אישור חוזה אחיד

##מהי הגדרת "חוזה אחיד" ?## ##באילו מקרים ייחשב חוזה כ"חוזה אחיד" ?## סעיף 2 לחוק החוזים האחידים קובע כי חוזה אחיד הוא "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם ". עצם ניהולו של משא ומתן קודם לכריתתו של חוזה, ואף הצלחה להכניס שינוי כזה או אחר בחוזה, לא בהכרח ישללו את אופיו של חוזה מסויים כחוזה אחיד. ראו כב' השופט י' עמית שנאמרו אגב אורחא במסגרת רע"א 8135/12 Nantucket Ltd נ' עמיקם דורון ואח': "... למעלה מן הצורך, אעיר בקצרה כי ... יכולתו של לקוח להכניס שינויים כאלה ואחרים בחוזה, אינה שוללת את היותו חוזה אחיד, ואיני מקבל את הטענה כי כל אימת שעלה בידי לקוח אחד מיני רבים להכניס שינוי באחת מתניותיו של חוזה, נשלל מעמדו של החוזה כחוזה אחיד ... כך, נניח לדוגמה כי פלוני רוכש דירה מחברה בחוזה מכר בנוסח אחיד לכל הדירות בפרוייקט. העובדה שפלוני הצליח לשנות את תניית הפיצוי המוסכם בגין פיגור במסירת החזקה בדירה, כך שהפיצוי יעמוד על 5,000 ₪ לחודש בעוד שבחוזה האחיד עבור כלל הדירות בפרוייקט נכתב 3,000 ₪ לחודש, בוודאי שאין בה כדי לגרוע מסיווגו של חוזה המכר כחוזה אחיד לגבי דיירים אחרים שרכשו דירות בפרוייקט." בע"א 4602/97 רדאל (אשדוד 88) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פ''ד נג(2) 577, 591 (1999), נקבע כי: "הנטל להוכיח כי חוזה מסוים נופל בתחומה של ההגדרה האמורה מוטל על הטוען לכך בהליך המשפטי, ובדרך-כלל יהא זה הלקוח ... עם זאת, המבחן לקיום חוזה אחיד הינו מבחן פורמאלי. כל שעל הלקוח להוכיח הוא קיומם של מרכיבי הגדרת "חוזה אחיד" שבסעיף 2 ... הוא אינו נדרש להוכיח כי לא ניתנה לו אפשרות לשאת ולתת על שינוי תנאים שהוא הראה כי הינם אחידים ... " בספרן של ורדה לוסטהויז וטנה שפניץ חוזים אחידים (1994) בעמ' 23, נכתב: "חוזה אחיד הוא חוזה המוכתב בידי צד אחד, שמציע אותו למתקשרים בלא שמוצעת להם האפשרות לנהל משא ומתן על תנאיו או לשנותם. ללקוח 'עומדת הברירה לקבל את ההצעה כמות שהיא או לדחותה. מרכיב זה של חוסר ברירה מעשי, בחינת take it or leave it הינו ממאפייניו העיקריים של חוזה אחיד .' " גם פסק הדין של בית הדין לחוזים אחידים, במסגרת תיק חוזים אחידים (י-ם) 1/86 היועץ המשפטי לממשלה נ' חב' בית יהונתן בע"מ, נקבע כי: "עובדה שאחד מן המתקשרים חתם על נוסח חוזה ששונה בכמה מתנאיו מ"הסכם השירותים" שצורף לבקשה - איננה משנה הרבה. ... ולכן גם כאשר מדובר ב"שלד" של חוזה אשר זהה בחוזים של אותו ספק, הרי אף אם עטיפתו של "שלד" זה שונתה מעט בחוזה אחד מכמה חוזים, עדיין יש לראות באותן תניות "חוזה אחיד". החוק הביא בחשבון אפשרות לשינויים מצומצמים בין חוזה לחוזה וקובע שאין די בהם כדי להוציא את ההסכם מכלל החוזים האחידים. " ##להלן החלטה בנושא אישור חוזה אחיד:## 1. זו בקשה לאישור חוזה אחיד בדבר מתן שירותי אחסנת טובין במחסני ערובה, שלפיו מתקשרת המבקשת, המנהלת מחסני ערובה רשויים, לפי פקודת המכס [נוסח חדש] עם לקוחותיה. (להלן - החוזה). 