החלטה 1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בנצרת (השופטת הראשית ורד שפר; בל 2339/05), בה התקבלה אך בחלקה בקשת המבקש להעביר למומחה מטעם בית הדין, פרופ' אופיר, שאלות הבהרה. 2. בית הדין מינה בהליך זה את פרופ' אופיר כמומחה יועץ - רפואי (להלן - המומחה). המומחה ציין, כי בתיקו הרפואי של המבקש שתי בדיקות שמיעה, שתוצאותיהן שונות זו מזו משמעותית ולפיכך ביקש כי המבקש יופנה לבדיקת שמיעה נוספת ולבדיקת פלט אקוסטי (בדיקת OAE). עם קבלת תוצאות הבדיקות, חיווה המומחה דעתו, כי ליקוי השמיעה של המבקש לא נגרם מחשיפה לרעש. וכך ציין המומחה: "על פי בדיקות השמיעה מהשנים האחרונות לתובע שמיעה תקינה בתדרים הנמוכים והבינוניים, וליקוי שמיעה דו - צדדי קל בתדרים הגבוהים. לתובע תלונות על טינטון, על פי רישומים בתיקו הרפואי... בשתי בדיקות אובייקטיביות של הפלט האקוסטי נמצאה תגובה קוכליארית תקינה מימין רק עד תדר 2800 הרץ ומשמאל בכל התדרים עד 8000 הרץ... בדיקת הפלט האקוסטי היא בדיקה רגישה ביותר הבודקת תיפקוד תאי השער החיצוניים שבאוזן הפנימית. תאים אלו הם הראשונים להפגע בחשיפה לרעש. נזק לאותם תאי השער החיצוניים באוזן ימין בלבד, בשעה שהתובע נחשף לרעש בשתי האוזניים, שוללת את האפשרות שליקוי השמיעה של התובע נגרם מחשיפה לרעש... גם ד"ר הפנר, אשר בצעה את בדיקת הפלט האקוסטי ביום 28.09.06 מסכמת כי הסבירות כי ליקוי שמיעה זה לא נגרם מרעש היא בשיעור 85%. בהעדר עדות כי האוזן הפנימית של התובע ניזוקה מרעש, אין אפשרות לדעתי, לקבל את התלונה הסוביקטיבית של טינטון". 3. המבקש לא הסכין עם קביעות המומחה, בתוך כך נראה, כי במיוחד לא נוחה היתה דעתו של המבקש מהיזקקותו של המומחה לתוצאת בדיקת ה - OAE. לפיכך עתר המבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, ובהן, בין השאר, השאלות הבאות: "האם מידת אמינותה, דיוקה ויכולת בדיקתה של בדיקת ה - OAE, אינה מוטלת כלל בספק, עד כדי כך שבכל חוות דעת שאתה מוציא תחת ידך, לפחות בחצי השנה האחרונה, בתיקים שהגיעו לשולחני, אתה מבסס את חוות דעתך אך ורק על ה - OAE?"; "האם כל רופא אחר בתחום הא.א.ג. היה מגיע לאותה תוצאה אליה אתה הגעת, על סמך הנתונים שעמדו בפניך ?". כן התבקש בית הדין להפנות למומחה שאלה ביחס לדעתו של מפתח בדיקת ה - OAE על מהימנותה ודיוקה של הבדיקה וכן את השאלה, למה נועדה הבדיקה מלכתחילה. בית הדין לא התיר הפניית שאלות אלו ואחרות למומחה. נימוקי בית הדין לאי מתן היתר להפניית כל אחת מן השאלות האמורות ושאלות נוספות למומחה, מקובלת אף עלי. המומחה ציין מה חשיבות בדיקת ה - OAE לשיטתו. ככל שלשיטת המבקש הנמקת המומחה אינה יכולה לעמוד או כי קיימות אסכולות מבוססות אחרות באשר לדרגת חשיבותה של בדיקת ה - OAE, יתכבד ויפנה אל המומחה שאלת הבהרה המפנה לאסכולות כאמור ויבקש הימנו לחוות דעתו ביחס אליה. בשאלות שביקש הפנייתן, אין כדי לקדם את ליבון סוגיית קביעת הקשר הסיבתי הרפואי בהליך זה כלל ועיקר. שאלות אחרות שהתבקשה הפנייתן למומחה (2 - 3) הינן היפוטתיות ובאות לבחון מה היתה עמדת המומחה לולא עמדה בפניו בדיקת ה - OAE, ולפיכך, כבית הדין קמא, אף אני סבור כי אין להתיר הפנייתן למומחה. 4. בית הדין התיר להפנות למומחה את השאלה הבאה: "האם לדעתך, אין כיום כל צורך בביצוע בדיקות סף, לצורך קביעת קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין צנאי עבודתו, וניתן להסתפק בבדיקת ה - OAE בלבד ? אנא נמק תשובתך". בתשובה לשאלה זו יהא כדי להבהיר את המשקל שמייחס המומחה לבדיקת ה - OAE, ובכך יהא כדי ליתן מענה לסוגיה העיקרית שעולה משאלות ההבהרה, שהפנייתן התבקשה. כאמור לעיל, ככל שהמבקש חולק על חשיבותה, מהימנותה או דיוקה של הבדיקה, הוא רשאי, כפי שציין בית הדין האזורי, לפנות לבית הדין בבקשה "להפנות את המומחה למאמר ו/או למקור מדעי מסויים שתומך בדעתו של ב"כ התובע, ולשאול את המומחה לגבי דעתו בהקשר לכך". בטענה בעלמא שבפי בא כוח המבקש, לפיה: "המדובר בתפיסה חדשה הפוגעת פגיעה אנושה בעשרות נפגעים על סמך בדיקה מאוד מסויימת, שתכליתה ואמינותה בעייתיות עד מאוד בקביעת קשר סיבתי או שלילתו" לא סגי. 7. סוף דבר - לאור כלל האמור לעיל, ומשלא נמצא כל פגם בהחלטת בית הדין האזורי, הראוייה להתאשר מטעמיה, נדחית בזאת בקשת רשות הערעור. אין צו להוצאות. שאלות הבהרה למומחה