פסק דין מונחת בפני בקשתו של הנאמן לחברות ריקמור וספידקס בע"מ, לפסוק לו שכר-טרחה (ביניים) בדרך של "שכר הניהול" הקבוע בתקנות החברות. בין הנאמן לבין כונס הנכסים הרשמי נפלה מחלוקת הנוגעת לשיעור הסכום המגיע לנאמן: בין היתר בגין הוצאות שוטפות ודרך חישוב שכר הניהול לשתי החברות, אשר אין חולק כי מדובר בחברות קשורות וחלק מפעילותן חופפת. כמו כן, נידון עניין תוספת המאמץ המיוחד אשר ביקש הנאמן, בסך 35% משכר הניהול. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ניתנת החלטתי זו: 1. ראשית יוער, כי אין מקום לעתור לתוספת מאמץ מיוחד במסגרת בקשה הנסבה לכאורה על בקשת שכר-ביניים (וההגדרה של שכר ביניים הינה של הנאמן). זאת, כאשר הלכה פסוקה היא, כי תוספת מאמץ מיוחד נשקלת בסופו של ההליך, כאשר בפני בית המשפט עומדת תמונה מלאה של הצלחתו או אי הצלחתו של ההליך, ושל התנהלות בעל התפקיד. די היה בכך בכדי לדחות חלק זה בבקשה, אולם מאחר ונושא זה עלה בפירוט כבר בשלב זה, הרי מן הדין להעיר הערות מספר בנידון. ראשית יאמר, כי תוספת מאמץ מיוחד הינה בגדר חריג, ולא בגדר הכלל; מטרתה היא לתגמל בעל-תפקיד, אשר עמד בהצלחה בפני קשיים החורגים במובהק מן הרגיל במסגרת הקפאת הליכים (כאשר אין חולק, כי אף הביצוע הרגיל אינו מן תמיד הקלים), או הצליח להעשיר את קופת הקפאת ההליכים או הפירוק באופן חריג ובלתי צפוי, החורג מדרך ניהול רגילה של הליך חדלות פרעון. לעניין זה יוער, כי משתוקנו התקנות ושכר הטרחה הבסיסי של בעלי התפקיד הועלה באופן משמעותי, שוב אין מקום להפוך את החריג לכלל, ואין ליתן תוספת מאמץ מיוחד כלשהי על ניהול רגיל של חברה בהקפה או פירוק. זאת לזכור; ריבוי הבקשות לתוספת מאמץ נבע בזמנו מהעובדה כי שכה"ט היה נמוך וזעום, והדרך ל"שדרג" את שכה"ט, כך שיימצא הולם את מלאכתו של בעל התפקיד, היתה על דרך תשלום תוספת מאמץ. עתה משתוקנו התקנות שוב חזר תשלום זה למקומו הנכון - חריג ולא כלל. זאת, אף אם מימדיה ופעילותה גדולים יחסית, ואף אם הניהול הנדרש הינו אינטנסיבי (קל וחומר במצב כבמקרה זה בו הנאמן ביקש, ובקשתו נעתרה, מינוי מנהל מקצועי בשכר שיסייע לו בניהול ענייני החברה); אין די, לשם-כך, בהגשת דו"חות מפורטים, בהם מתוארת כל אחת מפעולות הניהול הרגילות באריכות ולכל פרטיה, בכדי לשנות מושכלה בסיסית זו. לעניינו אנו, די אם אעיר כי חרף פעילותה העניפה של החברה, הרי שתפקיד הנאמן לא חרג מעבר לניהול המקובל בתיקים אחרים של הקפאת הליכים, ובוודאי שאין להשוותו לניהול תשלובת חברות קשורות בהקפאת הליכים, כפי שהונח בפני בעניין תשלובת פוייכטוונגר או תעשיות ותשלובת נגה. 2. זאת ועוד; בנסיבות המקרה, עסקינן בבקשה לשכר-ניהול סוג שכר אשר הינו בעייתי במיוחד. לעניין זה התייחסתי בהרחבה בהחלטתי בפשר 1739/02. בש"א 20421/02, בענין שכר טרחתו של נאמן פוייכטוונגר תעשיות בע"מ; שם, עשיתי שימוש בסמכותי וסירבתי לאשר לנאמן אפילו מלוא שכר הניהול הקבוע בתקנות. זאת, חרף מורכבות התיק ומאמציו הבלתי מבוטלים (והמוצלחים) אשר היו ראויים לכל שבח. וכך הערתי באותו עניין. "להבדיל מימוש וחלוקה לנושים, הרי שכאשר בשכר ניהול עסקינן, אין התאמה מדוייקת בין שכר הטרחה לבין הדיבידנד המשולם לנושים בסופו של יום, ואף אין התאמה הכרחית