פסק דין 1. הליך זה הוא בבחינת "שערוריה" לאזרח. התובע רכש מכשיר טלויזיה מן הנתבעת ביום 23.12.07. לאחר שהתחיל להפעיל את הטלויזיה, התברר לו כי היא מקולקלת. בשלב מסויים, בתחילת חודש מרץ 2008 הגיע טכנאי כל שהוא אשר לקח את הטלויזיה ומאז נעלמו עקבותיה. התובע תובע את כספו בחזרה. הנתבעת טוענת כי היא משווקת בלבד ואין לה כל אחריות לגבי הטלויזיה. אחריות זו מוטלת על היבואן או היצרן והוא מפנה אותי לעובדה כי התובע קיבל תעודת אחריות בהתאם. הנתבעת טוענת כי על התובע לפנות לחברת ניופאן. 2. לגירסת הנתבע התקלה התגלתה לו בסביבות יום 20.01.08 והוא פנה לנתבעת ביום 24.01.08 לערך. הנתבעת הגישה מסמך נ/1 שהוא תרשומת שיחות עם התובע. הנתבעת מנסה להתבסס על מסמך זה בטענה כי רק ביום 19.3.08 פנה אליה התובע לראשונה (פרוטוקול וכן סעיף 7 להגנה). בכך מנסה הנתבעת ללמדני כי לתובע ידוע שאין היא בעלת דינו. מוטב היה לנתבעת אם לא היתה מעלה טענה זו. בדיון הפניתי את תשומת לב נציג הנתבעת להערה הרשומה בראש המסמך נ/1 ממנה עולה כי עוד בתחילת חודש מרץ כבר הגיע אדם ולקח מן התובע את הטלויזיה. רק לאחר הערה זו מפי, הואיל נציג הנתבעת להבהיר כי עוד קודם לתרשומת נ/1 פנה התובע לנתבעת. אני רואה בחומרה את התנהלות נציג הנתבעת. נציג הנתבעת טען כי הנתבעת, מתוך מחווה בלבד, קישרה את התובע בשיחת ועידה לחברת ניופאן. לא ראיתי כל תעוד על כך. מדברי התובע שוכנעתי כי אין לו מושג על מה מדובר. הוא רכש מן הנתבעת את הטלויזיה ואליה הוא פנה כאשר נתגלו בה ליקויים. הוא הבין כי היא זו אשר שלחה את הטכנאי שלקח את הטלויזיה ולכן חזר ופנה אליה כאשר נעלמו עקבותיה של הטלויזיה. 3. יתר על כן, גם אם הייתי משתכנעת כאילו התובע ידע דבר על היחסים בין הנתבעת לבין ניופאן לא היה בכך כדי להועיל לנתבעת. איני רואה כל דרך לפטור את הנתבעת מאחריות. הנתבעת היא הגורם אשר עמו ביצע התובע את העיסקה. ממנה ולא משום גורם אחר, רכש התובע את הטלויזיה והיא זו אשר קיבלה את התשלום מן התובע. מכאן, כי היא זו אשר מחוייבת כלפי התובע כי יקבל לידיו את הטלויזיה כשהיא תקינה ופועלת. הנתבעת טוענת כי היא פעלה כמשווקת בלבד עבור ניופאן. טענה זו אין בה לשנות את התוצאה. במקרה כזה, היה מקום לראות את הנתבעת כשלוחה של ניופאן והיו חלות הוראות סעיף 7 לחוק השליחות תשכ"ה - 1965. לעניין זה ראוי להדגיש כי כל מסמכי ההתקשרות של התובע הם מול הנתבעת ולא כלפי ניופאן, קרי, אם אכן מדובר בשליחות, הרי היא שליחות נסתרת וכך מחוייב גם השלוח. כך, היתה הנתבעת נושאת באחריות משום השליחות הנסתרת. 4. כאנקדוטה, ראוי לציין כי גם בכתב ההגנה של הנתבעת, אל מול שפע טענותיה כי היא אינה אלא משווקת וכי האחריות היא ליבואן או ליצרן - לא טורחת הנתבעת לנקוב, אף לא פעם אחת, בשמה של חברת ניופאן. והרי בכך משלימה היא את העובדה כי אם מדובר בשליחות הרי שהיא שליחות נסתרת. 5. לא נעלמה מעיני הטענה של הנתבעת שככל הנראה אינה מוכחשת, כי התובע קיבל תעודת אחריות של חברת ניופאן. אין בכך כדי לשנות את מסקנתי דלעיל. תעודת אחריות אינה יוצרת התקשרות חוזית אלא בעבור שירות תיקונים. כמו כן, היא איננה מלמדת על מערכת היחסים בין נותן התעודה לבין המוכר. כך, לדוגמא, לא מן הנמנע לראות את החברה אשר נותנת את האחריות כשלוחה של המוכרת וכזרועה הארוכה, לביצוע התיקונים. לפיכך, איני רואה כל משמעות לעובדה כי תעודת האחריות היא, ככל הנראה, מטעם ניופאן. אין בכך כדי להסיר את האחריות מן הנתבעת. 6. נציג הנתבעת, המעיד על עצמו כי הוא משפטן, מוסיף ומפנה אותי לסעיף 18 א לחוק הגנת הצרכן התשמ"א - 1981 (להלן: החוק). מסעיף זה הוא מנסה ללמדני כי המשווק אינו אחראי לטיב המוצר. לדבריו, סעיף זה משחרר את הנתבעת מאחריות על השירות. קראתי בעיון רב את סעיף 18א' ודומני כי ראוי שגם נציג הנתבעת יעשה כן. סעיף זה נועד להוסיף אחריות של היצרן או יבואן או סיטונאי, כאמור, על אחריותו של המוכר הישיר. סעיף זה לא מסיר את האחריות מן המוכר ופרשנותו זו של נציג הנתבעת אין לה כל בסיסי. המוכר הוא בגדר "עוסק" לפי סעיף 1 לחוק, אחריותו היא ברורה, מובנת מאליה והיא נשוא החוק כולו. סעיף 18א כמו גם הסיפא של הגדרת "עוסק" שבסעיף 1 - נועדו להרחיב את האחריות כלפי הקונה, גם אל היצרן, היבואן וכיוצ"ב. אולם, אחריותו של המוכר היתה ונשארה. 7. סיכומו של דבר - אני מקבלת את התביעה במלואה. התובע שילם לנתבעת מיטב כספו ובסופו של דבר, לא קיבל דבר בתמורה. הנתבעת תשלם לתובע סך של 13,968 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 23.12.07 ועד ליום התשלום בפועל. לנוכח התנהלות הנתבעת ואופי טענותיה אשר רובם ככולם לא היו ראויות, אני מטילה על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין הטרדתו וכן הוצאות לדוגמא, בסך של 2,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 04.6.08 ועד ליום התשלום בפועל. רק מידת הרחמים מונעת ממני מלהטיל על הנתבעת הוצאות לטובת אוצר המדינה. פיצוייםטלויזיה