ביטול בוררות | ביטול הליכי בוררות | עו"ד רונן פרידמן

##(1) ביטול בוררות - הקדמה:## הבוררות מאפשרת פתיחת ההכרעה לשיקולי צדק והגינות, שאינם נעוצים בהכרח בשיקולי משפט, ומאפשרת השגת פתרונות מעשיים צודקים למחלוקת. מקומה החשוב של הבוררות כאמצעי להכרעה בסכסוך אינו מייתר את הצורך בפיקוח שיפוטי על הבוררות, המותווה בחוק הבוררות. פיקוח זה מבקש להשיג איזון ראוי בין מתן עצמאות מירבית לבורר ולצדדים לעצב את מסגרת הדיון וההכרעה במחלוקת ביניהם, לבין הצורך לשמור עין שיפוטית בוחנת אשר תבטיח את תקינות וטוהר הליכי הבוררות, את הפעלתם בדרך דיונית יעילה, ואת ביסוס פסק הבורר על אמות מידה התואמות מושגי יסוד שבתקנת הציבור. פועל יוצא מאיזון זה הוא, כי התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית עם עילות הביטול. ##(2) מה ההבדל בין "ביטול בוררות" לבין "ערעור" ?## בית המשפט ציין בפסיקתו כי בקשת ביטול בוררות איננה, תחליף לערעור על שאלות הנוגעות לתוכנו של הפסק. אף כאשר ברי הוא כי מסקנה ממסקנותיו של הבורר מוטעית, בין במישור המשפטי, ובין במישור העובדתי, אין בכך כדי להוות עילה לביטולו. פסק-בורר עשוי איפוא להתבטל, רק מקום בו הליך הבוררות פגום מיסודו, או בנסיבות בהן לא נתמלאו עקרונות הבוררות המוסכמים על-ידי הצדדים. ביטול הפסק בשל תוכנו, אפשרי רק כאשר מנוגד הוא באופן מובהק לתקנת הציבור. ##(3) באילו מקרים ניתן לבטל הבוררות ?## בית המשפט פסק כי מושכלות-יסוד הם לעניין ביטול בוררות כי תחום ההתערבות השיפוטי בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק שיש לפרשן בצמצום רב. מוסד הבוררות הוקם על רקע מדיניות משפטית המבקשת לעודד קיומו של מערך יעיל והוגן לפתרון סכסוכים מחוץ לבית המשפט. מערך זה מקל על העומס הגדול הרובץ על בתי המשפט ויש בכך כדי לשרת אינטרס ציבורי חשוב. הוא מאפשר לצדדים להיזקק להליך מהיר ויעיל לפתרון המחלוקת ביניהם, ובכך הוא עונה גם לאינטרס פרטי חשוב של בעלי הדין. בית המשפט גם אינו רשאי להעמיד את הפסק במבחן ביקורתו הוא - אם צודק הוא או בלתי צודק בהתאם לתפיסתו שלו. עליו להעמיד למבחן את פסק הבורר בשאלות יסוד שעניינן, בעיקרן, בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות - קיומו של הסכם בוררות בר תוקף, מינוי בורר כדין, פסיקה בתוך גבולות הסמכות, שמירה על כללי צדק טבעי, עמידה באמות מידה של תקנת הציבור ועוד שורה של עניינים. גלישת הביקורת השיפוטית על פסק הבורר אל מעבר לעילות הביקורת הצרות כאמור מפרה את האיזון הראוי בין העצמאות וחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת בידי מוסד הבוררות לבין אינטרס הציבור בקיום פיקוח שיפוטי צר בלבד על תקינותם של הליכי הבוררות. ##(4) מה אומר החוק ?## חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 קובע 10 עילות ביטול בוררות: ##(א) ## לא היה הסכם בוררות בר-תוקף; ##(ב) ## הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין; ##(ג) ## הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות; ##(ד) ## לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו; ##(ה) ## הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו; ##(ו) ## הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן; ##(ז) ## הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן; ##(ח) ## הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו; ##(ט) ## תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור; ##(י) ## קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד. ##(5) ביטול