פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה של רחל מולאיוף לתשלום קצבת זקנה למפרע מיום זכאותה על פי גילה האמיתי, כפי שזה תוקן בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה. נימוקו של המוסד לביטוח לאומי הוא שרחל מולאיוף השתהתה בפנייה לבית המשפט לענייני משפחה לשם שינוי גילה למרות שהיא היתה מודעת לאפשרות זו. עוד טוען המוסד לביטוח לאומי כי רחל מולאיוף השתהתה בהגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי לאחר שניתן פסק הדין של שינוי הגיל, פסק הדין שקבע את גילה החדש. העובדות רחל מולאיוף נולדה בעיר הרת' שבאפגניסטן, בת בכורה להוריה. רחל מולאיוף עלתה לישראל ב-22.2.1952 כשהיא נשואה ואם לילד. תאריך הלידה שלה נרשם כ-00.00.1936. נציין כאן כי אילו היתה שנת לידתה הרשומה נכונה היא היתה בעת עלייתה לכל היותר בת 16. המשפחה הועברה למחנה שער העלייה בחיפה. למשפחה היה דרכון אפגני משותף לכל בני המשפחה. הרישום במחנה שער העלייה נעשה בחופזה על ידי נערים צעירים. לימים פנתה רחל מולאיוף לבית המשפט למשפחה לתיקון גילה, למעשה לקביעת גילה. בית המשפט למשפחה קבע בפסק דין את התאריך 5.7.1932 כתאריך הלידה הנכון של רחל מולאיוף. לאותו דיון בבית המשפט למשפחה היה המוסד לביטוח לאומי צד, ברם המוסד לביטוח לאומי לא התייצב לדיון. ביום 20.2.2003 ניתן פסק דינו של בית המשפט למשפחה. משרד הפנים אינו משנה את הגיל בעקבות פסק דין של הערכאה הראשונה אלא רק בחלוף המועד החוקי להגשת ערעור, היינו, רק כאשר פסק הדין של שינוי גיל הופך לחלוט. ביום 2.6.2003 פנתה רחל מולאיוף למוסד לביטוח לאומי בתביעה לקצבת זקנה. המוסד לביטוח לאומי, בהסתמכו על סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] ה'תשנ"ה-1995, הוא הסעיף הדן בשיהוי הגשת התביעה, אישר לרחל מולאיוף קצבת זקנה למפרע החל מחודש 1.1999. פסק דינו של בית הדין האזורי סגנית השופט הראשי אורלי סלע (בל 004013/03) דחתה את תביעתה של רחל מולאיוף משום שהוכח שרחל מולאיוף "עיכבה במודע הן את הגשת תביעה לתיקון גיל (שנים לאחר שידעה על קיום הגביע ששימש בסיס לתביעה ולמעלה משנה לאחר שאחיה הגיש תביעה לשינוי גיל כשהוא מיוצג על ידי אותו עו"ד והתבסס על אותה ראיה) והן את הגשת התביעה לתשלום קצבת זקנה רטרואקטיבית (בשנת 2001, עת פנתה הת' בראשונה לתביעה לקצבת זקנה לא ציינה שהגיל בת.ז. מוטעה ולא ציינה שמבקשת היא תביעה רטרואקטיבית וכאשר פנתה בתביעה מתוקנת עשתה זאת מספר חודשים לאחר קבלת פסה"ד לתיקון גיל ולא מיד ובסמוך לנתינתו) וכי כל השנים ידעה, לטענתה, שהתאריך בת.ז. מוטעה - דין התביעה להדחות". השופטת אורלי סלע ציינה לשבח את המוסד לביטוח לאומי אשר הכיר לצורך קביעת השיהוי, את מועד הגשת הבקשה לתיקון גיל כמועד הגשת הבקשה אליו. טענות רחל מולאיוף טוענת רחל מולאיוף כי היא לא היתה מודעת לאפשרות לתקן את גילה. מעבר לכך היא סברה שלא תוכל להוכיח את גילה האמיתי בהיותה הבכורה במשפחתה. המחשבה התעוררה בה לאחר שבשנת 2002 הגיש אחיה, ישאר גדליה, בקשה לתיקון גיל לבית המשפט למשפחה. הוא הסתמך על החרוט על גבי גביע כסף שנותר עמו מילדותו. ביום 4.11.2002 התקבלה בקשתו וגילו תוקן על ידי בית המשפט למשפחה. פחות מחודשיים לאחר מכן, ביום 30.12.2002, לאחר שרחל מולאיוף נוכחה בכך שניתן לתקן את הגיל, ועל סמך תביעת אחיה הצעיר, הגישה רחל מולאיוף לבית המשפט למשפחה בקשה לקביעת גיל. המשיבים בבקשה היו היועץ המשפטי לממשלה והמוסד לביטוח לאומי. המוסד לביטוח לאומי לא התייצב לדיון כאמור. רחל מולאיוף סיפרה כי אבי המשפחה חרט עם לידת כל ילד על גביע כסף את השם ותאריך הלידה. הגביעים נחרטו רק עבור הבנים במשפחה. הגביע הנדון הוא של אחיה. הם ידעו תמיד על קיומו של