פסק דין 1. על פי כתב התביעה, רכש התובע ביום 13/12/07 בחנות הנתבעת שמלה עבור ארוסתו בסכום של 3,800 ₪. לטענת התובע, הוא לא קיבל לידיו את השמלה וביטל את העסקה בשל פרידה מארוסתו. הנתבעת סירבה להחזיר לו את מלוא התמורה ששולמה על ידו, והסכימה להחזיר 2,800 ₪ בלבד בטענה שהשקיעה זמן בעיצוב השמלה וערכה בה תיקונים. 2. התובע דורש סכום של 6,000 ₪, המורכב מהסכום ששולם על ידו ומהוצאות שלמעשה לא פורטו. 3. לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, השמלה נשארה בחנות במשך למעלה מחודש וחצי, לאחר שהתובע שילם בעדה וטען כי השמלה צריכה להוות הפתעה לאורחים באירוסין. כל התיקונים נעשו, אך הלקוחה, ארוסתו של התובע, לא ענתה לפניות הנתבעת בטלפון ולא באה לקחת את השמלה. עוד נטען על ידי הנתבעת, כי לפי מדיניות החזרת המוצרים שפורסמה בחנות לא ניתן היה להחזיר לתובע את כספו. על מנת ללכת בכל זאת לקראתו, סוכם שהנתבעת תנסה למכור את השמלה וברגע שהיא תימכר - יועבר לתובע סכום של 2,800 ש"ח. התובע סירב להמתין והגיש את התביעה ביום 22/5/08. הנתבעת טוענת כי עתה נמצאת החנות בשלבי סגירה, יש לה חובות רבים, ואין ביכולתה כיום לעמוד בהסדר לפיו יוחזר לתובע סכום של 2,800 ש"ח. 4. לפי סעיף 8(א) לחוק המכר, התשכ"ח-1968, עם העמדת השמלה לרשות התובע בחנות יש לראותה כאילו "נמסרה" לתובע, גם אם בפועל הושארה, מרצונו, בחנות. לפיכך, במקרה הנדון הושלמה עסקת המכר. 5. הואיל ולא נסתרה טענת הנתבעת כי המדיניות להחזרת טובין הוצגה בחנותה, בהתאם להוראות סעיף 4ג לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, ועל כן היתה ידועה לתובע, והואיל בכל מקרה עברה התקופה המנויה בחוק שבה מתאפשרת החזרת הטובין - אין התובע זכאי להחזר כלשהו. 6. לאור האמור, עם כל הצער בנוגע לנסיבות ביטול העסקה - אין מנוס מדחיית התביעה. למעלה מן הנדרש יצויין, כי כלל לא ברור מדוע התובע דורש סכום של 6,000 ש"ח כאשר בפועל שילם סכום של 3,800 ש"ח בלבד. קשה שלא להתרשם שהתובע מנסה לעשות עושר ולא במשפט. על אף זאת, לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום. בגדים (הגנת הצרכן)