פסק דין 1. עניין לנו בתביעה כספית ונזיקין שהגישו התובעים כנגד הנתבעת בגין נזקים אשר לטענת התובעים גרמה להם הנתבעת בעקבות בניית ביתה בחלקתם המשותפת, והוצאות שלטענת התובעים חבה להם הנתבעת בהתאם לפס"ד פשרה. 2. המסכת העובדתית: א. התובעים הינם הבעלים של בית הנמצא ברחוב וינגיט 205 הרצליה הידוע כנכס בגוש 6517 חלק מחלקה 303 (להלן:"בית מרקס") ומתגוררים בו מאז 30.08.90. ב. הנתבעת בנתה את ביתה בגוש 6517 כחלק מהחלקה 303. תחילת הבניה היתה בחודש אפריל 1992. ג. ביום 10.10.92 נערך הסכם פשרה בין הצדדים ביחס לבניית בית הנתבעת. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פס"ד (להלן: "הסכם הפשרה"). ד. הנתבעת מכרה את ביתה בשנת 1994, והיא איננה עוד הבעלים. 3. המחלוקת המשפטית הנטושה בין בעלי הדין: טיעוני התובעים: א. הנתבעת בנתה את ביתה (להלן:"בית שלם") בשנת 1992 בכ - 2.5 מ"ר יותר מהמוסכם וברוחב העולה בכ - 80 ס"מ מהמוסכם, ובכך הוסתר לחלוטין הנוף והאוויר לכיוון הים של התובעים. כמו כן בית שלם גדול בכ - 40% יותר מהמוסכם בהסכם הפשרה. ב. כתוצאה מהאמור לעיל, הפך בית מרקס לבית עורפי, וערכו ירד ב - 90,000 דולר ארה"ב, סך של 282,600 ש"ח ליום הגשת התביעה. ג. במהלך בניית בית שלם, פעלה הנתבעת ו/או מי מטעמה ברשלנות, תוך הסבת נזקים לבית מרקס ומכונית התובעים בסך 9,262.- ש"ח. כמו כן נאלצו התובעים להוציא שכר טרחת שמאי בעבור חוות דעת בסך 732.- ש"ח. ד. הנתבעת הפרה את הסכם הפשרה, בה נקבע כי הצדדים יתחלקו ביניהם בהוצאות הרכוש המשותף, בכך שלא השתתפה בהוצאות עבור בריכה משותפת, מפל חלון, צינור אסבסט, וקיר משותף, סה"כ הוצאות 9,265.- ש"ח. באי החזרת ההוצאה יש משום עשיית עושר שלא במשפט. ו. בשל האמור לעיל, נגרמו לתובעים נזקים כללים, טרדות ועוגמת נפש, אשר בגינם התובעים תובעים סכום סמלי של 25,000.- ש"ח. ז. סה"כ תביעת התובעים מהנתבעת 326,859.- ש"ח. טיעוני הנתבעת: א. בהסכם הפשרה, אין כל הגבלה וחיוב כלשהו שלא להכניס שינויים בתכנית ההיתר. כל צד שמר על זכותו להכניס שינויים כאלה, וכל צד שמר על זכותו שלא להסכים לשינויים אלו. ב. הנתבעת לא בנתה את ביתה תוך כדי חריגה, ממחצית זכויות הבנייה הנתונות לחלקה, זכותה היסודית היא לבנות את ביתה כרצונה וקיבלה היתר כחוק. ג. טרוניית התובעים על היות ביתם "בית עורפי", נובעת מחלוקת החלקה עפ"י הסכם שיתוף. בית מרקס היה עורפי גם לפני תחילת הבנייה, ובניית בית שלם לא היווה גורם "לירידת ערך" בית מרקס. ד. הנתבעת ריצפה את הכניסה לשביל הגישה לבית התובעים, וגם בנתה שם קיר נוסף, בהוצאה של כ - 15,000 דולר ארה"ב ולא בקשה השתתפות התובעים בהוצאה זו. ה. יש לדחות את התביעה. 