הגביע. רחל מולאיוף אמנם היתה מודעת לאפשרות תיקון גיל אך לא הגישה תביעה אלא לאחר שאחיה הגיש את תביעתו וגילו נקבע בפסק דין. בהיותה הבכורה היא היתה מסופקת אם תוכל להוכיח את גילה הנכון. מעבר לכך החוק אינו קובע הגבלת מועד להגשת בקשה לתיקון או קביעת גיל. רחל מולאיוף סומכת על סעיף 5 לחוק לקביעת גיל לפיו הגיל שנקבע בפסק דין יהא גילו של אדם לכל דבר ועניין. קביעת הגיל בפסק דין של בית משפט היא קביעת מעמדו של המבקש לכל דבר ועניין. זוהי קביעה כלפי כולי עלמא (דברי השופט צבי ברנזון בע"א 436/59 נפתלי נחום נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יד, 153). . רחל מולאיוף טוענת כי מועד היווצר העילה הוא המועד בו ניתן פסק הדין של בית המשפט. טענות המוסד לביטוח לאומי המוסד לביטוח לאומי מעמיד את כל טעוניו על כך שרחל מולאיוף ידעה כל הזמן מהו גילה האמיתי ולא עשתה דבר לתיקון הגיל. לטענת המוסד לביטוח לאומי היא עיכבה במודע את הגשת תביעתה לבית המשפט לענייני משפחה. רחל מולאיוף ידעה על קיום הגביע. היא היתה מיוצגת על ידי אותו עורך דין שייצג את אחיה. אין לקבל את טענתה לפיה היא המתינה לתוצאות הבקשה של אחיה. טענה זו סתמית אליבא דמוסד לביטוח לאומי . המוסד לביטוח לאומי מבקש לאבחן עניין זה מעניין סבג (עבל 001128/02 יצחק סבג - המוסד לביטוח לאומי מפי השופט עמירם רבינוביץ - טרם פורסם). באותו עניין גילה המערער גילויים מאוחרים. המוסד לביטוח לאומי מבקש שלא להרחיב הלכה זו. האם בשיהוי מדובר א. הרקע ההיסטורי לצורך הנפוץ בישראל לשינוי גיל נעמוד תחילה על הרקע לצורך שנוצר במדינת ישראל לכך שערכאה שיפוטית תקבע את גילו של אדם. הצורך התפתח מתוך נסיבותיה המיוחדות של מדינת ישראל, בעיקר בשנותיה הראשונות. עת קצרה לאחר הקמתה של המדינה, תוך מלחמת שחרור ארוכה ומיד לאחריה, הגיעו ארצה גלי עלייה גדולים, חלקם הגדול מארצות אפריקה ואסיה. עלייה זו כונתה "העלייה ההמונית". זו החלה מיד עם הקמת המדינה. עלייה זו הביאה לגידול עצום באוכלוסיית המדינה, כאשר בתוך 18 חודשים בלבד גדלה אוכלוסיית המדינה ביותר מ-50%. זהו שיעור גידול שלא היה לו תקדים בשום ארץ קולטת הגירה אחרת. על מנת לסבר את האוזן באשר לגלי העלייה ההמונית נציין כי במאי 1948 מנתה האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל כ-650,000 נפש. בסך הכול הגיעו בעשור הראשון לאחר קום המדינה יותר מ-900,000 עולים - אף מדינה קולטת הגירה בעולם לא התמודדה עם מספר כה גדול של מהגרים ועם קצב גידול אוכלוסייה כה מהיר. 53.4% מבני עלייה זו היו יוצאי ארצות אסיה ואפריקה (ויקיפדיה, האינציקלופדיה החופשית). בצד קשיי המדינה במלחמת השחרור ולאחריה התעורר הצורך הדחוף לדאוג לדיורם וכלכלתם של המוני העולים. כפיתרון זמני הוקמו מעברות. על רקע זה עלינו להבין את אי ההקפדה של הרישום כאשר הגיעו המוני העולים. בראש הדאגות של המדינה הצעירה עמדו הדיור והכלכלה הראויים עבור העולים החדשים שבאו בהמונים. מטבע הדברים נעשה רישומם עם הגיעם לישראל בחופזה. זאת ועוד. הרישום של גיל העולים, בעיקר העולים יוצאי אסיה ואפריקה, לא היה כלל מדוייק מאחר והגיל בדרך כלל לא נרשם בארץ מוצאם. הפקידים רשמו השערות ללא יכולת לבדוק את אמיתותם של הפרטים. ודוק. גם היום אנו נדרשים להוכחות לקביעת גיל. הדבר היה בלתי אפשרי כשהגיע גלי העלייה ההמונית. לכן לעתים קרובות נרשמו השערה או דברי העולה עצמו. כך גם בעניינה של רחל מולאיוף. ב. מהותו של פסק הדין הקובע את גילו של אדם על מנת לבחון האם בשיהוי מדובר עלינו לבחון מהי מהות פסק הדין המצהיר על גילו של אדם. עמדנו על התנאים בם נרשמו פרטי העולים החדשים בעת העלייה ההמונית עם קום המדינה ולאחר מכן. מאחר והגיל רלוונטי לגבי זכויות שונות, זכויות מכוח