פסק דין הטענות: 1. לפי המתואר בתביעה ביום 30.5.07 הזמין התובע מהנתבעת כספי ספנות הפלגה לקפריסין ולתורכיה, על סמך פרסום ברדיו דרום שלפיו יקבל מ- 40% הנחה. 2. לטענתו הנתבעת הפרה את החוזה עימו מהבחינות הבאות: א. שעת היציאה להפלגה הייתה 20:25 ולא 15:00 וזאת מחמת תקלה במנוע. ב. ההפלגה לקפריסין בוטלה. ג. הוא חויב בסכום עודף של 40% כי לא כבדו פרסום על הנחה. 3. לטענת עקב התקלה בספינה, שבעטיה בוטלה ההפלגה לקפריסין הובטח לו ב- 2.7.08 פיצוי בדמות הנחה בת 50% על הפלגה בחגים. אלא שלא הצליח לנצל אותה כי הנתבעת לא אפשרה לו זאת. אגב, ההנחה תקיפה גם לשנים 2008 ו- 2009. 4. בכתב ההגנה הועלתה טענת סף להעדר יריבות. הנתבעת טענה כי הייתה סוכנת עמילה ומתווכת מול מפעיל האוניה ואינה חבה במחדליו אם היו. בנוסף לכך לגוף העניין נטען שלא היו הפרות לעניין האיחור ביציאה נטען כי חל עקב פעולת ביקורת משטרת הגבולות שמנע את השיט למסלול המקורי שכן בלעדי אישור לא יכלה להפליג.בנוסף נטען כי סוכמה פשרה עם התובעים שלפיה סוכם שינתן לכל חדר זיכוי בסך 100$ לקניות בברים, וכן הנחה בת 50% בהפלגה עתידית הנחה זאת נתנה לטענתה מצד בעל האוניה ולא מצידה עמלה שהיא מקבלת אינה מגיעה לסכום כה גבוה. מעבר לכך ניתן כי מדובר באירוע בלתי צפוי. 5. בנוגע לפרסום המתייחס ל- 40% הנחה כופרת הנתבעת בהנחה ולחלופין טוענת כי היה באחריות אדם אחר אלא שלא נטען כי אינה מחויבת לפרסום שביצע אותו אדם אחר. הראיות: 6. הדיון הקודם נדחה על מנת ליתן הזדמנות לפשרה ונוכח העדר התייצבות הנציגה שטפלה בעניינו של התובע בדיון היום נשמעו בפני עדות התובע ועדות נציגת הנתבעת שטפלה בתובע וזאת בנוסף לראיות בכתב שצורפו לכתבי הטענות. 7. הנתבעת העידה כי התובע חתם על ויתור גם מול הסוכנים והתובע לא התכחש לחתימתו אך הסתבר שהאוניה הנדונה כבר אינה קיימת. 8. התובע העיד שפורסם שתהיה 40% הנחה לגבי החדרים האחרונים. אשתו של התובע העידה שבעלה פנה אליה ברגע ששמע על פרסום ההנחה וביקש שתזמין את ההפלגה. לטענתו צריך להשיב את רכיב המכס בגין קפריסין. 9. נציגת הנתבעת העידה שבהיותה אחראית פניות ציבור, הציעה לתובע אין ספור פעמים לצאת להפלגה בשנת 2007 באותה אוניה אלא שבחר לא לעשות כן. דובר בהצעה מצוינת. נציגת הנתבעת אשרה שאכן שוחחה עם התובע לגבי ההנחה שטען לה בשווי של 40% מעלות ההפלגה. לדבריה חישוב הסכום לאחר הנחה ביחס לחדר שאכן שכר מוביל לסך של 242 דולר. זאת הואיל ושווי ההפלגה כולל מס היה 357 דולר שווי גורם המס הוא 69 דולר ובסך הכול לאחר ההנחה של 40%. מהסכום שאינו כולל את רכיב המס ובתוספת מחיר המס התקבל הסכום של 242 דולר. דיון והכרעה: 10. עיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם שמעתי את הצדדים והתרשמתי במישרין מעדותם מסקנתי היא כדלהלן שעל הנתבעת לפצות בגין הפרת התחייבות להנחה במחיר החדר, אך שהיא אינה חייבת לפצות בגין האיחור ביציאה להפלגה, ועקב אי הגעה לקפריסין: 11. בגין האיחור ואי הגעה לקפריסין - שוכנעתי שאכן סוכמה פשרה אלא שכתב