פסק דין 1. מהות התביעה : תשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, חגים, הבראה, חופשה, וביטוח לאומי. 2. רקע עובדתי: א. התובעת עבדה בעבודות ניקיון, בביתם של הנתבעים ברחוב יוסף בן מתתיהו 49 ירושלים. ב. התובעת עבדה החל מדצמבר 1988, ועד דצמבר 1997. ג. לתובעת רשומות זכויות במוסד לביטוח לאומי, מיום 12.1991 ועד 12.1996. (נספח ת/1). ד. ימי עבודתה של התובעת היו בממוצע שלוש פעמים בשבוע, שעות העבודה בממוצע לכל שבוע היו שש עשרה שעות. ה. רק בשנת 1997, שכרה של התובעת חושב על פי שעות בפועל, בתעריף לשעת עבודה. ו. במועד סיום עבודתה של התובעת, בחודש דצמבר 1997, תעריף לשעה היה 24 ₪. ז. בנוסף התובעת עבדה בנקיון חדר מדרגות בבנין זה, בתעריף של 50 ₪ לכל פעם, ובממוצע 200 ₪ לחודש. 3. האם קיימת יריבות בין הצדדים? א. התובעת טוענת כי במשך כל השנים היא עבדה בביתם של הנתבעים. ב. הנתבעת חדווה קוהן, העידה בתצהירה כי: "מחודש דצמבר 1988, ועד לחודש נובמבר 1991, עבדה התובעת במשק ביתה. התובעת "דרשה מהנתבעים, שלא לדווח על העסקתה, ושלא לנכות משכרה תשלומים למוסד לביטוח לאומי, וזאת לדבריה, כיוון שבעלה עובד ואין היא מעוניינת, מטעמים השמורים עימה, שיוודע כי אף היא עובדת" (סעיפים 2-3 לתצהיר הנתבעת). ג. הנתבעת חדווה קוהן, העידה בתצהירה כי: "בחודש דצמבר 1991, או בסמוך, הועבר משרדה של חברת ג.ה.ק. תקשורת בע"מ (ולהלן: "החברה") לביתנו הפרטי. מאותו מועד ואילך החלה התובעת להיות מועסקת אף על ידי החברה בניקיון המשרד" ( סעיף 4 לתצהיר הנתבעת). ד. חדווה קוהן, נתבעת, ועדת הגנה מס' 1, העידה בחקירה נגדית: "ש. היכן את ובני משפחתך גרים. ת. בגאולה. ש. איפה הכתובת. ת.יוסף בן מתיתיהו 49. ש. כמה זמן את גרה שם. ת. מאז שאני גרה לא זוכרת. ש. בערך. ת. לא זוכרת ש. התחלת עבודתה של התובעת היתה בדירה הזאת. ת. כן. ש. במשך כל השנים מאז תחילת עבודתה ועד הפסקת עבודתה, עבדה בדירה זאת. ת. בדירה ובמשרד. ש. איפה המשרד. ת. כל הבית שלי היה חתיכת משרד, כל חדר היה משהו אחר. עד היום מגיעים אלי מכתבים למשרד בכתובת הבית. ש. מה היו העבודות של התובעת אצלך. ת. התובעת היתה אמורה לנקות את הדירה והמשרד על מנת שאני אוכל לעבוד כמו שצריך על מנת שהדברים בבית יהיו כמו שצריך. (עמ' 12 ש, 30-31. עמ' 13, ש' 1-14. ו-ש' 24-26 לפרוטוקול). התובעת העידה בחקירה נגדית: "ש. נכון שהמשרד של החברה של גי. אצ. קי. היה בבית. ת. בהתחלה היה בבית. היה חדר ילדים, ואח"כ הפכו את זה למשרד. ש. חדווה עבדה שם. ת. כן. אני לעבוד בבית. ניקיתי את המשרד כשהיה צורך. ש. באופן קבוע. לא. כי לא היה מה לעשות שם. (עמ4, ש' 18-23, לפרוטוקול). ה. מעדות התובעת, ובעיקר מעדות הנתבעת מספר 1, עולה כי התובעת עבדה בביתם של הנתבעים, עבודתה העיקרית, היתה לצורך ניקיון הדירה המשמשת את הנתבעים למגורים, חדר הילדים בדירה זו, הפך למשרדם של הנתבעים, לעיתים רחוקות, התובעת ניקתה גם חדר משרד זה. ו. הניקיון שביצעה התובעת בדירה המשמשת למגורים של התובעים, היה החלק העיקרי בעבודתה של התובעת, ואילו הניקיון של חדר המשרד (חדר ילדים), היה החלק הטפל לעבודתה של התובעת. ז. מחומר הראיות, ומהאמור לעיל, בית הדין קובע כי התובעת עבדה אצל הנתבעים ולא בחברת ג.