פסק דין 1. לפנינו תביעה כספית לפיצויים. עניינה של התביעה בילד בן 12 שסבו וסבתו רכשו לו כרטיס טיסה באמצעות סוכנות נסיעות. מסלול הטיסה כלל יציאה מנתב"ג ונחיתה באיטליה כשהילד טס בגפו. בדיעבד התברר כי ילד מתחת לגיל 14 לא יכול להיכנס לאיטליה ללא ליווי מבוגר. וכן, אין ילד מתחת לגיל 14 רשאי לשאת דרכונו עליו. בסופו של דבר הילד הוחזק ע"י משטרת הגבולות האיטלקית מספר לא מבוטל של שעות. 2. בפניית סבתו של הילד לסוכנות הנסיעות השיבה האחרונה כי יש לפנות לספק התיירות דרכו הזמינה הסוכנות את הטיסה. בפניה של הסבתא לספק התיירות נענתה כי עליה לפנות לספק התיירות ממנה הזמינה הראשונה את הטיסה כיוון שאצלה אזלו הטיסות. מכל האמור יצאו הסבא והסבתא שידם על ראשם, ללא "כתובת" לפנות אליה וללא כל סיוע מצד נותנות השירותים. 3. הנתבעת הראשונה שלפנינו היא סוכנות הנסיעות ממנה רכשו התובעים את הכרטיס לנכדם, השניה היא ספק הטיסה, והשלישית היא הספק ממנו רכשה הספקית השנייה את הכרטיסים. 4. בעניין האמור עולה שאלת מעמדם של ספקי התיירות לרבות סוכנות הנסיעות. כמו כן, נשאלת השאלה, האם היה על ספקי השירות לדעת ולמסור לתובעים את ההוראה שבחוק האיטלקי כי ילד מתחת לגיל 14 לא יכול להיכנס לאיטליה לבדו? 5. התשובה בעניין חד משמעית. וכי על ספקי התיירות לדעת פרט מהותי זה שבחוק האיטלקי. וכן כי פרט זה הוא בבחינת הפרטים המהותיים שחלה עליהם חובת הגילוי הנאות אותה קבע המחוקק. ומכאן לגופו של עניין... העובדות בקליפת אגוז 6. גב' רות ליס ומר מנחם ליס (להלן: "התובעים") רכשו עבור נכדם דור דניאל (להלן: "דור") כרטיס טיסה (טיסת שכר 7611) מתל אביב למילאנו. את הכרטיס רכשו התובעים מחב' "הסתור אלטיב בע"מ (אמריקן אקספרס) רג'ואן" (להלן: "הנתבעת 1" או "רג'ואן) שהיא סוכנות הנסיעות. הנתבעת 1 פנתה לחב' "אופיר טורס בע"מ" (להלן: "הנתבעת 2"), ספקית תיירות, על מנת שזו תזמין לה את הטיסה האמורה. הנתבעת 2 בשל כך שלא נותרו לה טיסות ליעד המבוקש, פנתה לחב' "קשרי תעופה בע"מ" (להלן: "הנתבעת 3"), ספקית תיירות גם כן, והיא זו שלבסוף הזמינה את כרטיס הטיסה. 7. הטיסה האמורה הוזמנה ע"י הנתבעת 3 באמצעות חברת QAS שהיא המספקת שירותי קרקע, מחברת התעופה נאוס. הטיסה הוזמנה לתאריך 28/4/08. עלות הכרטיס 772 ₪. 8. חשוב לציין כי הוריו של דור גרושים כך שאביו חי בארץ ואימו בחו"ל. כמו כן, ההסדר בין הזוג הוא שהילד מגיע לבקר את אביו. בטיסה נשוא התביעה דור טס בגפו. 9. דבר נוסף החשוב לעניינינו הוא כי ישנו נוהל מזה שנים בחברות התעופה, הידוע בתחום, כי ילד מתחת לגיל 12, הטס בגפו חייב ב"ליווי צמוד". ליווי צמוד כולל ליווי עד למטוס, בזמן הטיסה וביציאה מהמטוס. מעל גיל 12 ילד הטס בגפו לא חייב בליווי, למעט ליוויו עד למטוס וביציאה מהמטוס. ברם, ישנה אפשרות לקבל הליווי האמור בתשלום נוסף. 10. משהגיע דור לשדה התעופה במילאנו החלו הצרות. שכן הסתבר בדיעבד שילד מתחת לגיל 14 לא יכול להיכנס בגפו לאיטליה. וכן, ילד מתחת לגיל 14 חייב מסמכים מסוימים כמו גם, אין הוא יכול לשאת את הדרכון עליו וחייב כי מבוגר יהיה עימו וישא דרכונו. 