הויתור הופר משלא ניתן לממשו בכל אופן גם אם הסכם המגולם בכתב הסילוק אינו מגן עוד גם על הנתבעת אין בו מקור משפטי כדי לחייבה באחריות. ולא מצאתי מקור משפטי אחר לחייבה. להלן אפרט את הדברים: מעמד סוכנות הנסיעות: א. בחקיקה או בפסיקה, אין למיטב הידיעה, הלכה או אמירה חד משמעית לגבי מהות תפקיד סוכנות נסיעות ותוכן החובות החלות עליה. נשמעו קולות שונים ודומה שהתוצאה תלויה בנסיבות העניין לפיהן יש לבחון מה, מבחינה מהותית, מסתתר מאחורי הכינוי סוכנות נסיעות. ב. השווה לדברי כב' השופט ברק לפיהם: הכינוי "סוכנות", המהווה אך מסכה, אשר מאחוריה עשויים להסתתר יחסים משפטיים רבים ומגוונים". זאת בע"א 82 / 318 שי יעבץ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בעמ לח (4) 85, עמוד 88-89 (25.11.84). ג. יש המבקשים לראות בסוכנות אחראית לארגון טיול, יש המבקשים לראותה כשלוח, ויש המבקשים לראותה כמתווך גרידא המסתפק בהפגשת הצדדים, לעיתים יתכן שתהיה לו הרשאה לביצוע פעולה מטעם גורמים בחו"ל, יש המבקשים לראותה כסוכן עמיל. סוכן עמיל הוא סוכן שמקצועו לפעול בשם עצמו ועבור אחרים. ניתן כמדומה במקרים מתאימים לסווג את הסוכנות כקבלן למתן שירותי תיירות שהיא צד החב לפי חוזה הכולל חבילת שירותי שאף הוא כפוף לחוק חוזה קבלנות- תשל"ד 1974. 12. ההחלטה צריכה להתייחס לנסיבות הקונקרטיות, שלאורן ניתן לאתר מה תוכן ההסכם עם המזמין האם הסוכנות חבה לאורו באחריות אישית לאור אומד דעת הצדדים והנסיבות הספציפיות. בהן למשל, מידת מעורבות הסוכנות במו"מ של הלקוח מישראל מול הגורמים בחו"ל ועוד. ולבחון אם מה שסוכם בוצע אם קוימו חובות תום הלב והזהירות. חובת זהירות עשויה להיות חוזית מכוח החובה לנהוג בדרך מקובלת. התוצאה הקונקרטית נגזרת גם מהשאלה האם בוצעה רשלנות מקצועית מצד סוכנות הנסיעות. 13. מזמין חבילת נופש אינו משלם רק על האקט הטכני של הזמנה שיכל לבצע לבדו אלא גם על מכלול שירותים נוספים שניתנים. בכלל זאת, קיימת ציפיה בסיסית, שהסוכנות תבחן מה טיב השירות שמספק ספק שאליו היא מפנה ולהציגו באופן נכון לללקוחותיה וזאת למניעת אי התאמה לגבי החוזה. 14. למעמד הסוכנות כ"מארגנת טיול" ראה למשל בציטוט בת"א 94 / 16669 מתנ"ס עוספיה - מרכז קהילתי ואח' נ' חב' סיגנל טורס בע"מ, עמוד 3 (08/06/97) בפסק הדין אחר של בית המשפט המחוזי בירושלים בת.א. 165/88 דהן אאידה נגד זאב רפאל, כב' הנשיא, השופט זיילר, אומר בין היתר:"אינני סבור שזהו המצב המשפטי. הנתבע הוא סוכן נסיעות. אני מוכן "להדביק" לו תואר נוסף המיטיב עם התובעים, הוא התואר של מארגן הטיול. בתור שכזה, מוטל עליו לבחור את השירותים ושאר האמצעים הדרושים כדי שהטיול יקויים, ואם בחר בהם במיומנות ראויה, אין הוא אחראי לשיבושים שחלו, אם חלו, ושאותם לא ניתן היה ולא צריך היה לצפות. כך למשל, כדי לסבר את האוזן, סוכן המבטיח מלון בדרגה ראשונה לקבוצת מטילים, ובוחר במלון המלך דוד בירושלים, יוצא ידי חובתו, אפילו יתברר שחדר מסויים במלון, או המלון כולו בתקופה מסויימת, היו מלוכלכים, ללא אחזקה נאותה והיו בו שירותים נחותים. כל עוד לא היתה סיבה לסוכן או למארגן לדעת או לצפות כי זהו המצב במלון, אין לבוא אליו בטענות על הרמה הירודה במלון. ..". 