פסק דין בבית המשפט לתביעות קטנות התבררה תביעה שהגישו המשיבים 1 ו-2 נגד המשיבה 3 להשבת דמי ביטול ששילמו בגין חבילת נופש לברצלונה ליום 5.9.06, עבור חמישה אנשים, שבוטלה על ידם ביום 3.9.06. המשיבה 3 הגישה הודעה לצד ג' נגד המבקשת, שבאמצעותה סופקה חבילת הנופש. בפסק דין שניתן ביום 24.7.07 דחה בית המשפט את התביעה, לאחר שקבע כי העסקה בוטלה יומיים לפני הנסיעה, באופן שחלים דמי ביטול בשיעור של 100%. בנסיבות אלה, לא ניתן לחייב את המשיבה 3 (הנתבעת) או את המבקשת (הצד השלישי) בהשבת התשלום אשר, על-פי העדויות, כבר הועבר לספקים השונים. בשולי הפסק הוסיף בית המשפט: "יחד עם זאת, מאחר שבסופו של דבר שילמו התובעים תמורת טיסה ומלון לחמישה אנשים כספים אשר לטענת צד ג' לא ניתן להשיב לתובעים מאחר שהועברו לחברת התעופה ולבית המלון, זכאים התובעים, כדרישתם, לקבל קבלות הן מהמלון והן מחברת התעופה. היה ולא תומצאנה להם הקבלות, יהיו זכאים לקבל את כספים חזרה". סופו של דבר, הורה בית המשפט למבקשת להעביר למשיבה 3 קבלות מבית המלון ומחברת התעופה. כן הורה למשיבה 3 להעביר אותן קבלות למשיבים 1 ו-2. בית המשפט הוסיף, כי "בכפוף להעברת הקבלות האמורות, התביעה נדחית". אם לא יומצאו הקבלות, תתקבל התביעה ודמי הביטול יושבו. לאחר מכן העבירה המבקשת לבעלי הדין ולבית המשפט ארבעה מסמכים: רשימות הנוסעים בטיסות לברצלונה, הלוך וחזור, בימים 5.9.06 ו-9.9.06. המשיבים 1 ו-2 וכן שלושת הנוסעים הנוספים עבורם נרכשו חבילות נופש אינם מופיעים ברשימות אלה. מספר הנוסעים בנסיעה לברצלונה הוא 44, ובנסיעה חזרה - 43. המסמך השלישי הוא קבלה על שם המבקשת מאת חברת השטיח המעופף עבור רכישת 50 מקומות בטיסות הנ"ל לברצלונה ובחזרה. המסמך הרביעי הוא קבלה על שם המבקשת מחברה ספרדית בגין תשלום עבור שני חדרים במלון Atenas (חדר זוגי וחדר לשלושה) לימים 5.9.06 עד 9.9.06 על שם משפחות אליצור וכרמל. המשיבה 3 טענה כי המדובר במסמכים מספקים, ואילו המשיבים 1 ו-2 טענו שהמסמכים "אינם מוכיחים שאכן התשלומים הועברו". לטענתם, רשימות הנוסעים אינן כוללות את בני משפחות אליצור וכרמל כמי שהיו אמורים להיכלל בטיסות, וכן "לא נתקבל אישור חיוב בתשלום מבית המלון לגבי השהיה בו". ביום 27.2.08 ניתנה החלטת בית המשפט, לפיה "על-פי פסק הדין מיום 24.7.07 היו התובעים אמורים לקבל קבלות על תשלומים שהם שילמו עבור מלון ועבור טיסה. בהעדר קבלות כאלה, חלות הוראות סעיף 6 ג ו-ד שבפסק הדין" (ההדגשה במקור). על החלטה זו מתבקשת רשות לערער. המבקשת טוענת, כי במסמכים שהמציאה יש כדי להוכיח שהתשלומים עבור חמש חבילות הנופש שרכשו המשיבים 1 ו-2 הועברו לספקים, ולכן טעה בית משפט קמא בהחלטה הנ"ל, שמשמעותה, הלכה למעשה, קבלת התביעה חרף פסק הדין אשר דחה אותה. המשיבים השיבו לבקשה, ואף ניתנה להם האפשרות להתייחס לכך שבית המשפט ידון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור. להלן אבאר עמדתי. מכשלה מקדמית שיש להסיר מן הדרך מתייחסת לאפשרות לבקש רשות ערעור ביחס להחלטת