פסק דין 1. בפני תביעה לפיצויים על סך 17,800 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבע בגין אי התאמה בהספקת רהיטים שהוזמנו על ידה וכן בגין הוצאות ועוגמת נפש שנגרמו לה. בכתב התביעה טענה התובעת כי בתאריך 04.03.07 הזמינה מהנתבע ריהוט המיועד לחדר אורחים ולפינת אוכל בשווי כולל של 9,500 ₪. לטענתה כשהגיעו הרהיטים לביתה הבחינה באי ההתאמה להזמנה שביצעה שהתבטאה במספר פגמים כמפורט להלן: זכוכית ויטרינה שבורה, מזנון לא תואם להזמנה, צבע הרהיטים אינו מתאים, ידיות לא תואמות, הוספת פס בכיסאות, מדף חסר במזנון, 5 כריות נוי חסרות ושריטות עמוקות הנראות לעין. מוביל הרהיטים מר ציון, חתם על מסמך בו מופיע פירוט הפריטים אשר אינם מתאימים והבטחה בצידה כי הפריטים יתוקנו ו/או יוחלפו מיד אחרי חג הפסח. לטענתה, עברו מאז דרישתה מעל תשעה חודשים אך הנתבע או מי מטעמו לא בא לתקן ו/או להחליף את הפריטים, למרות פניות חוזרות ונשנות מצד התובעת. הנתבע לא הגיש כתב הגנה, על כן טען את טענותיו בדיון שנערך בפניי בתאריך 07.07.08. בדיון הודה בפניי כי אכן לא תיקן את הפריטים אשר מופיעים במסמך שחתום על ידי המוביל מר ציון. עוד ציין כי התובעת הגיעה לחנותו לפני כחודש ובמועד זה הראה לתובעת כי הכין את הפריטים הדרושים להחלפה, אך זו סירבה לקבלם. על מנת לאפשר לנתבע להשיב מצב לקדמותו, החלטתי כי תינתן אורכה להסדרת העניין עד לתאריך 14.07.08. בתאריך 14.07.08 הופיעו הצדדים בפניי. התובעת ציינה כי רק יום לפני הדיון בשעות אחה"צ התקשר הנתבע על מנת לבוא ולתקן את הפריטים. הנתבע טען כי רצה לבוא לתקן אך התובעת סירבה. לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בנספחים שהוצגו לי ושמעתי את הצדדים, סבורה אני כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה הדרוש במשפט האזרחי. בפסה"ד בעניין ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 598, נקבע בכל הנוגע למאזן הסתברויות זה כי "... דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%...". המסגרת הנורמטיבית החלה על היחסים בין הצדדים נובעת מחוק המכר תשכ"ח - 1968 (להלן: "החוק"), המטיל על המוכר אחריות במקרה של אי התאמה בממכר, כהגדרתה בסעיף 11 בחוק הקובע: המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר - (1) .... (2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם; (3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם; (4)נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה; (5)נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים". אין חולק כי הנתבע לא סיפק לתובעת את שהזמינה בהזמנה המקורית, ואין חולק כי עד למועד הדיון עברה תקופה של למעלה משנה וארבעה חודשים והממכר לא תוקן, הגם שניתנו לנתבע הזדמנויות רבות לבצע את התיקון, גם ע"י בימ"ש זה. כמו כן, אין ספק כי מששולמה תמורה בעד ריהוט חדש, לא מחויבת התובעת לקבל ריהוט פגום. על מערך היחסים שבין הצדדים חל ללא ספק עקרון תום הלב, הן בביצוע חוזה והן באי עמידה דווקנית על סעיפיו. לעניין זה חל סעיף 6 בחוק הקובע: "חיוב הנובע מחוזה מכר יש לקיימו בדרך מקובלת ובתום-לב. והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מן החוזה". על כן, אני קובעת כי התובעת קיימה את החוזה בתום לב ושילמה את התמורה עבור הממכר חרף אי ההתאמה תוך שהיא נותנת אמון מלא בנתבע כי אכן יבוא ויתקן את הממכר וזאת למרות שהייתה רשאית לבטל את חוזה המכר כאמור בסעיף 9 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, "ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה...". משבחרה התובעת לא לבטל את ההסכם בגין אי ההתאמה ובחרה להשאיר את הרהיטים ברשותה זכאית היא לתיקון הפגמים. מאחר ולנתבע ניתנו הזדמנויות רבות לתקן את הפגמים כך שיתאימו להזמנה המקורית ולשביעות רצונה של התובעת, אך בחר שלא לעשות כן, זכאית היא על פי סעיף 28 בחוק לסעד הבא: "הפר המוכר חיוב כאמור בסעיף 11 ולא תיקן את הדבר תוך זמן סביר אחרי שהקונה נתן לו הודעה על כך, ואין הקונה רוצה לתבוע את ביצוע החוזה או לחזור בו ממנו, זכאי הוא לנכות מן המחיר את הסכום שבו פחת שווי הממכר עקב אי-ההתאמה לעומת שוויו לפי החוזה". מאחר והתובעת אינה יכולה להשתמש בסעד עצמי זה כיוון ששילמה את מלוא התמורה, הריני קובעת כי זכאית היא לפער בין עלות הממכר לבין המצב שבו קיבלה את הממכר בפועל. יחד עם זאת, אין התובעת זכאית לבקש השבה העולה מערכו של הממכר. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כאמור לעיל. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 5,500 ₪ וזאת בתוך 21 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪ וזאת בתוך 21 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. רהיטים (תביעות)