15. אף בהנחה שתפקיד סוכנות הנסיעות הוא כשל מתווך, נמצאה דרך להכפיפה לחובות זהירות, לעיתים עד כדי חובת נאמנות בהיקף מסוים בהתחשב במאפייני עסקת התיווך. כב' כבוד השופטת אור סברה שניתן להקיש בהקשר זה מחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 זאת בבר"ע 01 / 3278 רענן בר-טוביה נ' רג'ואן נסיעות בע"מ סא (1) 625, עמוד 628)( 13.1.2002) בו אמרה: "תפקידה של סוכנות נסיעות אינו שונה מזה של מתווך, וככזאת, בהשאלה מסעיף 8(א) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996, היא חייבת לנהוג בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת ולמסור ללקוחותיה כל מידע שיש בידה בעניין מהותי הנוגע לעיסקה. "ביסוד התיווך קיים חוזה שמהותו ותנאיו עשויים להשתנות לאור הנסיבות. מאידך נמצאה אזהרה לא להחיל אוטומטית, במקום שמדובר בתיווך הסדרים הנוגעים לשליחות זאת נוכח הבדלים בסיסיים בין העסקאות. והשווה ליצחק אנגלרד על תיווך ועל שליחות תש"מ, [משפטים י 359], עמוד 360. 16. נזכיר שגם מתווך צריך להימנע ממצג שווא רשלני, ומקל וחומר ממצג שווא שהוא מכוון, חלילה , ולהימנע מהסתרת מידע רלבנטי. המתווך הוא ספק מידע ועליו לדאוג לאמינותו. 17. בלי למצות, דומה שמחלק מפסקי הדין עולה תחושת אי נחת מטענות מסוימות שהשמיעו סוכנויות שניסו למזער זיקתן ולהציגן כ"מתווכות בלבד "ונמצא שעקרון תום הלב מאפשר להקל עליהן . ראה מפי כב' השופט שטרסמן ת"ק 06 / 3148 אלון בורנפלד נ' הדקה ה-90 בע"מ, עמוד 2(27/05/2007), שאמר: "אשר להצגת הנתבעות את עצמן כ"מתווכים בלבד": ספק בעיני בית משפט זה אם "חזקת התיווך" שספקים וסוכנויות נסיעות מסתתרים מאחוריה כל אימת שהם נתבעים בשל תקלות בהזמנות של נוסעים תמימים לחוץ לארץ, עודנה תקפה לאור התפתחותה של תורת תום הלב בפסיקה בתחום החוזים. ההגנה הכמעט גורפת, שבתי משפט נהגו לתת ל"מתווכים" שכאלה, בהכירם בטענות סוכני נסיעות וספקים מיניהם, כי סיימו את תפקידם בהשלמת הזמנת העיסקה שהצרכן הזמין באמצעותם, ראויה - לדעת בית משפט זה - לבדיקה מחודשת לאור התפתחות מושג תום הלב בפסיקה, ובמיוחד לאחר פסק הדין בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, שניתן ביום 6.4.1995 (פ"ד מט 2, 265; להלן פסק דין אפרופים). ובמקרה אחר אמר בת.א (2933/05) ויסוצקי נגד איסתא ( לא פורסם)(022.5.06) "אם אין להן חובה גם אין להן זכויות ותפקידן של הנתבעות נעשה כמעט מיותר בימים אלה, כשכל נוסע יכול לבחור לעצמו את המלון שבו ירצה לשהות באמצעות האנטרנט". 18. המסגרת הנורמטיבית המספקת הכוונה לתשובה כוללת בפרט את החוקים הבאים : חוק שירותי תיירות התשל"ו 1976 החל במישרין על עסקה מעין זאת הואיל ונתנה לתובעים צירוף של שניים או יותר משירותי סוכנות נסיעות אף נתנה להם חבילת תיור בהתאם להגדרת סעיף 1 לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות) התשסג 2003.