פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. ערעור זה הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (בל 012446/03; השופט אייל אברהמי ונציג הציבור מר ענר), אשר דחה את תביעת המערער לתשלום דמי תאונה לפי סעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) בשל קרע בגיד אכילס שארע למערער במהלך ריצת בוקר. 2. התשתית העובדתית א. התשתית העובדתית במקרה זה טעונה הבהרה בשל מחלוקת מסוימת שהתגלתה לגביה בעת טיעוני הצדדים בערעור. ב. בפרוטוקול ישיבת בית הדין האזורי מיום 11.5.04 רשומה הצהרה בשם באי כוח הצדדים בזו הלשון: "אנו מוכנים לקבל כעובדה שהמערער עשה ריצת בוקר במהלכה עלה במדרגות כמתואר בתרשים שהוגש על ידו. במהלך העליה בקצה אצבעותיו דרך על מדרגה ובכף הרגל (צ"ל וכף הרגל - ע.ר.) נשמטה למדרגה הקודמת הנמוכה יותר ("כשהקרסול פוגע בבסיס המדרגה כמתואר בתרשים") (הסוגריים הוספו - ע.ר.). ג. ביום 20.5.04 הגיש המשיב (להלן - המוסד) בקשה לתיקון פרוטוקול בה ביקש להשמיט מן ההסכמה של באי כוח הצדדים לגבי תיאור האירוע את המילים "שהקרסול פוגע בבסיס המדרגה הקודמת כמתואר בתרשים". ד. בית הדין האזורי קיבל את בקשת המוסד לתיקון הפרוטוקול ומחק את המילים אותן ביקש המוסד למחוק. ה. התשתית העובדתית הקיימת בערעור זה היא איפוא זו: ביום 24.1.03 ערך המערער ריצת בוקר במהלכה עלה במדרגות בקצה אצבעותיו כמתואר בתרשים כאשר תוך כדי הדריכה על מדרגה נשמטה כף הרגל השמאלית למדרגה שלפניה הנמוכה יותר (חזרה אחורנית), והמערער חש בכאב חד בעקב שמאל וחולשה ברגל שמנעו ממנו המשך הריצה. ו. המערער אובחן כסובל מקרע בגיד האכילס (להלן - הקרע) שבעקבותיו נגרם לו אובדן כושר תפקוד תקופה ממושכת. ז. תביעת המערער להכיר באירוע כתאונה על פי סעיף 150 לחוק נדחתה הן על ידי המוסד והן על ידי בית הדין האזורי. 3. פסיקת בית הדין האזורי בית הדין האזורי נימק את דחיית תביעת המערער בכך שלא הוכח במקרה זה גורם חיצוני הנראה לעין שגרם לקרע. עוד קבע בית הדין האזורי, כי הקרע הינו תוצאה של העליה במדרגות ואינו בגדר "אירוע פתאומי". 4. טענות הצדדים בערעור א. בא כוח המערער טען בערעור, כי סעיף 150 לחוק אינו דורש, שהגורם החיצוני יהיה נראה לעין כתנאי להכרה באירוע כתאונה, וכי יש לפרש את הביטוי "גורם חיצוני" שבסעיף 150 לחוק ככולל כל גורם שאיננו תחלואתי ובכלל זה מאמץ יתר או תנועה בלתי נכונה. ב. באת כוח המוסד תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי והדגישה, כי מהמסמכים הרפואיים ומטופס התביעה לא עולה, כי למערער ארע אירוע פתאומי על ידי גורם חיצוני כלשהוא, ומאידך עולה, כי למערער ארעה מתיחה שגרמה לקריעת הגיד. 5. הכרעה א. סעיף 150 לחוק מתנה את הזכאות לדמי תאונה קודם כל בהוכחת קרות תאונה. ב. סעיף 150 לחוק מגדיר "תאונה" כ"אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית וכתוצאה ממנה לאובדן כושר תפקוד". ג. לא יכולה להיות מחלוקת, שהקרע שנגרם למערער במהלך ריצת הבוקר היה פתאומי. הוא לא היה מתוכנן, הוא לא היה צפוי מראש וניתן לאתרו בזמן ובמקום. השאלה הנשאלת היא, האם גורם חיצוני הוא שהביא לקרע. גורם חיצוני הוא האידך גיסא של גורם פנימי. כאשר מדובר בסעיף 150 לחוק העוסק בגורם חיצוני, הכוונה היא לגורם חיצוני לגוף האדם עצמו שבו אירעה הפגיעה. מאמץ יתר הוא בדרך כלל גורם פנימי של פעולת הגוף עצמו ואיננו גורם חיצוני. מבחינה זו, אילו היינו משוכנעים שהקרע נגרם אך ורק כתוצאה ממאמץ יתר ללא נתונים נוספים, אפשר שהיינו דוחים את הערעור. במקרה הנוכחי חברו יחדיו הגורמים הבאים: ריצה שהיא כשלעצמה מאמץ יתר לעומת תנועות אחרות של הגוף, שאינן כרוכות באותו מאמץ. מדרגות שהן כשלעצמן יכולות להחשב כגורם חיצוני להגברת מאמץ היתר, אך יכולות גם להוות מכשול, העלול לגרום לנפילה, מעידה או - כמו במקרה הנוכחי - השמטות הרגל תוך כדי דריכה על המדרגה אל מעבר המדרגה הנמוכה ממנה. כאן תנועה זו של שמיטת הרגל למדרגה הנמוכה יותר נבעה מקיומה של המדרגה שהיא, בנסיבות הקיימות, מהווה את הגורם החיצוני הנוסף שיכול להסביר את המתיחה ואת הקרע. כמו כן כאמור עצם הריצה על מדרגות מהווה גורם חיצוני המגביר את המאמץ. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור וקובעים, כי למערער ארעה תאונה כמשמעותה בסעיף 150 לחוק. כמו כן מחייבים אנו את המוסד לשלם למערער הוצאות משפט בסך 3,500 ש"ח (הוצאות חוות הדעת הרפואיות), שאם לא ישולמו תוך 30 יום, יתווספו אליהן הפרשי הצמדה וריבית כחוק. דמי תאונה