ה.ק. בין התובעת לנתבעים קיימים יחסי מעביד לכל דבר ועניין, על כן קיימת יריבות בין הצדדים, טענת הנתבעים להעדר יריבות בין הצדדים נדחית. ח. בנוסף, בית הדין מגיע למסקנה כי הנתבעים רשמו את הוצאות הניקיון שביצעה התובעת בחברת ג.ה.ק. שלא כדין. 4. עיקר המחלוקת בין הצדדים, האם התפטרה התובעת בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים? א. התובעת טוענת, כי הנתבעים הרעו את תנאי עבודתה אצלם, הם לא שעו לכל פניותיה, לשלם לה את הזכויות הקבועים בחוק, ועל כן דינה כדין מפוטרת, הזכאית לתשלום פיצויי פיטורים ולכל הזכויות הקבועות בחוק. ב. התובעת טוענת, כי היא פנתה מספר פעמים בע"פ, ובכתב אל הנתבעים, לשלם לה את זכויותיה הסוציאליים הקבועים בחוק, תוספת יוקר, חגים, חופשה הבראה, וביטוח לאומי. ג. התובעת טוענת כי במשך כל תקופת עבודתה אצל הנתבעים, הם לא נתנו לה תלושי שכר. 5. האם תלושי השכר שצורפו לחומר הראיות, סותרים את טענת התובעת, שהיא לא קיבלה את תלושי השכר? א. הנתבעת חדווה קוהן העידה בתצהירה, כי בכל חודש קיבלה התובעת תלושי שכר, מחודש דצמבר 1991, ועד להפסקת עבודתה אצלם. להוכחת טענתה היא צירפה את תלושי השכר לשנת 1997. (נספחים א1 - א12). ב. הנתבעת צירפה לתצהירה, תלושי שכר של התובעת, החל מינואר 1997, ועד לתאריך דצמבר 1997 - על תלושי שכר אלה רשום מספר תעודת זהות שגוי X (נספחים א1 - א12 לתצהיר הנתבעת). ג. בבדיקה של כל תלושי השכר של התובעת לשנת 1997, הנזכרים לעיל, נמצא כי רשום על כל תלושי השכר, תאריך הדפסה 14.07.99, לא רשום תאריך תחילת עבודה ומועד הפקתם, מכאן המסקנה, כי תלושי שכר אלה אינם העתק מן המקור. ד. בתאריך 17.11.1999, המציאה הנתבעת לבית הדין ולתובעת, תלושי שכר של התובעת, לשנת 1996, וכן טופס 106. על תלושי שכר אלה, רשום מספר תעודת זהות של התובעת X , שהוא המספר הנכון של התובעת, וכן תאריך תחילת עבודה 01.01.93. ה. בבדיקה של תלושי השכר של התובעת לשנת 1996 - הנזכרים לעיל, רשום על כל תלושי השכר תאריך הדפסה 02.11.99, מכאן עולה המסקנה, כי תלושי שכר אלה אינם אלא העתק מן המקור. ו. בתלוש שכר יוני 1996, רשום: שכר נטו לתשלום, 2,337.68 ₪. התובעת קיבלה מן הנתבעים, עבור שכר לחודש יוני 1996, בהמחאה מיום 9.7.96 - סכום של 1,852.50 ₪. כך שהתובעת קיבלה שכר מופחת, בסכום של 485.18 ₪. (מסומן ת/2). ז. בתלוש שכר ספטמבר 1996, רשום שכר נטו לתשלום, 1,331.00 ₪. התובעת קיבלה מן הנתבעים עבור שכר לחודש ספטמר 1996, המחאה מיום 14.10.96 - בסכום של 1,304.25 ₪. כך שהתובעת קיבלה שכר מופחת, ב-26.75 ₪. (ת/3). ח. בתלוש