עוֹרך דין ביטוח אובדן כושר עבודה | אי כושר עבודה | עו"ד רונן פרידמן

במרבית המקרים, למעט הבדלים בשיעורים, קמה זכאות המבוטח לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה בהתקיים שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון - נשלל ממנו הכושר להמשיך לעבוד במקצוע בו עבד או לעסוק בעיסוק בו עסק לפני התאונה או המחלה והתנאי השני - נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו להכשרתו. ##שאלת הריתוק לבית בקביעת אובדן כושר## שאלת הריתוק לבית וקביעת אובדן כושר תפקוד לאורה לעניין תשלום תגמולי אובדן כושר עבודה, צריכה להיקבע באופן אובייקטיבי ולא ע"פ תחושה סובייקטיבית של הנפגע. מושג "מרותק לבית" קיים בדמי התאונה לפי חוק המוסד לביטוח לאומי, וגם שם נעשית הבחנה ברורה; בדומה לפוליסה, ע ל פי האמור בתקנות הביטוח הלאומי, (ביטוח נפגעי תאונות), התשמ"א-1981, תקנה 1, אובדן כושר תפקוד לגבי מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי משמעו היות המבוטח מאושפז או מרותק לביתו . (ראו עבל (ארצי) 778/07 יוסף גוב ארי נ' המוסד לביטוח לאומי). הפרשנות שניתנה על ידי מומחה בית המשפט עולה גם ברוח הפרשנות שניתנה למושג זה בדיני הביטוח הלאומי. ##דרך תשלום התגמולים בגין אובדן כושר עבודה## חוזר של המפקח על הביטוח מיום 6/1/1983 שעניינו "תנאים בפוליסות לביטוח חיים" מתווה את דרך תשלום התגמולים בגין אובדן כושר עבודה ומונע אפשרות לפצות את המבוטח שלא על בסיס הכנסתו בפועל ערב קרות מקרה הביטוח. החוזר הורה: "בפוליסות לביטוח חיים הכוללות נספחים לביטוח לתשלום פיצויים חודשיים במקרי נכות הגורמים לאבדן כשר עבודה יקבע: א. סך הפיצויים החודשיים שיגיעו למבוטח לא יעלה על 75% משכרו הממוצע או השתכרותו הממוצעת (להלן: "המשכורות") של המבוטח ב-12 החדשים שקדמו לקרות המחלה או התאונה שגרמו לאי הכשר. ב. דרך חישוב ממוצע המשכורות יעשה כדלקמן: לכל אחת משתיים עשרה המשכורות יווספו הפרשי הצמדה מהמדד הידוע ביום תשלום המשכורת ועד למדד הידוע ביום קרות מקרה הביטוח. הסכום שיתקבל יחולק ב-12 ו-75% ממנו יהוו את הפיצוי החודשי." 56. הנחיה זו הוכנסה לכל כיסוי אובדן כושר עבודה בכל פוליסה. על ההצדקות והביקורת שהובעו על הנחיה זו, ראו: ירון אליאס, "ביטוח בריאות פרטי- בראי המשפט", הוצאת דין וביטוח, 2011 בעמ' 288-292. המחבר מפרט בהרחבה את סוגי הביקורת בכך שהמפקח השווה לנגד עינו את ההשתכרות בפועל ולא את פוטנציאל ההשתכרות; המחבר מפרט בצורה רחבה מישורי הביקורת על הנחייה זו, שטרם זכתה, לדיון מעמיק בבתי המשפט, וכמעט אין התמודדות בפסיקה עם תוקפה של הנחיה זו. ##פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה## על חברת הביטוח חלה חובה למסור למבוטח העתק מן הפוליסה. המדובר בחובה מהותית ותכליתה להבטיח יכולת המבוטח לעמוד על זכויותיו וחובותיו - הן נקיטת צעדים בכל הקשור לשמירה על נושא הביטוח והקפדה על הוראות המבטח והן מימוש זכויותיו בעת קרות מקרה הביטוח. על המבטח חלה החובה להוכיח שהמציא את פוליסת הביטוח למבוטח ושזו אכן הגיעה אל המבוטח הספציפי. ##אובדן כושר עבודה חלקי## הפסיקה נדרשה רבות לביטוח מפני אובדן כושר עבודה מלא. נפסק כי הביטוח מטרתו להבטיח כי במקרה בו יאבד המבוטח את כושרו להשתכר, עקב תאונה או מחלה, תשלם לו חברת הביטוח תשלומים חודשיים