פסק דין רקע מונחת בפני תביעה כספית בסך 20,345 ₪. דוד אפרתי (להלן: "התובע") רכש ביום 01/05/01 בעלות בזכות ליחידת נופש באמצעות כרומוזום גנטיג שיווק וניהול בע"מ (להלן:"הנתבעת 1") ובאמצעות וולרלדוויד ריזורטס בע"מ (להלן: "הנתבעת 2") אשר הוקמו ונרשמו בספרי רשם החברות ושעיסוקם בתיווך בפרויקטים בתחום התיירות בארץ ובעולם (העתק תדפיס רשם החברות צורף כמספח א' לכתב התביעה). בעבור הבעלות האמורה שילם התובע לנתבעת 2 סך של 7,001 $ (דולר ארה"ב) בהתאם לשער יציג של 1$= 4.5 ₪. וזאת בהתאם להסכם מיום 01/05/01 מספר עסקה 6188 (להלן: "ההסכם הראשון"). לגישת התובע, בניגוד למצג אותו הציגו הנתבעות, בכל הקשור ליחידת הנופש לרבות מיקומה, גודלה ויתר תנאי ההתקשרות טען התובע כי לא עמדה התובעת בהתחייבויותיה. לגישתו, על אף פניותיו הרבות לנתבעות על מנת שיסודרו הליקויים לא עמדו הנתבעות בהתחייבותן וכל שהציעו לתובע היה לפטור אותו מהבעלות על זכות ביחידת הנופש וזאת בתמורה לתשלום נוסף. לאור זאת, נחתם בין הצדדים ביום 23/07/03 הסכם מספר 60266 (להלן: "ההסכם השני"),העתק מן ההסכם צורף כנספח ב' לכתב התביעה תמורתו שילם הנתבע סך של 15,435 ₪ כעולה מקבלה מס':7599 מיום 23/07/03 (העתק הקבלה צורפה כנספח ג' לכתב התביעה). הנתבע חתם על יפוי כוח לשם ביצוע העברת הבעלות האמורה (צורף כנספח ד' לכתב התביעה). בהתאם להסכם בין הצדדים נקבע בסעיף 2 להסכם: " כל הזכויות והחובות ביחידה אשר בבעלות הלקוחות הנ"ל החל מתאריך 23/07/03 בטלות ומבוטלות והלקוחות הנ"ל אינם חייבים דבר מהתאריך הנ"ל." יתרה מכך בהתאם לסעיף 3 להסכם התחייבו הנתבעות להעביר בתוך תקופה של עד 45 יום אישור מאת הנתבעת 2 אודות העברת הבעלות על יחידת הנופש. על אף האמור המשיך התובע לקבל מידי פעם דרישות לתשלום מחברת Hutchison אשר בבעלותה זכויות הנופש וזאת למיטב ידיעתו של התובע. ביום 05/10/03 התקבל מכתב מאת הנתבעת 1 ממנו עולה כי הנתבעת 1 רכשה את זכויותיו של התובע ובאם יתקבלו דרישות תשלום עתידיות בגין יחידת הנופש אין התובע נדרש לשלמן. התובע צירף לכתב תביעתו מספר הוראות חיוב מאת חברת Hutchison מיום 21/10/08 (צורף כנספח ו' לכתב התביעה), מיום 16/02/04 (צורף כנספח ח' לכתב התביעה, ומיום 27/04/04 (צורף כנספח ט' לכתב התביעה). ביום 31/10/04 נשלח מכתב מאת ב"כ התובע לנתבעות וזאת לאור העובדה כי על אף התחייבותן לפטור את התובע מבעלות ביחידת הנופש הדבר לא נעשה (העתק המכתב צורף כנספח י' לכתב התביעה). משראה התובע כי פניותיו לא נענו והנתבעות אינן עומדות בהתחייבויותיהן כלפיו וזאת על אף העובדה כי שילם ממיטב כספו,ולאור חששו כי חובותיו כלפי חברתHutchison תופחים פנה התובע לחברת שחף לבן תיירות ונופש בע"מ (להלן: "שחף לבן") על מנת שתפטור אותו מהבעלות האמורה. וזאת בתמורה לסך של 13,638 ₪ (העתק ההסכם צורף