חוק הביטוח הלאומי, זכויות פנסיה ואחרות, נוצר הצורך להקים מנגנון לקביעת גיל. בשנים הראשונות לאחר קום המדינה בוצע תיקון הגיל על ידי פקיד במשרד הפנים. לימים קבע המחוקק כי הדבר יעשה על ידי ערכאה שיפוטית תוך שמיעת ראיות. המחשבה היתה שדרושה בדיקה של ערכאה שיפוטית. קביעת הגיל נעשתה אם כן על בסיס ראיות בהחלטה שיפוטית ולא על ידי פקיד. סעיף 4 לחוק מאפשר סטייה מדיני הראיות. הסעיף קובע כי בדונו בקביעת גיל או בשינוי קביעת גיל לפי חוק זה רשאי בית המשפט לסטות מדיני הראיות אם, מטעמים שירשום, ראה לעשות כן לשם גילוי האמת. המטרה היתה להקל בהוכחת הגיל האמיתי. עם הינתן פסק הדין, לאחר שמיעת ראיות ובחינת כל הממצאים, מוכרז גילו האמיתי של אדם. קביעה זו שבפסק הדין היא כלפי כולי עלמא. זוהי הכרזה על סטטוס. ברם יש להבחין בין הכרזה על הגיל האמיתי של אדם לבין הכרזה על סטטוס חדש. טול לדוגמא אדם שהמיר את דתו. רישום ההמרה היא הכרזה על סטטוס שלא היה לאדם קודם לכן (ראו בעניין זה בג"צ 1031/931 אליאן חוה פסרו (גולדשטיין) והתנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ. שר הפנים ומנהל מינהל האוכלוסין, משרד הפנים, פ"ד מט(4), 661). הוא הדין במי ששינה את שמו. קודם לשינוי לא היה לו השם החדש. לא כן כשמדובר בפסק דין המתקן את גילו של אדם. הגיל האמיתי עתה הוא הגיל שבפסק הדין. זה היה גילו מאז ומתמיד. פסק הדין הוא קונסטיטוטיבי מבחינה זו שהוא משנה את המצב שהיה קודם לכן. ברם אין הוא יוצר מצב חדש אלא קובע מה היה המצב לאמיתו. אך מצב קיים זה פירושו שהגיל האמיתי בו היתה היא זכאית לקצבת זקנה שונה מזה שהיא והמוסד לביטוח לאומי סברו קודם לכן. מאז פסק הדין יש לאמר שמאז ומתמיד גילה האמיתי היה זה שלפי תאריך הלידה החדש שנקבע. הנה כי כן פסק הדין החלוט הקובע את גילו של אדם מצהיר על מעמדו. ההצהרה היא קונסטיטוטיבית. היא משנה את המצב שהיה עד אותו פסק דין. אך בשונה מהמרת דת ומשינוי שם, אין הוא יוצר גיל חדש. מעתה גילה האמיתי הוא הגיל החדש שנפסק. משכך קובע פסק הדין זכויות וחובות לפי הגיל החדש. מהבחינה הזו פסק הדין הוא קונסטיטוטיבי. על כוחו הקונסטיטוטיבי של פסק הדין הקובע גיל, את היותו פסק דין הקובע סטטוס, מציינת ד"ר נינה זלצמן בספרה "מעשה בית דין בהליך אזרחי", תל אביב 1991, בעמוד 505): כדוגמות לפסק דין הקובע את מעמדו של אדם ניתן להביא פסק דין הקובע את גילו של אדם .... חובות וזכויות אלו חלים על גילה האמיתי שנפסק. על כן זכאותה לגמלת זקנה היא מיום שהיא הגיעה לגיל הזכאות לפי גילה האמיתי כפי שזה נקבע בפסק הדין. עם מתן פסק הדין נולדות זכויות שהן תלויות גיל. זכויות אלו לא היו קיימות בטרם ניתן על ידי הערכאה השיפוטית המוסמכת לכך פסק הדין הקובע את הגיל הנכון. אין פירוש שפסק הדין קבע שרק מאותו מועד גילה הנכון של רחל מולאיוף הוא כפי שנפסק. אין לאמר שפסק הדין מוטעה לגבי התקופה שבטרם ניתן. על פי פסק הדין מלאו לרחל מולאיוף ששים וחמש במועד אחר מזה שהיא והמוסד לביטוח לאומי סברו קודם לכן משום שתאריך הלידה שלה שונה. ג. מועד היווצרות עילת התביעה לאור האמור עילת התביעה נולדת עם מתן פסק דין חלוט הקובע את הגיל. דבר זה נפסק כבר בבית דין זה על ידי השופט עמירם רבינוביץ אשר תאר, בעניין סבג הנ"ל, את פסק הדין הקובע את גילו של אדם כפסק דין קונסטיטוטיבי, היינו, העילה נולדת עם פסיקת הערכאה השיפוטית: כאשר ענייננו בתביעה המוגשת למוסד לשם קבלת גמלה, נפסק כי "'עילת תביעה'... היא מסכת העובדות הדרושות כדי להראות כי התובע זכאי לזכות על פי חוק הביטוח הלאומי " (דב"ע נה/198-0 נעים עמרי - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ל, 9 וראו לעניין זה גם י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 