בין תקבולי הניהול לבין מידת ההשקעה הנדרשת מבעל התפקיד. תתכן חברה קטנה יחסית אשר מלאכת ניהולה מורכבת ביותר. ולעומתה חברה גדולה ומרובת תקבולים אשר מלאכת ניהולה מורכבת פחות. המצב בו עסקינן הינו בעייתי, ותוצאותיו קשות מאד עבור נושי החברה: בעוד שהסך הכללי שיכנס "ברוטו" לקופה עשוי להגיע, לכל היותר, לכ-30 מליון ש"ח, ואין כל בטחון כי הנושים הבלתי מובטחים יפרעו כדי מלוא חובם. בין כה ובין כה, הרי שבעלי התפקיד ועוזריהם גובים מסכום זה אחוזים ניכרים. שכר הטרחה המבוקש, אשר איננו שכר-טרחה סופי ואיננו כולל את עלותם הגבוהה של בעלי התפקיד, מתקרב ל 1.2 מליון ש"ח. דומה, כי בעיה זו מחייבת מחשבה מחדש על הדרך בה יש לנהוג בבקשות שכר-טרחה של בעלי תפקיד; כפי שהערתי קודם לכן, הסמכות לכך קיימת בתקנות אשר הותירו לבית המשפט שיקול דעת רחב". (ההדגשות אינן במקור - ו.א). דברים אלה יפים, ללא ספק, לנסיבות המקרה הנוכחי. אין עסקינן בהקפאת הליכים החורגת במידה ניכרת מן "הרגיל", וכאן אף נעזר הנאמן בבעלי תפקיד אחרים (כולל מנהל מקצועי לרשת); מעשה ועובדה אשר גבו הוצאות נכבדות נוספות מקופת הפירוק הוצאות שלא נוכו משכ"ט הנאמן, כפי שקרה במקרה אחר - ענין חברות נגה, לסוגיהן. זאת ועוד, מן הדין ליתן את הדעת לכך כי עסקינן בשתי חברות קשורות, אשר אף אם כל אחת מהן עוסקת ב"נישה" אחרת, במקצת, של תחום הפעילות המשותף, אין בכך בכדי להפכן לשני גופים זרים לחלוטין, אשר מן הראוי לחשב שכר ניהול נפרד עבור כל אחת מהן. 3. בשולי הדברים אעיר אף זאת: לא ירדתי לסוף דעתו של הנאמן המלומד אשר קבע, כמובן מאליו כי "אין חולק כי עסקינן בהקפאת הליכים רחבת היקף". לא ברור כלל ועיקר, עם מי אין לנאמן מחלוקת בענין זה; הן כונס הנכסים הרשמי והן בית המשפט אינם רואים עמו עין בעיין את היקף התיק - זאת באשר רוחב היריעה של החברות בהקפאה ופעילותן, מרשים ככל שיהיה, לא חרג באורח ניכר מהקפאות הליכים אחרות אשר הונחו בפני בית משפט זה. עוד יוער, כי לא הבינותי אל נכון את הערת הנאמן בסעיף 8 לתגובתו לתגובת כנ"ר, שם אומר הנאמן: "בניגוד לתגובת ב"כ הכונס הרשמי (אשר העיר כי מדובר בשכר-ביניים - ו.א.), הבקשה הינה לשכר-טרחה סופי בגין ניהול העסק במהלך התקופה לו מתייחסת הבקשה, ואין המדובר בשכ"ט על חשבון". האם באמת מתכוון הנאמן שלא לעתור עוד לשכ"ט?; אם לא כן, הרי שאין ספק כי מדובר בהקדמת תשלום חלקי משכר הטרחה הסופי - ואם כך הוא האין מדובר בשכר טרחת ביניים? העובדה כי הסכום המבוקש הוא סופי עבור תקופת ביניים פלונית, (כפי שמנסח זאת הנאמן), אין בה בכדי לשנות את העובדה כי אין מדובר בשכר טרחה סופי אלא בתשלום ע"ח שכה"ט הסופי - חבל כי כך בחר הנאמן להתנהל, לנסח בקשתו. 4. לאור כל האמור לעיל, החלטתי כדלקמן: א. שכר הטרחה המבוקש יהיה שכר ניהול שיחושב לפי מחזורה של ריקמור בע"מ,בתוספת 50% בלבד ממחזורה של ספידקס. זאת, לאור המושכלות העולות מעניין פוייכטוונגר שהוזכר קודם לכן. ב. בנסיבות המקרה, ולאור היקף הניהול, מאושר לנאמן החזר הוצאות בסך 3,000 ש"ח לחודש. ג. שאלת תוספת המאמץ המיוחד תידון ותוכרע, לפי העקרונות שנידונו לעיל, כאשר תבוא העת לפסוק לנאמן שכר-טרחה סופי. 5. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. תוספות שכר