2. החוזה מסדיר את היחסים בין המבקשת לבין הלקוחות - המפקידים, בשני נושאים עיקריים: אחריות המבקשת לנזק ואובדן, ביטוח הטובין והבטחת תשלום דמי האחסון. חוזה אחיד במתכונת זו כבר אושר על-ידי בית הדין בעבר ועם תום תוקפו של האישור הקודם הגישה המבקשת את הבקשה הנוכחית. 3. לאחר שעיינו בחוזה, שמענו את עמדת ב"כ הצדדים להערותינו ושקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שניתן לאשר את החוזה למעט הסעיפים שיפורטו בהמשך, שהם, לדעתנו, תנאים מקפחים, הטעונים שינוי כדי להסיר את הקיפוח. סעיף 3 להסכם 4. בסעיף זה פוטרת עצמה החברה מאחריות לנזק שנגרם עקב ההחסנה של סחורה מסוכנת, מזיקה או בעלת נטייה להתקלקל, אם לא הודיע המפקיד לחברה בכתב על תכונות אלה של הסחורה. לדעתנו, אין מקום לפטור כה גורף מאחריות במקום שבו ידעה החברה על הסיכון הטמון בסחורה, גם אם הדבר נודע לה שלא בעקבות הודעה בכתב מטעם המפקיד. לפיכך, ובהסכמת בא כוח המבקשת, ייווסף בסוף הסעיף המשפט הבא: "חרף האמור, אם ידעה החברה על טיבה המסוכן או המזיק של הסחורה או על נטייתה להתקלקל, גם אם מידע זה לא הגיע לידיעתה בעקבות קבלת הודעה בכתב מהמפקיד, לא תהא החברה פטורה מאחריות לנזק שנגרם בקשר לסחורה זו, אלא אם נתנה למפקיד הסחורה, מייד לאחר שנודע לה הדבר, הודעה בכתב כי עליו להוציא את הסחורה מן המחסן". לאור תוספת זו, יימחקו מהסעיף הקיים (שורה 4) המילים "או מכל חובת הודעה על הנזק הצפוי". סעיף 4 להסכם 5. בסעיף זה פוטרת עצמה החברה מאחריות לנזק הנגרם לסחורה, פרט למקרה שבו יוכח כי הנזק נגרם ברשלנות החברה או עקב מעשה זדון של החברה. עוד נקבע בסעיף זה להסכם, כי סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הקובע את הכלל הראייתי של "הדבר מדבר בעדו" לא יחול ביחסים שבין הצדדים, "וכי אי זיהויו של נזק בסחורה בעת קבלתה לאחסנה לא יהווה הוכחה לכך שהנזק ארע בעת האחסנה". 6. סעיף זה מקפח את המפקידים בשני מובנים. ראשית, הסעיף מונע מהמפקיד להוכיח את עצם קרות הנזק בעת שהסחורה היתה מופקדת במחסן על יסוד בדיקת הסחורה בעת הפקדתה במחסן. לאור כך, הסכים ב"כ החברה להוסיף בסוף הסעיף את המשפט הבא, שיש בו, לדעתנו להסיר פן זה של הקיפוח: "למעט במקרה שבו לא זוהה הנזק, חרף ביצועה של בדיקה אשר עשויה היתה, לאור טיב הבדיקה והיקפה, באופן סביר לגלות נזק כזה, אילו היה קיים בעת ביצוע הבדיקה". 