פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סגנית השופט הראשי יהודית גלטנר-הופמן ונציגי הציבור אורי לוי ואיילת מנדלוביץ; בל 1523/05) בו נדחתה תביעתה של המערערת לתשלום גמלת הבטחת הכנסה בשל ניהול משק בית משותף עם גרושה. 2. הערעור שבפנינו עניינו זכאות המערערת לאותה גימלה לתקופת תביעתה השניה למוסד ביום 13.12.04. (התביעה הראשונה הוגשה למוסד ביום 3.4.04 ולגביה לא הוגשה התביעה לבית הדין). בדיון בקדם הערעור פרשו הצדדים טענותיהם וביקשו לאחר מכן כי מותב בית הדין יתן פסק דינו, בהתחשב בטיעונם בכתב הערעור וכל חומר התיק. 3. א. תביעתה הראשונה של המערערת נדחתה מאותו טעם בגינו נדחתה תביעה השניה, דהיינו - קיום משק בית משותף עם גרושה. ב. לאחר הגשת התביעה הראשונה פנתה המערערת למוסד וטענה לשינוי נסיבות באורח חייה, שינוי שמצא ביטויו בכך, שגרושה נשא אישה נוספת מהשטחים, וגר בישוב חורה, בעוד שהיא מתגוררת בבית שבנה עבורה אביו באותו ישוב מרחק כ-500 מטר ממנו. היא הוסיפה כי ביום 29.11.04 ניתן פסק דין של בית הדין השרעי, לפיו חוייב גרושה לשלם מזונות לשלושת ילדיהם הקטינים. הגרוש אינו מבקר אותה ואינו מפרנס אותה. 4. בית הדין האזורי דחה את התביעה מהטעם, שלא הוכח שינוי נסיבות באורח חיי המערערת, שכן היא הצהירה ביום 29.1.05 בפני פקיד התביעות לאחר הגשת תביעתה החוזרת, כי מאז גירושיה (בשנת 2001) עברה לגור בצריף של האבא של הגרוש ליד ביתו מרחק 500 מ' מהגרוש. על גירסתה זו חזרה המערערת גם בחקירתה בבית הדין, ורק בחקירה החוזרת היא טענה שהיא גרה שנתיים בבית חמה. גרושה נשא אישה שניה עוד ב-1995. וככל שנכונה טענתה לשינוי במקום מגוריה מסביבת חורה לחורה עצמה, אזי כל משפחת הבעל עברה משם לחורה והמשיכה לחיות באותה מסגרת של משפחתה המורחבת. עדות העובד הסוציאלי שהעיד מטעם המערערת שהצהיר כי הוא בקי במצבה המשפחתי והכלכלי, הוטלה בספק על ידי בית הדין קמא לאור הודאתו, כי לא טיפל במשפחתה של התובעת בעת שהגישה את התביעה ב-11.04. ובאשר לפסק הדין למזונות, נאמר בפסק הדין האזורי, כי אמנם הוא ניתן סמוך לפני הגשת התביעה החדשה לגמלה למוסד אולי לא נטען ולא הוכח כי הוא מומש. בסיכומו של דבר ציין בית הדין קמא ש"התובעת לא השכילה להוכיח גרסתה כזכאית לקבלת גמלת הבטחת הכנסה כנפרדת". 5. תמצית טיעונה של ב"כ המערערת היה, כי הוכח שינוי נסיבות באורח חיי המערערת בכך, שהיא עברה לגור מסביבת חורה לחורה, גרושה בנה לאשתו השניה בית צמוד לביתו, בעוד שהיא, המערערת, גרה בצריף שנבנה לה על ידי חמה בסמוך לביתו, מרחק כ-500 מטר מבית הגרוש. עדות העובד הסוציאלי מאששת גירסה זו. 6. ב"כ המוסד סמך בטיעונו על פסק הדין של בית הדין קמא וטען כי אין צידוק להתערבותנו בקביעותיו העובדתיות. 7. לאחר עיון בכל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים, סבורים אנו, כי פסק דינו של בית הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו ולא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית, כי לא הוכח שינוי באורח חיי המערערת באופן המצדיק התייחסות אליה כאל פרודת הגרוש. סוגיה זו, של קצבת הבטחת הכנסה במשפחה הבדווית והפוליגמית, נדונה בהרחבה במאמרו של חברי הנשיא, סטיב אדלר, "האישה הבדווית והבטחת הכנסה במשפחה הפוליגמית" מעמד האישה בחברה ובמשפט, הוצאת שוקן 1995. מענה פיה של המערערת, בהצהרתה מיום 29.1.05, להכיר בתביעה להבטחת הכנסה, ענה, שהיא חיה באותה מתכונת, בצריף שבנה לה חמה בסמוך לבית גרושה מזה מספר שנים ועוד בתקופת תביעתה הראשונה למוסד. משזו היתה הצהרתה, בדין נדחתה תביעתה על ידי בית הדין האזורי ואף הערעור על פסק דינו ראוי להידחות. 8. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. בית הדין לעבודה