4. המסכת הדיונית: בתיק נשמעו ראיות: מטעם התובעים: הוגשו 2 חוות דעת: הערכת נזקים של עת1/, השמאי חנוך וסרצוג, ת1/, וירידת ערך של עת2/, השמאי נ. מוסקונה, ת2/, אשר נחקרו על חוות דעתם. העיד התובע 2 עת3/, מר גדעון מרקס, אשר נחקר על תצהירו ת3/. הוגשו חשבוניות שונות ת4/. הוגשו מכתבי ב"כ לשעבר של הנתבעת: ת5/, ת6/. מטעם הנתבעת: העיד מר דוד שמואלי עה1/, אשר נחקר על תצהירו נ1/. העיד מר יהודה שלם, בעלה של הנתבעת , אשר נחקר על תצהירו נ2/. בתום הבאת הראיות, הגישו הצדדים את סיכומי טענותיהם בכתב. 5. דיון והכרעה: לאחר שקראתי בעיון רב את כתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים, קראתי את חוות הדעת, ואת סיכומיהם המלומדים של ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן נימוקי למסקנתי זו: 6. ירידת ערך בית מרקס: ב"כ התובעים הגיש חוות דעת מטעמו לעניין ירידת ערך בית מרקס, ת2/ בה אמד הוא את ירידת ערך בית מרקס בכ - 90,000 דולר ארה"ב. ביום 01.06.97 מכח הסכמת הצדדים, מיניתי את המהנדס מר מ. הברמן לצורך בדיקת טענות הצדדים לעניין זה: "המומחה מתבקש לבדוק את הבתים נשוא כתב תביעה זה, ולבדוק האם יש בסיס לטענות התובעים באשר לסטיית הנתבעת בבנית הבית, מההסכם אשר נחתם בין הצדדים, כמו כן יבדוק המומחה האם בית הנתבעת והמצב כפי שהוא כיום גורם לנזקים המפורטים בכתב התביעה. במידה והבית סוטה מההסכם שעליו חתמו הצדדים, האם קיים ירידת ערך של הבית התובעים , ואם כן מהו...". [פרוטוקול עמ' 12]. כידוע, על אף שמונה מומחה מטעם בית המשפט , אין המומחה מחליף את השופט בדין, והשופט הוא הוא אשר בוחר כיצד יש להתייחס לחוות דעתו של המומחה אם לקבלה ואם לאו. "עדותו של מומחה, ככל עדות אחרת כפופה לשיקולים של מהימנות אישית ושל אמינות מקצועית. בית המשפט רשאי לקבל את עדות המומחה או לדחותה, כולה או חלקה והוא המעניק לה את כוחה הראייתי". [י.קדמי על הראיות - הדין בראי הפסיקה, מהדורה משולבת ומעודכנת תשנ"ט1999- , עמ' 558]. ב"כ הצדדים בכרו שלא לזמן את המומחה לחקירה, אלא שלחו למומחה שאלת הבהרה: לעניין זה מקובלני כי: "עד מומחה, ככל עד אחר, עומד לחקירה שכנגד של היריב ומקום שיריב אינו עושה שימוש בזכותו - יראו אותו מי שמסכים לכאורה לדברי העד". מסקנתו של מומחה מטעם בית המשפט [עמ' 5 לחוות דעתו] קובעת כי: "הגבהת רום בית שלם מעבר לגבהים הרשומים במפרט מיום 27.10.88, כמו כן, חריגה - הרחבת הבניין דרומה בשיעור 80 ס"מ, גורמים שבית מרקס מוסתר על ידי בית שלם הממוקם בקטע המערבי של החלקה וחסום לנוף ומשב רוח מהמערב - הים. מצב עובדתי זה גורם שבית מרקס [העורפי] מוסתר אל כיוון המערב - הן ברוחב ובצורה חמורה יותר בגובה. כידוע, הצד המערבי הינו בעל חשיבות ניכרת בנושא רוחות ממערב שהן המקור לאיוורור בית מגורים. גריעת זכות זו גורמת ישירות לפגיעה בערך הנכס". על פי חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, שומת ירידת בית ערך בית מרקס עומדת על סך של כ - 80,000 דולר ארה"ב עד 84,000 דולר