פסק דין 1. התובענה הוגשה, במקורה, כנגד שלושת הנתבעים: 1.1 כנגד הנתבעת מס' 1 הוקפאו ההליכים מכח צו הקפאת הליכים שנתן בית המשפט המחוזי בבאר שבע. 1.2 כנגד הנתבעת מס' 2 ניתן ביום 4/10/00 פסק דין (חלקי) בהעדר התייצבות, המחייב אותה בתשלום מלוא סכום התובענה לתובע. 1.3 בנסיבות אלו, מכוח החלטה נוספת ביום 4/10/00, נמשכו ההליכים רק כנגד הנתבע מס' 3. 2. בהתאם לנטען ע"י התובע, הוא בעלים של 4 חנויות במרכזון המסחרי סנטר פארק ברח' יהודה הלוי באשדוד (להלן: "המרכז המסחרי") הידועות כחנויות מס' 1, 2 א' , 3 א' ו-4 ב' (כולן ביחד להלן : "החנות"). 3. החנות נרכשה מן הנתבעת מס' 1 ע"י התובע ביום 18.3.97 וביום 16.4.97, נחתם בין הצדדים לחוזה הרכישה - הסכם שכירות לפיו השכיר התובע לנתבעת מס' 1 את החנות לתקופה של שנה - מיום 1.6.97 ועד ליום 31.5.98 תמורת דמי שכירות בסך בשקלים השווה ל - 3600$ לחודש. 4. בהתאם לנטען ע"י התובע, חדלה הנתבעת מס' 1 מלשלם את דמי השכירות לתובע, החל מיום 1/9/97, וכל פניותיו אליה לשלמם - לא נענו. 4.1 הנתבעת מס' 1 גם לא שילמה את דמי הניהול לחברת הניהול המתחזקת את המרכז המסחרי והתובע נאלץ לשלם דמי ניהול במקומה, בסך של 3,100 ₪. 5. במהלך חודש ספטמבר 97' התברר לתובע כי הנתבעת מס' 1 איננה מחזיקה בחנות, אלא הנתבעת מס' 2. 5.1 בהתאם לנטען ע"י התובע - הנתבע מס' 3 משמש כמנהל וכבעל מניות הן בנתבעת מס' 1 והן בנתבעת מס' 2. 6. ביום 7/9/97 נשלח מכתב התראה לנתבעות 1 ו-2 ובו הן נדרשו לפנות את המושכר עד ליום 9/9/97 ולשלם את דמה"ש. 6.1 אף מכך התעלמו הנתבעות 1 ו-2, והנתבעת מס' 2 המשיכה להחזיק בחנות. 7. בנסיבות אלו, הוגשה לבימ"ש השלום באשדוד, תובענה, בסדר דין מקוצר, כנגד הנתבעות 1 ו-2 לסילוק יד מן החנות ונתבקש פיצול סעדים שנענה ע"י בית המשפט. 7.1 הנתבעת מס' 1 לא הגישה בקשת רשות להתגונן ועל כן ניתן כנגדה, ביום 4/11/97 פסק דין המורה לה לסלק ידה מהחנות. 7.2 הנתבעת מס' 2 הגישה בקשה למתן רשות להתגונן בטענה כי שכרה את החנות מחברה בשם יונדאי אשדוד בע"מ ואף שילמה לה את דמי השכירות בגין שנת שכירות: מיום 1/2/97 ועד ליום 31/1/98. 7.3 בתאריך 22.2.98 פינתה הנתבעת מס' 2 את החנות והתביעה כנגדה נמחקה. 7.4 בדיעבד התברר לתובע, כי הנתבע מס' 3 הינו אף מנהל ובעל מניות בחברת יונדאי אשדוד בע"מ. 8. לטענת התובע, ניהל הנתבע מס' 3 את הנתבעות 1 ו-2, באופן מניפולטיבי תוך שהוא עשה שמוש לרעה במסך ההתאגדות כדי להתחמק מהתחייבויות חוזיות. 9. לטענת התובע, נהג הנתבע מס' 3 בחוסר תום לב שעה ששכר את החנות בשמה של הנתבעת מס' 1 ומשחדלה אותה חברה לשלם את דמי השכירות, המשיך להחזיק בחנות תחת מסווה של חברה אחרת. 9.1 לטעמו של התובע, אף אם היתה עסקה של העברת השכירות בחנות לידי הנתבעת מס' 2, הרי שעסקה זו היא מלאכותית ולא נועדה אלא כדי להמשיך ולהחזיק בחנות ולהתחמק מתשלום דמי השכירות. 