הכרה בתעודות אי כושר - ביטוח לאומי

החלטה 1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (בל 2355/06; הרשם יוחנן כהן). בפסק הדין מושא הבקשה, אשר ניתן בהסכמה, נדחתה תביעתה של התובעת, מחמת מעשה בית דין. 2. העובדות, כעולה מהמסמכים הרבים שצורפו לבקשתה של המבקשת הן כמפורט להלן: 2.1. המבקשת נפגעה בעבודתה ביום 13.8.98. במכתב המוסד מיום 25.11.1998 הכיר המוסד בתאונה, אך הכיר בפגיעה בחבלה בכף יד ימין בלבד. באותה הודעה נדחתה תביעת המבקשת להכרה בתעודות אי כושר לתקופה מיום 1.9.98 עד יום 31.10.98. המוסד גם לא הכיר בתעודות אי כושר לתקופות נוספות (מכתב המוסד מיום 10.2.1999). המבקשת הגישה תביעה לבית הדין האזורי בבאר שבע בעניין אי תשלום דמי פגיעה (בל 1288/99). בערעור בבית הדין הארצי (עב"ל 1241/00) הוסכם כי שאלת נכותה הזמנית של המבקשת לתקופה מיום 1.9.98 עד חודש ינואר 1999 בהתאם לאישורי אי הכושר שהוגשו על ידי המבקשת תידון בפני הוועדה הרפואית לעררים. 2.2. עניינה של המבקשת נדון בוועדות רפואיות שונות, והמבקשת אף הגישה ערעור על החלטות אלה, כמפורט להלן: 2.2.1. החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 19.3.2001: ערעור שהוגש על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי בבאר שבע נדחה בפסק דין מיום 20.10.2002 (בל 2878/01; השופט טוינה); בקשת רשות ערעור נדחתה בהחלטה מיום 6.1.2003 (בר"ע 1524/02). 2.2.2. החלטת וועדה רפואית לעררים מיום 4.11.2003: ערעור שהוגש על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי בבאר שבע התקבל בפסק דין מיום 21.7.2004 (בל 1110/04; השופטת יעל אנגלברג - שהם). 2.2.3. החלטת וועדה הרפואית לעררים מיום 24.10.2004 (אשר התכנסה בעקבות פסק הדין מיום 21.7.2004): ערעור שהוגש לבית הדין האזורי בבאר שבע נדחה בפסק דין מיום 1.11.2005 (בל 3592/04; השופט יוספי). 2.3. המבקשת הגישה תביעה לבית משפט השלום. בדיון שהתקיים בבית משפט השלום ביום 28.6.2006 אמרה כי: "התביעה שלי נוגעת לערעור על כל החלטות הוועדות הרפואיות של המל"ל מהתחלת ההליך אתי ועד היום", והסכימה להעברת הדיון לבית הדין לעבודה מחמת חוסר סמכות. ההליך הועבר לבית הדין לעבודה על פי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. 2.4. ביום 28.11.2006 התקיים דיון בהליך (בל 2355/06) בפני רשם בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, הרשם יוחנן כהן, בו הצהירה המבקשת כך: "אני שמעתי את המלצת בית הדין לדחיית התביעה בשל מעשה בי דין, שכן מדובר בנושאים משפטיים שניתנו עליהם החלטות חלוטות, אולם אין בדעתי להפסיק ולהתלונן על המחדלים אשר נעשו בענייני ואגיע לכל הגופים בתלונותיי בנוגע לעוולות שנעשו לי. אני מסכימה לדחיית התביעה בשל מעשה בי דין, אולם כפי שפירטתי לעיל, אני אפעל בכל הדרכים למצות את הדין עם העוולות שנעשו לי". 2.5. ב"כ המוסד הסכימה לדחיית התביעה ללא צו להוצאות, ובסופו של הדיון ניתן פסק דין כמפורט להלן: "בהתאם להמלצת בית הדין, ובהסכמת התובעת, התביעה נדחתה". 2.6. בקשת רשות ערעור הוגשה לאחר שנתקבלה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, על פי החלטה מיום 6.2.2007 (בש"א 946/06). 3. בהודעה מיום 24.1.2007 הודיעה המבקשת כי בקשתה להארכת מועד מתייחסת לכל פסקי הדין שניתנו בעניינה. מעיון בבקשת רשות ערעור עולה כי טענותיה של המבקשת הן: עקב הפגיעה ביד ימין, נגרמה לה פגיעה ביד שמאל, לנוכח העובדה כי יד שמאל ביצעה מאמץ פיזי חריג של נשיאת שני תיקים ביד אחת, בהשוואה לנשיאת תיק אחד, והפקידים לא מסרו לה את המידע כי עליה להעלות עניין זה בדיון בוועדה הרפואית; לא זומן רופא נוירולוג לוועדות הרפואיות; הוועדות הרפואיות השונות שדנו בעניינה פעלו שלא כשורה, ובין היתר לא נוהל תיעוד מסודר של המסמכים הרפואיים שעמדו בפניהן, הן פיענחו לא נכון צילומים, טעו בפרטים רבים ועוד. בבקשתה, עתרה לסעד של החזרת עניינה לוועדה רפואית לעררים, על מנת שתבחן את עניינה מלכתחילה. 4. לאחר עיון בבקשה, על נספחיה הרבים, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק בית הדין האזורי, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות. זאת, אף מבלי להידרש לתשובת המשיב, בהתאם לתקנה 85(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, מנימוקים אלה: 4.1. לעניין הפגיעה ביד שמאל: במכתבי המוסד מיום 25.11.98 ו- 10.2.99 הובהר למבקשת כי הוכרה חבלה בכף יד ימין בלבד, וכי המבקשת רשאית לערער על החלטה זו בפני בית הדין לעבודה בתוך שישה חודשים. לפיכך, לא ניתן להעלות עניין זה בערעור על החלטות הוועדות הרפואיות, אשר דנות רק בנכות שנוצרה כתוצאה מפגיעה שהוכרה כתאונת עבודה. עוד יש לציין כי גם בחוות הדעת של דר' ששון יש התייחסות ליד ימין בלבד, וכי בפני הוועדה האחרונה שדנה בעניינה אמרה המבקשת כי אין לה בעיות ביד שמאל. 4.2. לעניין החלטות הוועדות הרפואיות: כפי שנקבע בפסק הדין, שניתן כאמור בהסכמת המבקשת, החלטות הוועדות הרפואיות בעניינה כבר נדונו בערעורים שהגישה המבקשת לבית הדין לעבודה, וניתנו לגביהן פסקי דין חלוטים. בהקשר זה יש לציין כי הוועדה שהתכנסה בעקבות פסק הדין מיום 21.7.2004 כן שינתה את החלטתה הקודמת, וקבעה למבקשת דרגת נכות של 10%. עם חברי וועדה זו נמנו נוירוכירורג, אורטופד ומומחה תעסוקתי, והיא אף התייעצה עם נוירולוג. על פני הדברים, לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה הנ"ל. מכל מקום, פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע מיום 1.11.2005 דן בערעור על החלטת הועדה הרפואית האחרונה שדנה בעניינה של המבקשת, והוא פסק דין חלוט, ולא ניתן לערער עליו, למעלה משנה לאחר מתן פסק הדין. 5. סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית, משכל החלטות הוועדות הרפואיות בעניינה של המבקשת נדונו על ידי בית הדין לעבודה, וניתנו בנוגע אליהן פסקי דין חלוטים. ביטוח לאומיאי כושר עבודה