##(1) מהי הגנת "אמת בפרסום" ?## הגנת "אמת בפרסום" משקפת את נכונות המחוקק להתיר פרסומים שיש בהם פגיעה בשם הטוב, וזאת בכפוף לכך, כי מתקיימים שני תנאים: ##(1)## מדובר ב"אמת" ##(2)## מדובר במידע שיש בו עניין לציבור (ראו ע"א 844/12 דניאל מולקנדוב נ' שרה פורוש). לעניין מרכיב "האמת", הרי שזה נוגע למידת ההתאמה בין תוכן הפרסום לבין המציאות האובייקטיבית, כפי שהיא מוכחת, כאשר נטל ההוכחה בדבר אמת בפרסום מוטל על המפרסם (ע"א 326/68 אסא נ' ליבנה, פ"ד כג (2) 23, 25 (1969)). לשון סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 מורה: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". על הגנה זו אומר המלומד שנהר בספרו: "ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק כוללת שני יסודות. היסוד הראשון נוגע למידת האמיתות של הפרסום המהווה "לשון הרע". היסוד השני נוגע למידת ה"עניין הציבורי שבאותו פרסום. קיים הבדל מהותי בין שני היסודות. היסוד הראשון הוא עובדתי בעיקרו, והוא נוגע להשוואה בין הפרסום לבין המציאות העובדתית. היסוד השני עוסק בשאלה, האם קיימים לפרסום יתרונות חברתיים המצדיקים אותו, למרות לשון הרע שבו. שאלה זו היא שאלה ערכית בעיקרה והיא מוכרעת על ידי בית המשפט בהתאם למדיניותו השיפוטית. חשוב לזכור, כי שני חלקיה של הגנת סעיף 14 הם "חלקים מצטברים ובהתקיים האחד בלעדי רעהו, לא יהיה בכך כדי להועיל לנתבע.". א' שנהר, דיני לשון הרע, (תשנ"ז-1997) , בעמ' 215. בדנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' יוסף קראוס, פ"ד נב (3) 1, עמוד 40,ציין בית המשפט ביחס להגנה זו: "הנטל הרובץ על המפרסם, הנתבע בתביעה בגין לשון הרע, להוכיח את אמיתות הפרסום, אינו עניין של מה בכך. נטל זה אינו נטל קל. הניסיון מלמד, כי הוא מורם לעתים נדירות". ##(2) הוכחת הגנת אמת בפרסום:## בבואנו לדון בהגנת אמת בפרסום המייחס עבירות בפלילים, אין די בראיות ברמה הנדרשת בהליך אזרחי . על הנתבעת להניח בפני בית המשפט ראיות בעלות מש קל רב שנדרש במשפט פלילי (ראו ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מו (1986), 598, 589 (1) בהגנת אמת בפרסום, על הנתבע להוכיח שני תנאים מצטברים – אמיתות הפרסום מבחינה עובדתית ועניין ציבורי בפרסום. כבוד השופט גרוניס הדגיש כי " ה'אמת' שאליה מכוון סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, היא אמת משפטית... היינו, פרי עיבודו של בית המשפט, בכלים משפטיים, את המציאות העובדתית כפי שהיא מוצגת בפניו (שם, סעיף 25) , וכן כי " הפרסום נדרש לשקף את האמת כפי שהייתה בזמן הפרסום" ( שם, סעיף 29). הנטל להוכיח התקיימותם של שני התנאים מוטל על הנתבע [ רע"א 6517/98 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (6.12.1198)]. בנוסף, הגנה זו לא תחול על פרסום שאינו אמת אף אם המפרסם שגה בתום לב. על כן, אין חשיבות למניעיו של המפרסם או לשאלה אם סבר בשוגג כי הפרסום הינו אמת שכן, כפי שהדגיש כבוד הנשיא גרוניס בדיון הנוסף בעניין אילנה דיין " הגנה זו איננה מתעניינת בהלכי הרוח או בתום לבו של המפרסם" (סעיף 32). מידת ההוכחה הנדרשת לצורך הוכחת טענת אמת בפרסום, עומדת ביחס לחריפות