השכר לחודש נובמבר 1996, רשום שכר נטו לתשלום 1,636 ₪, התובעת קיבלה מן הנתבעים עבור חודש נובמבר 1996, המחאה מיום 11.12.96 - סכום של 1,627 ₪. התובעת קיבלה שכר מופחת בסכום של 9.00 ₪. (ת/4). ט. מחומר הראיות דלעיל, עולה המסקנה כי תלושי השכר הנזכרים לעיל, אינם העתק מהימן מן המקור הם בלתי מהימנים, הנתבעים לא שילמו לתובעת את שכרה המגיע לה, על פי הרשום בתלושי השכר. י. בית הדין קובע כי טענת התובעת שהיא לא קיבלה תלושי שכר לא נסתרה ע"י הנתבעים, בית הדין מעדיף את גירסת התובעת, ודוחה את גירסת הנתבעים שהם מסרו לתובעת תלושי שכר. 6. האם מעשי הנתבעים הנזכרים דלעיל, מהווים הרעה מוחשית בתנאי עבודתה של התובעת המזכים אותה בפיצויי פיטורים? א. בתאריך 13.8.97, מסרה התובעת מכתב לתובעים, בתביעה לתשלום זכויות סוציאליות עפ"י החוק: תשלום עבור תוספת יוקר, ימי חג, הבראה, ימי אבל, וביטוח לאומי. כמו"כ דרשה התובעת מהנתבעים, כי תשלומים אלה ישולמו עד לתאריך 25.8.97, ואם הנתבעים לא ישלמו לתובעת את זכויותיה, היא תפעל למימושם. (נספח א' לכתב התביעה). ב. בתאריך 26.11.97, מסרה התובעת מכתב לתובעים (ביד), "הודעה על התפטרות לרגל הרעת תנאי עבודה, תוך שמירה על מלוא הזכויות לקבלת פיצויי פיטורים, וכן כל הזכויות המגיעות לתובעת עפ"י החוק". תאריך הפסקת העבודה 26.12.97. (נספח ב' לכתב התביעה). ג. לעניין זה קבעה הפסיקה: " עובד רשאי להתפטר בשל חוסר רצון להמשיך לעבוד בתנאים ירודים הנוגדים את החוק ואת ההיתר הכללי החל על הענף. בנסיבות אלה אין לדרוש מעובד - והמעביד המפר את החוק בודאי שאינו רשאי לדרוש זאת - כי ימשיך בעבודתו". ( דב"ע לג/ 3-12 איליה צ'י בוטורו נ' אטלקה אברהם פד"ע ד' 173). "אי תשלום תוספת יוקר משך תקופה ארוכה, שעה שהחובה לשלם את התוספת נקבעה בצווי הרחבה מחייבים להסכמים קיבוציים, תהווה נסיבות ביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו". ( תב"ע ת"א לד/3-858 חיה פריצקר נ' רנה ומשה פרוינד פד"ע ז כו). 7. לעניין קיפוח במתן תנאים סוציאליים קבעה הפסיקה: "בדרך כלל, ייראו הפסקת הענקת תנאים סוציאליים, המתחייבים על פי חוקי המגן, או שלילת תשלומים, נמגיעים מכוח הסכם אישי או קיבוצי, כהרעה מוחשית של תנאי העבודה, המצדיקים התפטרות במעמד של מפוטר או כנסיבות, שבהן אין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו. במה דברים אמורים? כאשר קיימים חוק או הסכם מפורשים למתן הזכות, וזו לא ניתנה בפועל, או שניתנה ובשלב מסוים הופסק התשלום". ( י. לובצקי, סיום יחסי עבודה, עמ' 136, מהד' 1999. דב"ע לב/3-39 ישעיהו גני נ' שבתאי גני, פד"ע ד 216, 219. דב"ע לח/3-4 מערכות מידע בע"מ נ' אהרן אבידן, פד"ע י 309, 329). "כאשר אין חולק על כך, שהמעביד חייב היה לשלם זכות סוציאלית, כמו דמי הבראה מכוחו של צו הרחבה, הוכרה התפטרות עובדת - על רקע אי תשלום דמי הבראה במהלך שנות עבודתה - ע"י ביה"ד האזורי לעבודה