החלטה 1. בפניי בקשת המל"ל להצטרף כתובע בת.א. 2713/05 ולהורות על תיקון כתב התביעה כנדרש. המשיב 1 נתן הסכמתו לבקשה, אך המשיבות התנגדו לה, מתוך טענתן להתיישנות תביעת המבקש, ומתוך התנגדותן והנימוקים לה - סברתי כי על המבקש לעשות שיקול דעת נוסף - שיקול שכזה לא נסתייע, וסופו שנדרש הדיון כאן. אחר מעבר זמן - נתנו ב"כ בעלי הדין הסכמתם כי ההכרעה בבקשה תינתן על פי כתבי הטענות, דהיינו - על פי הבקשה והתגובות שבכתב. 2. לציין כי בהודעת המשיבות, שהוגשה ביום 18.3.07, נאמר כי בהמשך להחלטה מיום 6.3.07, ביררה באת כוחן את עמדת הצדדים באשר להגשת כתבי בי-דין נוספים, נמסר לה כי אין בכוונת המבקש או הצד השלישי להוסיף על אשר הוגש על ידיהם וכי הם עומדים על טענותיהם, וכי באת כוח המבקש מסרה, כי "לאחר עיון בתגובת הנתבעות, תשקול באם יש צורך להגיש תגובה נוספת מטעמה" - אלא שזו לא ניתנה עד היום, ומכאן אני מסיקה כי תוצאת השיקול היא כי אין מקום להוסיף למה שנאמר כבר. דיון 3. על מנת להבהיר - המשיב 1, יליד 1956, מכונאי במקצועו, עבד מטעם המשיבה 2, היא חברה המספקת שירותי כוח אדם, אצל המשיבה 3, המפעילה מפעל תעשייתי. המשיב 1 נפגע, לטענתו, בשתי תאונות עבודה שהתרחשו עת עבד אצל המשיבה 3. האחת ביום 14.6.98, עת שימש כעוזר במחלקה בה עבד, משנתבקש על ידי עובד אחר לסייע לו בהרמת מנוע כבד במשקל שהוערך על ידו בכ - 100 קילוגרם, ולטענתו בעת הרמת המנוע לגובה של כמטר לצורך העברתו למעלית - חש כאב בגבו, אלא שהמשיך בעבודתו באותו היום מאחר והניח כי מדובר בכאב זמני חולף. למחרת האירוע דיווח על הפגיעה, אך המשיך לעבוד בהאמינו כי הכאב יחלוף, מתוך שהיה עובד חדש במחלקה, ומתוך היותו עובד של חברת כוח אדם, ביקש לרצות כך הממונים עליו - זו התאונה הראשונה. התאונה השניה אירעה למשיב 1 4 ימים לאחר מכן, ביום 18.6.98, עת נתבקש, לטענתו, על ידי עובד בכיר ממנו, במחלקה בה שימש כעוזר, לסייע להרים, הפעם משאבה כבדה, שגם משקלה הוערך על ידו בכ - 100 קילוגרם, שבעת הרמתה נחבל שוב בגבו וחש ש "גבו נתפס". התביעה הוגשה ביום 9.6.05, דהיינו מספר ימים, ולכל היותר 5 ימים טרם תום תקופת ההתיישנות באשר לתאונה הראשונה, וכ - 9 ימים טרם תום תקופת ההתיישנות באשר לתאונה השנייה. המשיבות הכחישו טענות המשיב 1, טענו לאשם תורם שלו, והגישו הודעות לצדדים שלישיים ורביעיים. מטעם בעלי הדין הוגשו חוות דעת רפואיות, ובמהלך הדיון גם מונה מומחה מוסכם, הוא פרופ' אברמסקי מביה"ח "הדסה עין כרם", שחוות דעתו - טרם ניתנה (אף שבדק המשיב 1). 4. והנה, רק ביום 29.3.06 הגיש המבקש, הוא המל"ל, בקשה להצטרף כתובע נוסף בתביעה העיקרית, כשהוא טוען כי הוא זכאי לעשות כן מכוח הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") - הקובע את זכותו לתבוע מהמשיבה 3 החזר הגימלאות ששילם על פי דין למשיב 1 בגין התאונות והנזקים המפורטים בכתב התביעה. לציין כאן כי בקשת המל"ל באה בגין הגימלאות ששילם וישלם למשיב 1 בגין התאונה הראשונה, דהיינו זו שאירעה ביום 14.6.98 - ואין שום התייחסות גבי התאונה השנייה. אין חולקין כי סך כל הגימלאות ששולמו ואלה שתשולמנה (על פי היוון), לרבות דמי פגיעה - מגיע, ביום הגשת הבקשה, לסך של 965,431 ₪. 