תוכן הפרסום. כאשר מיוחסות סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, יש להציג ראיות בעלות משקל גדול יותר מהרגיל כדי לעמוד במאזן ההסתברויות. כפי שיובהר בפרסום הנוסף, הנתבעים ייחסו לתובע דרישה או קבלת כספים לצורך מימון הוצאותיו, פעולה שלכאורה מהווה עבירה על חוק מימון מפלגות וייתכן אף עבירה הקשורה לשוחד, (השווה ע"פ 3295/15‏ מדינת ישראל נ' שמעון גפסו, 31.3.16 שם הורשע ראש העיר בגין שוחד על דרך ההתניה בדרישה כי אדם יתפטר ממועצת העיר כדי שאשתו לא תפוטר מעבודה בחברה הכלכלית). ##(3) עניין ציבורי - הגנת אמת בפרסום:## הגנת האמת בפרסום מותנית בכך שהפרסום הוא אמת ויש בו עניין ציבורי. היא אינה מותנית בתום-לבו של המפרסם. שאלת אמיתותו של הפרסום נבחנת על-פי המצב בעת הפרסום. (דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס, פ"ד נב (3) 1, 35-31; (1998); ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, פסקה 22, לפסק-דינה של השופט ת א. פר וקציה, מיום 4.8.2008). ביסוד ההגנה דנן, עומדת ההשוואה בין המצג העובדתי שבפרסום לבין המציאות העובדתית. הגנת אמת הפרסום חלה גם במקרה שבו קיים פער בין המציאות העובדתית על כל פרטיה לבין המצג העובדתי שבפרסום, ובלבד שהפער האמור מתבטא ב"פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש" כאמור בסעיף 14 לחוק סיפא. (ע"א 751/10 פלוני, דלעיל, פסקאות 90 ו- 93). בהלכה הפסוקה, נקבע, כי ככלל "עניין ציבורי" הוא "עניין שידיעתו ברבים רלוונטית להגשמת מטרה ציבורית או שיש לציבור תועלת בידיעה לגביו – אם לצורך גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו" (ע"א 1104/00 דלעיל, בעמ' 621 ; רע"א 3614/07 אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית, פ"ד נג (1) 26, 57-56 (1998) ). רשימת הנושאים/הפרסומים שיהוו "עניין ציבורי", אינה סגורה. קיומו של "עניין ציבורי" שבהגנת אמת הפרסום, תיבחן לגבי כל פרסום לגופו, וזאת בהתחשב במכלול נסיבות העניין. אך למותר לציין, כי המפרסם נושא בנטל הוכחת שני יסודותיה של הגנת אמת הפרסום. (דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות ,דלעיל ,בעמ' 42 ) ##(4) פסיקה בנושא הגנת אמת בפרסום:## בע"א 10281/03 אריה (אריק) קורן נגד עמינדב (עמי) ארגוב (12.12.2006) דן בית המשפט העליון בהרחבה בהגנת אמת בפרסום ונתן סקירה של הפסיקה שיצאה מכוחו של סעיף 14 לחוק. כפי שנקבע בפסק הדין הנ"ל, שני יסודות מצטברים נדרשים להוכחת הגנה זו - אמיתות תוכן הפרסום וקיומו של עניין ציבורי בפרסום. ההכרעה בדבר קיומם של שני אלה נעשית על פי מבחן אובייקטיבי (א. שנהר, לעיל, עמ' 216). יסוד אמיתות הפרסום עיקרו בבחינה האם תואם תוכנו של הפרסום את האמת, את המציאות "האובייקטיבית" ( ע"א 3199/93 קראוס נגד ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד מט(2) 843, 857.) דרישה זו באה להבטיח, כי במסגרת ההגנה על שמו הטוב של אדם, לא תינתן הגנה לפרסום שאין בו אמת. מאידך, אין נדרשת זהות מוחלטת בין מצב הדברים בפועל לבין תוכן הפרסום, אלא נדרש כי המשמעות הכללית העולה מן הפרסום והתוכן העולה ממנו יתאמו (א. שנהר, לעיל, בעמ' 221). היסוד