כ"התפטרות בדין מפוטרת" (י. לובצקי, סיום יחסי עבודה, עמ' 136, מהד' 1999. תב"ע (ת"א) מג/3-511 חנה קקון נ' שושנה רחמים, פד"ע טז, עמ' כ' כג - שופטת ליפס) 8. לענין הצורך במתן התראה למעביד קודם ההתפטרות, קבעה הפסיקה: "הכלל הוא כי במקרה של התפטרות עקב הרעת תנאים מוחשית או נסיבות אחרות, שבהן אין לדרוש מהעובד את המשך עבודתו, על העובד העומד להתפטר להעמיד את מעבידו על כוונתו זו, שתהיה למעביד הזדמנות לסלק את סיבת ההתפטרות הצפויה." (י. לובצקי, סיום יחסי עבודה, עמ' 137, מהד' 1999. דב"ע מח/3-60, מח/3-174 טלסיט בע"מ נ' מיכאל רוגל, פד"ע כ 421, 422). כעולה מהאמור לעיל, עשתה התובעת כך (מכתבה מיום 26.11.97) מחומר הראיות דלעיל, ומהאמור לעיל, עולה המסקנה, כי מעשי הנתבעים היוו פגיעה חמורה, בזכויות התובעת. מעשים אלה, של התובעים, עולים כדי הרעה מוחשית של תנאי עבודתה של התובעת, ודין התובעת כדין "התפטרות אחרת שדינה פיטורים", בהתאם לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים והיא זכאית לפיצויי פיטורים. בית הדין, בדק ומצא, כי חישובי התובע לעניין תשלום פיצויי פיטורים נכונים. לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובעת תשלום פיצויי פיטורים בסכום של 17,424 ₪, ערך 1.1.98. 9. תשלומי הבראה א. בבדיקה של תלוש שכר של התובעת, לחודש יוני 1996, רשום דמי הבראה בסכום של 525 ₪, רשום שכר נטו לתשלום בסכום של 2,337.68 ₪, ואילו התובעת קיבלה שכר של 1,852.50 ₪ (ת/2), הנתבעים שילמו לתובעת שכר מופחת בסכום של 485.18 ₪. מכאן עולה המסקנה כי הנתבעים לא שילמו לתובעת דמי הבראה בשנה זו. בית הדין קובע כי טענת התובעת שהנתבעים לא שילמו לה דמי הבראה לא נסתרה ע"י הנתבעים. ב. כאמור לעיל, בית הדין קבע כי תלושי השכר בלתי מהימנים, משנמצאו תלושי השכר כבלתי מהימנים, על הנתבעים לשלם לתובעת דמי הבראה. ג. בית הדין בדק ומצא, כי חישובי התובעת לעניין תשלום דמי הבראה נכונים. לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובעת דמי הבראה בסכום של 546.18 ₪ לשנת 1996. ובנוסף על הנתבעים לשלם לתובעת דמי הבראה בסכום של 176.99 ₪ לשנת 1997. 10. תשלום דמי חופשה א. בבדיקה של תלושי השכר של התובעת לשנים 1996 - 1997, עולה כי הנתבעים לא ניהלו פנקס חופשה לתובעת, ולא שילמו דמי חופשה בשנים אלה. ב. כאמור לעיל, בית הדין קבע כי תלושי השכר בלתי מהימנים, משנמצאו תלושי השכר כבלתי מהימנים, על הנתבעים, לשלם לתובעת דמי חופשה. ג. בית הדין בדק ומצא, כי חישובי התובעת לעניין תשלום דמי חופשה נכונים. לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובעת סכום של 3,240 ₪. ערך 1.1.98. 