פסק דין הרקע וטענות הצדדים 1. עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 31/12/07, פיצוי התובע בשל אי אכיפת החוק להגבלת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983, לרבות התיקון שנכנס לתוקף ביום 7/11/07 (להלן - החוק המתוקן), באולם הנוסעים בתחנת הרכבת "מלחה" בירושלים (להלן - אולם הנוסעים). 2. על פי כתב התביעה, הגיע התובע לירושלים ברכבת ביום 11/12/07 ונחנק מעשן הסיגריות שמילא את אולם הנוסעים. לטענת התובע, הוא לא הבחין במקום בשלטים האוסרים על עישון, ומאידך הבחין במאפרות על הפחים. כאשר שאל את אחד העובדים מדוע מעשנים באולם הנוסעים, אמר לו העובד, לטענתו, שאין אכיפה של החוק. עוד נטען, שליד השירותים בסוף התחנה הוצב פרגוד ומאחוריו נראה עובד הנתבעת כשהוא מעשן. התובע טוען, כי גם אם פינה זו יוחדה לעישון - הרי שהיא פתוחה לחלל התחנה והדבר נוגד את החוק המתוקן. 3. התובע דורש פיצוי בסך 10,000 ₪. בדיון שהתקיים בפני ביום 22/6/08 הציג התובע תעודה רפואית (ת/2), מיום 29/10/07, ממנה עולה כי הוא סובל מ-ASTHMA בחומרה קשה עד בינונית, לא מאוזנת, וכי התופעות מחמירות יותר בחשיפה לאבק, עשן ופריחות. לטענתו, הנתבעת באי אכיפתה את החוק גרמה לו נזק פיזי וגם נזק מנטלי. 4. התובע מודה כי הוא הינו המייסד של ארגון "לנשום נקי" - מטה המאבק בעישון הכפוי שבעזרתו הוגשה התביעה. כתב התביעה הינו מנומק היטב מן הפן התיאורטי-משפטי. חבל רק שבפרק ח' לכתב התביעה, שעניינו "הנזק והפיצוי הנתבע", לא התייחס התובע, במסגרת הנזק המנטלי, לנושא נשוא התביעה, דהיינו לעישון באולמות הנוסעים של הרכבת אלא התייחס, משום מה, לעישון במסעדה. בסעיף 37(ב) לכתב התביעה אומר התובע כי עקב התנהגות הנתבעת ובעילות שפורטו על ידו נגרם לו, בין היתר נזק מנטלי: "נגרמה לנו פגיעה בכבודנו, כאשר בפועל הודרנו ממסעדה שחפצנו לאכול בה, אך בגלל שאיננו מוכנים שיכפו עלינו עישון". הואיל ובפרק ב' לכתב התביעה, שעניינו העובדות, לא התייחס התובע כלל למסעדה בתחנת הרכבת בירושלים (שכלל איננה קיימת שם) אלא לאולם הנוסעים בלבד - ניתן להניח ששגגה נפלה תחת ידו והאמור בחלק המשפטי של כתב התביעה הועתק מתביעה אחרת בנושא הגבלת העישון במקומות ציבוריים. 5. הנתבעת, בסעיפים 17-1 לכתב ההגנה, מתייחסת בהרחבה לאי ההתאמה האמורה וטוענת שבשל כך דין התביעה להימחק על הסף. הואיל וכאמור, הרשיתי לעצמי להניח שהתובע התבלבל בתום לב עם סידרת תביעות אחרות שהגיש בענין העישון הכפוי (וביניהן ת"ק 10118/06 אמיר סימן טוב נגד "אוויטה"), ושכח לערוך את ההתאמות הנדרשות לענייננו, דינה של טענה מקדמית זו של הנתבעת להידחות, ואתייחס לתובענה לגופה. 6. לגופו של ענין טוענת הנתבעת כי התקינה שלטים רבים באולם הנוסעים האוסרים על עישון, ואף צירפה תמונות בנספח ב' לכתב ההגנה להוכחת טענתה. עוד נטען, כי באולם הנוסעים, כמו בשאר תחנות הרכבת ברחבי הארץ, מותקנת מערכת כריזה אשר מודיעה הודעות שונות לציבור הנוסעים, ובין היתר ישנה הודעה אשר מזכירה לציבור על איסור העישון באולם הנוסעים. הודעה זו מושמעת ברחבי התחנה פעמיים בשעה ובכל פעם שנכנסת רכבת לתחומי התחנה. יצויין, כי במהלך הדיון השמיע נציג הנתבעת את נוסח הכריזה (פרוטוקול עמ' 2 שורה 17). 