7. ואולם, בתיקון האמור לא יהא כדי להואיל למפקיד, אם חרף הוכחת העובדה שהנזק אירע בעת שהסחורה היתה מופקדת במחסן החברה, יימנע ממנו להוכיח את רשלנותה של החברה תוך הסתמכות על הכלל של הדבר מדבר בעדו. תנאי זה מקים חזקת קיפוח מכוחו של סעיף 4(1) לחוק החוזים האחידים, שכן הוא פוטר את הספק מאחריות שהיתה מוטלת עליו על-פי דין, אילולא אותו תנאי. החברה לא שללה חזקת קיפוח זו. להפך, כאשר מדובר בסחורה המופקדת במחסני החברה, המידע על הנסיבות שבעקבותיהן אירע הנזק, יהא מצוי כמעט תמיד בידי החברה, בעוד שלמפקיד לא תהא ידיעה על נסיבות אלה. מכאן שמשמעות התנאי המונע מהמפקיד, בנסיבות אלה, להסתמך על הכלל של הדבר מדבר בעדו לצורך הוכחת האחריות, היא שלילה כמעט מלאה של יכולתו של המפקיד להוכיח את אחריות החברה. לאור כך, אנו סבורים שהסעיף בנוסחו זה הוא מקפח. כדי להסיר את הקיפוח, על החברה, להסיר את התנאי המונע את תחולתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין (בנוסף על התוספת הנזכרת בסעיף 6 לעיל). נוסיף ונציין כי התנאים המקפחים שבסעיף זה כפי שפורטו לעיל לא נכללו בחוזה האחיד אשר אושר על ידי בית הדין לחוזים אחידים בשנת 1993 והם הוספו על ידי המבקשת לראשונה בחוזה זה. סעיף 6ד 8. בסעיף זה דומה שבמקום המילה "למבוטח" (בשורה 6), צריך שיבוא: "למפקיד". סעיף 6ז(2) 9. לא ברור לנו טיבה של "לשכת המסחר תל אביב-יפו", והאם אין מדובר בגוף הקשור בקשר ישיר או עקיף עם החברה. על המבקשת להבהיר נושא זה. סעיף 7ב 10. הוראת סעיף זה, העוסקת בסדר העדיפויות בין תביעות נגד חברות ביטוח שונות, אינה ברורה לנו, ועל ב"כ המבקשת ליתן לגביו הבהרות. סעיף 8ב 11. בסעיף זה פוטרת עצמה החברה מאחריות בגין נזקים לסחורה אם המפקיד לא הודיע לחברה על נזקים אלה בעת הוצאתה של הסחורה מהמחסן, למעט נזק נסתר שלא ניתן לגילוי בבדיקה סבירה בעת הוצאת הסחורה מן המחסן, ובלבד שהוכח על-ידי המפקיד, כי הנזק אירע בעת אחסון הסחורה ועקב האחסון, וכי הוא הודיע לחברה בכתב על הנזק תוך 30 יום מהוצאת הסחורה. 12. הקושי העולה מהוראה זו נעוץ בחיובו של המפקיד להודיע לחברה על הנזק בתוך 30 יום מהוצאת הסחורה מן המחסן, גם אם מדובר בנזק נסתר, שהרי במקרה האחרון, עשוי הנזק שלא להתגלות למפקיד גם בתוך תקופה של 30 יום לאחר הוצאת הסחורה מהמחסן. ב"כ המבקשת טוען, כי התקופה של 30 יום הינה תקופה ארוכה דיה לגילוי הנזק. עוד הוא טוען, כי המבקשת חייבת לתחום את המועד לקבלת הודעות, שהרי במקרה שתוגש הודעה לאחר תקופה ארוכה מעת הוצאת הסחורה מהמחסן, יקשה על החברה להתגונן מפני התביעה. מנגד, לטענתו, אין זה סביר להניח שיבואן המוציא סחורות מהמחסן לא יבדוק את הסחורות בסמוך לאחר הוצאתן. טענה נוספת של ב"כ המבקשת היא, כי מגבלה זו נדרשת לצורך התאמת חבות החברה לכיסוי הבטוחי הניתן לה על-ידי מבטחיה. בקשר לנימוק האחרון, נציין שתנאי פוליסת הביטוח לא הוצגו בפנינו. 13. מוסכם עלינו שיש להגביל את התקופה בה יכול המפקיד לטעון לנזק שנגרם לסחורה בעת אחסנתה. אולם, כאשר מדובר בנזק נסתר (או נזק שלא זוהה חרף קיומה של בדיקה אשר עשויה היתה, לפי טיבה, לגלותו), אנו סבורים שתקופה של 30 יום מעת הוצאת הסחורה מהמחסן היא תקופה קצרה מדי, ויש להעמידה על תקופה של 90 יום לפחות. 