11. במקרה דנן, דור הגיע לאיטליה בגפו כשהוא נושא בעצמו את דרכונו. אשר לכן, דור נתפס ע"י משטרת הגבולות האיטלקית שמנעו כניסתו לאיטליה. דור נאלץ להיות מוחזק ע"י משטרת הגבולות זמן לא מבוטל, כשאימו מחכה לו בחוץ. לאחר זמן מה קיבלה התובעת שיחה מנציגת הנתבעת 1, גב' אביבה ברק (להלן: "אביבה"), כשהאחרונה מספרת לה שדור נחשד כ"משוטט" ושאימו לא באה לקחתו. לאחר דין ודברים ממושכים לרבות שיחות רבות לאיטליה שוחרר דור והגיע לאימו. גדר המחלוקת וטענות הצדדים 12. התובעים טוענים שכתוצאה מהאירוע נגרם לדור נזק טראומתי. דור מסרב כיום לשוב ארצה בגפו. כמו כן, התובעים במהלך המו"ו מול הרשויות האיטלקיות נחשדה אימו של דור כ"חוטפת" והתובעת כ"חוטפת ומפקירה ילדים". התובעים טוענים כאמור לעיל כי דור נחשד כ"משוטט" ורצו להעבירו למוסד. 13. התובעים מוסיפים כי לדידם הנתבעות לא טרחו ליידעם באשר למגבלות האיטלקיות. בין היתר, לא יידעו את התובעים לעניין החוק האיטלקי הדורש ליווי לילד מתחת לגיל 14. וכי אם היו יודעים מבעוד מועד היו דואגים לליווי או מוסיפים לתשלום על מנת שזה יסופק ע"י חברת התעופה. 14. מנגד טוענות הנתבעות כדלקמן: נתבעת 1- סוכנות הנסיעות רג'ואן טוענת שאין היא אחראית בעניין דנן וכי האחריות אם ישנה מוטלת על הנתבעות 2 ו-3 שהם ספקיות התיירות. נציגת הנתבעת אביבה יצאה ידי חובתה כשבדקה עם נציגת הנתבעת 2, סילבי, וזו האחרונה הבהירה לה כי אין אפשרות לקבל ליווי לנוסע. יתרה מזו הובהר כי גם אין אפשרות לליווי בתוספת תשלום. כמו כן, טוענת הנתבעת 1 כי מי שארגן ופעל למען השגת כרטיס השכר הייתה הנתבעת 3. הנתבעת 1 מוסיפה כי, כך או כך, אין היא אחראית למה שהתרחש בנמל התעופה במידה ואכן התרחש מה שטוענים התובעים. יתר על האמור מציינת הנתבעת 1 כי הסכום שנתבע גבוה ביחס לכרטיס הטיסה וכי לא הוכח ע"י התובעים הנזקים שנגרמו להם אם נגרמו. כמו כן, טוענת הנתבעת 1 כי אם התובעים היו רוכשים כרטיס טיסה סדירה יכלו הם לקבל ליווי וכי בטיסות שכר לא ניתן לקבל ליווי. אי לכך, האחריות רובצת על התובעים. נתבעת 2- אופיר טורס הנתבעת 2 טוענת כי אין היא אחראית כלפי התובעים ואם ישנה אחריות הרי שאת זו יש להטיל על הנתבעות 1 ו-3. לטענת הנתבעת 2 הנתבעת 3 ע"י נציגתה, יונת, הבהירו כי אין צורך בליווי לדור ועוד כי אין אפשרות לקבל ליווי זה בתשלום. עוד מוסיפה הנתבעת 2 כי אחריות הנתבעת 1 היא בשל היותה הגוף שקיבל לידיו את כל הדרישות הספציפיות מהתובעים וניהל איתם את המו"מ בעניין. וכי הנתבעת 3 היא מארגנת הטיסה. כל תפקידה של הנתבעת 2 היה לתווך בין השתיים ואין לה שום קשר ישיר בעניין לתובעים. כל המידע על פיו פעלה הנתבעת 2 הוא זה שנמסר לה מהנתבעות 1 ו-3. עוד טוענת הנתבעת 2 כי באחריות נציגי שירות הקרקע, חברת התעופה ונציגיה למסור את המידע ובמגבלות באשר למקרה דנן ומשלא עשו כן יש להטיל את מלוא האחריות לפתחם. נתבעת 3- קשרי תעופה הנתבעת 3 כמו הנתבעות שקדמו לה טוענת כי אין היא אחראית כלפי התובעים אלא האחריות בעניין מוטלת על הנתבעות 1 ו-2. הנתבעת 3 מוסיפה כי כל תפקידה מסתכם אך ורק בהזמנת הכרטיס ותו לא ואת האמור ביצעה היא ללא רבב. כמו כן, הנתבעת 3 שימשה בעניין הנ"ל כמתווך בלבד ואת כל הטענות אם ישנן יש להפנות לחברת התעופה ו/או לנציגיה, חברת QAS. הנתבעת 3 מוסיפה כי כל הקשור לשירותי הקרקע ומשטרת הגבולות אינה נמצא בשליטתה או בפיקוחה ומכאן שאין העניין באחריותה. זאת ועוד