כנספח יא' לכתב התביעה). ביום 21/10/04 התקבל אישור מאת חברת Hutchison המאשר כי התובע חדל להיות בעל יחידת נופש. (העתק המכתב צורף כנספח יב' לכתב התביעה). ביום 22/03/05 התקבל מכתב מאת שחף לבן המאשר כי החברה עמדה בהסכם 13792 מיום 29/08/04 לרבות הטיפול ביחידת הנופש כעולה מהודעת חברת Hutchison מיום 21/10/04 (העתק המכתב צורף כנספח יג' לכתב התביעה). לגישת התובע משהפרו הנתבעות את ההסכם אשר נחתם עימו זכאי התובע להיפרע בגין הסכום אשר שילם בסך 15,435 ₪ וכן סך של 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש. עוד טען הנתבע כי הנתבעות או מי מהם לקחו מהתובע סכומים שונים והתעשרו שלא כדין. התובע טען כי הנתבעות לא עמדו בהתחייבותן כלפיו שכן בניגוד למצג אותו הציגו כי בתוך 45 יום יתקבל המסמך המאשר את העברה למשך תקופה של שנה וחמישה חודשים לא בוצעה העברה זו ובכך הפרו הנתבעות את החובות הקבועות בסעיף 2 ובסעיף 4 לחוק הגנת הצרכן. לאחר שכל ניסיונות התובע לגבות את החוב האמור העלו חרס, לא נותר בידיו כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה. הנתבעת 1 הכחישה את טענות התובע מכל וכל . לגישתה מאחר וכלל לא הייתה צד להסכמים שנחתמו בין התובע ובין הנתבעת 2 אין היא יכולה להפר חוזה אשר היא אינו צד לו. הנתבעת דחתה את הטענה לפיה התעשרה על חשבון התובע שכן התובע לא טוען כי שילם כספים כלשהם לנתבעת 1. באשר לטענתו של התובע כי הנתבעת 1 הפרה את החובות הקבועות בחוק הגנת הצרכן טוענת הנתבעת 1 כי דין טענה זו להידחות מן הטעם כי התובע אינו צרכן של הנתבעת 1 ובין הצדדים לא נערכה כל עסקה. הנתבעת 1 טוענת כי רכשה את יחידת הנופש של התובע מאת הנתבעת 2 וביום 05/10/03 נשלח מכתב בו הודיע הנתבעת 1 כי חתמה על טופס בקשה להעברת יחידת הנופש לבעלותה, בפורמט המוכתב על ידי החברה המנהלת את יחידות הנופש, יתרה מכך במכתב ציינה הנתבעת 1 כי במידה ויתקבלו דרישות תשלום כלשהן באשר לדמי האחזקה, התובע מוזמן להעבירן לנתבעת על מנת שתסדיר את חובותיה כבעלת יחידת הנופש. (נספח ה לכתב התביעה). בת.ע.ר התובע הביע תמיהה באשר להתנהלות הנתבעת שכן היא לא ביצעה כל פעולה לשם קבלת הבעלות האמורה. הדבר התברר לאחר משלוח מכתבו של ב"כ התובע לחברת Hutchison לשם קבלת אישור לגבי החברה אשר ביצעה את העברת הבעלות (העתק המכתב צורף כנספח טז' לת.ע.ר מטעם התובע). מתגובתה של חברת Hutchison מיום 27/04/06 עולה כי העברת הזכויות בוצעה באמצעות חברת שחף לבן ולא ע"י הנתבעת 1 (העתק המכתב צורף כנספח יז' לת.ע.