14. אשר לטענה בדבר הכיסוי הביטוחי, אנו סבורים שעצם העובדה שפלוני מתנה את התקשרותו עם המבקשת (במקרה זה מתן כיסוי ביטוחי) בכך שזו תכלול בחוזים שהיא עושה עם לקוחותיה תנאים מקפחים, אין בה, ככלל, להצדיק אישור תנאים מקפחים בחוזה. מעבר לכך הטענה לא הוכחה. בנוסף, קשה לנו להעלות על הדעת מצב שבו חברת ביטוח הפועלת בישראל תסרב ליתן כיסוי ביטוחי רק בשל כך שהמבוטח נוהג עם לקוחותיו על פי חוזה שאיננו כולל תנאים שנפסלו על ידי בית הדין כתנאים מקפחים. סעיף 9 15. בסעיף זה נקבע שהמפקיד לא יהא רשאי לקזז כנגד כספים המגיעים ממנו לחברה כספים המגיעים לו, לטענתו, מהחברה בגין נזק או אובדן שנגרם לסחורה, אלא בגבול הסכומים שנפסקו לו בגין תביעה כזאת על ידי בית המשפט. אם הנזק בוטח באמצעות החברה וחברת הביטוח שילמה לחברה תגמולי ביטוח בגין אותה תביעה, יהא המפקיד רשאי לקזז את סכום הנזק המגיע לו, בגבולות תגמולי הביטוח ששולמו על ידי חברת הביטוח. 16. הקושי הנעוץ בסעיף זה נובע מכך שחובת תשלום דמי האחסון מתגבשת, לכל המאוחר, בתום תקופת האחסון, ואילו פסק דין בגין דמי נזק המגיעים למפקיד, לטענתו, מהחברה עשוי להינתן זמן רב לאחר תום תקופת ההפקדה. לאור כך, האיסור המוטל על המפקיד לפי סעיף זה לקזז כל סכום נזק שלא ניתן עליו פסק דין, משמעו, למעשה, ביטול זכות הקיזוז, ושלילת זכות העומדת למפקיד, אילמלא הוראה זו, על פי דין. תוצאה זו מקימה חזקת קיפוח. הוא הדין לגבי תביעת נזק המכוסה על פי פוליסת הביטוח, שגם תשלומה עשוי לארוך זמן ניכר. 17. הואיל ולא העלינו נושא זה במהלך הדיון, נבקש לקבל את תגובת הצדדים לעניין זה קודם למתן החלטה סופית. סעיף 10(ב) 18. בסעיף זה נקבע, בין היתר, שאם לא יוציא המפקיד את הסחורה מהמחסן בתום תקופת ההפקדה או אם לא ישלם בתום תקופת ההפקדה את כל התשלומים המגיעים ממנו לחברה, "אזי תחשב החברה למטרה זו כסוכן של המפקיד למכירת הסחורה, ותהיה רשאית למכרה לאחר עבור עשרה ימים מתאריך קבלת הודעת החברה למפקיד להוציאה. הכנסות המכירה ישמשו לסילוק התשלומים הבאים לפי הסדר כדלקמן:" מסי המכס ומסים אחרים; ההוצאות הקשורות במכירה; כל החובות המגיעים לחברה מהמפקיד, וכל חוב אחר מהמפקיד אשר החברה קיבלה הודעה עליו ואשר היא מחויבת לשלמו בהתאם לחוק. 19. במהלך הדיון שאלנו את ב"כ המבקשת, האם אין חל על הוראה זו חוק המשכון וההוראות הקבועות בו לעניין מכירת הנכס הממושכן. ב"כ המבקשת טען כי לדעתו לא ניתן לראות עסקה זו כעסקת משכון, שבה משועבדת הסחורה להבטחת פירעון חובותיו של המפקיד. מכל מקום, טען ב"כ המבקשת, שגם אם יאושר ההסכם, לרבות תנאי זה, לא יהא בכך כדי למנוע את המפקיד מלהעלות בפני כל בית-משפט את הטענה, כי ההסכם נוגד הוראת חוק קוגנטית לפי חוק המשכון. 