שימירו (לפחות חלקית) את הכנסתו מעבודה (ע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 764, ע"א 61/03 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' אבני). בפס"ד חסון נקבעו מבחני עזר לאיתורו של " עיסוק סביר אחר": על העיסוק האחר להלום את השכלתו, הכשרתו וניסיונו של המבוטח; לעלות בקנה אחד עם מכלול ההקשרים התעסוקתיים של עבודתו הקודמת; להיחשב כעיסוק שווה ערך לעיסוק הקודם בעיני אדם סביר בעל נתונים ורקע הזהים לאלה של המבוטח (סובייקטיביזציה של מבחן אובייקטיבי) ; לא לפגוע משמעותית בכושר השתכרותו של המבוטח; להתאים לאורחות חייו ובכללן לנטיותיו התעסוקתיות (מבחן סובייקטיבי) ; ככל שסוג התמחותו של המבוטח צר יותר והגיע למיומנות גבוהה יותר, כך יקשה לאתר עבורו עיסוק סביר שאינו דומה דמיון רב לעיסוקו הקודם, ולהפך; די בזיקה בין העיסוקים, כאשר אין הגבלה בביצוע אותן פעולות ולא נדרשת זהות ביניהם. סבירות העיסוק האחר תיבחן גם לאור שיעור השתכרותו של המבוטח בעיסוקו החדש (ע"א (ת"א) 1683/03 סלוצקר נ' בר-לב, ע"א (ת"א) 1322/07 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' סלוצקי). פגיעה ביכולתו לנהל את עסקו כבעבר, אין משמעה שאיבד את כושרו לחלוטין (פס"ד אבני). כאשר הוא ממשיך לעבוד כרגיל חרף קביעת המומחה הרפואי, אין לקבוע שאיבד את כושרו (ע"א (ת"א) 1338/07 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פאר, רע"א 1619/08 פאר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ). עם זאת, היעדר פגיעה בהשתכרות אינו שיקול מכריע ואינו דוחק שיקולים נוספים ויש לבחון כל מקרה לגופו. מסוגלותו הפיזית והמנטלית של מבוטח לנהל עסק אחר מהווה נתון רלוונטי אך כאשר נשללת ממנו היכולת להפעיל כישורים ייחודיים, וכאשר אינו מסוגל לבצע בעצמו עבודות רגילות אין העסק האחר מהווה בהכרח מבחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית עיסוק חלופי שווה ערך לעיסוקו הקודם (ע"א (ת"א) 20078-08-11 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' בוקטוס). הפסיקה לא הרבתה לעסוק בכיסוי בגין אובדן כושר עבודה חלקי. בעניין אחד נדחתה תביעתו של מבוטח שאיבד חלקית את כושרו לעסוק בהוראת נהיגה (על משאית ואופנוע). נקבע שיכולתו להמשיך לנהל בית ספר לנהיגה ללא הגבלה וללמד נהיגה על רכב פרטי בהיקף של 8 שעות ביום עולה כדי עיסוק סביר אחר (ע"א (ת"א) 2461/05 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' תל). בקשתו לערער על פסק הדין נדחתה ובהערת אגב נאמר שרוח הדברים פס"ד חסון נכונה במקרה זה אף שמדובר באובדן כושר עבודה חלקי (רע"א 2964/07 תל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ). ##מכתב דחיית ביטוח אובדן כושר עבודה## ההנחיות מטעם המפקח על ביטוח ביחס לנימוקים המועלים בכתב הדחייה , משקפות את המדיניות המשפטית בדבר ההגנה על המבוטחים וצמצום אי השוויון בינם לבין המבטחות; הן אף עולות בקנה אחד עם עקרונות של יעילות משפטית, שכן מבוטח שבפניו תיפרש עמדה ברורה ומנומקת של המבטחת בנוגע לתביעתו, יוכל להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה בבית-משפט. לכך חשיבות מהיבטים שונים, של המבוטח ושל בתי-המשפט כאחד. הנחיות אלה משתלבות היטב במגמה של הרחבת חובת הגילוי של המבטח כלפי המבוטח, כחלק מחובת תום הלב, המוטלת על