133). ס סבורים אנו, כי במקרה שלפנינו עובר לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ..... בו נקבע כי המערער הוא יליד שנת 1928, לא נוצרה מערכת העובדות המזכה את המערער בקבלת הקצבה המבוקשת החל מחודש ינואר 1994. למעשה, אין חולק, כי לו הגיש המערער את תביעתו לתשלום קצבת זקנה החל מחודש ינואר 1994, טרם ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, הייתה נדחית תביעתו על ידי המוסד, על פניה, מן הטעם שלא הגיע לגיל המזכה בקצבת זקנה. רק עם מתן פסק הדין המצהיר על גילו של המערער התגבשה מערכת העובדות המזכה את המערער בתשלום הקצבה החל מחודש ינואר 1994 (ראו לעניין זה : בל 4356/00 נופגה טועמה - המוסד לביטוח לאומי, עבודה אזורי, כרך יד, 520 בו נדון עניין דומה לעניין שבפנינו ונקבע כי עילת התביעה נוצרה בעת מתן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה). מהי עילת תביעה. עו"ד משה קשת, בספרו "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה (מהדורה ארבע עשרה מעודכנת לחוד יולי 2004) דן במהותה של עילת תביעה (כרך ראשון, עמוד 5): זכות בת אכיפה משפטית נבדלת מכל זכות או נורמה אחרת באפיונים רבים, ואחד מהם הוא הדינמיות שבה. ... ... זכות בת אכיפה משפטית היא "עילת תביעה" או "עילת תובענה", דהיינו מכלול של אירועים או של מחדלים, אשר הוכחתם הנאותה יצדיקו את הציפייה, כי בית משפט יעניק סעד משפטי לבעל הזכות. עוד ניווכח, כי למונח "עילת תביעה" או "עילת תובענה", יש משמעויות רבות, מהן משמעויות מרחיבות ומהן משמעויות מצמצמות, ועל כן בהקשרים מסוימים נעדיף לומר "זכות בת אכיפה משפטית. ..... ... הזכות החדשה, שהוכרה על ידי תהליך השפיטה וניתנה בגינה הכרעה שיפוטית, מעניקה לבעליה את הברירה להשתמש בתרופות ובסעים שהוענקו לו כדי לאכוף את החייב מילוי צווים או חיובים שנקבעו [בחוקים שונים, שפירוט חלקם נמצא בטקסט - א.ב.א.]. כך לדוגמא הוגדרה עילת תביעה על ידי הלורד Esher בפסק הדין Read v. Brown (1888) 22 Q.B.D. 128, 131: כל עובדה שהתובע יצטרך להוכיחה, אם תוכחה, כדי לתמוך בזכותו להשגת פסק דין מבית המשפט. ובמקום אחר: עילת תובענה צומחת ברגע שנוצר מצב הנותן לתובע פוטנציאלי זכות להצליח בתביעה נגד נתבע פוטנציאלי (ע"א חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נגד מזרח שירות לביטוח ואחרים פ"ד ה' 1385, 1591. וכן: פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו (ע"א 242/66 יעקובסון נגד מ. גד ואחרים. פ"ד כא(1), 85, 95. העילה מוכחת על ידי העובדות בבית המשפט. השופט, על סמך חומר הראיות, קובע את העובדות. רק לכשהשופט שוכנע בעובדות ופסק את פסיקתו על סמך העובדות, רק לאחר שפסק דינו הופך לחלוט, נולדת העילה. כך נפסק בעניין סבג. כך גם לגבי רחל מולאיוף. בטרם נפסק גילה של רחל מולאיוף לא יכלה היא להגיש תביעה לקצבת זקנה על פי גילה הנכון. עילת התביעה נולדה עם מתן פסק דין חלוט הקובע את גילה של רחל מולאיוף. ומהי אותה עילת תביעה? עילת התביעה אומרת שבמועד שונה הגיעה רחל מולאיוף לגיל הזכאות. על כן היא זכאית לקצבת זקנה מאותו גיל אמיתי אותו קבע פסק הדין. אלא שהמוסד לביטוח לאומי לא משלים עם פסק הדין בעניין סבג והוא הודיענו כי הוא מבקש שלא להרחיב את פסק הדין הזה. לא ראינו הבדל בין ענייננו לאותו עניין. כפי שנפסק בעניין סבג עילת התביעה נולדה עם מתן פסק דין חלוט הקובע את הגיל. רחל מולאיוף לא היתה רשאית להגיש את תביעתה קודם למתן פסק הדין הקובע את גילה האמיתי. באותו דרך פסקה השופטת נאוה ויימן בב"ל 004356/00 נופגה טועמה - המוסד לביטוח לאומי. והוסיפה השופטת נאוה ויימן: נראה כי לאיכול להיות ספק, כי אילו תוקן בפסק דין בשנת 2000 תאריך הלידה של התובעת