20. אשר לטענה האחרונה, לא יעלה על הדעת שבית הדין יאשר חוזה הכולל תנאי הנוגד הוראת חוק קוגנטית, רק משום שהאישור לא ימנע מהצדדים לחוזה להעלות טענה לבטלותו של אותו תנאי בפני בית-משפט אחר. 21. לגופו של עניין, איננו מקבלים את טענתו של ב"כ המבקשת, ואנו סבורים, כי לאור הוראות החוזה, לפיו הסחורה המופקדת משמשת כערובה לפירעון חובותיו של המפקיד בגין הוצאות האחסון, מדובר ב"שעבוד נכס כערובה לחיוב", שהיא פעולת משכון כמשמעה בחוק המשכון, תשכ"ז1967-. לעניין זה אין גם נפקא מינה מה הוא כינויה של העסקה, שכן סעיף סעיף 2(ב) לחוק קובע: "הוראות חוק זה יחולו על כל עסקה שכוונתה שעבוד נכס כערובה לחיוב, יהא כינויה אשר יהא". הוראה זו פורשה בפסיקה בהרחבה. כך נקבע בפסק הדין בעניין קולומבו: "מטרתו של סעיף זה (סעיף 2(ב) לחוק המשכון) היא להחיל את חוק המשכון על כל סיטואציה בה כוונת הצדדים היא לשעבד למעשה נכס כערובה לחיוב" (ע"א 455/89 קולמבו נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מה(5) 490). כך נקבע גם על ידי הנשיא שמגר בפה"ד בעניין שוויגר (ע"א 196/87 שוויגר נ' לוי ואח', פ"ד מו(3) 2): "השאלה בכגון דא איננה אם הצדדים נתכוונו ליצור ביניהם יחסי נותן משכון - מקבל משכון, אלא אם נתכוונו ליצור בפועל בטוחה לחיוב, שאז תהיה העסקה כפופה לדיני הבטוחות". בפסיקה מאוחרת יותר ניתן אמנם למצוא הרהורים לגבי צדקתה של הלכת קולומבו. אולם, אלה נסבו בעיקר על מקרים שבהם היה בעסקה, פרט לפן של הבטחת תשלום החוב, גם פן נוסף, המשקף עסקה אמיתית אחרת, שאינה נוגעת אך למימוש הבטוחה לתשלום החוב, כגון מכר חוזר או מכר בקונסיגנציה. כך נאמר על ידי השופט אור בפסה"ד בעניין שוויגר, שם הוא חלק, בדעת מיעוט, על הלכת קולומבו: "סעיף 2(ב) מחיל את הוראות החוק על "עסקה שכוונתה שעבוד נכס כערובה לחיוב". עם זאת, אין הוא מונע קיומה של עסקת מכר בצד עסקת משכון, כשאין המכר בא אך כערובה להחזרת כספים, אלא יש לו קיום משלו תוך התנאה ורצון כן של הצדדים שהוא ייצא אל הפועל, אלא אם המוכר ישלם את הסכום הנ"ל, ובכך יבטל את עסקת המכר. לאור עובדות המקרה שלפנינו, הנני סבור, שאין לראות את העסקה בין פרידמן (הלווה) לרז (למלווה) כעיסקה שכל כוונתה היתה שיעבוד נכס כערובה לחיוב, ואין מקום לקבוע שעסקת המכר היתה רק למראית עין. ......... לא התעלמתי גם מהאמור בסעיף 16(ב) לחוק המשכון, על פיו אין הצדדים רשאים להתנות על דרכי המימוש לפי חוק זה, כל עוד לא הגיע המועד לקיום החיוב. אלא שביצוע המכר בענייננו לא בא כדרך מימוש של בטוחה שניתנה לרז, אלא כמתן תוקף לרצון הצדדים לערוך עסקת מכר אמיתית" לדעה זו הסכים גם כב' השופט אנגלרד בפסק דינו בעניין כוכבי (ע"א 2328/97 דן כוכבי, עו"ד נ' אוריאל ארנפלד ו - 3 אח' (טרם פורסם): "חברי השופט אור מצמצם אפוא את תחולתה של הוראת סעיף 2(ב) לחוק המשכון לאותם המקרים שבהם כל כוונתה של העסקה הייתה שיעבוד נכס כערובה לחיוב ללא מטרה