המבטח. הנחיות המפקח לא קבעו חובה חדשה, כי אם העלו על הכתב אחד ההיבטים והנגזרות של חובת תום הלב. ראו בהרחבה ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין, פיסקה ד' (4.5.2006). ##להלן פסק דין בנושא שכר טרחת עורך דין ביטוח אובדן כושר עבודה:## לפניי תביעת לתשלום שכר טרחת עורך דין, בגין מתן שירותים משפטיים, ל שם מיצוי זכויות במוסד לביטוח לאומי, ומול חברת ביטוח . ביום 23.07.12 נחתם בין התובע, עורך דין במקצועו, לבין הנתבע הסכם שכר טרחה, לפיו שכר הנתבע את שירותיו המקצועיים של התובע , על מנת שיטפל עבורו בהגשת תביעות שונות למוסד לביטוח לאומי, כולל תביעה לנכות כללית, ניידות והבטחת הכנסה, לרבות ייצוג בבית הדין האזורי לעבודה, הפנייה למומחים רפואיים לקבל חוות דעת והליכי ערר וערעור שונים , וכן בהגשת תביעות לחברת הביטוח כלל על פי פוליסות ביטוח חיים ואי כושר. על-פי הסכם שכר הטרחה, במידה וכתוצאה מאיזה מההליכים הנזכרים בהסכם, יזכה הלקוח למענק או קצבה מאת המל"ל, ישולם שכר טרחה השווה ל- 20% בצירוף מע"מ מכל הסכומים שיתקבלו, ובמקרה של קצבה – 20% מתוך 48 קצבאות. עוד הו סכם, כי שכר הטרחה בגין הטיפול בפוליסות הביטוח יהיה בשיעור של 20% מ-24 גמלאות. לטענת התובע, הגיש הנתבע, בסיועו ובהדרכתו, תביעות למוסד לביטוח לאומי כאמור בהסכם שכר הטרחה, וכן הגיש תב יעה לפיצוי על פי פוליסות הביטוח. ביום 16.12.12 הכיר המוסד לביטוח לאומי בתביעת הנתבע ושילם לו סך של 27,641 ₪ בגין תקופת אי כושר שמיום 14.10.11 ועד 31.12.12. ביום 17.3.13 נקבעו לנתבע 84% נכות רפואית ואי כושר מלא לצמיתות ועקב כך זכה לתשלום קצבת נכות בסך של 2,600 ₪. תביעות הנתבע להבטחת הכנסה וניידות, נדחו. לטענת התובע, עם קבלת החלטת המוסד לביטוח לאומי מיום 16.12.12, פנה אל הנתבע ודרש ממנו שכר טרחה בסך של 6,468 ₪ המהווה 20% בתוספת מע"מ מתוך הסכום שהתקבל. הנתבע שילם את הסכום בפריסה לשש המחאות. ביום 21.3.13, לאחר קבלת הודעת המל"ל על קביעת נכות יציבה, פנה התובע לנתבע בדרישה לתשלום יתרת שכר הטרחה בסך של 20,285 ₪ בגין 33 חודשי קצבה מתוך 48 הנקובים בהסכם שכר הטרחה. אז ביקש הנתבע מהתובע, באמצעות באת-כוחו הנוכחית , להשיב את שתי ההמחאות האחרונות מתוך התשלום שנפרס לשישה תשלומים, אך התובע סירב וההמחאות נפרעו. בסיכומיו, מוסיף התובע כי ביום 26.6.13 שילם הנתבע סך 2,157 ₪ שנ זקף לזכות חיובי הנתבע בתחום הנכות הכללית ועל כן היתרה לתשלום הינה 18,302 ₪ כולל מע"מ. בתביעות שהוגשו לחברת כלל, שולמו לנתבע ביום 23.4.13 סך של 35,022 ₪ עבור התקופה שבין 11.10.12 ועד 1.5.13 בגין אובדן כושר עבודה, ואושרה לנתבע קצבה חודשית נוספת בסך 4,731 ₪ לתקופה של 12 חודשים נוספים עד 4/2014 ובסה"כ 56,772 ₪. הנתבע לא חלק על חובתו לשלם את שכר הטרחה בסעיף זה וביום 14.7.13 הועברו לידי התובע 6 המחאות על סך 2,233 ₪ כל אחת ובסה"כ 13,398 ₪. בסיכומיו, הוסיף התובע כי הוא זכאי ליתרת שכר הטרחה מהסכום ששולם לנתבע, ע"פ הודאתו, בסך של 8,265 ₪ ובגין 5 קצבאות אחרונות בסך של 5,546 ₪ ובסה"כ 13,811 ₪. עוד טוען התובע, כי פנה בשמו של הנתבע לחברת כלל גם בעניינה של פוליסת חיסכון לפנסיה, ועל כן הוא זכאי לסעד הצהרתי , לפיו הינו זכאי לקבלת המסמכים הקשורים לפוליסה מחברת הביטוח ומבאת כוחו של הנתבע וכי הינו זכאי לתשלום שכר טרחה בשיעור 