ר התובע). הנתבעת 1 מכחישה כי נתקבלו פניות מאת התובע לרבות המכתב מיום 30/10/04. הנתבעת הכחישה את הטענה לפיה חברת שחף לבן היא אשר טיפלה בנושא יחידת הנופש. יתרה מכך הכחישה התובעת את הסכומים אשר שילם התובע. לגישת הנתבעת 1 כל אשר אישרה חברת Hutchison במכתבה הוא כי קיבלה את תעודת הבעלות וכי זכויותיו של התובע ביחידת הנופש בוטלו ושמו נמחק ממאגר הנתונים של Hutchison. לגישתה הנתבעת 2 היא אשר שלחה את הבקשה להעברת הבעלות ביחידת הנופש כפי שטענה במכתבה. גם הנתבעת 2 דחתה את טענות התובע מכל וכל. לגישתה, היא עמדה במלוא התחייבויותיה. לטענתה ביום 23/07/03 התקיים מפגש בין הצדדים לבקשתו של התובע, במהלך המפגש הבהיר התובע כי הוא מעוניין להיפטר מזכות הנופש שברשותו וזאת מטעמים כלכליים, לגישתו הוא נדרש לשלם סכומים גבוהים בעבור דמי ההחזקה. לאור השיחה האמורה הציעה התובעת לסייע לתובע בכך שתפטור אותו מכל החובות הקיימים והעתידיים על זכות הנופש. לאור העובדה כי התובע הביע את רצונו בכך נחתם בין הצדדים הסכם (מספר עסקה 60266). הנתבעת 2 הכחישה כי לא נקטה פעולות על מנת לפתור את התובע מבעלות על זכות הנופש. לגישתה, זכות הנופש הועברה לידי הנתבעת1 ועל פי הידוע לה הנתבעת 1 פעלה וביצעה את העברת הבעלות ולמיטב ידיעתה אף הנתבעת 1 ביקשה מהתובע להעביר אליה דרישות חיוב מחברת Hutchison על מנת להסדיר את כל חובותיו הקיימים של התובע. גם הנתבעת 2 הכחישה את קבלת המכתב מיום 30/10/04 . ואת הטענה לפיה חברת שחף לבן היא אשר טיפלה בנושא יחידת הנופש, לגישתה לא קיים כל פרט מזהה לגבי יחידת הנופש שנערך לגביה ההסכם. יתרה מכך הכחישה התובעת את הסכומים אשר שילם התובע. הנתבעת 2 חזרה על טענות הנתבעת 1 לפיהם כל אשר אישרה חברת Hutchison במכתבה הוא כי קיבלה את תעודת הבעלות וכי זכויותיו של התובע ביחידת הנופש בוטלו ושמו נמחק ממאגר הנתונים של Hutchison. לגישתה אין ללמוד מהמכתב כי חברת שחף לבן היא האחראית לכך. הנתבעת 2 דוחה את טענות הנתבע לפיהם הפרה את הוראות החוזה וכן דחתה את טענותיו של התובע בכל הקשור לעוגמת נפש. ביום 14/03/06 התקיים בפני דיון מקדמי בו העלו הצדדים את עיקרי טענותיהם ב"כ הנתבעת טען כי הנתבעת 1 היא אשר פעלה לביטול התחייבות התובע ולא חברת שחף לבן לגישתו לאור העובדה כי התעודה המקורית הייתה בידיה טוענת כי פעולותיהם הם אילו אשר גרמו לביטול ההסכם. מנגד טען ב"כ התובעת כי בניגוד לטענת הנתבע 2 במשך שנה וחצי פנה אליהם התובע ולא זכה לכל מענה גם מכתבו אשר נשלח עם אישור מסירה לא זכה לכל תגובה. לגישת ב"כ התובע על אף טענות הנתבעת לפיהם למכתב אשר צורף לכתב התביעה מאת חברת Hutchison אין כל משמעות לא הציגה התובעת ולא בדל של ראיה לפעולותיה לשם קבלת הפטור מיחידת הנופש. התובע והנתבעת 1 הגישו הודעה מוסכמת על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 1 ללא צו להוצאות. לאור ההסכמה האמורה יתייחס פסק דין זה אך ליחסים שבין התובע לנתבעת 1. תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. דיון לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה והכל כפי שיפורט