ארה"ב [עמוד 6 לחוות דעתו]. ב"כ הנתבעת בסיכומיו לא העלה כל טענה שיש בה לפגום בנכונותה של חוות דעת של מומחה בית המשפט, ומשויתר על זימונו לחקירה, הרי שאינני רואה כל סיבה שלא לקבל את חוות דעתו מה גם כי מקבל אני את מסקנתו של מומחה מטעם בית משפט, מומחה אובייקטיבי ונטול פניות, ומצאתי את חוות דעתו אמינה ומהימנה עלי. טוען ב"כ הנתבעת כי הסכם השיתוף מגדיר את בית מרקס כבית עורפי, ועל כן אין להם להלין על הפגיעה בנוף ובאוויר מכיוון הים, המגיע לבית מרקס. דוחה אני טענה זו שכן עצם הגדרת בית מרקס כבית עורפי, אינה מאפשרת לנתבעת לחרוג מהסכם הפשרה ולהפר אותו כך שבנייתה חוסמת את הנוף והאוויר מכיוון הים. על כן קובע אני כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין ירידת ערך בית מרקס וחסימת הנוף והאוויר מכיוון הים בסך של 80,000 דולר ארה"ב בגין ראש נזק זה, שהם 251,200.- ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. 7. נזקי בנייה: ב"כ התובעים טוען כי במהלך בניית בית שלם, פעלה הנתבעת תוך הסבת נזקים לרכוש התובעים. הנזק אליבא דכתב התביעה המתוקן, הוא הידבקות גבישי בטון על לוחות הרעפים בחלקי גג מרקס, וכן על צמחייה ומכונית התובעים שלטענתם הושחתה. להוכחת ראש נזק זה, צורפה חוות דעת שמאי ת1/. הוכח לי מחוות הדעת ת1/ כי אכן בניית בית שלם גרמה נזקים שונים לתובעים. ברם, הוכח לי מעדותו על עה1/ שהעיד כי "הוזמן לבנות את הבית על ידי משפחת שלם" [פרוטוקול עמ' 28], כי רצה לתקן את הנזקים שנגרמו לרכוש התובעים עקב עבודתו בבית שלם. כך כתב בתצהירו נ1/: "במהלך הבנייה, פעם אחת ניתז בטון על גג בית התובעים וכתוצאה מכך התלכלכו כ - 100 רעפים. אני מיד נכנסתי אל התובעים על מנת לנקות אולם אלה, בהיסטריה, גירשו אותי מביתם ואף הזמינו משטרה. מאוחר יותר, הצעתי לתובעים להחליף את הרעפים שהתלכלכו אולם הם סירבו". וכך העיד בבית משפט: "נכון מאז שמספר פעמים הוזמנה משטרה על ידי התובעים אך לא עקב הבנייה שלי אלא בגלל שנכנסתי לחצר על מנת לנקות ואמרו לי שאני משיג גבול. פעמיים הזמינו משטרה בגלל שהלכתי לנקות לו לכלוך שנכנס לחצר שלו". [פרוטוקול עמ' 28]. נתתי אמון בגירסתו של עה1/, ומצאתי את עדותו אמינה ומהימנה עלי. ללמדך כי נמצאה תרופה ולו חלקית, אך התובעים התעקשו כי לא יהיה כל תיקון הנזק מצד הנתבעת. לו רצו התובעים כי הנתבעת תתקן את הלקוי אשר נגרם על ידי הנתבעת באמצעות עה1/, יכלו לקבל זאת ללא צורך בתביעה משפטית. על כן קובע אני כי אין להם להלין על הנזק שנגרם אלא על עצמם. נדחה בזאת ראש הנזק לפיצוי התובעים בגין נזקים שנגרמו לרכושם בעת בניית בית שלם. 8. התחלקות בהוצאות הרכוש המשותף: כך נכתב בסעיף 5 להסכם שיתוף מקרקעין שנחתם בין הבעלים הקודמים של השטח שעליו נבנה בית מרקס לנתבעת ביום 26.12.80: "... כל הוצאות החזקה, נקיון וניהול השטח המשותף וכן כל המיסים העירוניים וממשלתיים בגין השטח המשותף יחולו על הצדדים בחלקים שווים, דהיינו מחצית על שלם ומחצית על נתן ונילי" [הבעלים הקודמים, א.