20% ומע"מ מכל סכום שיתקבל בידי הנתבע מפוליסה זו לתקופה של 24 חודשים. לטענת הנתבע, בהסכם נכתב כי שכר הטרחה ישולם באחוזים מתשלומים שונים שיקבל הנתבע כתוצאה מהפעולות וההליכים שיבוצעו וי נקטו ע"י התובע, אך התובע לא ביצע כל פעולה מהפעולות המפורטות בהסכם שכר הטרחה. לטענתו, ההכרה בזכאותו לגמלת נכות כללית הינה תוצאה מטיפולו האישי , שכן הוא עצמו הגיש את טופס התביעה למוסד לביטוח לאומי זמן רב לפני פנייתו למשרד התובע וחתימתו על הסכם שכר הטרחה, ואף לאחר החתימה על הסכם שכר הטרחה מילא את הטופס בכוחות עצמו והגישו בשנית, בעצמו. עוד טוען הנתבע, כי התובע קיבל את מלוא שכר הטרחה המגיע לו בגין הטיפול בתביעות לאובדן כושר עבודה על פי פוליסת החיים מחברת כלל, וכי אינו מכחיש את חובתו לשלם לו את שכר טרחתו בגין הגמלאות שקיבל מאוחר יותר. בסיכומיו, הוסיף וטען הנתבע, כי נותרה יתרה לתשלום בסך של 5,545 ₪ שהועבר ה לתובע בחמש המחאות לאחר דיון ההוכחות מיום 28.01.15, אך התובע סירב לקבלה והחזיר את ההמחאות. אשר לקרן הפנסיה, טוען הנתבע כי התובע לא טיפל כלל בתביעה ולא נקט בכל הליך או פעולה שהיתה יכולה להביא להכרה בתביעת הנתבע לפנסיה ועל כן, אין התובע זכאי לסעדים המבוקשים על ידו בעניין זה. דיון והכרעה המחלוקת בין הצדדים, כפי שפורטה ע"י התובע בסי כומיו, כוללת שלוש שאלות: 8.1 שאלת זכותו של התובע לשכר טרחה בגין התשלומים שקיבל הנתבע בתביעה לנכות כללית מהמל"ל . 8.2 סכום שכר הטרחה המגיע לתובע בגין טיפולו בתביעה על פי פוליסת אובדן כושר עבודה (מס' 454325)– הנתבע אינו חולק על גובה סכום שכר הטרחה המגיע לתובע (סעיף 8.1 לסיכומיו) אך המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב טענת התובע כי הנתבע זקף שלא כדין את תשלומי שכר הטרחה בגין נכות כללית בסך כולל של 8,625 ₪ לתשלומי שכר הטרחה בגין אי כושר . 8.3 זכות התובע לקבל סעד הצהרתי ביחס לשכר טרחה בגין הסכומים שהנתבע קיבל או יקבל מחברת כלל בתביעה על פי פוליסת עתודות מיטבית קרן פנסיה (מס' 4545366). התביעה לנכות כללית שהוגשה למוסד לביטוח לאומי: לטענת התובע, הסכם שכר הטרחה הינו הסכם תוצאתי ולא הסכם לפי פעולות ועל כן , לטענתו, לא היתה חובה לבצע כל פעולה נוספת מעבר להגשת התביעה והשגת תוצאה חיובית, בכדי לזכות בשכר הטרחה המוסכם. לעניין זה , מפנה התובע למילה "לרבות" שבסעיף 2 להסכם שכר הטרחה המפרידה , לטענתו , בין מהות העני ין שבהסכם לבין פעולות אופציונליות העלולות להתבצע בעתיד ואשר נרשמו בהסכם בכדי להבהיר כי הייצוג הינו כוללני ויכול לכלול פעולות אלו, אך לדידו של התובע אין ברישומן כדי להקים חובה לבצען על מנת לזכות בשכר הטרחה. לטענת הנתבע, סעיף 3.3 להסכם שכר הטרחה קובע במפורש כי התובע זכאי לשכר טרחה בשיעור של 20% מתוך 48 קצבאות מל"ל אך ורק אם הנתבע זכה בקצבאות כתוצאה מאיזה מההליכים המפורטים בהסכם, שננקטו ע"י התובע. לפיכך, משהוכח כי התובע לא עשה דבר ולא ביצע כל פעולה שהיה בה משום טיפול מקצועי בתביעה לנכות כללית, אין התובע זכאי לקבל שכר טרחה. מוסיף הנתבע , כי גרסת התובע לפיה הסכם שכר הטרחה הינו תוצאתי ללא קשר לטיפולו בענייני הנתבע, מנוגדת לא רק לתנאי ההסכם אלא גם חסרת היגיון וסבירות ויש לדחותה. להלן הסעיפים הרלבנטיים מתוך הסכם שכר הטרחה: "2. הטיפול מהות הענין: תביעה להכרה בנכות-מל"ל (נכות כללית) לרבות ייצוג בביה"ד האזורי לעבודה בחיפה + תביעה לניידות + תביעה להבטחת הכנסה. הפניה למומחים רפואיים לצורך קבלת חוו"ד. ייצוג בפני ועדות המל"ל, ערעורים עררים וכיוב'. פנייה לחברת הביטוח "כלל" בתביעה על פי פוליסת ביטוח חיים ואי כושר. 3. שכר הטרחה .... 