החלטה 1. ביום 3.7.2006 ביקש המבקש להגיש ערעור על פסקי דין של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בשישה תיקים (בל 1563/04; בל 2372/04; בל 1370/05; עב 3937/04; בל 3084/04; בל 2691/04; בל 2840/04). בהחלטה מיום 4.7.2006 נקבע כי המועד להגשת ערעור על פסקי הדין חלף ולפיכך לא ניתן לקבל את הערעורים לרישום. בקשה להארכת מועד הוגשה ביום 20.8.2006. 2. נימוקי הבקשה להארכת מועד הם: 2.1 מדובר באותה מסכת ראיות, אלא שעל פי החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע נאלץ המבקש לפצל את תביעתו ל- 7 תביעות. לאחר שהתביעה פוצלה, נאלץ המבקש להמתין לכל ההחלטות על מנת להציג בערעור את העובדות כולן. 2.2 המבקש "נזרק כשפן ניסיונות לחוות הניסיונות של תוכנית ויסקונסין, בה הפריטו את העוני ותגמלו את המפעיל על פי שלילת הגמלאות", המפעיל "התעלל" במבקש ושלל ממנו את הגמלאות לחודשים דצמבר 2005 ואפריל 2006 עד יוני 2006. 2.3 עלות הצילומים של הודעת הערעור ופסקי הדין גבוהה, ונדרש למבקש פרק זמן לאסוף את הסכום הדרוש לצילום המסמכים. 2.4 משפטיו של המבקש הוטו בצורה קשה. 3. המשיב התנגד לבקשה מנימוקים אלה: 3.1 מדובר אמנם בשישה הליכים כנגד נתבע אחד - המוסד לביטוח לאומי, אולם עילות התביעה שונות ומתייחסות לפרקים שונים בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, ולכן יש לבחון את הבקשה באופן פרטני ביחס לכל הליך בנפרד. 3.2 מידת האחור גדולה ביותר, ויש לתת משקל למידת האיחור. 3.3 אין ממש בטענה כי על המבקש היה להמתין לכל ההחלטות על מנת להגיש ערעור, כאשר מדובר בעילות שונות על פי פרקים שונים בחוק הביטוח הלאומי. לא הייתה כל מניעה בפני המבקש להגיש כל הודעת ערעור בנפרד. 3.4 המבקש יכול היה לפנות ללשכה לסיוע משפטי לצורך ניהול ההליך, ובכך לחסוך גם את עלויות הצילומים. 3.5 בכל מקרה, על המבקש היה להגיש בקשה להארכת מועד בכל הליך עם התקבל פסק הדין באותו הליך. 3.6 סיכויי הערעור בכל אחד מההליכים קלושים. 4. ההליכים מושא בקשה זו הם: 4.1 בל 1370/05 - בהליך זה נדונה תביעתו של המבקש למחוק חוב דמי ביטוח שנזקף על ידי המוסד לחובתו בגין השנים 1995, 1996, ו- 2002 עד 2003. בית הדין קמא קבע כי: 4.1.1 . משאין בידי המבקש אישורים על עבודתו כשכיר בתקופה 1/95 עד 9/96, ומאחר שהמבקש לא הוכיח כי עבד בפועל בתקופה זו, נותר חוב דמי הביטוח בגין תקופה זו בעינו. 4.1.2 . בכל הנוגע לתקופה אוגוסט 2002 עד נובמבר 2003 - קיבל בית הדין חלקית את טענות המבקש, וקבע כי יש לתקן את סכומי החוב של המבקש ולהפחית מחישוב החוב את החודשים אוגוסט 2002 עד אפריל 2003, ספטמבר 2003 ונובמבר 2003. 4.1.3 . פסק הדין ניתן ביום 16.2.2006 והומצא למבקש ביום 22.2.2006. 4.2. בל 1563/04 - בהליך זה נדונה תביעתו של המבקש לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה בעבודה מיום 22.2.2002. בית הדין קיבל את טענת המבקש כי אירעה לו תאונה בדרכו מהעבודה לביתו, ומינה מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין התאונה והנזק שנגרם לגב ולרגל שמאל. תביעתו של המבקש נדחתה, לנוכח העובדה כי המומחה הרפואי קבע שאין קשר סיבתי בין הפגיעה לבין מצבו הרפואי של המבקש. פסק הדין ניתן ביום 21.12.2005 והומצא למבקש ביום 27.12.2005. 