9.2 בנסיבות אלו, זכאי התובע, לטעמו, לתבוע את הנתבע מס' 3 באופן אישי ולקבל ממנו כל סכום שהוא זכאי לקבל מן הנתבעת מס' 1. 10. לטענת התובע הושכרה מחצית החנות שפונתה ביום 22/2/98 - רק ביום 4/5/98 בסכום בשקלים השווה ל-2,400 דולר לחודש ורק ביום 1/6/98 הושכרה המחצית השניה בסכום בשקלים השווה ל-1,600 דולר לחודש. 11. סכום התובענה 147,394 ₪, מורכב כדלהלן: 11.1 פיצוי בסך 150 דולר בגין כל יום פיגור בפינוי החנות (בהתאם להוראות סעיף 19 א' לחוזה השכירות), במשך 167 ימים ובסה"כ הסך בשקלים השווה ל-25,050 דולר -92,359 ₪ לו זכאי התובע מן הנתבעים 1 ו-3. 11.2 מן הנתבעת מס' 2 -דמ"ש ראויים בגין ששת החדשים בהם החזיקה בנכס והתעשרה שלא כדין בסך בשקלים השווה ל-21,600 דולר או 79,639 ₪. 11.3 פיצוי בסך 3,600 דולר לחודש עד תום תקופת השכירות עם הנתבעת מס' 1 (הסך בשקלים השווה ל-8,400 דולר ארה"ב או 30,970 ₪) להם זכאי התובע מן הנתבעים 1 ו-3 וזאת עד להשכרת החנות מחדש. 11.4 סך של 3,100 ₪, בגין הסכום ששולם לחברת הניהול. 12. לטעמו של התובע, הוא רשאי לתבוע את הנתבע מס' 3 בשל ניצול לרעה או הפעלה לא ראויה של האישיות המשפטית הנפרדת ולצורך זה נועדה "הרמת מסך". 12.1 הנתבע מס' 3 הוא מנהל ובעל מניות הן בנתבעת מס' 1 והן בנתבעת מס' 2 וכשמכר לתובע, בשם הנתבעת מס' 1 את החנות ושכרה בשמה מידיו, ידע כי המחזיקה בחנות היא חברה אחרת בשליטתו, הנתבעת מס' 2 ששכרה את החנות מחברה שלישית שבשליטתו ואף שילמה לה דמ"ש. 12.2 למרות ידיעה זו, שכר הנתבע מס' 3 את החנות מן התובע, בשמה של הנתבעת מס' 1 והתחייב בשמה לשלם דמ"ש. 12.3 הנתבע מס' 3 ציין בהסכם-המכר, כי הנתבעת מס' 1, המוכרת, לא התחייבה להעניק לצד ג' כלשהו זכויות כלשהן בחנות - ולא כך הוא. 12.4 הנתבע מס' 3 לא גילה לתובע, כי הנתבעת מס' 1 (או חברת יונדאי אשדוד בע"מ) השכירה את החנות לנתבעת מס' 2. 12.5 זאת ועוד, הסכם המכר נחתם בחודש מרץ 97'; הסכם השכירות בחודש אפריל 97' ובחודש אוגוסט 97', כ- 3.5 חדשים לאחר מכן, כבר התנהל דיון בביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע ובמסגרתו ניתן צו הקפאת הליכים לבקשת הנתבעת מס' 1 ועוד 4 חברות. 12.5.1 מהאמור לעיל עולה - לטעמו של התובע - כי כששכר את החנות כבר ידע, כמנהל ובעל מניות, מה מצב הנתבעת מס' 1 וכי אין ביכולתה לשלם את תשלומי דמה"ש לתובע. 12.6 כאשר הוגשה התובענה לסילוק יד - לא טרח הנתבע מס' 3 לעדכן בדבר הליכי הפירוק בהם מצויה הנתבעת מס' 1. 12.7 משהוגשה התביעה הכספית הנוכחית, לא טרח הנתבע מס' 3 ליידע בקיומו של הסדר הנושים. 