3.3 במידה וכתוצאה מאיזה מההליכים האמורים, יזכה הלקוח למענק ו/או קצבה מאת המוסד לביטוח לאומי, ישולם שכ"ט סופי השווה ל-20%+ מע"מ מכל הסכומים שיתקבלו מהמל"ל (במקרה של קצבה- 20% מתוך 48 קצבאות)..." (ההדגשה במקור - ע.ו.) סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התש"ג-1973 קובע: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". בת"א (ת"א) 28056-03-10 משה שוב עו"ד נ' ששון שחמון [ 11.2.14], נכתבו הדברים הבאים: "הבחירה בין האפשרויות הלשוניות העומדות על הפרק תיעשה, בין השאר, על רקע רצונם של הצדדים במקרה הקונקרטי. אכן, לשונו של החוזה היא אמנם נקודת המוצא, אך היא אינה נקודת הסיום, ולצד השפה שבה בחרו הצדדים להשתמש, יש לתת את הדעת גם לנסיבות המלוות את כריתת החוזה. נסיבות אלה מאפשרות לבחון את אומד דעתם של הצדדים במועד ההתקשרות החוזית, ולחלץ מתוכו את הכוונה שראו הצדדים לנגד עיניהם במועד הכריתה" (ע"א 1164/10 עזבון המנוח יצחק מן ז"ל נ' יצחק גולדנצוייג מפרק א.ב.ס הולדינגס בע"מ, פסקה 12 לפסק דינו של כבוד השופט ע' פוגלמן (30/5/2011); וכן ראו דבריו בעניין ע"א 3375/06 קמטק מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד הביטחון, פסקה 10 לפסק הדין (22/3/2011) ; וכן תא (ת"א) 2534/01 שחר בן עמי, עו"ד נ' דוד מורגנשטרן והאסמכתאות המוזכרות שם)). בת.א (ת"א) 22090-01-12 מנופי אבי תובלה ושירותים (1991) בע"מ נ' חברת חשמל לישראל בע"מ [27.2.14]) נפסק: "חזקה היא כי חוזה יפורש בהתאם ללשונו – אלא אם למד בית המשפט מן הנסיבות כי החזקה נסתרה, ולמעשה הלשון אינה פשוטה וברורה וכוונת הצדדים שונה" עיון בניסוח סעיף 3.3 הרלבנטי לענייננו, מעלה כי לשונו ברורה ולפיה: "במידה וכתוצאה מאיזה מההליכים האמורים, יזכה הלקוח ל.." כי אז " ישולם שכ"ט סופי השווה ל-20%+ מע"מ ..". התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הביטוי "ההליכים האמורים" בסעיף 3.3, משמעו ההליכים המפורטים בסעיף 2 להסכם (עמ' 4, שורה 31-2 ועמ' 5, שורה 1 לפרוטוקול). מכאן עולה בבירור , כי על מנת שהתובע יזכה בשכר הטרחה המוסכם, עליו להוכיח כי נקט באותם הליכים המפורטים בסעיף 2 להסכם. מקובלת עלי הטענה כי השימוש במילה "לרבות" בא להוסיף פעולות והליכים אופציונאליים שעשויים להינקט בעתיד, ככל שהתוצאה המיוחלת תבושש לבוא, וברגע שהתוצאה החיובית הושגה, אין עוד צורך בהליכים הללו כתנאי לזכייה בשכר טרחה. עם זאת, אין לקבל את טענת התובע לפיה הזכות לשכר טרחה נקבע ת בהתאם למבחן התוצאה, במנותק מכל פעולה שהתובע ינקוט בה. לשון ההסכם מלמדת כי נדרשת לפחות פעולה בסיסית אחת של טיפול בהגשת "תביעה להכרה בנכות-מל"ל (נכות כללית)" כאשר בהמשך מפורטות עוד פעולות שעל התובע לנקוט בהן בכדי להשיג את התוצאה המיוחלת. כל פרשנות אחרת, תחטא ללשון ההסכם ולרוחו, ואף מנוגדת לכל היגיון ושכל ישר. על התובע להוכיח כי הנתבע זכה באותם כספים מהמוסד לביטוח לאומי בגין נכות כללית כתוצאה מההליכים המפורטים בסעיף 2 להסכם שכר הטרחה, בהם נקט התובע. אין