להלן. הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364). אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיו עליו הוא מוטל. נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע: "דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% " לעניין נטל השכנוע - ההלכה היא, שכאשר טענת ההגנה היא מסוג "הודאה והדחה" נטל הראיה והשכנוע רובץ על כתפיי הנתבעת. ראה, למשל, ע"א (חיפה) 4224/99 משה אסאו נ' בנק דיסקונט לישראל, תק-מח 2000(2), 1576, 1579. טענת ההגנה העיקרית של הנתבעת 2 כי היא אשר גרמה לביטול ההסכם ולא חברת שחר לבן כפי שעולה מהמוצגים שהציג התובע ותצהיריו. על אף זאת, לא תמכה הנתבעת 2 את טיעוניה בכל מסמך המאשר טענה זו ולא צירפה כל אישור מטעם חברת Hutchison המאשר כי נעשתה כל פניה שהיא מטעם הנתבעת 2 לשם ביטול חברותו של התובע במועדון. בסעיף 10 לכתב הגנתה טענה הנתבעת 2: " הנתבעת תטען, כי היא העבירה את זכות הנופש לידי צד ג' (הנתבעת 1),ופעלה כמתחייב עפ"י ההסכם. עפ"י הידוע לנתבעת צד ג' פעל וביצע את העברת הבעלות." נציגת הנתבעת אישרה בדיון כי אחריות העברת הבעלות הינה של הנתבעת ולא של חברת כרומוזום. לשאלת ב"כ התובע (חקירה נגדית הגב' דניס בן שושן דיון מיום 25/08/08 עמוד 4 שורות13-15): "ש.נכון לאמר שהאחריות להעברת הבעלות היא שלכם ולא של כרומוזום מאחר ואתם חתמתם עם מרשי? ת. בטח שבאותו רגע שהוא חתם. קיימת סתירה בין טענתה של הנתבעת בכתב הגנתה כפי שבאה גם לידי ביטוי בתצהירה של העדה מטעמה בסעיף 11 לעומת הצהרתה של עדת התובעת בחקירתה. הנתבעת בחרה להעיד את הגב' דניס בן שושן אשר הינה מנהל אדמיניסטרטיבית בנתבעת 2. חקירתה העלתה כי תצהירה מבוסס רובו ככולו על עדות שמיעה. מכוח תפקידה בנתבעת, העדה כלל לא נפגשה עם התובע ולא הייתה נוכחת בעת החתימה על החוזה השני נשוא התביעה. לשאלת ב"כ התובע (חקירה נגדית הגב' דניס בן שושן דיון מיום 25/08/08 עמוד 1 שורות 12-18): "ש. מי טיפל בתיק של דוד? ת. היו אנשי מכירות. הם טיפלו ואני הייתי המנהלת האדמיניסטרטיבית. ש. מי ספציפית טיפל בתובע? ת. אנשי שיווק. ש.ת אני לא נפגשתי עם התובע וגם לא דיברתי עם התובע. ש. את כתבת בסעיף 5 לתצהיר "לאחר ששמעתי את דברי התובע..." ת. זו הייתה טעות. כי הנציגים של החברה ישבו איתו וטיפלו." ובהמשך חקירתה (עמוד 2 שורות 14-16): "ש. בסעיף 7 לתצהיר שלך את מדברת על איזה שהם התחייבויות לנתבעת 2 על פי ההסכם השני. האם ראית את ההסכם השני. ת. כן. לא הייתי בחתימת ההסכם השני." עולה כי עדותה של נציגת הנתבעת 2 מסתמכת ברובה על עדות שמועה לעניין זה יפים דבריו של פרופ' י.