פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. השאלה המתעוררת בערעור זה היא, האם בנסיבות הקיימות הכנסת המשיב הנובעת מדמי שכירות בגין השכרת הדירה ברח' ביאליק 75 ברמת גן (להלן - הדירה) חייבת בדמי ביטוח. בית הדין האזורי בתל אביב (בל 3760/00; השופטת חגית שגיא) קבע שבנסיבות הקיימות הכנסה זו אינה חייבת בדמי ביטוח, ומכאן ערעור המערער (להלן - המוסד). 2. בית הדין האזורי נימק את קביעתו זו בכך שבהתאם לסעיף 345(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק או חוק הביטוח הלאומי) עובד עצמאי אינו חייב בדמי ביטוח אלא על הכנסות מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו - 2(8) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן - הפקודה או פקודת מס הכנסה), ודמי שכירות אינם בגדר הכנסה על פי מקורות אלה. עוד קבע בית הדין האזורי, כי המשיב אינו חייב בדמי ביטוח על הכנסה מדמי שכירות גם על פי הוראת תקנה 14(א) לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א - 1971 (להלן - התקנות), משום שהכנסתו מדמי שכירות פחותה מ-50% מהכנסתו הכוללת גם את ההכנסה מעסק או משלח יד. 3. בערעור שהגיש המוסד על פסק דינו של בית הדין האזורי, טען המוסד, כי בתקופה הרלוונטית בשנים 2000 - 1993 (להלן - התקופה הרלוונטית) היה המשיב לסירוגין "עובד עצמאי" ולעיתים "מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי". בתקופה שבה היה המשיב "מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי" היה חייב המשיב בדמי ביטוח לפי הוראת סעיף 345(א) לחוק, ואילו בתקופה שבה היו למשיב הכנסות ממשלח יד, אזי הכנסותיו מהשכרת נכס מקרקעין ומהשכרת זכות למונית ציבורית, עלו על הכנסותיו ממשלח יד, ולכן היה מקום לחייבו בדמי ביטוח בגין הכנסות אלה, מכח התקנות. המוסד גם טען, כי הפטור מתשלום מס בגין דמי שכירות המתקבלים מהשכרת דירת מגורים על פי הפקודה אינו פוטר מתשלום דמי ביטוח. לטענת המוסד, בית הדין האזורי לא נתן את דעתו לנתונים עובדתיים אלה, ולכן יש להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי, כדי שיקבע את הממצאים העובדתיים ביחס לסווגו של המשיב בתקופה הרלוונטית - "עצמאי" או "מי שאינו עובד ואינו עצמאי". כמו כן על בית הדין האזורי לקבוע את גובה הכנסותיו של המשיב מהמקורות השונים, ובהתאם לכך לפסוק, האם חייב המשיב בדמי ביטוח בגין הכנסותיו מהשכרת הדירה. 4. המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי והוסיף, כי הפטור ממס הכנסה שחל על הכנסה מדמי שכירות בגין השכרת דירה, חל גם על דמי ביטוח, וכי הוראות פקודת מס הכנסה גוברות על הוראות חוק הביטוח הלאומי, לעניין הפטור מדמי ביטוח בגין השכרת דירת מגורים. 5. א. בית הדין האזורי בחן נכון את שאלת חיובו של המשיב בדמי ביטוח לאור הוראות סעיף 345(א) לחוק ותקנה 14(א) לתקנות, אלא שהנתונים העובדתיים המשמשים בסיס לבחינה זו והדרושים להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת נראה שלא נבדקו, על ידי בית הדין האזורי. ב. סעיף 345(א) לחוק קובע: "א. עובד עצמאי יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המפורטים בפסקאות (1) ו-(8) של סעיף 2לפקודת מס