ג.]. כך נכתב בסעיף 8 להסכם הנ"ל: "... וכל קונה יחשב כבא בנעליו של המוכר לכל דבר ועניין הן לזכות והן לחובה לפי כל תנאי שטר זה". התובעים שנכנסו לנעליהם של הבעלים הקודמים רואים את עצמם מחוייבים להסכם השיתוף. ללמדך כי יש להחיל את הוצאות ההחזקה לשטח המשותף בחלקים שווים בין התובעים לנתבעת. הוצאות אינסטלציה: מעיון בנספחים ו' 1 עד 3 לת3/, הוכח לי כי התובעים אכן הוציאו סכומי כסף בסך של 7,820 ש"ח בעבור עבודות אינסטלציה, אשר נכון ליום הגשת התביעה הסכום הינו 14,236.- ש"ח. מנספח ז' לת3/, שוכנעתי כי עבודות האינסטלציה אכן, כטענת ב"כ התובעים משמשות הן את התובעים והן את הנתבעת במשותף. לדידי, אין בנספח ו' 4 לת3/, שכותרתו היא "הצהרה", כדי לעמוד בנטל ההוכחה המוטל על שכם התובעים להוכחת הוצאתם. על כן קובע אני כי על הנתבעת להשתתף במחצית הסכום, קרי 7,118.- ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה. הוצאות בניית קיר: כך קובעים סעיפים 2, 3 להסכם הפשרה מיום 10.10.89: "3.2 עם בניית בית הנתבעים [התובעים בתיק זה - א.ג.] יהיו הנתבעים רשאים לבנות את הקיר האמור בגובה שלא יפחת ממטר אחד ולא יעלה על 1.80 מ', והצדדים ישאו שווה בשווה בהוצאות בניית הקיר... 3.4 הצדדים ישאו שווה בשווה בהוצאות בניית הקיר המפריד באורך 8.5 מ' בין מגרש התובעת למגרש הנתבעים, מדרום מערב לבית הנתבעים". מנספח ט' לת3/, ברי לי כי התובעים שילמו סך של 1,295.60 ש"ח ביום 29.08.90, אשר נכון ליום התביעה הינו 4,295 ש"ח. על הנתבעת לשלם מחצית מהוצאה זו, קרי סך של 2147.- ש"ח. 9. עוגמת נפש: לעניין זה לאחר שבחנתי את הראיות בתיק, ושמעתי את הצדדים, נראה לי כי הנתבעת אכן גרמה עוגמת הנפש לתובעים. אני מעריך את עוגמת הנפש בסך של 10,000 ש"ח. 10. הוצאות שמאים: ב"כ התובעים הגיש קבלות בעבור הוצאות חוות דעת שמאי שונות, נספח ד' לת3/ וכן ת4/. עניין הוצאות השמאים ילקח בחשבון בעניין ההוצאות שעל הנתבעת יהיה לשלם לתובעים בתיק זה. 11. סיכום: על הנתבעים לשלם לתובעים הסכומים הבאים: א. 251,200.- ש"ח - פיצוי בגין ירידת ערך בית מרקס. ב. 9,265.- ש"ח בגין השתתפות בהוצאות אינסטלציה, ובניית קיר משותף. ב. 10,000.- ש"ח בגין עוגמת נפש. ובסה"כ 270,465.- ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. 12. לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן: א. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 270,465.- ש"ח, סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. ב. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ בסך כולל של 30,000.- ש"ח. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. ירידת ערך