החלטה 1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בירושלים מיום 03.06.2007 (סגנית השופטת הראשית דיתה פרוז'ינין; בל 2488/02), בה התקבלה בקשת המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) למינוי מומחה רפואי נוסף בעניינה של המבקשת. 2. בהליך זה מונה כמומחה יועץ - רפואי מטעם בית הדין הפסיכיאטר ד"ר אהרונסון (להלן - המומחה הרפואי). בהחלטה על מינויו, פורטו העובדות הבאות: א. ביום 14.06.01 בסמוך לשעה 19:00 לערך, התקיימה שיחה טלפונית קשה בין המבקשת למנהל החברה בה הועסקה. ב. בשיחה נדרשה המבקשת, אשר שהתה לבדה במקום העבודה לאחר שעות העבודה המקובלות, לעזוב את המקום ללא דיחוי, תוך איום להזמין משטרה למקום אם לא תעשה כן. ג. השיחה היתה קשה, אולם ללא צעקות. ד. המבקשת פוטרה במהלך השיחה על אתר. ה. פיטורי המבקשת "היו באוויר" בחודשים שקדמו למועד זה. בהחלטה זו לא פורטה תקופת עבודתה של המבקשת במקום עבודה הימנו פוטרה ביום 14.06.01. המומחה הרפואי התבקש לענות על השאלות, מהי מחלתה של התובעת והאם יש קשר רפואי בין העובדות המתוארות בסעיף 2 לעיל, לבין מחלתה של התובעת. 3. בחוות דעתו, העריך המומחה הרפואי, כי מתקיים קשר סיבתי בין העובדות לעיל לבין מחלת התובעת. בחוות דעתו ציין המומחה, כי "...עולה שהתובעת עבדה שנים רבות במקום עבודתה ושעבודתה היוותה בשבילה מקור חשוב ומרכזי להערכתה העצמית והזנה חיובית לתדמיתה האישית. הארועים שהביאו לפטורים מעבודתה היו בשבילה פגיעה טראומטית בביטחונה ובתפיסתה העצמית... עבודתה היוותה בשבילה מקום של רצף, בטחון וקביעות והפיטורים בצורה שבוצעו, הוו בשבילה טראומה שהפעילה פגיעות על רקע קדום בבטחון וההערכה העצמית". לאחר זאת הופנו למומחה הרפואי שאלות הבהרה, שנסמכו בין השאר על פירוט 14 מקומות העבודה בהם עבדה המבקשת לפני הארוע מיום 14.06.01 וכתשעה מקומות עבודה בהם עבדה לאחר הארוע. מעיון במענה המומחה הרפואי לשאלות ההבהרה, עולה, כי המומחה לא שינה דעתו לקיומו של קשר סיבתי. לעניין זה נסמך המומחה הרפואי, על מכתב מיום 05.12.97 של הפסיכיאטרית ד"ר בוכמן, אשר המבקשת טופלה אצלה בשנת 1997, בו שללה הרופאה פתולוגיה פסיכיאטרית ברורה וקשה אצל המבקשת. נביא מקצת מתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה, כדלקמן: "פיטורין פתאומיים ללא התרעה קודמת ממקום עבודה, שנתפס כבטוח, והווה מקור פרנסה, הערכה עצמית והזנה חיובית לתדמית האישית, יכולים בהחלט להכלל בין המצבים האראומטיים העומדים בקריטריון הסף (לטראומה בהקשר ל - PTSD)...". לשאלה, האם העובדה שפיטוריה של המבקשת "היו באוויר", עשויה היתה לגרום לה למתח מתמשך, השיב המומחה בחיוב, והוסיף, כי "סביר להניח שהדחק הבין אישי בתהליך הגירושין, הדחק בנושא הצורך לוותר על משמורת הילדים ונושא 'הפיטורין שהיו באוויר' הינם גורמים משמעותיים שהשפיעו על התובעת לפני הארוע. איני יכול לקבוע מה היה מצבה הנפשי של התובעת לפני הארוע הנטען ואיני יכול לשלול את היותה במצב נפשי של מתח, חרדה ודיכאון בתקופה זו. עם זאת עלי לציין כי אין לי עדות רפואית כלשהיא התומכת בהיותה במצב של מתח, חרדה ודיכאון בתקופה הנדונה". לבסוף יצויין, כי המומחה התבקש לשקול מחדש את המקרה הנדון לאור תקופת עבודת המבקשת עובר לארוע מיום 14.06.01 ומקומות העבודה בהם עבדה. התייחסותו לעניין זה התמצתה בציון כי הוא עיין ברשימת מקומות העבודה בהם עבדה המבקשת לפני ואחרי הארוע, וכי "רשימה זו לא עמדה לרשותי כאשר כתבתי את חוות דעתי הראשונה בה ציינה כי עבדה שנים רבות במקום עבודתה. על כך אני מייצר". 