קדמי "על הראיות" (חלק ראשון) 481 "כידוע, הכלל הוא שעד מעיד בבית משפט על עובדות שהוא קלט בחושיו שלו; ואין הוא רשאי למסור בעדותו עובדות שנקלטו בחושיו של אחר והגיעו לידיעתו של העד מפי השמועה, לאמור: מפיו של אחר אשר קלט אותן בחושיו שלו, או שמע אודותן מאחר." תמוהה בעיני כי על אף העובדה כי ביום 13/02/08 הגיש ב"כ הנתבע 2 בקשה להחלפת עד מטעם הנתבעת עקב הימצאות העד דימיטרי פרילוצקי בחו"ל בחרה הנתבעת להעיד את הגב' דניס בן שושן מבלי לשנות דבר בתצהיר אשר הוגש לראשונה. לשאלת ב"כ התובע (חקירה נגדית הגב' דניס בן שושן דיון מיום 25/08/08 עמוד 2 שורות 17-21): "ש. איך את מסבירה את העובדה שתצהירך ותצהיר דמיטרי שהחלפת אותו כאילו היום, זה בדיוק אותו תצהיר? ת. אני לא יודעת. ש. את התצהיר הזה את כתבת? ת. בגלל... אני לא יודעת... הוא לא פה אני פה..." עולה כי הנתבעת משיקוליה שלה בחרה להעיד עדה בלתי רלוונטית אשר אין ביכולתה לקדם את החקירה ולשפוך אור על נסיבות המקרה. תמוה בעיני מדוע בחרה הנתבעת 2 להעיד עדה אשר כלל לא הייתה שותפה לחתימת ההסכם, איננה מכירה את עובדות המקרה ממקור ראשון ואף לא הייתה בקשר עם חברת Hutchison לא כתבה לה כל מכתב ולא ביקשה ממנה כל מסמך או אישור. יתרה מכך נמנעה הנתבעת 2 להציג כל ראיה אשר תתמוך בגרסתה לפיה היא אשר הייתה הגורם היעיל בקבלת הפטור האמור. הנתבעת 2 הסתפקה האמירה כללית (סעיף 15 ל.ע.ר הנתבעת 2): "... העתק מכתב מטעם חברת הצ'נסון מיום 21/10/04 המלמד כי התובע שוחרר מזכות הנופש, רצ"ב לתצהיר זה כנספח ו" נספח ו' אשר צורף לתצהיר הנתבעת הוא בעצם הינו זהה לנספח יב' אשר צורף לכתב התביעה ובעצם צולם מכתב תביעתו של התובע. אין מסמך זה מעלה או מוריד בכל הקשור לתפקידה של הנתבעת בהליך שחרור הזכות האמורה. לעניין זה ולהימנעות מהבאת עד ראוי, ראה גם ספרו של יעקב קדמי, דיני ראיות, חלק שלישי, תשנ"ט בעמ' 1391 שם נכתב כדלקמן: "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית-המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד...התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד...היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה." בדיון מיום 14/03/06 טען ב"כ הנתבעת המלומד כי תעודת החבר נמסרה לנתבעת על מנת לבטל את ההסכם. הוא עוד טען (פרוטוקול דיון מיום 14/03/06 עמוד 2 שורות 2-4): "... התעודה המקורית נמסרה לנו. הוא חתם לנו הסכם לביטול. אם באמת טוען, ש"שחף לבן" הם אילו שביטלו את אותו הסכם מקורי, הם היו צריכים את התעודה המקורית, אנו העברנו לחברה לחו"ל ואנו גרמנו לכך שההסכם יבוטל." על אף טענתו זו של ב"כ הנתבעת 2 נטען בסעיף 13 לת.ע.