הנתבעת 3 טוענת כי התובעים נהגו בחוסר תום לב המתבטא בסכום התביעה. חובות ספקי התיירות כלפי הלקוח 15. המחוקק קבע בחוק שירותי תיירות, תשל"ו-1976, סעיף 1, מהם השירותים אותם מספקת סוכנות הנסיעות. והם כדלקמן: "שירותי סוכנות נסיעות" - כל אחד מאלה: (1) ארגון ומכירה של סיור לישראל או למדינות חוץ או הזמנת שירותים לצורכי סיור כאמור; (2) הזמנה או מכירה של כרטיסי נסיעה או שוברי נסיעה אל מחוץ לישראל, למעט הזמנה או מכירה כאמור, אף אם היא כוללת הזמנת שירותי לינה בבתי מלון, המבוצעת ישירות בחברת תעופה; (3) הזמנת שירותי לינה בבתי מלון בישראל או מחוץ לישראל; (4) טיפול בהשגת אשרות כניסה, שהייה או יציאה לצורכי סיור או נסיעה כאמור; (5) מתן ייעוץ מקצועי בכל ענין כאמור בפסקאות (1) עד (4);" 16. כמו כן, חובת פרטי המידע שעל סוכנות נסיעות לגלות מעוגנים בתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג-2003. על פי התקנות הנ"ל, על סוכנות נסיעות לגלות את שלהלן: פרטי " 3. פרטי המידע שחובה על סוכנות נסיעות לגלותם לפי תקנה 2 הם כמפורט להלן: (1) (1) כל אחד משירותי סוכנות הנסיעות המרכיבים את חבילת התיור: ....... (3) מידע כללי: ..... (ב) מידע הנחוץ לשם יציאה מהארץ וכניסה למדינות הנכללות בחבילת התיור (להלן - מדינות היעד), לרבות תקופת תוקף דרכונים, הצורך באשרות כניסה, וכל דרישת אחרת של מדינות היעד המהווה תנאי כניסה אליהן;" 17. כוונת המחוקק ברורה היא. על סוכנות נסיעות לגלות, בין השאר, כל פרט או דרישה לגבי הארץ אליה מתעד הנוסע להגיע. אם ניישם את האמור על המקרה דנן נראה כי מחובתן של הנתבעות היה לומר לתובעים כי ילד מתחת לגיל 14 לא יכול להיכנס לאיטליה בגפו. וכן לא יכול לשאת דרכונו עליו, אלא בליווי מבוגר שישא מסמכיו. 18. הואיל וע"פ החוק האיטלקי (עליו אין חולק בין הצדדים), ילד מתחת לגיל 14 לא יכול להיכנס למדינה בגפו. ההוראה האמורה היא בבחינת מידע מהותי שהיה על סוכנות הנסיעות לגלותו. יתר על כן, החובה האמורה לא חלה במקרה דנן רק על הסוכנות נסיעות אלא על כל ספקי התיירות הקשורים בעניין. זאת בשל כך שלכל אחד מספקי התיירות במקרה הנוכחי היה חלק בהזמנת הטיסה האמורה. 19. לסיכום, מכל האמור דלעיל עולה כי בין הנוסע לספקי התיירות השונים ישנם יחסים משפטיים עליהם חלות מספר חובות. בין היתר, חובות מכח דיני החוזים בשל כך שהבסיס להתקשרות הוא חוזה בין סוכנות הנסיעות לנוסע. כמו כן, חובות מכח דיני הצרכנות, דיני התיווך, דיני השליחות וכיוצא באלה. על ספקי השירות לפעול בהגינות ונאמנות כלפי הלקוח, תוך מספר חובות. בין היתר, חובות מכח דיני החוזים בשל כך שהבסיס להתקשרות הוא חוזה בין סוכנות הנסיעות לנוסע. כמו כן, חובות מכח דיני הצרכנות, דיני התיווך, דיני השליחות וכיוצא באלה. על ספקי השירות לפעול בהגינות ונאמנות כלפי הלקוח, תוך גילוי נאות לכל הפרטים המהותיים העלולים להטות את החלטתו. נוסע המזמין שירותי תיירות מספק צריך לקבל החלטתו באשר לשירותים שהוא יודע את כל המידע הצריך לעניין. בכלל זה, אי מסירת מידע באשר לחוק האיטלקי בעניינינו הייתה הפרה בוטה של הנתבעות כלפי התובעים. 