עסקית נוספת. לכך אני מסכים" (סעיף 34 לפסק הדין). ואולם, גם לפי דעה זו, שנותרה בפסיקה דעת מיעוט, לפיה העסקה תחשב כעסקת משכון רק במקרים בהם כל כוונתה של העסקה היתה שיעבוד נכס כערובה לחיוב ללא מטרה עסקית נוספת, יש לראות בחוזה שלפנינו עסקת משכון. זאת משום שבמקרה שלפנינו אין בהוראת החוזה המסמיכה את החברה למכור את הסחורה לשם מימוש חובו של המפקיד, כל מטרה אחרת פרט לשעבוד הסחורה לשם הבטחת החוב. 22. באמור לעיל, אין כדי לפגוע בהוראת סעיף 11 לחוזה, המקנה לחברה זכות עכבון, שכן חוק המשכון אינו חל, ככל הנראה, על זכות עכבון (ראה: פרופ' ויסמן בספרו: חוק המשכון, תשכ"ז - 1967, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי, בהוצאת המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר הפקולטה למשפטים האוניברסיטה העברית ירושלים, עמ' 2). 23. לאור המסקנה דלעיל לפיה מדובר בעסקת משכון לפי חוק המשכון, עולה שדרך מימוש הסחורה הקבועה בחוזה נוגדת את הדרך למימוש משכון לפי סעיף 17 לחוק המשכון, הוראה שעליה לא ניתן להתנות על פי הוראת סעיף 16ב לאותו חוק. 24. נציין שבכל מקרה וללא קשר לנושא תחולתו של חוק המשכון והנפקות הנודעת לכך על החוזה, אנו סבורים שתקופת עשרת הימים הקבועה בחוזה, המאפשרת לחברה להוציא את הסחורה למכירה אם המפקיד לא הוציא את הסחורה ושילם את חובותיו לחברה בתוך 10 ימים מיום קבלת הודעת החברה היא, לדעתנו, תקופה קצרה מידי. סעיף 21 להסכם 25. בסעיף זה נקבע: "הוראות חוק השומרים, תשכ"ז1967-, לא יחולו על אחסנה זו". איננו סבורים שיש מקום לאשר הוצאת תחולתו של חוק השומרים בצורה כה גורפת. על פי החוזה קיימת ממילא התנאה על הוראות שונות של חוק השומרים. כך, למשל, הגבילה המבקשת את חבותה לנזקים שייגרמו לסחורה בהעדר ביטוח, או בהתייחס לנזקים עקיפים - רק לנזק שנגרם על-ידי מעשה זדון או רשלנות רבתי. אולם, מכאן ועד לשלילה גורפת ומלאה של כל הוראותיו של חוק השומרים, שהוא ההסדר הסטטוטורי הראוי לעסקה מסוג זה בעיני המחוקק, הדרך ארוכה. שלילת האחריות לפי חוק השומרים מקימה גם חזקת קיפוח לפי סעיף 4(1) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג1982-. חזקת קיפוח זו אמנם ניתנת לסתירה. אולם, במקרה זה, משמדובר בשלילה כללית וגורפת של כלל הוראות החוק, ובהעדר הנמקה מפורטת הנוגעת לנימוקים העומדים ביסוד שלילת כל אחת מהוראות החוק, לא נסתרה חזקת הקיפוח. לפיכך, אנו סבורים שהוראת סעיף 21 לחוזה הינה בגדר תנאי מקפח כמשמעו בחוק החוזים האחידים, ואין לאשרו. 26. על הצדדים ליתן תשובתם לגבי הנושאים הנזכרים בסעיפים: 10 (סעיף 7 ב' לחוזה) ובסעיפים 17-15 (סעיף 9 לחוזה), וכן להמציא נוסח מתוקן של החוזה בהתאם לאמור בהחלטה זו, בתוך 30 יום. תיק ו"ע 1003/00 27. האמור בהחלטה לעיל לגבי תיק ע"ש 5133/98 יחול, בשינויים המחויבים, גם לגבי תיק זה. חוזהחוזה אחיד