השני בהגנה נוגע לאינטרס הציבורי בפרסום ובמסגרתו נבחן האם מתקיים אינטרס ציבורי בפרסום. יסוד זה מתקיים, אם ניתן לומר שהבאת המידע בפני הציבור תתרום ליכולתו לגבש את דעתו בעניינים ציבוריים או להביא לשיפור אורחות חייו (א. שנהר, לעיל, עמ' 225). הנטל להוכיח את אמיתות הפרסום מוטל על המפרסם הטוען לתחולת ההגנה, הנדרש להוכיח - על פי הכלל הנוהג במשפט האזרחי - כי מאזן ההסתברויות נוטה לטובתו (ע"א 3199/93, לעיל). נטל זה אינו פשוט ולא בנקל יעלה בידו של מפרסם להרימו ומקום בו מייחס הפרסום לנפגע ביצוע עבירות פליליות, נדרשות מהמפרסם הטוען לתחולת ההגנה ראיות בעלות משקל משמעותי התואם את חומרת ההאשמות (ע"א 2657/04 וילדר נגד ד"ר ניסנקורן (19.7.06). בעניין הגנת אמת בפרסום ראה גם ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נגד נתן שרנסקי (4.8.2008)). ##(5) הסעיפים הרלוונטיים לגבי הגנת אמת בפרסום בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 ## 14. הגנת אמת הפרסום (תיקון: תשכ"ז) במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש. הוראת סעיף 14 לחוק, קובעת כי " במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". לגבי הוראת חוק זו ציין כבוד הנשיא ( כתוארו אז) השופט גרוניס בדנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך (18.9.2014) כי "רק שילובם של שני היסודות – אמיתות הפרסום ועניין ציבורי בו – יקים את ההגנה שבסעיף 14 לחוק" (סעיף 22 לפסק הדין). 16. נטל ההוכחה (א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב. (ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה: (1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו; ##(6) כללי הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (אתיקה בפרסומת בשידורי רדיו), התשנ"ט-1999 (להלן:"חוק אמת בפרסום") ## בתוקף סמכותה לפי סעיפים 24, 82 ו-88 לחוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990 (להלן - חוק אמת בפרסום), ובידיעת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, קובעת מועצת הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו חוק אמת בפרסום: 1. הגדרות (א) בחוק אמת בפרסום - "בעל זיכיון" - בעל זיכיון לשידורי רדיו; "המנהל" - לרבות מי שהוא הסמיכו לענין חוק אמת בפרסום, בין באופן כללי ובין לענין מסוים; "טענה" - אמרה או מצג הנחזים להיות קביעה עובדתית. (ב) מונחים אחרים בחוק אמת בפרסום ככל שלא הוגדרו בחוק, תהא להם המשמעות שיש להם בכללי הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (אתיקה בפרסומת בטלוויזיה וברדיו), התשנ"ד-1994, ובכללי הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (שיבוץ פרסומות בשידורי רדיו), התשנ"ט-1999. 2. אחריות בעל הזיכיון (א) לא ישדר בעל זיכיון תשדיר פרסומת המנוגד להוראות כל דין, ובפרט חוק אמת בפרסום. (ב) בעל זיכיון ימציא למנהל, לפי דרישתו, כל מידע הנחוץ להנחת דעת המנהל כי תשדיר פרסומת מסוים עומד בתנאי סעיף זה; המנהל רשאי להתנות את שידורו של תשדיר הפרסומת בהמצאת מידע כאמור. (ג) המנהל רשאי לתת לבעל זיכיון הנחיות כלליות או מיוחדות, כדי להבטיח מילוי הוראות חוק אמת בפרסום וכל דין. 3. הסתה והתנהגות פסולה (א) לא ישדר בעל זיכיון תשדיר פרסומת שיש בו הסתה לגזענות, להפליה או לפגיעה באדם או בקבוצת בני אדם. (ב) לא ישדר בעל זיכיון תשדיר פרסומת שיש בו התנהגות אלימה או התנהגות בלתי ראויה מבחינה ציבורית או עידוד להן או שיש בו השפעה בלתי הוגנת על הציבור, לרבות חלקים בציבור. 