הכנסה, ומי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2 האמור, והכל - בשנת המס שבעדה משתלמים דמי הביטוח (להלן - השנה השוטפת), ולאחר שנוכו ההוצאות הקשורות במישרין בהשגת ההכנסה". אכן, על פי סעיף זה "עובד עצמאי" אינו חייב בדמי ביטוח בגין הכנסה הנובעת מהשכרת דירה, משום שהכנסה זו אינה נובעת מהמקורות המפורטים בפסקאות (1) ו-(8) לסעיף 2 לפקודה שעניינם הכנסה מעסק ומשלח יד (סעיף 2(1) לפקודה) והכנסה מחקלאות (סעיף 2(8) לפקודה). מאידך, "מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי" יהיה חייב בדמי ביטוח בגין הכנסתו מהשכרת דירה, משום שלגבי מבוטח זה מביאים בחשבון לצורך החיוב בדמי ביטוח את ההכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, שכוללים גם הכנסה מהשכרת דירה (סעיף 2(6) לפקודה). הכנסה זו על פי סעיף 345(ב)(1) לחוק היא "לפני כל פטור ניכויים וזיכויים לפי פקודת מס הכנסה", אך בניכוי ההוצאות הקשורות במישרין בהשגת ההכנסה. לטענת המוסד, היה המשיב בשנים מסוימות בתקופה הרלוונטית "מי שאינו עובד עצמאי ואינו עובד עצמאי", ולכן כמבוטח מסוג זה חייב הוא בדמי ביטוח גם מכח סעיף 345(א) לחוק. נתון זה אכן לא נדון ולא הוכרע בבית הדין האזורי, לכן מוצדק בשל כך להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי כדי לבחון טענה זו ולהכריע בה. ג. גם את טענת המוסד, לפיה גם בתקופה שבה היה המשיב "עובד עצמאי" וגם בתקופה בה היה במעמד של "מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי" חייב הוא בדמי ביטוח בגין ההכנסה מהשכרת הדירה על פי תקנה 14(א) לתקנות, יש לבחון לאור הנתונים העובדתיים. תקנה 14(א)לתקנות קובעת: (א) עובד עצמאי שטרם מלאו לו 65 שנה בגבר ו-60 באשה, שאינו באותו זמן גם עובד ולפחות 50% מהכנסתו אינם מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו-(8) לפקודה, ישלם דמי ביטוח - (1) בשיעור החל על עובד עצמאי מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו-(8) לפקודה; (2) בשיעור החל על מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(4) עד (7) ו-(9) לפקודה למעט מהכנסתו מפנסיה". בית הדין האזורי יצא מנקודת מוצא, שהכנסת המשיב מדמי שכירות פחותה מהכנסתו כעובד עצמאי. המוסד טוען אחרת, ולכאורה, יש בתיק בית הדין האזורי תעודת עובד ציבור ומסמכים אחרים המתייחסים לטענות אלה. נושא זה לא זכה לבחינה על ידי בית הדין האזורי. 6. אשר על כן מוחזר הדיון לבית הדין האזורי, כדי שיבחן את סיווגו של המשיב בתקופה הרלוונטית- "עובד עצמאי" או "מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי". במסגרת דיון זה יבחן בית הדין האזורי את הטענה, לפיה הכנסות המערער מהשכרת הדירה בתקופות בהן היה עצמאי, עלו על הכנסותיו כעצמאי. לאחר בחינת שאלות אלה יקבע בית הדין האזורי, האם חייב המשיב בדמי ביטוח על הכנסתו מדמי השכירות בגין הדירה לתקופה הרלוונטית. במסגרת דיון זה ידון בית הדין האזורי גם בטענת המשיב, לפיה הוא הבעלים של מחצית הדירה בלבד, וכי יש לחשב את הכנסתו לאחר ניכוי ההוצאות, אם אכן יוכח שהיו לו הוצאות הניתנות לניכוי מהכנסתו מדמי שכירות. 7. הערעור, איפוא, מתקבל כאמור לעיל. אין צו להוצאות. דמי ביטוח לאומיעצמאיםביטוח לאומי