פסק דין 1. בפניי בקשה לצו קיום צוואה של המנוח אשר הוגשה על ידי אשתו. 2. מדובר בצוואה שעברה שינויים בידי המצווה במשך כשנתיים מאז שנחתמה לראשונה. במקור, הייתה זו צוואה - בעדים מודפסת שנחתמה על ידי המצווה ביום 11.6.96. במועדים שונים לאחר החתימה המקורית (ב - 12.6.98, 18.5.98 ו - 8.6.99), הכניס המצווה שינויים בכתב ידו במקומות שונים במסמך, על ידי מתיחת קווים במלים מודפסות וכתיבת הוראות חילופיות בכתב ידו בשוליים ובין השורות. המצווה גם הוסיף הוראה אחת חדשה לגמרי בדרך זו. על כל השינויים והתוספות האלו חתום המצווה, והשינויים כולם נושאים גם תאריך. השאלה העומדת להכרעה הינה האם ניתן לקיים את הצוואה בצורתה הנוכחית על כל שינוייה. 3. המבקשת טוענת כי יש לקיים את הצוואה בהתאם לשינויים, מהנימוקים הבאים: א. כל קבוצה של שינויים (היינו, כל השינויים הנושאים את אותו תאריך) מהווה צוואה בכתב יד נפרדת, על אף שלא נכתבה על נייר נפרד, וכל אחת מהצוואות הנ"ל עונה על דרישות החוק לצוואה בכתב יד על פי סעיף 19 לחוק הירושה , התשכ"ה - 1965 (להלן: החוק), כיון שכל אחת נכתבה כולה בכתב ידו של המצווה, חתומה על ידו ונושאת תאריך. ב. לחילופין, מדובר בביטול חלקי של הצוואה המקורית, על פי האמור בסעיף 36(א) לחוק, לפיו ניתן לבטל צוואה "באחת הדרכים לעשיית צוואה ", ובמקרה דנן נעשו התיקונים בהתאם לדרישות לצוואה בכתב יד כאמור לעיל. ג. לחילופי חילופין, באם נחשבים ריבוי התיקונים כפגם בצוואה , הרי שאין חולק על כך כי התיקונים משקפים את רצונו האמיתי של המצווה, ועל כן ניתן להכשיר את ה"פגם" באמצעות סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 25 לחוק. 4. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה מתנגד לקיומה של הצוואה , ואלו טענותיו: א. אי אפשר להתייחס לקבוצות השינויים השונים כאל צוואות בכתב יד, על אף שכולם נכתבו בכתב ידו של המצווה, כולם חתומים על ידו, וכולם נושאים תאריך, זאת כיון שהתיקונים בעצמם אינם מביעים הוראות מלאות אלא מלים בודדות (למעט מקרה בודד בסעיף 11(F) לצוואה , שם מופיעה הוראה נוספת ועצמאית חדשה). טול, למשל, את סעיף 11(A), שם נמתח קו במילה “Forty” ובמקומו כתוב בכתב יד “One hundred”, כשבהמשך של אותו משפט מודפס בצוואה המקורית "thousand dollars", וכו', כדלהלן: One Hundred “Forty thousand dollars to the Yeshivah Ohr Somayach of Jerusalem, Israel” במקרה זה, ובאחרים כדוגמתו, המלים שכתב המצווה חסרות כל משמעות כשלעצמן, וניתן להבין אותן רק בהקשר של המילים המודפסות. לטענת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, כיון שהביטול והתיקון מחייבים כתיבה בצורת צוואה , וכיון שמלים בודדות שאין להן משמעות כשלעצמן אינן יכולות לעמוד כצוואה בפני עצמן, אין כל דרך להכשיר את התיקונים, גם לא כצוואות בפני עצמן וגם לא כביטול של צוואה קודמת על פי הוראות סעיף 36(א) לחוק. ואם נתייחס לתיקונים כאל חלק מצוואה משולבת הכוללת גם את הצוואה המודפסת וגם את התוספות בכתב יד, הרי שאנו נתקלים בדרישת החוק כי צוואה בכתב יד תהיה כולה בכתב יד, דבר שלא מתקיים כשמדובר בשילוב של צוואה מודפסת וצוואה כתובה. ב. גם אין דרך, לטענת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, לריפוי הפגם האמור באמצעות סעיף 25 לחוק, כיוון שלפי סעיף 25(ב) לחוק לא ניתן להכשיר צוואה בכתב יד שאינה מקיימת את כל דרישות החוק אלא במקרה של העדר חתימה או תאריך, ולא במקרה של פגמים אחרים. 