בית המשפט מיום 27.2.08, או לבקש רשות ערעור ביחס לפסק הדין מיום 24.7.07 לאחר חלוף כחצי שנה מעת שניתן (ראה: סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כי פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן לערעור אם ניתנה רשות לכך). כאמור, פסק הדין הדוחה את תביעת המשיבים 1 ו-2 ניתן ביום 24.7.07, ואילו הבקשה לרשות ערעור הוגשה רק ביום 20.3.08. ואולם, פסק הדין הותנה בתנאי של המצאת קבלות. שאלת קיומו של התנאי התבררה רק בהחלטה עילת הבקשה לרשות ערעור מיום 27.2.08. בנסיבות אלה, ניתן לראות בהחלטה האמורה השלמה של פסק הדין ופסק דין לענין הזכות לבקש רשות ערעור, ומשכך לקבוע כי הבקשה לרשות ערעור הוגשה במועד (ראה: ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי, פ"ד מז(1) 152, 158; בש"א 7697/95 אבנר נ' אליהו, פ"ד מט(5) 78, 82-83). לגופו של עניין. עיון במסמכים שהגישה המבקשת מעלה, כי יש בהם ראיה לכך שהמבקשת נשאה בעלות חבילות הנופש שרכשו המשיבים 1 ו-2, ולכן שגה בית משפט קמא משקבע כי לא הומצאו קבלות מספקות. מן המסמכים האמורים עולה, כי המבקשת שילמה לחברת התעופה עבור 50 מקומות בטיסות לברצלונה ובחזרה במועדים הרלבנטיים, בעוד שבפועל טסו בטיסות אלה רק 43 ו-44 נוסעים. חמישה מן המקומות שעבורם בוצע תשלום הם מקומותיהם של המשיבים 1 ו-2 (ומלוויהם), שבוטלו ברגע האחרון ולא אוישו. אשר למקומות בבית המלון, הומצאה קבלה בגין תשלום עבור שני חדרים (חדר זוגי וחדר לשלושה), במועדים הרלבנטיים, על שם משפחות אליצור וכרמל. היינו, המבקשת נשאה בתשלום בגין חבילות הנופש שרכשו המשיבים 1 ו-2 גם מול חברת התעופה וגם מול ספק שירותי המלון. לנוכח האמור במסמכים שהמציאה המבקשת ניתן לקבוע, כי התשלומים עבור שירותי הטיסה והמלון בגין חבילות הנופש שרכשו המשיבים 1 ו-2 בוצעו על-ידי המבקשת לספקי השירותים, ולכן היה מקום להותיר על כנו את פסק הדין הדוחה את התביעה. אוסיף, כי לא ברור מדוע ראה בית משפט קמא לקבוע כי לא התקבלו קבלות על תשלומים שהמשיבים 1 ו-2 שילמו עבור מלון ועבור טיסה. על-פי מבנה העסקה, כעולה מן הראיות, שילמו המבקשים עבור חבילות הנופש למשיבה 3, אשר רכשה עבורם אותן חבילות מהמבקשת. המבקשת נשאה בתשלומים מול ספקי השירות, ובנסיבות הענין לא נכון היה לצפות שהקבלות יוצאו על שם המשיבים 1 ו-2. המשיבים 1 ו-2 קיבלו קבלה מן המשיבה 3, והקבלות שנערכו על-ידי ספקי השירותים הוצאו על שם המבקשת. ביחס לשירותי המלון אף מופיע שמם של המשיבים 1 ו-2 על גבי הקבלה שניתנה למבקשת כמי שאמורים היו לשהות בחדרים שהוזמנו ותמורתם שולמה. על יסוד כל האמור לעיל, יש לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית משפט קמא מיום 27.2.08 ולהותיר את פסק הדין מיום 24.7.07, הדוחה את התביעה, על כנו. המשיבים 1 ו-2 ישאו בהוצאות המבקשת בגין תשלום אגרת הבקשה לרשות ערעור וכן בשכר טרחת עורך דין בסכום של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. נופשסוכני נסיעות (תביעות)ביטול חופשה / טיול