20. אין ספק כי בגדר ציפייה סבירה של נוסע ששולח קטין לדעת שאין הקטין יכול להיכנס לבדו למדינה פלונית. זהו פרט שעל ספקיות התיירות לדעת אותו וליידע בגינו. אציין גם כי בתביעה קטנה 3097/08 עמדתי בפרוטרוט על מערכת היחסים שבין הסוכן והספקיות ללקוחותיו והדברים הכתובים פה הם בתוספת לכתוב שם. זהו פרט שעל ספקיות התיירות לדעת אותו וליידע בגינו. אציין גם כי בתביעה קטנה 3097/08 עמדתי בפרוטרוט על מערכת היחסים שבין הסוכן והספקיות ללקוחותיו והדברים הכתובים פה הם בתוספת לכתוב שם. סוגיית האיחור בטיסות שכר 20. התובעים בין שאר טענותיהם טענו גם כי נאלצו להמתין חמש שעות בשדה התעופה עם נכדם בשל איחור בטיסה. בעניין זה לא קיבלתי טענתם של התובעים. בעניין זה לא קיבלתי טענתם של התובעים. 21. הלכה ידועה היא כי "מי שמבקש ליהנות מן היתרון של כרטיס מוזל, מקבל על עצמו מניה וביה את החיסרון של לוח זמנים שאינו וודאי" כך נפסק בפרשת סעדון (ת"ק (ת"א) 10248/06, סעדון דני נ' חב' צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ, תק-של 2007(1), 3378 , 3379 (2007)). עוד נקבע בפרשה האמורה כי: "...צריך לזכור ולהזכיר כי מדובר בטיסת שכר, על יתרונותיה וחסרונותיה. היתרון הבולט הוא מחיר נמוך יותר של כרטיסי טיסה לעומת זה הנהוג בטיסות סדירות. החסרון הבולט הוא שאין התחייבות של המוביל לעמוד בלוח הזמנים המקורי, וטיסות שכר מועדות לשינויים פתאומיים בלוח הזמנים, לעתים תוך התראה קצרה או בלא התראה כלל..." כמו כן ראו פרשת ניב בו קבעה כב' השופטת רות לבהר-שרון: "נוסעים הבוחרים לרכוש כרטיס מוזל לטיסת שכר, נוטלים על עצמם את הסיכון כי עלולים לחול שיבושים במועדי הטיסות... עם זאת, גם כללים אלו נדרשים לעמוד במבחן הסבירות. אין מקום לפצות נוסעים בגין עיכוב בטיסת שכר, כאשר מדובר בשינוי של שעות ספורות שהוא סביר בנסיבות העניין, או כאשר ניתנה לנוסעים הודעה מראש אודות העיכוב, באופן שאין הם צריכים לטלטל עצמם לחינם לשדה התעופה." (ראו גם: תא (ת"א) 23827/06, סביר יורם נ' השטיח המעופף בע"מ (פורסם בנבו), ת"ק (ת"א) 2578/06 גיפס דן נ' השטיח המעופף בע"מ) 22. בנוסף לאמור הפנו הנתבעות בעניין של איחור טיסות לחוק התובלה האווירית, תש"ם-1980. חוק זה אימץ את הוראות אמנת ורשה שקובעת כי האחראי לעיכוב בטיסות הוא אלא חברת התעופה. גובה הפיצוי 23. התובעים ביקשו פיצוי של 16,000 ₪ ללא הסבר ברור כיצד הגיעו לסכום זה ולא פחות או יותר. יש רגליים לסברה כי סכום זה התבקש בגלל קרבתו לסכום המקסימלי שניתן לתבוע (17,800 ₪). אולם צריך לזכור שעוגמת נפש שונה מאדם לאדם וממקרה למקרה. 24. אשר לכן, אני קובע בדרך של אומד את עוגמת הנפש במקרה זה כסכום של עשרת אלפים ₪ אותו תשלמנה הנתבעות לתובעת. ואציין כי קבעתי שאחריות כולן זהה. סוף דבר 25. סיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בדין ובמסמכים שהוצגו ולאור כל מה שקבעתי למעלה, אני פוסק כי הנתבעות תשלמנה ביחד ולחוד לתובעים את הסכום של 10,000 ₪. סכום זה חושב בדרך של אומדן וכולל עלות הטיסה, עוגמת הנפש והוצאות ומהווה חיסול סופי של תביעת התובעים בגין עניין זה. הסכום הנ"ל ישולם לתובעים תוך 30 יום מהיום. לא ישולם ישא ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל . זכות בקשת רשות ערעור תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין לבית משפט המחוזי . נופשסוכני נסיעות (תביעות)