוחה את הצוואה האחרונה, ואין תאור של רגישות מיוחדת ללחצים, או ניסיון להשפיע על החלטותיה של המנוחה. בתשובה לשאלות הבהרה שנתקבלה בבית המשפט ביום 07.06.99, חזר ד"ר וייל וציין כי לא היו הפרעות בזכרון של המנוחה, וכי הוא לא מצא הפרעות קוגנטיביות אצל המנוחה עובר לעשיית הצוואה . חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר וייל מהימנת עליי. לעומת זאת, לא מקובלת עליי חוות דעתה של הגרפולוגית אורה כבירי (נ1/) אשר קבעה כי עולה מחתימתה של המנוחה, שהיא חסרת כח רצון ולגמרי פסיבית, ולא היתה במצב של בהירות מחשבתית וכושר החלטה. מן המפורסמות הוא, כי הגרופולוגיה מעוררת ספקות באשר לתיפקודה כאמצעי מהיימן להכרת האישיות של הנבדק, וכי היא מבוססת בעיקרה על אינטואיציה של הבודק, ולממצאיה אין ערך מדעי ממשי (האנציקלופדיה העברית, כרך יא' עמ' 650, פסק הדין של כב' השופטת גב' יפה הכט ואסמכתאות שם, בתיק עזבון המנוחה שבע (בת שבע) שבולקר ז"ל אשר צורף לסיכומי המבקש). במיוחד אמורים הדברים כאשר לגב' כבירי אין השכלה פסיכיאיטרית. אני מעדיף את חוות דעתו של ד"ר וייל על חוות דעתה של גב' כבירי, שאף העידה בפניי ולא התרשמתי טוב ממהימנותה. 5. בהתייחס לטענה כי המבקש נטל חלק בעריכת הצוואה , מהימנת עליי עדותה של מנהלת "מעון הרופא", גב' לילי בוגנים, המקום בו היתה מאושפזת המנוחה עובר לעשיית הצוואה הראשונה, אשר ציינה מפורשות בתצהירה (ת2/); שבעת עשיית הצוואה , נכחו רק המנוחה ועדי הצוואה , עו"ד ניר פלפלי וגב' בוגנים הנ"ל. כמו כן מהימנת עליי עדותו של עו"ד ניר פלפלי אשר אישר עניין זה. בהקשר זה אציין כי מהימנת עליי עדותה של הנ"ל, כי המנוחה הבינה את תוכן הצוואה וחתמה עליה מרצונה הטוב והחופשי. אומנם המנוחה לא השתמשה במילים המפורשות "זו צוואתי", אך, ברור היה מיכללא, כי היא יודעת שהמדובר בצוואה , הבינה את תוכנה וחתמה עליה מרצונה הטוב והחופשי. גם אם הפעיל המבקש השפעה בלתי הוגנת על המנוחה (ואני אינני מוכן לקבוע זאת במסגרת הראיות שהיו בפניי), הרי שבעת עשיית הצוואה היתה המנוחה חופשית לציין כל מה שרצתה, ובין השאר גם לא לחתום על הצוואה או לשנותה. אינני מאמין שגב' בוגנים או עו"ד ניר פלפלי, היו מעזים לקבל צוואה מאת המנוחה תוך התנגדות שלה, או תוך התרשמות כי היא לא מבינה על מה היא חותמת. התרשמתי שהמנוחה הכירה את השפה העברית, אף כי העדיפה להשתמש בשפת אם, אידיש. נתתי דעתי לשאלה: מדוע הדירה המנוחה חלקית את המתנגדת/בתה מחלקה בעזבון, בצוואה האחרונה, ביחס למה שציוותה לה בצוואה הראשונה. אין בידי תשובה ברורה לכך, יתכן שהיה מתח בין המנוחה לבין בתה, יתכן גם שהמבקש דיבר אל ליבה של המנוחה להעדיף אותה, שזו היתה זכותו הלגיטימית בתנאי שההשפעה היתה הוגנת. לא התרשמתי כאמור שהיתה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, להעדיף בצוואתה את המבקש. 6. לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, ומאחר וצוואת המנוחה מיום 04.12.97, היא האחרונה שבחייה של המנוחה, והוכח לדעתי כי הצוואה היא צוואה אמיתית, ונעשתה מרצונה הטוב והחופשי של המנוחה, מתוך שיקול דעת ראוי, אני מצווה על קיומה. אי לזאת, ינפיק כב' השופט הרשם, צו קיום צוואת המנוחה מיום 04.12.97 אשר הוגשה לקיום בע.ז. 1802/98. אני דוחה את ההתנגדות בצוואה זו, ודוחה את הבקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 11.02.94, אשר הוגשה לקיום בתיק ע.ז. 53/99. המתנגדת תשלם את הוצאות המשפט של המבקש לרבות התשלום לד"ר וייל, וכן תישא בשכ"ט עו"ד של המבקש בסך של 3,000 ש"ח בצרוף מע"מ כחוק. צוואהירושה