7. אשר למאפרות באולם הנוסעים - בתמונות שהגיש התובע (ת/1), שלטענתו צולמו באמצע חודש דצמבר 2007, לפני הגשת התביעה ולאחר כניסתו לתוקף של החוק המתוקן, נראות מאפרות על פחים ובהן נראים בבירור בדלי סיגריות ואף קופסאות סיגריות. הנתבעת טוענת, בסעיף 34 לכתב ההגנה, שהמאפרות אשר מוצמדות לפחי האשפה, כפי שמופיעות בת/1 הוסרו בפועל, וזאת כדי לא לעודד אנשים לעשן בתחומי התחנה. לראיה צירפה הנתבעת תמונות של הפחים בנספח ג' לכתב ההגנה אשר צולמו, לפי הצהרתה, ביום 28/1/08, לאחר הגשת התביעה. 8. מן הפן המשפטי טוענת הנתבעת, כי בניגוד לטענת התובע בסעיפים 13-12 לכתב התביעה, לא חל עליה סעיף 14 לתוספת לחוק המתוקן אלא סעיף 9, אשר מתייחס במפורש לרכבת, וכי הנתבעת לא הפרה את ההסדר המפורש שמופיע בסעיף זה. דיון והכרעה 9. על אף שהתובע לא הגיש כל ראיה להוכחת טענותיו העובדתיות בדבר המצאו באולם הנוסעים של הנתבעת בתאריך הנטען (11/12/07) אצא מתוך הנחה, בין היתר לאור התמונות (ת/1) שהגיש התובע, כי אכן שהה באולם הנוסעים במועד האמור, וצילם את הפחים והמאפרות במקום. מאידך, לא הורם הנטל המוטל על התובע להוכחת טענותיו בדבר עישון באותו מועד על ידי עובד של הנתבעת ושיחתו של התובע עמו. 10. מטרתו של החוק המתוקן, כפי שעולה מן האמור בסעיף 1א לחוק, הינה "למנוע את העישון במקומות ציבוריים ואת חשיפת הציבור לעישון, הגורמת למוות, למחלות ולנכות". אין מחלוקת כי בחודש דצמבר 2007 היה כבר החוק המתוקן בתוקף. אין גם מחלוקת בדבר חשיבותו הרבה של החוק המתוקן, ובדבר חשיבות אכיפתו, כפי שפורטה בהרחבה בסעיפים 36-12 לכתב התביעה, ומתייתר הצורך לחזור על כך כאן. 11. על פי סעיף 1(א) לחוק המתוקן, חל איסור על אדם לעשן במקום ציבורי המפורט בתוספת. כאמור, טוענת הנתבעת כי חלות עליה, באופן בלעדי, הוראות סעיף 9 לתוספת אשר קובע: "רכבת, בעת שיש בה נוסעים, למעט קרון שהוקצה לכך שבו יהיה העישון מותר, ובלבד שלא יוקצה לכך הקרון היחיד באותה רכבת, הקרון שבו נמכרים מזון או משקה או הקרון היחיד שבו נמכרים מקומות שמורים". אין בידי לקבל טענה זו של הנתבעת. התוספת לחוק המתוקן מגדירה "מקום ציבורי" על כל סוגיו. אכן, הרכבת עצמה הוגדרה כ"מקום ציבורי" בסעיף 9 לתוספת, אולם אין בכך כדי לשלול את היותו של אולם הנוסעים עצמו כ"מקום ציבורי" לפי סעיף 14 לתוספת, אשר קובע: "חדר או אולם הפתוחים לציבור בבנק, בבית דואר או בסוכנות דואר או במקום אחר המשמש לקהל, או חדר, אולם או מסדרון המשמש להמתנה, למעט חדר נפרד לחלוטין שהוקצה לעישון בידי הנהלת המקום, אם הוקצה, ובלבד שיש בו סידורי איוורור תקינים והעישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של המקום". אין ספק שאולם נוסעים בתחנה הרכבת, כמו גם אולם הנוסעים בתחנה המרכזית של אוטובוסים, בשדה תעופה או בנמל ים, נכנסים לגדר סעיף 14 לתוספת ומהווים "מקום ציבורי" שלגביו חלות כל הוראות החוק המתוקן, לרבות כל הוראות הפיקוח לשם מניעת ביצוע עבירות לפי החוק, כאמור בסעיף 2א לחוק המתוקן. 