לתאריך מאוחר יותר, לדוגמא: 1937, כי אז היה הנתבע דורש מהתובעת להחזיר את קיצבת הזיקנה ששולמה לה על פי התביעה המקורית משנת 1995, משטרם מלאו לה אז 60 שנה והיא לא היתה זכאית לקיצבה. אותו דין צריך לחול גם בעניננו, משתוקן תאריך הלידה למועד מוקדם יותר, ומתברר כי מלאו לתובעת 60 שנה כבר בשנת 1992, ועל כן היא זכאית לקיצבה מאותו יום (בכפוף לתנאי הזכאות לקיצבה בגיל המותנה). ואכן, ברי כי אילו היה פסק הדין קובע גיל צעיר יותר מזה שהיה רשום ברישומים, היה המוסד לביטוח לאומי תובע החזר גמלה וכדין כך. הנה כי כן, פסק הדין של בית המשפט למשפחה הוא פסק דין קונסטיטוטיבי. הוא מוליד את עילת התביעה לזכויות תלויות גיל. השופט אינו חותמת גומי. הוא שומע ראיות וקובע את הגיל. המסקנה המתבקשת מאליה היא כי לא בשיהוי עסקינן. על כן לא נתייחס לפסיקה הרחבה הדנה בשיהוי לעניין קצבת זקנה (ראו למשל בעניין ממן יחיא בגלגולו הראשון (דב"ע נג/0-26 יחיא ממן ופריחה ממן - המוסד לביטוח לאומי - לא פורסם) הקובע כי טרם נקבע הגיל על ידי בית משפט נבצר מהתובעים לתבוע קצבה מהמוסד לביטוח לאומי. כך נאמר בו על ידי סגן הנשיא סטיב אדלר: מטבעם של דברים חפץ כל אדם מיושב בדעתו לקבל בעיתם כספים המגיעים לו כדין ואין הוא מוחזק כמי שמתנדב לתרום אותם, או להלוותם למשיב עד שיהא רצון מלפניו לגבותם לעצמו. אם השתהה המבוטח בהגשת תביעתו לקצבה אין זה אלא, ברוב המקרים כבכולם, מפאת חוסר מודעות לזכויותיו, או עקב תקלות שפקדוהו והסיחו את דעתו מן הזכויות הקמות לו. רק לעתים נדירות יהא הגורם לאי מימוש הזכויות בעיתן נעוץ ברשלנות המבוטח מכאן, גם אילו בשיהוי עסקינן, גם אז לא היה מקום לשלול קצבת זקנה מרחל מולאיוף. אך בענייננו לא יכול היה המוסד לביטוח לאומי לשלם לרחל מולאיוף קצבת זקנה בטרם ניתן פסק הדין. נוסיף אך שרבים פונים לבקשה לתיקון גיל רק כאשר הם פורשים לגמלאות או מבקשים לתקן את גילם לזה הנכון לצורך הפרישה. העובדה שהם יכולים היו לפנות קודם לכן אין בה רבותא. ועוד. המוסד לביטוח לאומי ביקש לסטות מפסק הדין בעניין סבג מהנימוק היחיד שבענייננו ידעה רחל מולאיוף שהיא רשאית לפנות לבית המשפט לתיקון גילה. ראשית עולה מעדותה של רחל מולאיוף כי היא סברה שלא תוכל להוכיח את שינוי הגיל. אך אין לנו צורך להצביע על עדותה זו. טענה זו ראוי היה לה שלא תטען. אין המוסד לביטוח לאומי עוסק בחינוך ובודאי לא בסנקציות אלא בתשלום קצבאות לזכאים לכך. השאלה היא מתי נולדה העילה וממתי קמה לרחל מולאיוף הזכות לקצבת זיקנה. די היה בהלכת סבג על מנת שתשולם הגמלה למפרע מיום הגיע רחל מולאיוף לגיל המזכה. לו דעתי תשמע יתקבל הערעור. המוסד לביטוח לאומי ישלם לרחל מולאיוף קצבת זיקנה לפי הגיל שנפסק על ידי בית המשפט למשפחה. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, וזאת לאור פסיקתנו כי במקרים דנן ישולם הסכום בערכו הריאלי בתוספת ריבית והצמדה (עבל000276/98 יחיא ופריחה ממן - המוסד לביטוח לאומי - לא פורסם). קראתי את חוות דעתו של חברי, השופט שמואל צור. אכן מקובל עלי שמרגע שבית משפט קבע את גילו של אדם גיל זה מחייב לכל דבר ועניין. ברי שבזמן נתון לא היו לרחל מולאיוף שני גילים שונים. עתה אנו יודעים מהו גילה הנכון של רחל מולאיוף. עתה אנו יודעים מתי אכן היתה רחל מולאיוף בת ששים וחמש. חברי מפנה אותנו לחוק השמות. חוק השמות, כמו המרת דת, קובע סטטוס חדש שלא היה קודם. פסק דין של גיל קובע מה היה גילו האמיתי של אדם, בשונה מהגיל שנרשם בזמנו. על כן שינוי שם לא חל למפרע. אף הגיל לא חל למפרע. הגיל הנכון קבוע עכשיו. פסק הדין קבע מה היה גילה של רחל מולאיוף בכל הזמנים. על כן בעיני הגיונם של דברים הוא שהגיל הקבוע היום לפי ספק הדין הוא הגיל האמיתי. על פי פסיקתו של