ר מטעמה של הנתבעת " ... כיוון שלא היה ברשות הנתבעת תעודת החבר, התעכב סיום העבודה." בנוסף לסתירה זו, בחקירתה של עדת הנתבעת 2 התברר כי ניתן להעביר את הבעלות גם באמצעות אסמכתא בדמות צילום תעודת הבעלות (דיון מיום 25/08/08 עמוד 7 שורות 4-8). ממכלול הנסיבות עולה כי התובע פנה לשירותי חברת שחף לבן לאחר שנואש מתפקודה של הנתבעת 2. עולה כי במשך למעלה משנה וחמישה חודשים היה בידי הנתבעת 2 לפעול לשם ביטול הזכויות ביחידת הנופש אולם לא נעשה דבר מצידה, על אף כי נציגת התובעת העידה כי ניתן לבצע את פעולת ביטול הזכות גם על ידי תעודה מצולמת. הנתבעת 2 לא הציגה כל התכתבות עם חברת Hutchison דבר אשר יכול היה להעיד על ניסיונה של הנתבעת 2 לפעול בעניין. התנהלות הנתבעת לאורך ההליך, הסתירות אשר נתגלו בטענותיה, אי הבאת עדים רלוונטיים פועלים לרעתה. שוכנעתי כי התובע חתם על הסכם עם חברת שחף לבן וכן שילם סך של 13,638 ₪ כעולה מקבלה 10460 מיום 29/08/04 וזאת לאחר שנואש מהעדר פעולותיה של הנתבעת 2 בכל הקשור לביטול הזכות ביחידת הנופש. אינני מקבל כלל את טענת הנתבעת 2 כפי שהובאה בסעיפים 16-18 לסיכומיה לפיהם על התובע היה להתריע בפני הנתבעת בטרם פנה לחברת שחף לבן. טענתה זו נטענה בחוסר תום לב. לטענתה היא פעלה כל העת לשם ביטול הזכות, דבר שנוגד את נספחים יב',יג' ו- יז' לת.ע.ר התובע עולה שחברת שחף לבן היא הגורם אשר בזכותו בוטלה הזכות וזאת לאחר תקופה סבירה של חודשים. לדידי באם הנתבעת לא הסתפקה בתקופה של שנה וחמישה חודשים על מנת לבטל את הזכות ספק אם הייתה מצליחה לעשות זאת או לחילופין לפעול על מנת לבצע את הדרוש בתקופה ארוכה יותר. פיצוי בגין נזק לא ממוני מקובלת עלי טענתו של התובע לפיה נגרמה לו עוגמת נפש וזאת לאור נספחים י', יד' לת.ע.ר התובע. ס' 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א -1970 קובע: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין." לעניין זה יפים דבריה של הפרופ' גבריאלה שלו דיני חוזים 588 (1991). "סעיף 13 מנוסח בלשון רשות ("רשאי בית המשפט ") ולא כמו סעיף 10 בלשון זכות ("הנפגע זכאי"). לפיכך נראה, כי לנפגע מהפרה אין זכות מוקנית לפיצוי נזק שאינו נזק של ממון. כדברי השופט ח' כהן: " מקום שהנזק לא היה נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים ששיעורם ייקבע לפי שיקול דעתו: ואילו מקום שהנזק היה... נזק מובהק של ממון, אינו מוקנה שיקול דעת לבית המשפט לקבוע פיצוי כראות עיניו" הנני סבור שפיצוי הנתבע בגין ראש נזק זה הינו סביר, מקובל ומידתי. סוף דבר אין לו לדיין אלא את אשר רואות עיניו וליבו נכון עמו נוכח התנהגותם של הצדדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט. כך, דשתי ודנתי בטענות התובע התרשמתי מכנותו וגם יכולתי ואומר אף בביטחון מלא כי דעתי היא כדעת התביעה. עדיפות בעיניי טענותיו של זה על טענות הנתבעים ועדותו של התובע מהימנה בעיני קוהרנטית ומתאימה למוצגים שהוגשו וניתנו מכלי ראשון בניגוד לעדות נציגת הנתבעת 2. אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל הנני מקבל את התביעה. בנוסף, הנתבעת 2 תישא בהוצאות משפט וכן בסך של 3,600 ₪+מע"מ בעבור שכ"ט עו"ד. נופשהעברת בעלותבעלותביטול עסקה (יחידות נופש)