בוררות - סמכות הבורר:## היקף סמכותו של הבורר נלמד מהמסמך המגלם את הסכמת הצדדים להעביר את הסכסוך ביניהם לבוררות. הלכה היא כי במקרה של ספק יש לפרש את הסכם הבוררות בצורה רחבה, וזאת על מנת ליתן תוקף לכוונת הצדדים לברר את הסכסוכים ביניהם באמצעות בוררות כדי שיהיה מדובר בפעולה ללא סמכות שתיכלל במסגרת עילת הביטול של סעיף 24(3) לחוק יש צורך בקביעת סעד חדש, שאינו נובע באופן טבעי מהסכסוך שנמסר להכרעת הבורר. אין לך דיבור רב משמעותי יותר מהדיבור "סמכות", ואין לך מונח משפטי שנדחסו להגדרתו שיקולים כה רבים של מדיניות שיפוטית כמו המונח "סמכות". אכן אם בסוגיות מסוימות יש צידוק להרחיב את משמעותו של הדיבור "סמכות", אין הדבר כך בדיני בוררות, שבהם מגמת בתי המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ככל שהדבר ניתן ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר . מהטעם האמור יש, מחד גיסא, לתת משמעות דווקנית לדיבור "סמכות" בסעיף 24(3) לחוק, ומאידך גיסא, במקרים של ספק לגבי אומד דעתם של בעלי הדין לגבי נושא הסכסוך, לתת פרשנות מרחיבה להסכם הבוררות. ##(6) ביטול בוררות בהעדר נימוק - האם פסק בוררות חייב להיות מנומק ?## כאשר הצדדים דורשים את הנמקת הפסק, הם רוצים להבין מה היו שיקולי הבורר שהביאוהו לפסוק כפי שפסק. על הבורר לפרט את תביעות הצדדים וטענותיהם, וזאת על מנת שניתן יהיה לראות מפסקו, שהתייחס לכל הטענות ולכל התביעות. אם יפרט רק אחדות מהן, או יתייחס רק לעיקרי הטענות של אחד הצדדים - הדבר רק יעלה חשש, שמא שכח להתייחס בפסקו לכל הטענות, של כל הצדדים. ברם זה רק השלב הראשון. לאחר מכן, על הבורר לתת הסבר, נימוק, מדוע וכיצד הגיע לכל אחת ממסקנותיו וכיצד ערך את חישוביו, עד שהגיע לפסקו. לא די בציון הממצאים העובדתיים והמסקנות הנובעות מהן, תוך הציון הלקוני "שוכנעתי מהראיות שהובאו על ידי התובע" או, להיפך, "לא שוכנעתי שהנתבעת חייבת לתובע". עם זאת אין הכרח כי הבורר יכתוב פסק בוררות ארוך, מפורט ומנומק לעייפה. פעמים רבות ניתן להסתפק בהנמקה קצרה ועניינית שהיא בבחינת "מיפוי" של השיקולים שהובילו את הבורר להחלטתו. די בכך שהפסק ינומק כך שיהא בו להראות לקורא כי לא נעלמו מעיני הבורר הנושאים שעמדו לפניו להכרעה, כי לא נשתכחו מלבו טענות הצדדים, כי מצויה בו התייחסות עניינית לכל אלה וכן טעמים, לפחות בתמצית, שהביאו לתוצאת הפסק. אפילו חייב בורר לפי הסכם הבוררות לנמק את פסק הבוררות אין בכך כדי לחייבו להתייחס בפסקו בנפרד ובמפורש לכל ראיה וראיה שהובאה במהלך הבוררות ולעמוד בנפרד ובמפורש על כל טענה וטענה שנטענה. אפילו בית משפט - החייב בהנמקה מכוח הוראת תקנה 192 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984 - אינו חייב לפרט עד כדי כך, ובורר לא כל שכן. ##(7) ביטול בוררות בטענה שפסק הבוררות ניתן בניגוד לדין:## הלכה היא כי יש להבחין בין מצב בו הבורר מתעלם מהדין המהותי ופוסק במנותק ממנו, לבין מצב בו הבורר החיל את הדין ונטען כי טעה בפירושו או ביישומו. במקרה הראשון, אכן ייתכן שהדבר יחשב להכרעה שלא בהתאם לדין, ואולם