5. להלן מסקנותיי: א. אין בחוק הירושה התייחסות מפורשת לתיקונים בצוואה קיימת כשאין בכוונת המצווה לבטלה כליל. (השווה, ע"א 178/65 בן-טובים נ' דוויק ואח', פ"ד כ(1) 113, בקשר לחוק הקודם). עם זאת, בסעיף 36 לחוק נמצאים שתי דרכים לתיקונה של צוואה קיימת: ראשית, על ידי צוואה מאוחרת יותר, הכוללת בתוכה הוראות הסותרות את הוראות הצוואה הקיימת, וזאת על פי האמור בסעיף 36(ב) לחוק: "צוואה חדשה, אף אם אין בה ביטול מפורש של צוואה קודמת, רואים אותה כמבטלת את הקודמת במידה שהוראות הצוואה החדשה סותרות את הוראות הצוואה הקודמת, זולת אם אין בצוואה החדשה אלא הוספה על האמור בצוואה הקודמת." בהתאם להוראות הנ"ל, הרוצה לשנות או לבטל הוראות של צוואה קודמת, יכול לחתום על צוואה חדשה, ולכלול בה הוראות מתאימות לביטולים או לשינויים. ביטולים או שינויים אלה יכולים להתייחס לכלל ההוראות שבצוואה הקודמת או רק למקצתן. באותה דרך ניתן גם להוסיף הוראות חדשות אשר אינן סותרות את הוראותיה של הצוואה הקודמת. שנית, אם רוצה המצווה להסתפק בביטול גרידא, אין הוא יכול לעשות כך באמצעות צוואה חדשה כמצוות סעיף 36(ב), כיון שמסמך הכולל בתוכו רק הוראות לביטול צוואה קודמת אינו נחשב בעצמו ל"צוואה ", המוגדרת במשתמע מסעיף 40 לחוק כמסמך המעניק זכויות לרשת חלק זה או אחר של העיזבון או של מנה מוגדרת: "40. נושא הצוואה אדם רשאי לצוות לאחד או לאחדים - (1 ) כל עזבונו או חלק יחסי מכל עזבונו; (2 ) נכס מנכסי עזבונו או טובת הנאה מעזבונו (בחוק זה - מנה)." (ראה גם: ע"א 122/86 שפיר נ' קליבנסקי, פ"ד מד(1) 738). על כן הוסיף המחוקק גם דרך חלופית לביטול הוראות צוואה קודמת, "באחת הצורות לעשיית צוואה ", וזאת לפי הוראות סעיף 36(א) לחוק: "המצווה רשאי לבטל צוואתו, אם על ידי ביטול במפורש באחת הצורות לעשיית צוואה , ואם על ידי השמדת הצוואה ; השמיד המצווה את הצוואה , חזקה עליו שהתכוון בכך לבטלה." היינו, אם הביטול נעשה במסמך, על אף שהוא עצמו אינו צוואה כיוון שאין בו הוראות הורשה, יהיה הביטול תקף אם המסמך מקיים את אותן הדרישות החלות על עשיית צוואה . סביר גם להניח - על אף שלא נאמר כך במפורש, אבל במקביל להוראות סעיף 36(ב) - כי ה"ביטול" אליו מתייחס המחוקק בסעיף קטן (א) יכול גם להיות ביטול חלקי, היינו, שמעשה הביטול יתייחס רק לחלקים מסוימים של צוואה קיימת, כך שיתר הוראות הצוואה נשארות בעינן. ב. השינויים והביטולים שבצוואה שבפנינו הם משני הסוגים הנ"ל: מקצתם הם הוראות חילופיות (כדוגמת “one hundred thousand dollars” במקום “forty thousand dollars”), שאז מתבצע התיקון באמצעות צוואה חדשה ע"פ סעיף 36(ב) לחוק או באמצעות "אחת הצורות לעשיית צוואה " על פי סעיף 36(א) לחוק, ומקצתם הם ביטולים (באמצעות מתיחת קווים במילים מודפסות, אליהם