4.3. בל 2372/04 - בהליך זה נדונה תביעתו של המבקש להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה. בית הדין קמא דחה תביעה זו, בקובעו כי האירועים החריגים שהמבקש טען להם אינם קשורים לעבודתו של המבקש, ובכל מקרה פער הזמנים בין האירועים החריגים הנטענים לבין המועד בו לקה המבקש באוטם שריר הלב הוא כזה המנתק את הקשר הסיבתי בין האירועים לבין האוטם. לפיכך, נדחתה התביעה. פסק הדין בהליך זה ניתן ביום 25.1.2006 והומצא למבקש ביום 30.1.2006. 4.4. עב 3937/04 - בהליך זה נדחה ערעורו של המבקש על החלטת רשם בית הדין שלא להיעתר לבקשת המבקש לאחד את הדיון בהליכים בל/1563/04 ו-בל/2372/04. בפסק דינו של בית הדין קמא נקבע כי בפני הרשם לא היתה מונחת בקשה לאיחוד דיון, ובכל מקרה אין מקום לאחד בין שני ההליכים לנוכח העובדה שאין קשר ביניהם ונסיבות ההליכים שונות לגמרי. פסק דין זה ניתן ביום 2.8.2004 והומצא למבקש ביום 5.9.2004. 4.5. בל 3084/04 - בהליך זה נדחתה תביעתו של המבקש לדמי אבטלה, בנימוק שהמבקש לא צבר את תקופת האכשרה הדרושה. פסק דין זה ניתן ביום 20.12.2005. (אין אישור מסירה על מועד המצאת פסק הדין למבקש). 4.6. בל 2691/04 - בהליך זה נתקבלה תביעתו של המבקש לגמלת הבטחת הכנסה לחודש נובמבר 2003. כמו כן, חייב בית הדין קמא את המוסד לביטוח לאומי לשלם למבקש פיצוי בסך של 2,000 ₪ בגין העובדה שהמוסד "נהג באופן בלתי סביר ובלתי מתקבל על הדעת" בהתנותו את תשלום הגמלה בסיום ההליך המשפטי. פסק דין זה ניתן ביום 30.10.2005 במעמד המבקש. 4.7. בל 2840/04 - בהליך זה הגיש המבקש ערעור על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון. לאחר שהמבקש קיבל את הסברי בית הדין, הוא הודיע על חזרה מהתביעה. בפסק הדין נקבע כי התביעה נמחקת ללא צו להוצאות, והובהר למבקש כי לאחר שיקבל את החלטת הועדה הרפואית לעררים שמורה לו הזכות להגיש עליה ערעור לבית הדין האזורי לעבודה. פסק דין ניתן ביום 30.10.2005, במעמד הצדדים. 5. בהודעת הערעור שהגיש המבקש נטען באופן כללי כי בכל התיקים מדובר באותה מסכת ראיות, כי המשיב התעמר במבקש, וכי בית הדין נענה לכל בקשות הדחייה של המשיב ללא שניתנה למבקש זכות תגובה, וכי ההליכים התמשכו. עוד נטען כי המשיב חייב למערער שכר ופיצויים על פי חוק פיצוי לעובדי חברות בשפיטת רגל בתיק פש"ר 6139/03. לעניין הליך בל/1370/05 טען המבקש כי שגה בית הדין בהטילו עליו, כעובד שכיר, אחריות לגביית דמי ביטוח ממעסיקו. בעניין תיק בל/1563/04 טען המבקש כי בית הדין מינה מומחה רפואי מבלי שנדרש לכך על ידי אחד הצדדים, כי נמנע ממנו להגיש למומחה שאלות הבהרה, וכן העלה טענות שונות כנגד חוות דעתו הרפואית של המומחה הרפואי. בכל הנוגע לבל 2372/04 טען המבקש כי פסיקת בית הדין קמא מתעלמת מהעובדות שהוכחו בפני בית הדין לעניין הלחצים בהם היה נתון המבקש. לעניין עב 3973/04 טען המבקש כי ערעורו נדחה ללא שהתקיים דיון, והיה על בית הדין לאחד את הדיון בתביעות, כפי שנקבע בהחלטת סגנית השופטת הראשית מיום 23.5.2005. לעניין בל 3084/04 נטען כי המוסד מסר לבית הדין נתונים שקריים. בעניין בל/2691/04 טען המבקש כי נפסק לו פיצוי בסך של 100 ₪, פיצוי שלא מכסה אפילו את עלות ההגעה לדיונים מאשקלון לבאר שבע. לעניין בל 2840/04 טען המבקש כי החלטת המוסד לא הומצאה לו עקב ההליכים משפטיים אחרים שהוגשו על ידי המבקש, וכי "עמדה מאפיונרית זו" זכתה לגיבוי בבית הדין האזורי לעבודה בהחלטה שקבעה כי התביעה תימחק, כאילו בהסכמה. 