בית הדין הארצי אין לראות שיהוי בעניין גיל (ראו פסד דין ממן הנ"ל). לא היה לרחל מולאיוף גיל כפול. פסק הדין מודיענו מה הוא גילה האמיתי. אין הדבר על כן שונה מעניין ממן, חביבה אליעזר וסבג. טענת המוסד לביטוח לאומי כי יש "להעניש" את רחל מולאיוף על שהשתהתה בהגשת תביעה לתיקון גיל אין בה ממש, וכפי שציינתי מוטב היה שלא תטען. לו דעתי תשמע ישלם המוסד לביטוח לאומי לרחל מולאיוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך -.5,000 ₪ תוך 30 יום. השופט שמואל צור 1. המערערת היתה רשומה כילידת שנת 1936. בשנת 2003 בקשה המערערת לשנות את גילה (שנת הלידה) ובית משפט לענייני משפחה נעתר לבקשה וקבע כי היא נולדה בשנת 1932. על יסוד קביעה זו ביקשה המערערת להעניק לה קיצבת זיקנה משנת 1997, היא השנה בה הגיעה לגיל 65 לפי גילה המתוקן. המוסד דחה תביעה זו וקבע כי המערערת זכאית לקיצבת זיקנה ממועד שינוי גילה (שנת 2003) בתחולה למפרע משנת 1999, מכח סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי כנוסחו אז. בית הדין האזורי אישר את עמדת המוסד ומכאן הערעור בפנינו. 2. חברתי סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין סבורה כי הדין עם המערערת. לגישתה, משעה שתוקן גילה של המערערת בשנת 2003, חל התיקון בתוקף למפרע ויש לראות את המערערת, בעקבות התיקון, כמי שהגיעה לגיל 65 בשנת 1997 ולזכות אותה בקיצבת זיקנה ממועד זה. חולק אני על דעה זו של חברתי. לדעתי, גישתה של חברתי סותרת את כוונת החוק ואת תקנת הציבור ומביאה לתוצאות אבסורדיות המופרכות על פניהן. אסביר את עמדתי. 3. תאריך לידתו של אדם הוא נתון מוחלט. נתון זה הוא חלק מפרטי זהותו האישיים והמשפטיים כפי שהם רשומים במשרד הפנים (סעיף 2(א) לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965). תאריך לידתו של אדם הוא קבוע וממנו נגזרות חובות המוטלות עליו (למשל - חובת הגיוס לצבא) או זכויות המוענקות לו (למשל - קצבת זיקנה בהגיעו לגיל הקובע). 4. עם זאת, תאריך לידתו של אדם ניתן לשינוי. דבר זה אינו עניין של מה בכך אלא טעון פסיקה של בית משפט לענייני משפחה (סעיפים 1-2 לחוק קביעת גיל, התשכ"ד-1964). שינוי תאריך לידה הנעשה כחוק מהווה אסמכתא לעדכון הרישום במרשם האוכלוסין (סעיף 16 לחוק מרשם האוכלוסין). 5. קביעת גילו של אדם או שינויו לפי חוק פועלים כלפי כולי עלמא. בעניין זה קובע סעיף 5 לחוק קביעת גיל - "5. דין גיל שנקבע נקבע גילו של אדם לפי חוק זה, יהא זה גילו לכל עניין." משמעות הוראה זו היא שמשעה שנקבע או שונה הגיל לפי החוק, הרי זה הגיל הקובע והוא גילו של האדם כאילו היה זה גילו מלכתחילה. במובן זה קיים היבט רטרואקטיבי בקביעת גילו של אדם או שינויו. שאלה אחרת היא מה מועד כניסתו לתוקף של השינוי: האם השינוי נכנס לתוקף במועד השינוי וממנו לעתיד לבוא, או שמא הוא תקף אף לתקופה שקדמה לשינוי, היינו - לעבר. 6. אין חולק כי, משעה שבית משפט משנה את גילו של אדם, קביעה זו מחייבת לכל דבר ועניין מעת הפסיקה ואילך. עם זאת, יכולה להתעורר שאלה האם לפסיקת בית המשפט יש תוקף למפרע, היינו - לתקופה שקדמה לפסיקה. במלים אחרות - האם שינוי גילו של אדם יכול לחול באופן רטרואקטיבי ולשנות זכויות המתייחסות לתקופה שחלפה. כפי שנראה, דבר זה אינו אפשרי ונוגד את תקנת הציבור. 7. גיל הוא נתון מוחלט וחד משמעי. לא יתכן שבזמן נתון יהיו לאדם שני פרטי גיל, כשם שלא יתכן שבזמן נתון יהיו לאדם שני פרטי זיהוי הסותרים זה את זה, למשל - היותו של אדם רווק וגם נשוי בעת ובעונה אחת. בהתאם לעקרון זה, אדם יכול להיות בגיל מסויים בתקופת זמן נתונה, עד שגילו משתנה לפי החוק. משעה שגילו השתנה - הרי השינוי תופס מכאן ולהבא ולא למפרע. שינוי גיל למפרע משמעו שבתקופת זמן נתונה (בעבר) היו לאדם שני פרטי גיל - דבר שאין הדעת סובלתו. על כגון דא אמר הנשיא המנוח צבי בר - ניב, בלשון קולעת וניצחת: "גיל אמת יש לאדם רק אחד. גילים שונים היו לאדם רק בסיפורו של שלום עליכם, לעניין רישום הרך הנולד, תוך תכנון השירות העתידי בצבא הצאר הרוסי". (דיון מב/48-0 פראג' - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ד 282, 285). 