מצורפת המילה “removed”), שאז מתבצע הביטול רק באמצעות "אחת הצורות לעשיית צוואה " על פי סעיף 36(א) הנ"ל. בין כה וכה, הדרישות הפורמליות במקרה דנן זהות: כתובה כולה בכתב ידו של המצווה, חתומה על ידו ונושא תאריך (סעיף 19 לחוק). ג. כעת יש לבחון האם השינויים והביטולים המופיעים על פני הצוואה המקורית במקרה דנן מקיימים את הדרישות הנ"ל. ד. התשובה לדעתי היא חיובית. כל פעולה של תיקון או ביטול המופיעה על פני הצוואה המקורית נכתבה בכתב ידו של המצווה, חתומה על ידו, ונושאת תאריך, ועל כך אין כל ויכוח בין הצדדים. הבעיה היחידה המתעוררת לדעתו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הינה כי אין בפנינו צוואה עצמאית בכתב יד ואף לא הוראות שנעשו "באחת הצורות לעשיית צוואה ", כיוון שמילים בודדות או סימני מחיקה או אפילו המלה “Removed” אינם ברי משמעות ללא הצוואה המודפסת, ועל כן, יש להתייחס למסמך שבפנינו כ"צוואה משולבת" של ההדפסה המקורית ושל כתב היד, ובכך קיים פגם בגין אי-קיומה של דרישת החוק כי צוואה בכתב יד תהיה כתובה כולה בכתב ידו של המצווה. ה. בכך טועה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה: (1) העובדה שההוראות הכתובות אינן מובנות כשלעצמן, והן מקבלות תוכן ומשמעות רק תוך התייחסות להוראות המודפסות המחוקות, אינה יוצרת כל פגם, ואינה הופכת את הצוואה בכתב יד מצוואה עצמאית כשרה לצוואה משולבת פסולה. בעצם, טענתו זו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה היא שהצוואה בכתב יד הינה "צוואה סתומה", שלפי סעיף 33 לחוק אין לקיימה: "הוראת צוואה שאין לראות מתוכה למי ציווה המצווה או מה ציווה או שאין להבין משמעותה - בטלה." ברם, כשביטוי או מלה בצוואה איננה מובנת כשלעצמה, ניתן בכל זאת לקיימה במידה וניתן לפרש את הסתום באמצעות הכלים הקבועים בסעיף 54(א) לחוק: "מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה , ובמידה שאינה משתמעת מתוכה - כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות." על פי הוראות אלו, אם אין להבין "מתוך הצוואה " - במקרה דנן, מתוך הכתוב בכתב יד - מהי כוונת המצווה בכותבו את המלה הבודדת “Forty” או המלה “Removed”, לדוגמא, ניתן לפרש את הביטויים הנ"ל מתוך הנסיבות. המונח "נסיבות" רחב מספיק, לדעתי, כך שהטקסט המודפס הנמחק - ככל שאין ספק שהמצווה הוא זה שכתב אותו, והרי מדובר בצוואה בעדים - מספק לנו תמונה מדויקת של הנסיבות שבהן כתב את המילים הבודדות בכתב יד, ועל כן, דרך הצוואה המודפסת ניתן לפרש את הצוואה בכתב יד ולהפכה מצוואה סתומה, אשר אין לקיימה (סעיף 33 הנ"ל), לצוואה כשרה. ודוק: הצוואה בכתב יד נשארת צוואה אשר נכתבה כולה בכתב יד; ההוראות המודפסות אינן משולבות לתוכה, אלא, בתור צוואה אשר כשרה בפני עצמה כצוואה בעדים, הן מהוות כלי לפרשנותה של הצוואה הכתובה בכתב יד. (2) גם אם יש להתייחס למסמך שבפנינו כאל שילוב של כתב יד והדפסה, אין בכך כדי למנוע מתן תוקף להוראות המצווה. דרישת החוק כי צוואה בכתב יד תיכתב כולה בכתב ידו מיועדת למקרה שקיים חומר במסמך אשר לא כתוב בכתב ידו של המצווה ואשר לגביו אין בסיס עצמאי