6. לאחר ששקלתי את נימוקי הצדדים, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן. 7. בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה, אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא. עא"ח 56/05 מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ (23.5.2005). 8. פסקי הדין מושא הבקשה הומצאו למבקש בין חודש ספטמבר 2004 לבין חודש פברואר 2006, וניסיון להגיש ערעור נעשה ביום 3.7.2006. מידת האיחור משמעותית ביותר, ולכן על המבקש להצביע על טעמים מיוחדים מובהקים על מנת שתתקבל בקשתו להארכת מועד. 9. טענתו העיקרית של המבקש היא כי מדובר באותה מסכת ראיות, אלא שעל פי החלטת בית הדין קמא נאלץ המבקש לפצל את תביעתו לשבע תביעות שונות, ולכן המבקש נאלץ להמתין לכל ההחלטות בעניינו על מנת להגיש את הודעת הערעור. אין בידי לקבל טענה זו. מסקירת תביעותיו של המבקש כאמור בסעיף 4 לעיל עולה כי מדובר בתביעות בעילות שונות. גם אם אותן עובדות רלבנטיות ליותר מהליך אחד, עדין מדובר בתביעות בעילות שונות, וערעור על פסק דין אחד אינו מותנה ואינו קשור בערעור על פסק דין אחר. לפיכך היה על המבקש להגיש את ערעורו על כל פסק דין בתוך 30 יום מהמועד בו ניתן אותו פסק דין, ואין לקבל נימוק זה כטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור. זאת ועוד. פסק הדין האחרון ניתן בחודש פברואר 2006, והודעת הערעור הוגשה רק בחודש יולי 2006, ארבעה חודשים לאחר מכן. לפיכך, גם אם מניין הימים נמנה מפסק הדין האחרון, מדובר באיחור משמעותי ביותר, שלא הובא טעם מיוחד המצדיק אותו. 10. באשר לטענות בנוגע למצבו הכלכלי של המבקש: ראשית, המבקש רשאי היה לפנות ללשכה לסיוע משפטי שהיתה מסייעת לו בהגשת הערעור. שנית, המבקש היה יכול לפנות לבית הדין בבקשה להגיש את ערעורו במספר העתקים קטן יותר עקב מצבו הכלכלי. לפיכך, גם נימוק זה אינו מצדיק הארכת מועד להגשת הערעור. 11. בהתייחס לטענותיו של המבקש לגופו של עניין, הרי לאחר עיון בפסקי הדין ובהודעת הערעור, אין בידי לקבל את טענתו כי "משפטיו הוטו בצורה קשה". עיון בפסקי הדין מעלה כי תביעותיו של המבקש נדונו באופן ענייני, וחלקן אף התקבלו. כך למשל, בתיק בל 2691/04 תביעתו של המבקש לגמלת הבטחת הכנסה בעד חודש נובמבר 2003 התקבלה, ובית הדין אף הטיל על המוסד לשלם למבקש פיצוי בסך של 2,000 ₪. מעבר לכך שלא ברור על מה מוגש הערעור בהליך זה, שכן נפסק למבקש פיצוי בסכום המבוקש בהודעת הערעור, יש בכך כדי להעיד כי אין ממש בטענות המבקש כי לנוכח העובדה ששופט בית הדין מקבל את שכרו מהמדינה הדבר גרם להטיית משפט כנגד המבקש. בהתייחס לעב 3937/04, בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטה הדוחה את הבקשה לאיחוד ההליכים בעניינו, אוסיף כי לנוכח העילות השונות לא היה מקום לאיחוד ההליכים, אם כי יתכן שהיה מקום להיעתר לבקשתו של המבקש לקבוע את הדיון בהליכים בינו לבין המוסד באותו מועד, על מנת להקל עליו, כפי שנעשה בסופו של דבר, על פי החלטת כבוד סגנית השופטת הראשי, השופטת הופמן, מיום 23.2.2005. מכל מקום, לאחר מתן פסק דין בכל התיקים, ערעור זה הוא ערעור תיאורטי, וגם מסיבה זו אין מקום להאריך את המועד להגשת ערעור. לאחר עיון בהודעת הערעור ובכל פסקי הדין מושא הבקשה, לא מצאתי כי סיכויי הערעור מהווים טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור על איזה מפסקי הדין מושא הבקשה. סוף דבר: הבקשה נדחית. כמקובל בהתדיינות בין המוסד לבין מבוטחים, אין צו להוצאות. המועד להגשת ערעוריםערעור