4. פגיעה בציבור, בפרטיות ובטעם הטוב (א) לא ישדר בעל זיכיון תשדיר פרסומת שיש בו משום פגיעה בטעם הטוב, בטובת הציבור או ברגשות הציבור, לרבות חלקים בציבור. (ב) מבלי לגרוע מהוראות כל דין, לא ישדר בעל זיכיון תשדיר פרסומת שיש בו כדי לפגוע בפרטיותו של אדם, בלי הסכמתו, או תשדיר פרסומת הכולל את קולו או את שמו של אדם בלי שנתקבלה הסכמתו לכך. 5. פרסומת בנושאים השנויים במחלוקת לא ישדר בעל זיכיון תשדיר פרסומת שיש בו העברת מסר בנושא פוליטי, חברתי, ציבורי או כלכלי השנוי במחלוקת בציבור. 6. אמת בפרסום (תיקון: תשס"א) בעל זיכיון לא ישדר ביודעין או ברשלנות - (1) תשדיר פרסומת המכיל במפורש או במשתמע, טענה שאינה אמת, או שיש בה כדי להטעות מאזין סביר; (2) תשדיר פרסומת המציג מידע חלקי או שחסר בו מידע לגבי שירות או לגבי מוצר הכלול בתשדיר הפרסומת, באופן העלול להטעות מאזין סביר; (3) תשדיר פרסומת הכולל השוואה מטעה או בלתי הוגנת בין מוצרים או בין שירותים. 7. איסור הטעיה (א) בעל זיכיון לא ישדר תשדיר פרסומת העלול להטעות מאזין סביר. (ב) בעל זיכיון לא ישדר פרסומת בקולו של אדם המזוהה בציבור כמי שתחום מומחיותו בנושא שאותו הוא מפרסם, בדרך שעלולה להיות בה הטעיה בקרב המאזינים. 8. פרסומת אגב (א) לא ישדר בעל זיכיון דבר שהוא בגדר פרסומת אלא בדרך של תשדיר פרסומת. (ב) בלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (א), אזכור שמות מותגים, שמות עסקיים או שמות מסחריים של מוצרים או שירותים בתכנית, גם אם לא נתקבלה תמורה ישירה או עקיפה בגין שידור כאמור, ייעשה אך ורק אם הוא עניני לתכנית ואזכורו איננו עובר את גבול הסביר מבחינת אופיו ומרכזיותו בתכנית, כמקובל בשידורי רדיו. 9. קטינים תשדיר פרסומת שבו מוזכרים או משתתפים קטינים, או שהוא מכוון לקטינים, יקפיד בעל זיכיון במיוחד על התאמתו לזמן שידורו תוך התחשבות בקהל היעד המאזין ובמיוחד בילדים המוזכרים או המשתתפים או המאזינים. 10. פרסומות למשקאות אלכוהוליים (א) בעל זיכיון לא ישדר תשדיר פרסומת למשקה אלכוהולי המכיל 1.2 אחוזי אלכוהול בנפח או יותר, בתכנית המיועדת או המופנית לילדים, או העשויה למצוא חן במיוחד בעיניהם, או בגבולות תכנית כאמור. (ב) לא ישדר בעל זיכיון תשדיר פרסומת המציג שתיה בלתי מבוקרת של משקה אלכוהולי, או המציע תחרות או מבצעי פרסים לגבי שתיה כאמור, או הטוען או המרמז באופן מטעה, כי שתיית משקה אלכוהולי תורמת להצלחה או לאיכות החיים. 