חולק כי השאלה במקרה דנן מצטמצמת לעניין עצם הגשת התביעה להכרה בנכות כללית למוסד לביטוח לאומי והסיוע ו/או הליווי המשפטי שהעניק התובע לנתבע בעניין זה, אם בכלל. לעניין זה, אומנם לא הוכח, כטענת הנתבע, כי התביעה הוגשה לראשונה בחודש 02/2011, קרי עוד לפני הפנייה והחתימה על הסכם שכר הטרחה, שכן מתעודת עובד ציבור שהוגשה מטעם סגנית מנהלת תחום גמלאות במוסד לביטוח לאומי בסניף הקריות, עולה כי התביעה הוגשה רק ביום 16.10.12. עם זאת, אין בכך בכדי להוכיח כי טופס התביעה מולא על ידי התובע או בסיועו. התובע שבכל כתבי טענותיו ולאורך המשפט, עמד על כך שטופס התביעה לנכות כללית, מולא בכתב ידו, חזר בו בסיכומיו מהטענה ואישר כי הטפסים מולאו בכתב ידה של כלתו של הנתבע (סעיף 25.3 לסיכומי התובע). במהלך שמיעת הראיות הוכח כי למעשה, מדובר באותם טפסים שמולאו על ידי הנתבע, בסיועה של כלתו, כשנה קודם לפניית הנתבע אל התובע והחתימה על הסכם שכר הטרחה. טפסים אלה עברו תיקונים, והוגשו שנית, על ידי הנתבע עצמו (ראו עדותה בעמ' 13 ש' 7 -11 ועדות הנתבע בעמ' 15 ש' 18-20). פעולות הליווי המשפטי והייעוץ המשפטי בנושא הנכות הכללית, כפי שנטענו על ידי התובע בסיכומיו, אף הן לא הוכחו. כך, בין היתר, לא הוכח צירוף מסמכים רפואיים רלבנטיים לתביעה לרבות מכתב נלווה (עמ' 5 לפרוטוקול) או קיום פגישות ושיחות עדכון ייעוץ והדרכה. גם צירוף צילום יומן התובע בו רשומות חלק מהפגישות, אין בו בכדי להוכיח את הנטען, שכן התובע עצמו אישר כי הצדדים קיימו ישיבות בעניין יתר התביעות בגין ניידות והבטחת הכנסה וכ ן בגין פוליסות הביטוח בחברת כלל (בין היתר ראה עדותו בעמ' 12 לפרוטוקול). התובע עצמו אף הודה כי "יתכן שהתבלבלתי בנושא הנכות עם הבטחת הכנסה..." (עמ' 5, שורות 21-24 וגם עמ' 6 לפרוטוקול). לא זו אף זו, חלק מטענות התובע בגין פעולות שבוצעו לכאורה על ידו, הופרכו במהלך המשפט. כך למשל הטענה כי הנתבע הופנה ע"י התובע לרופא התעסוקתי בכדי לסייע בתביעה לנכות כללית. התובע הודה, כי התעודה הרפואית הוכנה שלא באמצעותו וללא כל קשר אליו (רא ו עדות התובע בעמ' 6 ו-7 לפרוטוקול). מעיון בתעודת עובד הציבור מטעם המל"ל, עולה כי לתביעה צורפה תעודה רפואית עבור המוסד לביטוח לאומי מיום 11.6.12 ומסמכים רפואיים שונים מהשנים 2009-2010. כלומר, התעודה הרפואית עבור המל"ל (טופס 7801) נערכה על ידי רופאי הנתבע עוד טרם פנה אל התובע, וטרם חתימת הסכם שכר הטרחה. זאת ועוד, התובע אישר בעדותו כי לא ייצג ולא התלווה לנתבע בוועדות הרפואיות שליד המוסד לביטוח לאומי ואף הפגין חוסר ידע באשר להליכים והשלבים שעבר הנתבע בדרך להכרה בנכותו הכללית (עמ' 10 לפרוטוקול). נוסף על האמור, התובע לא ידע להסביר פנייתו למוסד לביטוח לאומי בדרישה להמצאת מסמכים, ואיך היא מתיישבת עם טענ תו כי כל המסמכים הנוגעים לתביעת הנכות הכללית היו בידו כראיה מטעמו לטיפול ו המשפטי בתביעה (עמ' 8 ו-9 לפרוטוקול). בהקשר זה יוער כי התובע עשה שימוש ביפוי הכח שמסר לו הנתבע בעת שייצג אותו, על מנת לקבל מהמל"ל מסמכים מתיקו, לאחר תום הייצוג, ועל מנת להוכיח תביעתו זו. לטענת התובע, מרגע שחתם הנתבע על שכר הטרחה, הפך הוא, התובע "לשותף שלו" בכל הגמלאות שיקבל (ראו סעיף 8 לתצהירו, ובפרט ס"ק ג'). התובע מעיד כי הדגיש בפני הנתבע עובדה זו והנתבע הסכים לה. כאשר נשאל התובע, בחקירתו