12.8 אילו יידע הנתבע מס' 3 את התובע בפרטי ההסדר, יכול היה התובע להגיש תביעת חוב כנגד הנתבעת מס' 1 ולחסוך הליכים רבים. 12.8.1 לטענת התובע, עשו זאת הנתבעים מתוך כוונה שלא יגיש תביעת חוב בזמן כדי לסכל אפשרות של גביית חוב. 13. מכל האמור לעיל מסיק התובע כי הנתבע מס' 3 התנהג בחוסר תום לב, פעל מתוך מטרה להתחמק מאחריותו ומאחריות הנתבעות כלפי התובע - ולכן נוצר הצורך ונתקיים התנאי להרמת מסך ההתאגדות ולהגשת תביעה ישירה כנגד הנתבע מס' 3. 14. הנתבע מס' 3 טוען, כי לא ערב מעולם להתחייבויות הנתבעת מס' 1 כלפי התובע וגם לא נטען כך ע"י התובע. 15. לטענת הנתבע מס' 3, גם במקרה שהנתבע מס' 3 היה חותם על ערבות להתחייבויות הנתבעת מס' 1, היתה מניעות מלעשות כן ממס' טעמים: 15.1 טרם מוצו ההליכים כנגד החייב העיקרי - שהוא הנתבעת מס' 1 נגדה ניתן צו הקפאת הליכים. 15.2 מכיוון שהסדר הנושים אושר בביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע, על התובע היה להיכבד ולפנות תחילה לביהמ"ש המחוזי ולבקש את ביטולו של הסדר הנושים ו/או להתיר לו להגיש תביעה כנגד הנתבע מס' 3 - דבר שלא נעשה. 15.3 בהתאם לחוק הערבות התשכ"ז - 1967, אין הערב חב ביותר מחיובו של החייב ומשהוקטן חיוב הנערב עפ"י הסכם בין החייב לנושה או עפ"י ויתור של הנושה, מופטר הערב במידה שהופטר החייב. 15.3.1 בענייננו נחתם הסכם בין הנתבעת מס' 1 לבין הנושים, הוא אושר ע"י ביהמ"ש המחוזי וכל עוד לא בוטל - לא ניתן לתבוע את הנתבעת מס' 1 בדרך עקיפה, באמצעות הגשת התובענה דנן. 16. לטעמו של הנתבע מס' 3, מנוע התובע מלתבוע את הנתבעת מס' 1 גם שלא מכח חוק הערבות: 16.1 התביעה מתייחסת לחובות הנתבעת מס' 1; 16.2 הנתבעת מס' 1 הגישה בקשה להסדר נושים ולמתן צו הקפאת ההליכים כנגדה והתובע נמנה על רשימת הנושים שצורפה לבקשה; 16.3 הסדר הנושים אושר ע"י ביהמ"ש המחוזי ולא בוטל. 16.4 ההליכים כנגד הנתבעת מס' 1 מעוכבים מכוחו של צו ההקפאה. 16.5 בהתאם להוראות פרק 3 להסדר הנושים הופטרה החברה ו/או הערבים ו/או הנתבע מס' 3 ו/או מי ממנהליה או עובדיה של הנתבעת מס' 1 בגין החובות עד ליום מתן צו ההקפאה ולאף אחד מן הנושים אין ולא תהיה כל טענה ו/או תביעה כנגדם. 17. הנתבע מס' 3 מסיק מהחלטת כב' ביהמ"ש המחוזי בחיפה מיום 20/11/00, בתיק פש"ר 448/00 שם קבעה כב' השופטת כי יש להמתין לאסיפות הנושים ורק לאחר תוצאות ההצבעה היא תתייחס לבקשה להגיש תביעה כנגד החברה והבעלים עקב מעשי מרמה והטעייה נטענים, כי ראשית יש להגיש לביהמ"ש המחוזי בו מתנהלים הליכי ההקפאה כנגד הנתבעת מס' 1 - בקשה להגשת תביעה כנגד מנהלה בגין מעשי מרמה ושנית, ניתן להתייחס לבקשה רק באם הנושים יצביעו נגד הצעת ההסדר או שביהמ"ש לא יאשר את הסדר הנושים. 17.1 הרציונל מאחורי ההחלטה הוא העובדה שמטרת סעיף 350 לחוק החברות התשנ"ט - 1999, היא לאפשר לחברה המצויה בקשיים "לנקות את השולחן" בגין חובות העבר ולצאת לדרך חדשה. 17.2 מיום אישור הסדר הנושים ע"י ביהמ"ש, וכל עוד הוא איננו מבוטל, נפתח דף חדש בחיי החברה. 