(תקנות אלה יכונו להלן: "תקנות הגילוי הנאות"). וכן דיני החוזים מחד ודיני הנזיקין מאידך בהקשר של דיני החוזים אזכיר למשל את , התשל"ג-1973 (חוק זה יכונה להלן: "חוק החוזים") ומכוחם כמובן שגם את סעיף 12 וסעיף 39 שתחולתו פרושה על המשפט האזרחי כולו. את חוק חוזה הקבלנות, תשל”ד - 1974 שתחולתו פרושה על מגוון חוזים נרחב לעשיית מלאכה ולמתן שירות בשכר כשלא לגבי כלל החוזים הללו קיים הסדר מיוחד. להקשר של תהליך כריתה של חוזה צרכני רלבנטי גם התשמ"א-1981 (חוק זה יכונה להלן: "חוק הגנת הצרכן") החל על הנתבעת בהיותה עוסק שמכרה לצרכן דרך עיסוקה. חזקה ש"הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות" הם "עניין מהותי בעסקה" כמובנו של סעיף 2(א)(1) ל. אין המדובר באי התאמה זניחה. שלפיו: "... בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה: (2). "מידה, המשקל, הצורה והמרכיבים של נכס".אגב, דין הפרת החובה המעוגנת בסעיף 2 ל היא לפי הוראת סעיף 31 לחוק הגנת הצרכן כדין עוולה אזרחית. ניתן להזכיר גם את סעיף 15 ל. בהקשר זה ראה גם סעיפים 2- ו-3 לתקנות הגנת הצרכן (גודל האותיות בחוזה אחיד) התשנה 1995 שקובעות כללים צורניים חשובים לצורך הבלטת תניות למיניהן בחוזה אחיד ובין היתר ובעות שני מילימטר יהיה הגודל מזערי של אותיות בלא הטיה או הצרה בצבע נוגד לדף שהרווח בין השורות, לא יפחת מגודל אות בין שורות .לצד חיקוקים אלה חלה גם פקודת הנזיקין (נוסח חדש) ובפרט סעיפים 35 ו- 36 לפקודה זאת המתייחסת לעוולת הרשלנות. בפסיקה, מקובל לנתח את עוולת הרשלנות לפי היסודות הבאים: א.קיום חובת זהירות מושגית. ב. קיום חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע ג. הפרת חובה וזאת בהתרשלות שמהווה סטייה מסטנדרט הזהירות המוטל על המזיק ד. גרימת נזק ה.קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק מודל זה מקדים את בחינת חובת הזהירות כמסגרת נורמטיבית לדיון בבחינת ההתנהגות הספציפית. והוא מנותח בע"א 80 / 145 שלמה ועקנין נ' המועצה - המקומית, בית שמש לז (1) 113, עמוד 122 (1982) וראה גם בעא 85 / 209 עיריית קרית -אתא נ' אילנקו בע"מ מב (1) 190, עמוד 197 .. אגב, נשמעה בפסיקה החדישה בבית המשפט העליון קראו לאחרונה לניתוח סעיפי החוק הנ"ללפי מודל אחר ובהיר, שמתאים לביקורת האקדמית שהעדיפה להקדים את בחינת ההתרשלות, לבחינת יסוד חובת הזהירות. לפי גישה זאת, ככלל אין מגיעים לבחינת חובת הזהירות אלא אם יש התרשלות. אולם, המודל החילופי אינו שגור בפסיקה גם לפי התומכים בו .ראה בע"א 03 / 10078 אורי שתיל נ' מקורות חברת מים בע"מ, עמוד 7 (2007) ובכל אופן גם לפיו התוצאה דומה. לניתוח לפי המודל החילופי ראה א' פורת "עוולת הרשלנות על-פי פסיקתו של בית-המשפט העליון מנקודת-מבט תיאורטית" ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ו (א' רוזן-צבי עורך, תשנ"ו) 373, 387-386 ה"התרשלות" קיימת לפי לשון סעיף 35 לפקודה אם: "במשלח-יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות".לפי הפסיקה התרשלות היא "סטייה מסטנדרד הזהירות של אדם סביר" ראה למשל דברי הנשיא ברק בעא 00 / 1081 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל נט (5) 193, עמוד 203. ביסוד ההתרשלות מונח עקרון הסבירות שהוא מושג נורמטיבי. השאלה אשר דיני ההתרשלות באים להשיב עליה היא, אילו אמצעים צריך לנקוט ראה בע"א 91 / 4025 יצחק צבי נ' דר יעקב קרול נ (3) 784, עמוד 790 (1996) (להלן: " פסק דין קרול") השאלה אינה אם המזיק סטה מרמת ההתנהגות שהוא מסוגל לה ("התרשלות סובייקטיבית"). השאלה הינה אם המזיק סטה מרמת ההתנהגות הנתפסת כראויה בחברה ("התרשלות אובייקטיבית"). עא 94 / 5604 אוסמה חמד נ' מדינת ישראל נח (2) 498, עמוד 506 (2004)(להלן: "פסק דין חמד"). סטנדרט התנהגות של אדם סביר מחייב שימנע מסיכון אם הוא יכול היה לצפות את התממשותו, ואם מדובר בסיכון ההופך את התנהגותו לבלתי סבירה. במקרה דנן כאמור צריך היה לנקוט באמצעי זהירות אחרים. 19. לצורך בחינה אם הנתבעת התרשלה אכן קיים טעם והצדקה לאבחן בין סוגי התקלות. ישנן תקלות שצריך לצפות ולחייב באחריות בגינן ולא רק משום חזקת חובה שלפיה מעת שניתן לצפות טכנית צריך לצפות מן הבחינה הנורמטיבית. ישנן תקלות שאין צורך לצפות כשהמושג" צריך לצפות". הוא מסננת משפטית שהשימוש בה נתון למדיניות משפטית הנוגעת לאדם הסביר. 20. לא ראיתי מעשה רשלני כלשהוא מצד הנתבעת ביחס עם ארגון הטיול דנן. העיכוב היה פתאומי ולא בשליטתה, וגם השתלשלות הדברים המצערת לגבי בעלי האוניה אינה בשליטתה. לא הוכח בפני כי הנתבעת כשלעצמה הפרה חובת זהירות כלשהיא בין אם מקורה חוזי ובין אם מקורה הנורמטיבי נזיקי שוכנעתי מעדות נציגת הנתבעת כי הציעה לתובע כמה וכמה פעמים לנצל הנחה מופלגת וחריגה שנתנה לו מצד בעלי האוניה וזאת עוד בשלב שלפני ניתוק קשריה. עדותה נשמעה כנה ורהוטה. הנחה על החדר: 21. במקרה שלפנינו התעוררה השאילה האם הייה פרסום על הוזלה של מחיר החדר ברדיו שכן אין מחלוקת שמחיר ההפלגה שנגבה על ידה כפוף לקביעת המפרסם (סעיף 23 לכתב ההגנה). התובע וזוגתו העידו על כך בבירור ועדותם מהימנה עלי. היא אף נתמכה בכך שהנתבעת עצמה מאשרת, ביושר, כי בתאריך שהוזמן אכן הוזל מחיר ההפלגה. בנוסף אשרה נציגת הנתבעת שנכחה בדיון שהתובע אכן שוחח עימה מספר פעמים לגבי הנחה בגובה של 40% ממחיר ההפלגה פרסום זה מחייב ולאור המוכח בפני ניחן בתכונות המסוימות וגמירות הדעת הנדרשים. הנזק: 22. על התובע להוכיח לא רק את ההפרה אלא גם את הנזק ובהקשר זה הוכחה בפני זכאות לסך של 57 דולר. הואיל ומחיר בלעדי הנחה היה 357 דולר ולאחר שווי הנחה בהתעלם מרכיב המס צריך היה לשלם סך של 242 דולר. דובר בסכום שתמורתו נגבתה בשקלים בעת ביצוע ההזמנה ביום 30.5.07 הרי שיש להחזיר את שוויו בשקלים כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום ההפלגה עד לתשלום המלא בפועל. 23. בנוסף תשא הנתבעת, בהוצאות משפט בסך של 300 ₪. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. הפרת חוזהחוזהפרסום