הנגדית, האם לדעתו הוא זכאי לשכר טרחה גם אם לא ביצע כל פעולה, השיב: "אני גם ביצעתי פעולות. אבל גם אם לא, הסכמים יש לכבד." (בעמ' 4 ש' 28). אין לקבל את הטענה, המועלית בחוסר תום לב. עורך דין אינו יכול להישמע בטענה כי גם אם לא נקט כל פעולה לטובת הלקוח, כמתחייב מהסכם שכר הטרחה, זכאי הוא לשכר הטרחה משום שמדובר בשכר טרחה תוצאתי, והסכמים יש לכבד. בפרט, אין הטענה ראויה להישמע מפיו של עורך דין, כאשר הלקוח העומד מולו הינו הדיוט, שאינו בקיא ברזי ההליכים במל"ל, ובמקרה זה אף מתקשה בהבנת השפה העברית (לעניין חוסר בקיאותו של הנתבע אין לי אלא לפנות אל טענת התובע עצמו, בסעיף 22.4 לסיכומיו). הנתבע העיד, כי פנה אל התובע משום שחשב שיוכל לקדם את תביעת הנכות שלו במל"ל, אך למעשה התובע לא עשה מאום, ואף לא נתן לו ולו מסמך אחד (בעמ' 16 ש' 11). הוכח כי הנתבע ביצע את כל ההליך מול המל"ל בעצמו, ללא כל סיוע מצד התובע. בנסיבות אלה, לא יוכל התובע להפוך ל"שותף של הנתבע " בגמלאותיו, רק מכח חתימתו על הסכם שכר הטרחה . מהמקובץ, עולה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי נקט בפעולה כלשהי שהיה בה כדי לקדם את תביעת הנתבע שהוגשה למל"ל בגין נכותו הכללית. בנסיבות אלו, התובע אינו זכאי לשכר הטרחה התוצאתי, כפי שנקבע בהסכם, בגין התביעה לנכות כללית. התובע מפנה לפסיקה, לפיה אין לאפשר ללקוח להשתחרר מהסכם אותו כרת עם עורך דין פלוני מבלי להיות חייב בתשלום פיצויי צפייה, רק משום שהגיעה הצעה מפתה יותר מעורך דין אלמוני, ועל כן: "דעתנו היא כי כל עוד לא מועלות על ידי הלקוח טענות המבוססות עובדתית כי הוא אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי שניתן לו על ידי עורך דינו וכל עוד המטרה למענה שכר את עורך הדין קיימת, לא יוכל להשתחרר מן ההסכם באופן חד צדדי מבלי שיחוייב בפיצויי צפיה..." ע"א 8854/06 חיים קורפו ואהרן ברוכין עו"ד נ' סורוצקין ואח' (20.3.2008). עם זאת, במקרה הנדון, ההסכם בוטל מסיבות אחרות. הנתבע הצהיר, ומאוחר יותר העיד בחקירתו הנגדית, כי התובע לא עשה מאום על מנת לטפל בתביעת הנכות הכללית שלו, וכי הוא עצמו נאלץ לכתת רגליו אל המוסד לביטוח לאומי פעמים רבות, לתקן את הטפסים ולהמציא השלמות (בעמ' 17 לפרוטוקול), זאת למרות שכאשר שכר את שירותיו של התובע סבר שהוא יעזור לו בנושא. בהמשך, העיד הנתבע כי "פיטר" את התובע, משום שדרש ממנו שכר טרחה על הנכות הכללית ועל דברים שכלל לא טיפל בהם (בעמ' 19 ש' 8) . לדעתי, מהווה הדבר סיבה מספקת לביטול הסכם ההתקשרות עם התובע, ובנסיבות אלה, לא זכאי התובע לפיצויי ציפיה, אלא לכל היותר לשכר ראוי בהתאם להלכה הפסוקה (ע"א 136/92 בייניש עדיאל עו"ד ואח' נ' דניה סיבוב חברה לבנין בע"מ פ"ד מז(5) 114). שכר ראוי במקרה הנדון, בהתחשב בכך שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את העבודה שלטענתו השקיע בתביעה לנכות כללית, אינו עולה על הסכום ששילם לו הנתבע. יש לראות בתשלום ששילם הנתבע לתובע בסך של 6,468 ₪ במענה לדרישת התובע בחודש 12/2012, משום הסכמה של הנתבע לשלם לתובע סכום זה כשכר טרחה בגין הטיפול בתביעת הנכות הכללית, שכן הנתבע הודה כי הסכים לשלם סכום זה כשכר טרחה בגין הטיפול בתביעת הנכות, למרות שסבר כי מדובר בסכום מופרז עבור "הוצאת טפסים מהמחשב" כלשונו, אך סבר שבכך תסתכם דרישת שכר הטרחה