12. סעיף 2(א) לחוק המתוקן קובע כי מי שמחזיק למעשה במקום ציבורי, למעט מעלית בבית מגורים, יקבע בו שלטים המורים על איסור העישון ויחזיקם במצב תקין. מהתמונות, נספח ב' לכתב ההגנה, עולה כי הנתבעת עמדה בהוראות אלה והציבה שלטים כנדרש. טענת הנתבעת בדיון (פרוטוקול עמ' 1 שורות 18-17) לפיה השלטים הותקנו כאשר בנו את התחנה ביום 1/4/05 - לא נסתרה על ידי התובע. מכאן, שהנתבעת לא הפרה את הוראות החוק המתוקן לענין השילוט המורה על איסור העישון. 13. לענין המאפרות - סעיף 2ב לחוק המתוקן קובע איסור הצבת מאפרה במקום ציבורי. "מאפרה" הוגדרה כ"כלי המיועד לשמש להשלכת אפר ושיירי מוצרי טבק לתוכו". מהשוואת התמונות (ת/1) שהגיש התובע (שצולמו בדצמבר 2007) עם התמונות נספח ג' לכתב ההגנה (שצולמו לפי הצהרת הנתבעת בסעיף 15 לכתב ההגנה, ביום 21/1/08), ניתן ללמוד כי בזמן הרלבנטי לכתב התביעה, על אף כניסתו לתוקף של החוק המתוקן עוד בנובמבר 2007, לא פעלה הנתבעת על פי הוראות סעיף 2ב לחוק המתוקן והיא תיקנה את דרכיה רק בינואר 2008, בעקבות הגשת התביעה. 14. לענין הפיקוח ופעולות למניעת העישון - סעיף 2א לחוק המתוקן קובע כי המחזיק של מקום ציבורי חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות של עישון בתחום המקום הציבורי שבהחזקתו. יש לזכור שאולם נוסעים של תחנת רכבת הינו, מטבע הדברים, מקום גדול שבו מצוי קהל רב אשר ברובו מצוי בתנועה, ופעולות הפיקוח אינן דבר של מה בכך. הואיל וכאמור קיימים במקום שלטים האוסרים עישון ואף מערכת כריזה, והואיל וטענת הנתבעת לפיה עובדי הרכבת מקפידים לערוך ביקורת במקום ולהתריע בפני העוברים ושבים על איסור העישון שקיים במקום לא נסתרה על ידי התובע - ראיתי לדחות את טענות התובע בדבר הפרת הוראות הפיקוח על ידי הנתבעת, והצורך בהטלת פיצוי במימד ההרתעתי. 15. הטענה היחידה של התובע שראיתי לקבל - מתייחסת לענין המאפרות. אין ספק שבמועד הרלבנטי לכתב התביעה היו מאפרות באולם הנוסעים, ובהתחשב בכמות בדלי הסיגריות שנראו בתמונות (ת/1) נראה שאכן הציבור עישן במקום על אף השילוט ועל אף מערכת הכריזה. יצויין, כי רוב הבדלים שבתמונות נראים קטנים יחסית, והדבר יכול להצביע, לכאורה, שאותו מעשן עלום שהשליך את הבדל למאפרה עשה זאת לאחר שסיים לעשן את הסיגריה, ולא לאחר שכיבה אותה עם תחילת העישון עקב הערה של עובד מעובדי הנתבעת. 16. על אף האמור, הואיל וכבר ביום 28/1/08, זמן קצר לאחר הגשת התביעה ועוד לפני הגשת כתב ההגנה שהוגש ביום 12/2/08, פעלה הנתבעת לתיקון המצב והסירה את המאפרות - נראה שהתובע השיג את מטרתו, במימד ההרתעתי המוזכר על ידו בסעיף 41 לכתב התביעה, ולכן אין מקום לפסיקת פיצוי לתובע. 17. מאידך, מן הראוי להטיל על הנתבעת את הוצאות המשפט של התובע, ועל כן תשלם הנתבעת לתובע, תוך 30 ימים, הוצאות משפט בסך 500 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום. טבק / סיגריותעישון במקומות ציבורייםרכבת