פסק דין לפני תביעה כספית בסכום של 15,000 ₪ בגין נזקים ועוגמת נפש שנגרמו לתובעת, בעקבות שימוש בשמלת חתונה ששכרה מאת הנתבע. על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת שכרה מהנתבע שמלת כלה בשווי של 6,200 ₪. התובעת טוענת כי דרשה שמלה צנועה שתכסה את איזור החזה, ובחרה שמלה כאמור. לאחר שבוע, הגיעה למדידה והמחוך הוחזק מאחור על גובה, והיא העירה למעצב כי המחוך פתוח בחזה, ואינו מכסה דיו, ועל כן אינה מוכנה בשום פנים ללובשו. לפיכך, הוצע לתובעת מחוך אחר. התובעת הגיעה פעם נוספת על מנת לבחור חצאית תואמת למחוך ומדדה את המחוך שוב. לטענתה המחוך לא נקשר על גופה אלא הוחזק מאחור על ידי עוזרות הנתבע. ביום החתונה נקשר המחוך על גופה של התובעת בפעם הראשונה והסתבר כי הוא יושב בצורה חושפנית על איזור החזה. המלבישות קשרו את המחוך על גופה, עם שרוכים, ואולם הדבר לא הועיל והמחוך היה משוחרר ופתוח באיזור החזה. לטענת התובעת, בעלה הינו בחור שמרן עם בני משפחה דתיים והיה חשוב לה לכבד אותו ואת משפחתו, השמלה העמידה אותם באור שלילי היא לא יכלה לרקוד עם השמלה הואיל וזו חשפה את החזה. הנתבע טוען, כי אכן נכון שמלכתחילה רצתה התובעת מחוך סגור, ואולם אחרי שמדדה אותו נבהלה מכך שהוא סגור וביקשה דגם של מחוך חשוף אשר מצא חן בעיני. אמה של הכלה היתה נוכחת כל זמן המדידות ואף נתגלעו בינה לבין בתה חילוקי דעות. לכל אורך המדידות המחוך נקשר והתובעת היתה מרוצה ממנו. מדידה אחרונה בוצעה 3 עד 6 ימים לפני מועד האירוע, והתובעת היתה מרוצה למרות שאימה התנגדה. ביום הכלולות התובעת הולבשה, ולא הביעה שום עצב או אי נחת, והיתה שמחה, צחקה ורקדה בסלון הכלות. העידו בפני התובעת עצמה, הנתבע וכן אמה של התובעת. המחלוקת הינה בעיקרה בשאלה אחת ויחידה והיא האם המחוך שקיבלה התובעת הינו זה שהזמינה. אין כל חולק כי אירוע החתונה, הינו אירוע חד פעמי משמח ומרגש עבור בני הזוג המתחתנים וכי הכלה מבקשת להראות במיטבה במהלך האירוע, ומכאן חשיבותה של שמלת החתונה. יחד עם זאת, הדעת נותנת, כי שמלת כלה יש למדוד טרם האירוע. מדידות אלה נועדו לוודא כי השמלה והמחוך תואמים את ההזמנה ואת מידות הגוף של הכלה וציפיותיה וכי אין צורך בשיפורים ושינויים כלשהם. גם במקרה זה, העידו הצדדים כי אכן בוצעו מדידות כאמור ואם היו לנתבעת השגות כלשהן על המחוך ועל חושפניותו הנטענת, הרי שהמקום להעלותן היה בזמן ביצוע המדידות. כמו כן, מצפיה בתמונות שהוצגו בפני עולה כי בחלק התחתון של המחוך קיים חלל החושף את בטנה של התובעת. אין כל ספק כי קיומו של חלל כאמור, שהתובעת היתה מודעת לו ולא טענה כל טענה כלפיו, איננו עולה בקנה אחד עם טענתה של התובעת על פיה ביקשה שמלה צנועה. התרשמתי כי התובעת העדיפה במודע שמלה זו, אשר היתה לטעמה וכפי הנראה, הצטערה בדיעבד על בחירתה ואולם אין בכך כדי להטיל את האחריות על כתפי הנתבע. אשר על כן, התביעה נדחית. בנסיבות הענין ולפנים שורת הדין, אין צו להוצאות. בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 יום. אירועים (תביעות)פיצויים