של התובע, ועל כן הסכים לשלם (בסעיף 32 לתצהירו ובעמ' 18 ש' 1-6) . שונה הדבר, בנוגע לתשלום בהמחאה בסך של 2,157 ₪ שצורפה למכתב ב"כ הנתבע הנוכחית מיום 17.06.13, שם ציין הנתבע במפורש כי הוא מבקש לייחס את הסכום על חשבון שכר הטרחה בגין הטיפול בתביעת כלל. התביעה לחברת כלל בגין פוליסת אובדן כושר עבודה בעניין זה, כאמור, מוסכם כי התובע זכאי לשכר טרחה בסך של 21,664 ₪ בגין הסכומים ששולמו עד חודש 5/2012 בנוסף לסך של 5,546 ₪ כולל מע"מ בגין 5 חודשי קצבה מחודש 5/14 ובסה"כ 27,210 ₪, מתוכם שילם הנתבע סך של 13,398 ₪. כך שיתרת החוב עומדת על סך של 13,812 ₪. המחלוקת היחידה בין הצדדים הינה סביב טענת הנתבע כי יש לקזז את כל הסכום בסך של 8,265 ₪ מתוך יתרת החוב, לאור הטענה שלו כי לא מגיע כלל לתובע שכר טרחה בגין התביעה לנכות כללית. בהמשך לקביעותיי לעיל באשר לייחוס תשלום לחוב מסוים, אני קובעת כי יש לקזז סך של 2,157 ₪ ששולם ביום 17.6.13, מתוך יתרת החוב בסך של 13,812 ₪. כך, שיתרת החוב לתשלום עומדת על סך 11,655 ₪. התביעה על פי פוליסת עתודות מיטבית קרן פנסיה (מס' 4545366). לאחר סיום שמיעת הראיות, הגיש התובע בקשה לצרף כראיה מטעמו מכתב אל קרן הפנסיה מיום 2.5.13. הבקשה נדחתה, אולם למעלה מן הצורך אציין כי ממילא לא היה די במכתב זה להוכיח כי התובע זכאי לסעד המבוקש, משלא הוכח כי התקבלה תשובה כלשהי מהקרן, או כי הושגה תוצאה בעקבות הפניה. לטענת התובע, הנתבע לא הציג גרסה עובדתית ביחס לתביעה זו. אין בידי לקבל טענה זו. התובע כמי שמוציא מחברו, נושא בנטל ההוכחה להוכיח כי כתוצאה מטיפולו ובפעולות שביצע, קיבל הנתבע סכומים כלשהם מכוח פוליסה כתנאי לזכאותו לקבל שכר טרחה כפי שהסכם שכר הטרחה מורה, אפילו לדידו. טענה זו, לא רק שלא הוכחה, אלא שהוכחשה במפורש ע"י הנתבע (עמ' 19-21 לפרוטוקול). בנסיבות אלו, דרישת התובע לסעד הצהרתי בגין תביעה זו, נדחית. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע זכאי לשכר טרחה בגין הטיפול מול כלל חברה לביטוח, בשיעור של 20% מ- 24 קצבאות בצירוף מע"מ. סכום הקצבה החודשית הינו 4,702 ₪ ולפיכך שכר הטרחה הכולל הינו 22,570 ₪ בצירוף מע"מ ובסך הכל – 26, 632 ₪. כאמור, קבעתי כי אין לזקוף את התשלום בסך 6,468 ₪ על חשבון שכר הטרחה בגין הטיפול בתביעת הביטוח, אלא אך את הסכום של 2,157 ₪. בנוסף, יש לנכות מסכום שכר הטרחה סך של 13,398 ₪ אשר אין חולק כי שולם על ידי הנתבע. היתרה לתשלום מורכבת מסך של 6,108 ₪ אותו היה על הנתבע לשלם לתובע כבר במועד הגשת התביעה ומסך של 5,545 ₪ אותם היה על הנתבע לשלם רק החל מ- 1.5.14. לפיכך, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים שלהלן: א. סך של 6,108 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. ב. סך של 5,545 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.14 ועד התשלום המלא בפועל. יתרת התביעה הכספית, וכן התביעה לפסק דין הצהרתי נדחית. אף שבכתבי הטענות טען הנתבע כי יתרת חובו לתובע מסתכמת ב- 5,545 ₪ הסכים במהלך הדיונים לכך שסך של 6,468 ₪ ששילם לתובע יהווה שכר הטרחה בגין תביעת המל"ל, לפיכך, תוצאת פסק הדין אינה שונה מהסכום שהציע הנתבע לשלם עוד טרם שמיעת הראיות. לאור תוצאת פסק הדין, שאינה שונה מעמדת הנתבע, אין צו להוצאות. אובדן כושר עבודהאי כושר עבודהביטוח אובדן כושר עבודה