8. הגע בנפשך: פלוני מגיע לגיל 65 ופורש לפנסיה. פלוני פונה לבית המשפט בבקשה לקבוע כי, במועד הפרישה, הוא היה בן 70. בית משפט נעתר לבקשתו. האם יעלה על הדעת שעל יסוד פסיקת בית המשפט יהיה זכאי פלוני לפנסיה למפרע, לתקופה של 5 שנים? זה אבסורד, על פניו. כך, אלמוני שינה את גילו ונפסק שהוא צעיר מן הגיל שהיה רשום לגביו ערב הפסיקה בשלוש שנים. האם משמעות הדבר שאלמוני חגג את בר המיצווה שלו כשהיה בן 10 שנים או שהוא התגייס לצבא בגיל 15? כמובן שלא. שינוי גיל הוא דבר שמעצם טיבו וטיבעו חל ממועד השינוי ואילך ואין הוא חל למפרע. כך, לכל אדם יש גיל רשום אחד ומשעה שחל בו שינוי כחוק, תופס השינוי מכאן ולהבא ולא למפרע. החלת תוקפו של שינוי גיל למפרע משמעה שבתקופת זמן שחלפה היו לאדם שני פרטי גיל - גם זה שהיה בתוקף עד השינוי וגם זה שבתוקף לאחר השינוי ודבר זה - מעצם טיבו - אינו אפשרי ונוגד את תקנת הציבור. 9. ניתן ללמוד לענייננו ממצב דומה: שמו של אדם אף הוא פרט הנוגע לזהותו ולרישומו. חוק השמות תשט"ז-1956 מאפשר שינוי שמו של אדם (סעיפים 6 - 10, 13 - 15) לחוק השמות). האם שינוי שם יכול לחול למפרע? חוק השמות עונה על כך במפורש בשלילה: "תעודה ותחילת תוקף 17.(א) בחירת שם ושינוי שם שניתנה עליהם הודעה ולא נפסלו, יתן השר, תוך חודש מקבלת ההודעה, תעודה המעידה עליהם ותוקפם מתאריך ההודעה." והשוו גם סעיף 6(ב) סיפא לחוק השמות לעניין שינוי שם בעקבות נישואים. נדמה שתוצאה זו מובנת מאליה והוראת החוק נועדה למנוע מצב של זהות כפולה של אדם בזמן נתון. אותו הגיון תקף גם לעניין שינוי של גיל, על אף שאין בחוק לקביעת גיל הוראה דומה לזו שבחוק השמות. 10. חברתי סגנית הנשיא סבורה כי שינוי גיל הוא מעשה קונסטיטוטיבי, לאמור - מעשה "יוצר" או "מכונן". לדעתה קביעת גיל היא קביעה של סטטוס (מעמד). לדעתה, קביעת גיל אינה מעשה דקלרטיבי (הצהרתי). לדעתה, עילת תביעה המבוססת על שינוי גיל נולדת עם מתן פסק דין חלוט הקובע את הגיל ותוקפה חל אף למפרע לתקופה שקדמה למועד קביעת הגיל. 11. לדעתי, יש בפסיקת חברתי סגנית הנשיא פירכה לוגית: אם פסיקה בדבר שינוי גיל היא מעשה קונסטיטוטיבי - יוצר ומכונן, בבחינת סטטוס - כי אז היא צריכה להיות בת תוקף ממועד הפסיקה ואילך ולא למפרע: "שהרי אם התיקון "יצר" את הגיל ולא "הצהיר" עליו, כי אז נשמטת מיניה וביה זכאות המערערים לקצבה לתקופה עובר לפסק הדין המתקן, שבה טרם "נוצר" הגיל המזכה". (דב"ע נג/26-0 ממן - המוסד לביטוח לאומי; לא פורסם; סעיף 12 לפסק הדין). 12. אך מה לי קונסטיטוטיבי ומה לי דקלרטיבי. פרשנותו של החוק והגיונם של דברים מלמד שתוקפה של פסיקה המשנה גיל הוא ממועד הפסיקה ואילך ולא למפרע. גיל - בזמן נתון - הינו דבר מוחלט. הוא פרט מפרטי הזיהוי של אדם. הוא קיים ותקף כל עוד לא שונה. בכל מועד נתון אדם יכול להיות קשור לגיל אחד בלבד. כפי שהוסבר, תחולה למפרע של פסיקה המשנה גיל משמעה שבתקופה שקדמה לפסיקה היו לאדם שני פרטי גיל, דבר שעל פניו הוא בלתי אפשרי. 