תוקף זכרון דברים

לעניין המבחנים לקביעת תוקפו של זיכרון דברים ר' ספרה של פרופ' ג. שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, בעמ' 96: "על פי הפסיקה, שניים הם מבחני תוקפו של זכרון-דברים שנושאו מקרקעין: המבחן החוזי ומבחן בסעיף 8 לחוק המקרקעין. כדי שזכרון-הדברים יחייב כחוזה, עליו למלא את דרישות חוק החוזים, שהן בעיקר גמירת-דעת ומסוימות, ולעמוד בדרישת הכתב המהותי. בפסיקת בתי המשפט נקבע כי זכרון-דברים העומד במבחן המסוימות מקיים בכך גם את דרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין. מבחן המסוימות רוכך בפסיקה, על-ידי הקביעה כי זיכרון-דברים במקרקעין ייחשב כמסוים גם כאשר ניתן להשלימו באמצעות הוראת חוק, וזאת כל עוד לא משתמעת כוונה אחרת של הצדדים." יש לבחון, האם זכרון הדברים עונה על דרישת הכתב והמסוימות שנקבעה בפסיקה. כפי שמפרטת פרופ' ג. שלו בספרה הנ"ל בעמ' 281, הפרטים הרלוואנטיים הם: עצם ההתחייבות החוזית, זהות הצדדים, תיאור הנכס וזיהויו, מהות העסקה, מחיר ומועדי התשלום. תנאי התשלום שאינם מפורטים בזכרון הדברים הנם פרט חיוני ומהותי, אשר בלעדיו אין מתקיימת דרישת המסוימות על פי הפסיקה (ר' ע"א 608/83 פטרנפלד נ' שטרוקסר, פ"ד מא (3) 361, 367). ונשאלת השאלה, האם פרטים חסרים בזכרון דברים ניתנים להשלמה בהסתמך על חוק או נוהג. סמכות ההשלמה נקבעה בסעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. ברם, התנאי להפעלת סמכות זו הוא שהפרטים הטעונים השלמה "לא נקבעו בחוזה או על פיו", כלשון הסעיף. ויפים לעניינינו דברי פרופ' ג. שלו, בעמ' 317 לספרה הנ"ל: "חוזה שבו נקבע מנגנון השלמה שיופעל בעתיד, אינו טעון השלמה." חוזהזכרון דברים