5. כאמור לעיל - התנגדו המשיבות לבקשה, מתוך טענתם כי המל"ל מבקש לתבוע מכוח זכות התחלוף (סוברוגציה), ומכאן שכל טענה שהייתה עומדת למי מהם כנגד הניזוק, הוא המשיב 1, תעמוד להם כנגד המבקש - לרבות טענת ההתיישנות. המבקש הודיע כי הוא עומד על בקשתו, לפי טענתו כי מאחר והוא חליפו של המשיב 1, הנפגע, מכוח סוברוגציה - הרי שתביעת הנפגע עוצרת את מרוץ ההתיישנות, אף בעניין תביעתו הוא - כל עוד תביעת הנפגע תלויה ועומדת. ועוד כאמור לעיל - עמד המבקש על טענותיו, ולא חזר מהן, אף אחר שהוצגה בפניו ההלכה הברורה, החד משמעית, שנפסקה בע"א 1577/97, המל"ל נגד יצחק עמית ואח', פ"ד נ"ז (4), עמוד 433 - וגם הניסיון להציע כי יעשה שיקול דעת נוסף - לא הסתייע. 6. מתוך ההלכה הברורה הנ"ל, שאחריה לא שונה דבר, אין לי אלא לקבל התנגדות המשיבות לבקשה, לאחר, וכנראה יש צורך להדגיש שוב, שנקבע כי מבחינת מהות זכותו של המל"ל הרי היא זכותו של הניזוק עצמו, שהמל"ל נכנס בנעליו, ועל כן טענת הגנה שיש למזיק כלפי הניזוק עומדת לו גם כנגד המל"ל, וכך נפסק במפורש כי הגנה דיונית העומדת למזיק, המכוונת כנגד הזכות, כגון התיישנות, תעמוד למזיק גם כנגד המוסד - להבדיל מהגנה דיונית המכוונת כנגד בעל הזכות, שלגביה נראה כי הזכות עוברת כשהיא משוחררת מאותה הגנה אישית. עוד נקבע שם, ושוב במפורש, כי את תקופת ההתיישנות של תביעת המבקש, יש למנות ממועד התאונה, ועל כן, כמו שם - גם כאן, יש לקבוע כי תביעתו של המל"ל התיישנה, ואין הוא רשאי לחזור על המזיק, ועצם קיום תביעתו של המשיב 1, שהיא עדיין תלויה ועומדת - אינו מקים למבקש כל זכות מעבר לזו שהייתה קיימת, או לא קיימת, בידיו - אילו הוגשה תביעתו בנפרד. 7. לציין כאן, ובנוסף לאמור לעיל, כי תקנה 21 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעת באשר לצירוף תובעים כי: "מותר לצרף בחזקת תובעים בתובענה אחת את כל הטוענים לזכות סעד - בין ביחד, בין לחוד ובין לחילופין - בשל מעשה אחד או עיסקה אחת או סידרה של מעשים או עיסקאות או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הגישו תובענות נפרדות הייתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית". אין מדובר באישור צירוף אוטומטי, ודווקא מתוך האמור בתקנה, הנה עולה כי אילו הוגשה תביעת המבקש בנפרד, במועד בו הוגשה בקשתו - הרי לא הייתה מתעוררת שום שאלה משותפת, משפטית או עובדתית, עם תביעת המשיב 1 - שהרי התביעה הייתה נדחית על הסף מתוך התיישנותה. 8. ומתוך כל האמור לעיל, ומתוך המקובץ - אני מוצאת לדחות הבקשה, ומחייבת המבקש לשאת בהוצאות המשיבות, ובשכר טירחת באי כוחם, סך של 5,000 ₪ (לכל אחד מהם) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לא מצאתי לפסוק הוצאות למשיב 1 - מתוך הסכמתו לבקשה. צירוף תובעיםצירוף / החלפת בעלי דיןתקסד"א 1984 (הישנות)