11. תשלום ימי חג א. בבדיקה של תלושי השכר של התובעת לשנים 1996-1997, עולה כי אפילו הנתבעים לא טענו כי שילמו לתובעת עבור ימי חג. ב. בית הדין בדק ומצא, כי חישובי התובע לעניין תשלום ימי חג נכונים. לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובעת סכום של 670 ₪. ערך 1.1.98 12. תשלום תוספת יוקר (הפרשי שכר) א. בבדיקה של תלושי השכר של התובעת לשנים 1996-1997, עולה כי הנתבעים לא שילמו לתובעת תוספת יוקר, על כן התובעת זכאית לתשלום עבור תוספת יוקר. ב. בית הדין בדק ומצא, כי חישובי התובע לעניין תשלום תוספת יוקר (הפרשי שכר) נכונים. לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובעת הפרשי שכר סכום של 207.30 ש"ח ₪ וכן הפרשי שכר סכום של 176.07 ₪. 13. תשלומים למוסד לביטוח לאומי א. ממסמך ת/1, אישור של המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 10.1.00, זכויותיה של התובעת הם מ - 12.1991 עד - 1.1995. ומ- 5.1995 עד 12.1996. ב. עולה מהאמור לעיל כי הנתבעים לא שילמו לתובעת זכויות במל"ל, מדצמבר 1988 עד נובמבר 1991, ומפברואר 1995 ועד אפריל 1995, מינואר ועד דצמבר 1997. ג. הנתבעת העידה בתצהירה, כי תביעות התובעת לתקופה עד לחדש נובמבר 1991 התיישנה, וכי התובעת ביקשה מהתובעים שלא לדווח על העסקתה, ולא לנכות משכרה לביטוח הלאומי, מטעמים השמורים עימה. ד. לעניין זה, קובע בית הדין כי הנתבעים הפרו את החוק, בכך שלא שילמו ולא ניכו משכרה של התובעת את דמי הבטוח הלאומי, משנת 1988 ועד לשנת 1991, טענה זו של הנתבעים, נדחית. ה. על התובעת לפנות לביטוח לאומי, למימוש זכויותיה הקבועים בחוק, המל"ל רשאי לחזור למעסיק בתביעת השבה. כך שאין מקום לפסיקת ביה"ד בנדון. 14. סוף דבר א. פיצויי פיטורין -הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 17,424 ₪, סכום זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.1.98, ועד לתשלומו בפועל. ב. תוספת יוקר (הפרשי שכר) - הנתבעת תשלם לתובעת (הפרשי שכר), סכום של 207.30 ₪. סכום זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.3.97, ועד לתשלומו בפועל. ג. תוספת יוקר (הפרשי שכר) - הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 176.07 ₪. סכום זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.1.98, ועד לתשלומו בפועל. ד. ימי חג - הנתבעת תשלם לתובעת תשלום סכום של 670 ₪. סכום זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.1.98, ועד לתשלומו בפועל. ו. פדיון ימי חופשה - הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 3,240 ₪. סכום זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.1.98 ועד לתשלומו בפועל. ז. דמי הבראה - הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 546.18 ₪. סכום זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.7.96, ועד לתשלומו בפועל. ח. דמי הבראה - הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 176.99 ₪. סכום זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.7.97, ועד לתשלומו בפועל. הוצאות משפט הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. תלוש שכר