18. עוד טוען הנתבע מס' 3, כי באם יינתן כנגדו פסק דין בתובענה הנוכחית, יסתור הדבר את החלטת בית המשפט המחוזי, התלויה ועומדת, לפיה כל עוד עומד הסדר הנושים על כנו, מופטר הנתבע מס' 3 מכל חובות החברה כלפי הנושים. 19. לטענת הנתבע מס' 3, אין בטענות התובע כדי להוכיח טענת מרמה כלשהי ביחס לנתבע מס' 3: 19.1 תקופת השכירות החלה ביום 1/6/97; 19.2 צו ההקפאה כנגד הנתבעת מס' 1, ניתן ביום 14/8/97 ומונה לה נאמן לפעילותה; 19.3 החל מיום מתן צו הקפאת ההליכים ומשמונה הנאמן, אין לנתבע מס' 3 כל מעמד ביחס לפעילויות החברות. 19.4 אפילו אם היה הנתבע מס' 3 מבקש לשלם לתובע, היה בכך משום העדפת נושים. 19.5 טרם החתימה על הסכם השכירות, דאג הנתבע מס' 3 להוסיף להסכם השכירות תנאי לפיו תהא לשוכרת הזכות לצרף שותף ו/או להמחות את זכויותיו עפ"י החוזה לצד שלישי. 19.5.1 הנתבע מס' 3 העריך, בעת החתימה על הסכם השכירות, כי הוא עשוי לצרף שותף או להמחות את זכויותיו עפ"י ההסכם - לצד ג' והתובע, המשכיר, נתן הסכמתו לכך . 19.6 ואכן, בפועל, ישבה בחנות הנתבעת מס' 2 , כנגדה ניתן פסה"ד. 20. לטענת הנתבע מס' 3, הגיש נגדו התובע את התובענה משנוכח לדעת כי לא יוכל להפרע את חובו מן החברה הנתבעת מס' 1. 20.1 הנתבע מס' 3 טוען, כי אין ליתן לתובע את הפתח להגשת תביעה אישית כנגד הנתבע מס' 3, בשל העובדה שהנאמן אשר מונה ע'י ביהמ"ש, סרב לשלם את דמי השכירות המגיעים לו מן הנתבעת מס' 1. 21. במהלך הדיונים הבהירו הנתבעים, כי עפ"י הרשום ברשם החברות, משמש הנתבע מס' 3 כמנהל ובעל מניות גם בנתבעת מס' 2. 21.1 יחד עם זאת, קיים לחברה מנהל ובעל מניות נוסף: מר שלמה שמיר. 22. עוד הודיע הנאמן בהסדר הנושים, כי החברות הכלולות בהסדר הנושים אינן עומדות בהסדר. 23. לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים להביא את הצדדים לכלל הסדר פשרה, נקבע התיק להוכחות והצדדים נצטוו להגיש תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים. 24. ביום 19/12/00 הודיעו ב"כ הצדדים לבית המשפט, כי הם הגיעו להסדר דיוני, במסגרתו הם מסמיכים את בית המשפט לפסוק עפ'י סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 וזאת לאחר טיעונים קצרים בכתב. 24.1 בית המשפט נתן, באותו יום, תוקף של החלטה להסכמות הצדדים. 24.2 ממילא התייתרה ישיבת ההוכחות והצדדים הגישו סיכומים בכתב. 25. לאחר עיון בחומר המצוי בתיק, לרבות בסיכומי ב"כ הצדדים הנני מחייב את הנתבע מס' 3 לשלם לתובע סך של 96,277 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 16/8/98 ועד למועד התשלום בפועל. 26. בנוסף, ישלם הנתבע מס' 3 לתובע את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. 27. זכות ערעור-כחוק. שכירותתביעה אישיתדמי שכירות