13. בחוות דעתה, מסתמכת חברתי על פסיקת בית המשפט העליון לעניין תוקפם של פסקי דין הצהרתיים. פסיקה זו אינה נוגעת לענייננו שכן היא עוסקת בפסקי דין הצהרתיים לעניין אבהות ולעניין המרת דת, עניינים השונים מעניין מועד פועלו של שינוי גיל. 14. חברתי מסתמכת על פסיקתו של חברנו השופט עמירם רבינוביץ בפרשת סבג (עב"ל 1128/02 יצחק סבג - המוסד לביטוח לאומי; לא פורסם). באותה פרשה קבע חברי כי פסיקת בית משפט המשנה את גילו של המבוטח מזכה אותו בקצבת זיקנה לפי הגיל החדש, באותו מקרה - בתשלום למפרע של 6 שנים. לדעתי פסיקה זו שגויה והיא סותרת הלכות קודמות של בית הדין הארצי. פסיקה זו גם לא יכולה לשמש אסמכתא לענייננו שכן אין היא כרוכה בדיון במשמעות המשפטית של שינוי גיל ובתחולתו למפרע. 15. בענייננו המערערת שינתה את גילה בשנת 2003. ערב פסיקת בית המשפט על שינוי גילה של המערערת, היא היתה בת 67 (ילידת 1936) ולאחר פסיקת בית המשפט היא היתה בת 71 (ילידת 1932). כמוסבר, שינוי זה בגיל חל ממועד הפסיקה ואילך שאם לא כן בתקופה שלפני הפסיקה היתה המערערת גם ילידת 1936 וגם - למפרע - ילידת 1932. כמוסבר דבר זה אינו אפשרי. 16. לו תישמע דעתי, נאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי ונדחה את הערעור. השופט יגאל פליטמן 1. מסקנתו של חברי השופט צור בחוות דעתו נכונה בעיני. מעבר לכך אבקש להוסיף הערה. במקרה שלפנינו על פי נסיבותיו, היה בידי המערערת מלכתחילה כל המידע שעליו נסמכה בקשתה לשנוי הגיל. גישת חברתי סגנית הנשיא, לפיה, מועד מתן פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה מוליד את עילת התביעה לקצבת זיקנה מהמוסד - נראית כבלתי סבירה על פניה. משמעותה הבלתי מסתברת הינה, כי בידי המערערת האפשרות להחליט מתי תפנה לבית המשפט לענייני משפחה לשינוי גיל, וכל עוד היא תגיש תביעתה למוסד לביטוח לאומי לתשלום קצבת זקנה, תוך שנה מיום מתן פסק הדין - תמיד תשולם לה קצבת זקנה רטרואקטיבית ממועד הגעתה לגיל המזכה על פי קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה את גילה. האבסורד שבאותה גישה בולט על פניו, ביחוד אם נשווה את המערערת למבוטחת אחרת שגילה כגיל המערערת, אשר הגישה תביעתה למוסד במועד בו הגישה המערערת את תביעתה למוסד ומבלי שקדם לכך הליך של מתן פסק הדין לשינוי גיל. אותה מבוטחת להבדיל מהמערערת, תהיה זכאית לקצבת זיקנה אך ורק ל-4 שנים קודם למועד הגשת תביעתה על פי נוסחו של סעיף 296 לחוק באותו המועד; ואילו המערערת, חרף כל העדר שינוי רלבנטי ביניהן לעניין הזכאות הרטרואקטיבית, תהיה זכאית לתשלום קצבה זיקנה רטרואקטיבית ממועד ההגעה לגיל המזכה ואפילו מעבר לתקופת ההתיישנות בת 7 השנים. 3. סוף דבר - לדעתי, דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות. נציג ציבור מר מיכאל הילב אני מצטרף לדעתו של השופט צור. נציג ציבור מר יוחנן שטסמן אני מצטרף לפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק- אוסוסקין, וברצוני להוסיף: גיל האדם הוא נתון מוחלט שאינו ניתן לשינוי אלא רק לגילוי. במקרה שלפנינו לא ניתן היה מלכתחילה לרשום את הגיל ברמת הדיוק הדרושה מחמת העדר הוכחות מספיקות. המחוקק הסמיך את בית המשפט לענייני משפחה לקבוע מחדש את הגיל על פי נתונים חדשים מדוייקים לכשיתגלו, אם יתגלו. לכן משקבע בית הדין את הגיל הרי שמבחינת החוק זה, וזה בלבד, הגיל האמיתי. כל הזכויות והחובות הנובעות מגילו של אדם, נקבעות בהתאם לו, רטרוספקטיבית ופרוספקטיבית. בענייננו, משקבע בית המשפט לעניני משפחה את גילה המדויק של המערערת על סמך הוכחות שעמדו לפניו, ונבחנו על ידו, הרי שזה גילה לכל דבר וענין, כולל זכויותיה וחובותיה על פי חוק הביטוח הלאומי. קביעה זו אינה יוצרת כאמור, מצב חדש, אלא רק מגלה את הגיל האמיתי ובהתאם לכך יש לנהוג. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות כאמור בפסק דינו של השופט שמואל צור אליו הצטרפו השופט יגאל פליטמן ונציג ציבור מר מיכאל הילב כנגד דעתם החולקת של סגנית הנשיא אלישבע ברק - אוסוסקין ונציג ציבור מר יוחנן שטסמן. ביטוח לאומישינוי גיל