4. לאחר קבלת התשובות לשאלות ההבהרה, פנה המוסד בבקשה לפסילת המומחה הרפואי ומינוי מומחה אחר תחתיו, לחילופין עתר המוסד להורות למומחה הרפואי להשלים את חוות דעתו ולפרט מהי המשמעות וההשפעה של הקביעה העובדתית כי המבקשת לא עבדה שנים רבות במקום עבודתה, על מסקנותיו של המומחה בחוות דעתו. המבקשת התנגדה לשתי הבקשות לעיל. בית הדין קיבל את בקשת המוסד והורה על מינוי מומחה רפואי נוסף, בתוך כך ציין בית הדין, כי מדובר בתיק מורכב וכי לנוכח תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, קיים חשש כי לא יהא בידי המומחה להעריך את העניין הנדון מחדש, על סמך העובדות הנוספות, באופן חסר פניות. 5. המבקשת עותרת בפנינו כנגד מינוי המומחה הרפואי הנוסף, אשר לשיטתה מהווה צעד חריג, שאינו תואם את נסיבות העניין. בעניין זה הפנתה המבקשת לאסמכתאות מהליכים שעניינם נזקי גוף הנדונים בבתי המשפט האזרחיים, משאסמכתאות אלה אינן משקפות את ההלכה הנוהגת בבתי הדין לעבודה כפי שתפורט להלן, איני רואה צורך להיזקק לאסמכתאות אלה. טענתה הנוספת של המבקשת הינה, כי ניתן לבקש מן המומחה להשלים חוות דעתו, תוך התייחסות מפורשת לתקופות עבודתה או להזמינו לבית הדין על מנת לחוקרו על חוות דעתו. 6. מינוי מומחים בבתי הדין לעבודה נעשה מכחה הנחיות נשיא בית הדין הארצי בדבר מומחים יועצים רפואיים שפורסמו בפד"ע כב 199. בהנחיות מובהר מתי ימנה בית הדין מומחה רפואי נוסף ומתי ימונה מומחה רפואי אחר, כדלקמן: "אין בית הדין מוצא בחוות דעתו של המומחה - היועץ הרפואי תשובות לכל השאלות שהוצגו והן נראות חיוניות למתן פסק דין או שהוא מבקש לקבל חוות דעת נוספת - ישקול בית הדין מינוי מומחה - יועץ רפואי נוסף... מצא בית הדין, בין לבקשת צד ובין מיוזמתו, כי המומחה חרג בחוות דעתו, ממסכת העובדות שקבע בית הדין, ו מצא טעם אחר שלא להתחשב בחוות הדעת, ימנה מומחה- יועץ רפואי אחר...". ויוטעם, מינוי מומחה רפואי נוסף אינו מאיין את חוות דעתו של המומחה הרפואי הראשון. עוד נוסיף, כי מומחה רפואי אינו מוזמן להשיב על שאלות בבית הדין, אלא במקרים חריגים ביותר. כיוון שהערכאה הדיונית היא הצריכה לפסוק בסוגיית הקשר הסיבתי הרפואי - משפטי בין ארוע בעבודה לבין ליקוי בו לקה מבוטח, בידה שיקול הדעת לקבוע, האם יש בחוות הדעת של המומחה שמונה, כדי לשמש בידה תנא מסייע לפסק דינה. במקרה דנא, עולה כי בית הדין סבר, כי מדובר בתיק מורכב וקיים חשש שלא יעלה בידי המומחה להתייחס באופן מספק לנושא תקופת עבודתה של המבקשת. לא מצאתי בנסיבות אלה, עילה להתערבות בהחלטתו של בית הדין, אשר בפניו נפרסות העובדות וחוות הדעת ושעליו יהא הנטל לפסוק בתביעה בסופו של יום, למנות מומחה רפואי נוסף. עם קבלת חוות הדעת הנוספת תוכל כמובן המבקשת לטעון מדוע יש להעדיף חוות דעת זו או אחרת וכן כל טענה עניינית אחרת, שהרי הקביעה האם לקבל את התביעה מסורה לבית הדין ולא למומחה זה או אחר. 7. סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית, משלא מצאתי כי יצאה שגגה מלפני בית הדין האזורי המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. אין צו להוצאות. רפואהמומחה רפואימומחה