11. פרסומות העלולות להזיק ופרסומות בעניני בריאות (תיקון: תשס"א) (א) לא ישדר בעל זיכיון תשדיר פרסומת המעודד התנהגות שהרשויות המוסמכות לכך קבעו כהתנהגות העלולה להזיק לבריאות, לפגוע בבטיחות, באיכות הסביבה או בבעלי חיים, לרבות עידוד לצריכה מוגזמת של מוצר או שירות באופן העלול לפגוע בבריאות או בבטיחות או עידוד לפעולה בניגוד להוראות כל דין. (ב) לא ישדר בעל זיכיון תשדיר פרסומת למוצרים או לשירותים אשר השימוש הרגיל בהם עלול לגרום נזק למשתמש בהם. (ג) בעל זיכיון יקפיד במיוחד בבדיקת תשדירי פרסומת בעניני בריאות, תרופות או טיפולים ובקבלת הוכחות למהימנות התשדיר והטענות הנטענות בו; בעל זיכיון יקפיד כי יינתן ביטוי הולם לתוצאות שליליות ולנזקים העלולים להיגרם למשתמש. (ד) תשדיר פרסומת בעניני בריאות יכלול את הערות משרד הבריאות, במקום שהן נדרשות. 12. מוצרים ושירותים האסורים בפרסום (תיקון: תשס"א) לא יפרסם בעל זיכיון, במישרין או בעקיפין, מוצרים ושירותים בנושאים המפורטים להלן: (1) מוצרי טבק ועישון; (2) מוצר המיועד לסייע להתחמק מבדיקה הנעשית על פי דין או להפריע לביצועה בכל דרך אחרת; (3) נשק, תחמושת ומועדוני ירי או נשק, למעט תשדיר פרסומת להליכי רישוי לפי חוק כלי יריה, התש"ט-1949; (4) חומר תועבה, שירותי ליווי ושירותי מין. 13. לשון הפרסומת (תיקון: תשס"א) (א) תשדיר פרסומת יהיה בשפה מובנת, תקנית, רהוטה ונקיה משגיאות. (ב) שפת תשדיר הפרסומת תהיה זהה לשפת התכנית שבה הוא משובץ. (ג) המנהל רשאי, להתיר שידורו של תשדיר פרסומת בשפה שונה משפת התכנית שבה הוא משובץ, אם ראה כי יש לכך הצדקה ענינית. 14. שמירת סמכויות (א) אין בהוראות חוק אמת בפרסום כדי לגרוע מהוראות כל דין. (ב) הסמכויות הניתנות למנהל על פי חוק אמת בפרסום באות להוסיף על סמכותו על פי כל דין, לרבות על פי הזיכיון לשידורי רדיו שניתן לבעל הזיכיון. ##(7) לשון הרע אמת בפרסום - סיכום:## סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 קובע שני תנאים מצטברים על מנת שניתן יהיה ליהנות מהגנתו, האחד - שהדבר שפורסם היה אמת והשני - שהיה עניין ציבורי בפרסום. ברע"א 6517/98 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (6.12.98) מבהיר בית המשפט כי הנטל להוכיח את ההגנה בפרסום מוטל על הנתבע ואין חובה על התובע לנקוט בכתב התביעה שלו עמדה לגבי טענה זו של הנתבע. בחינת אמיתות הפרסום והעניין הציבורי נעשית בנקודת הזמן של עשיית הפרסום, בדנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' יוסף קראוס, פ"ד נב(3)1, קבע בית המשפט כי שאלת עמידתו של המפרסם בחובת אמיתות הפרסום והעניין הציבורי צריכה ויכולה להיבחן רק ביחס למועד הפרסום וכי פרסום פוגע שבמועד עשייתו הוא אמת ויש בו עניין לציבור, מפרסמו חף מעוולה ומעבירה. טענת הגנת אמת הפרסום מבוססת על שני אדים, האחד – עניין לציבור, והשני – אמת בדברים. יובהר כי כבר נקבע שאין צורך להוכיח אמת בכל פרט ופרט בפרסום, ובלבד שהפרטים לגביהם לא הוכח כי מדובר באמת הם פרטים שוליים שאינם מהווים את מהות הפגיעה בזכותו של התובע לשם טוב. כן נקבע כי מדובר בתנאים מצטברים, ולפיכך אין די בכך שקיים עניין לציבור, מקום שבו אין אמת בפרסום הפוגעני. יחד עם זאת חשוב להבהיר כי בבוא ביהמ"ש לבחון את שאלת אמיתות הפרסום אין ביהמ"ש בוחן את תום לבה של הנתבעת בעת עריכת הפרסום ואף לא את האינטרסים העומדים מאחורי הפרסום על ידה. כל שעל ביהמ"ש לבחון הוא את האמת האובייקטיבית של הנתונים המובאים במסגרת הפרסום.הגנות משפטיותפרסוםהגנת אמת דיברתי / אמת בפרסום (לשון הרע)