להכרה כצוואה כשרה. כך, למשל, אם מדובר במסמך אשר אין עדים חתומים עליו, הכולל גם הוראות מודפסות וגם הוראות נוספות ונפרדות בכתב יד; מסמך כזה אינו כשר לא כצוואה בעדים (כי אין עדים) ולא כצוואה בכתב יד (כיוון שהיא לא כתובה כולה בכתב ידו של המצווה). במקרה זה, אף לא ניתן לדעתי לקיים את ההוראות הכתובות בכתב יד בלבד כצוואה בכתב יד, אפילו אם ניתן היה להפריד בין ההוראות בכתב יד לבין ההוראות המודפסות לפי כללי סעיף 38(ב) לחוק ("בטלים חלק, הוראה או תנאי של צוואה ... אין בכך כדי לבטל שאר חלקיה, הוראותיה או תנאי אלא במידה שנראה לבית המשפט שהם קשורים קשר בל ינתק במה שבטל או שהמצווה לא היה רוצה בהם בלעדיו"). זאת, כיוון שהדרישה כי הצוואה בכתב יד תיכתב כולה בכתב יד באה במקום הדרישה לעדים, ובכך היא מקיימת שתי פונקציות: ראשית, כתב היד מהווה הוכחה חלופית לעדותם של עדים בדבר אמיתות ההוראות הכתובות; ושנית, כתיבה בכתב יד מן ההתחלה ועד הסוף מוכיחה גם את הרצינות וגמירת הדעת שבהבעת רצונו של המצווה כפי שבא לידי ביטוי במסמך כולו, דבר שבצוואה רגילה מתקיימת על ידי כך שהמצווה חותם בפני עדים ומצהיר בפניהם כי המסמך הינו צוואתו. על כן, מעבר לעובדה שלהוראות הנוספות אשר אינן כתובות בכתב יד ואשר גם אינן נתמכות בחתימת עדי צוואה אין כל בסיס להכרה כחלק מצוואה כשרה, מתחייבת גם המסקנה כי, עקב כך שהמצווה כתב רק חלק מצוואתו בכתב יד, חסר גם הבסיס החלופי להכשרת החלק הכתוב בכתב יד ללא עדים כמבואר לעיל. ברם, כשמדובר בצוואה בעדים, אשר עליה רשם המצווה הוראות בכתב יד שכשלעצמן מקיימות את הוראות החוק לצוואה בכתב יד, אין בפנינו צוואה משולבת, אלא שתי צוואות נפרדות ועצמאיות. העובדה שקיימים יחסי גומלין בין שתי הצוואות, כשדברי המצווה "עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר", אינה גורעת מן העובדה שלכל אחת משתי הצוואות יש בסיס עצמאי לכשרות, זה בעדים וזה בכתב יד, ובכך דיו על מנת לתת תוקף משפטי לרצונו של המצווה. במה שונה המקרה שבפנינו ממקרה שבו כתב המצווה בכתב ידו נספח (‘codicil”) מאוחר לצוואה קודמת בעדים, שבו הוא כותב: "אני מחליף את המלה שבצוואתי הקודמת “forty” עם המלה “one hundred” "? גם כאן אין להבין את הוראת הנספח ללא התייחסות לכתוב בצוואה המוקדמת, ונראה לי כי למרות התלות הזאת, לית מאן דפליג בדבר כשרותו של הנספח המאוחר כתיקון לצוואה הראשונה, ולא יעלה על הדעת להגדיר את שני המסמכים כצוואה משולבת, ולפסול את הנספח כאילו שהוא אינו מסמך הכתוב כולו בכתב ידו של המצווה. העובדה כי ה"נספחים" במקרה דנן מופיעים על אותם דפים שבהם מופיעות ההוראות של הצוואה הראשונה, במקום שייכתבו בדף נפרד, והעובדה שניתן לפרש את המילים הבודדות שכתב המצווה מתוך ההקשר שבו הן מופיעות פיזית במקום שיפנה המצווה במפורש ובמילים להוראות של הצוואה הקודמת שבכוונתו לתקן או לבטל - אין בעובדות אלו כדי לשנות מהמסקנות המתבקשות במקרה של "נספח" רגיל המתוארות לעיל. 6. לאור האמור אני דוחה בזה את השגותיו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה וצו לקיום הצוואה יינתן במסמך נפרד. צוואהירושה