במקרה השני, עילות הביטול הקבועות בחוק הבוררות לא יחולו ובית המשפט יטה שלא לבחון האם הבורר טעה ביישום או בפירוש הדין. הפסיקה השיבה בשלילה על השאלה אם במקרה שבו טועה הבורר בדין לאחר שנקבע בהסכם הבוררות כי הוא מחויב לפסוק לפי הדין, עשויה לקום עילת ביטול לפי סעיף 24(7) לחוק. ##(8) להלן פסק דין בנושא דחיית בקשה לביטול הליכי בוררות:## פסק דין הרקע 1. המבקש והמשיבים הקימו בשנת 1987 חברת בשם לידורן סחר בע"מ לעיסוק ביבוא ושיווק חומרי אריזה ושקים לתעשיית הקמח והתערובת. המבקש ומשיבים 1 ו-2 מונו לדירקטורים בחברה. המבקש מונה למנכ"ל החברה. משהתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים נחתם ביום 11.8.97 זיכרון דברים לסיום השותפות בחברת לידורן סחר בע"מ (נספח מש/1) לתשובת המשיבים לבקשה לביטול הליכי הבוררות). בסוף זיכרון הדברים נאמר: "הצדדים מסכימים בזאת כי בכל מחלוקת אשר תתגלה ביניהם ימונה בורר מוסכם בין הצדדים, על פי תקנון החברה." 2. בסעיף 35 לתקנון החברה נאמר: "כל סכסוך או חילוקי דעות אשר יתגלעו בין בעלי מניות היסוד או איזה מהם ו/או בין מי מהם לבין החברה בכל הקשור או נובע מהחברה, ימסרו להכרעת בורר יחיד..." 3. ביום 1.3.99 חתמו הצדדים על הסכם בוררות, שבו נאמר בין השאר: "הואיל ובין הצדדים התגלה סכסוך בנושא: ניהול לידורן סחר בע"מ ומימוש/או מימוש הסכם סיום מיום 11.8.97 לרבות פעולות הדירקטורים במסגרת החברה הנ"ל (להלן: הסכסוך"); הצדדים הסכימו למסור את הסכסוך שביניהם להכרעתה של עו"ד יעל בן-פורת ניב כבורר יחיד." 4. במסגרת הליכי הבוררות הגישו הצדדים כתבי טענות. בהליכים מקדמיים התקיימו הליכי גילוי ועיון במסמכים, הוגשו תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מומחים והושלם שלב ההוכחות (בהיקף של 700 עמודי פרוטוקול) ונקבעו מועדים להגשת סיכומי הצדדים. המשיבים הגישו את סיכומיהם. לקראת המועד להגשת הסיכומים של המבקש, הוגשה על ידו בקשה זו לביטול הליכי הבוררות. הבקשה לביטול הליכי הבורות 5. הבקשה לביטול הליכי הבוררות נומקה בטענה כי לא ניתן היה למסור להכרעת הבורר את טענת המשיבים כי המבקש הפר את חובות האמון שלו כנושא משרה בתאגיד. לטענת המבקש ענין זה אינו יכול להימסר להכרעת בורר לאור סעיף 3 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, שבו נאמר: "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים." 6. המבקש טוען כי אין הצדדים רשאים להתנות על חובת הנאמנות של נושא משרה בחברה. לכן, לטענתו, נופל ענין זה בגדרו של סעיף 3 לחוק הבוררות, ואין הוא יכול לשמש נושא לבוררות. עיון בכל שלשת המסמכים המגלמים את דרכם של הצדדים לבוררות מלמד שהמחלוקת שנמסרה להכרעתו של הבורר לא היתה זו שלא ניתן להביאה בפני בורר. המבקש עצמו ציין במכתביו שקדמו להליכי הבוררות כי: "המחלוקת בינינו הינה כספית בעיקרה, נראה לי כי רצוי שהבורר יהיה איש כספים מקצועי" (מכתב מ-9.12.98). ובמכתב מ-23.12.98 חוזר המבקש וכותב: "הריני חוזר ומדגיש כי לדעתי המחלוקת בינינו הינה כספית בעיקרה ועל כן מן הראוי שהבורר יהיה איש כספים מקצועי." הבקשה מבוססת על דברים שכתבו המשיבים בסיכומיהם, ואשר בהם ייחסו המשיבים למבקש מעשים העולים כדי הפרת אמונים. על מנת להצליח בבקשתו, על המבקש להראות שהענין שבגינו נעשה הסכם הבוררות אינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים. כאמור, בהסכמי הבוררות שבין הצדדים אין דבר שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים. על מנת להתגבר על כך חפץ המבקש לשלב את טיעונם של המשיבים בסיכומיהם כחלק מהסכם הבורות. אין מקום לאמץ דרכו זו של המבקש. מה עוד שהוא עצמו סבר שנשוא הבוררות היא המחלוקת הכספית שביניהם. סעיף 3 לחוק הבוררות וסעיף 24 7. היה וניתן לילך בדרכו של המבקש ולהשליך מטיעונם של המשיבים על הסכם הבוררות, והיה ואכן במקרה כזה כולל הסכם הבוררות ענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים, גם אז אין הבקשה לביטול הליכי הבורות יכולים לצלוח. חוק הבוררות תשכ"ח-1968 הגביל את היכולת לתקוף הליכי בוררות לעומת הדין ששרר קודם לכן על פי פקודת הבוררות, מקום שם ניתן היה לטעון לביטולו של פסק בוררות לרגל טעות על פני הפסק. טענה זו איפשרה לבית המשפט לבחון את פסק הבוררות בדומה לערכאות ערעור. על פי חוק הבוררות ניתן לתקוף את הליכי הבוררות רק באחת משתי דרכים: בקשה לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24 לחוק, ובקשה להעברת בורר מתפקידו לפי סעיף 11 לחוק הבוררות. כדי להבטיח כי לא ייעשו נסיונות לתקוף הליכי בוררות בדרך אחרת נאמר בסעיף 23(ב) לחוק הבוררות: "23.(ב) לא ייזקק בית משפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו." פרופ' אוטולנגי בספרה בוררות דין ונוהל, מהדורה שלישית אומרת (בע' 426): "בית המשפט לא ייזקק להתנגדות לאישור פסק בוררות שלא בדרך בקשה לביטולו. ההגיון הוא: אם העילה הנטענת לא היתה שווה בעיני המחוקק לעשותה עילה לביטול הפסק, גם אין היא שווה בעיניו לעשותה עילה לאי אישורו. לא נותר איפוא לבעלי הדין, אלא לחפש את תרופתם בביטול הפסק." דבריה של פרופ' אוטולנגי אינם חלים במישרין על הענין שבפני, אולם יפים הם לענייננו וניתן ללמוד מהם. 8. סעיף 3 לחוק הבוררות אינו נמנה עם ההוראות שנועדו לשמש כלי לקעקוע הליך הבוררות גופו. סעיף 3 מכוון לשלבים המוקדמים שבהם טוען בעל דין לקיומו של הסכם בוררות, ואילו היריב כופר בכך תוך הסתמכות על סעיף 3. הדבר קורה כאשר, בעל דין מבקש עיכוב הליכים בבית המשפט בטענה שהוסכם למסור אותה מחלוקת להכרעת בורר (סעיף 5 לחוק הבוררות), וכן כאשר בית המשפט מתבקש למנות בורר. בשני מקרים אלה סומך בעל דין על הסכם הבוררות ויריבו שומט את הבסיס לטיעון זה תוך התבססותו על סעיף 3 לחוק. עיוון דין 9. שימוש בסעיף 3 לצורך ביטול הליכי בוררות שכמעט הגיעו לסיומם, כמו במקרה שבפני, מהווה עקיפה של הוראות סעיף 24 לחוק הבוררות, שזו הדרך היחידה להביא לביטול פסק הבוררות, שהוא פריו של הסכם הבורות. כאשר מועלית כלפי הסכם בוררות טענה כגון זו שבפני היא תיפול בגדרו של סעיף 24(1) לחוק הבוררות שבו נאמר כי בית משפט רשאי לבטל פסק בוררות אם "לא היה הסכם בוררות בר תוקף." בית משפט רשאי שלא לבטל את פסק הבוררות אם סבר שלא נגרם עיוות דין (סעיף 26(1) לחוק הבוררות). היה וניתן לבטל הליכי בוררות כמבוקש בפני, ראוי שהמבקש יעמוד בתנאו של סעיף 26(1) לחוק הבוררות בדבר גרימת עיוות דין. בענין שבפני לא העלה המבקש טענה כי נגרם לו עיוות דין. אין פסילה של ההסכם כולו 10. אפילו היה מקום לבקשה על פי סעיף 3 במהלכה של בוררות, הרי על פיו מבוקש לקבוע כי אין תוקף להסכם הבוררות. בענין שבפני אין המבקש טוען לפסלותו של ההסכם כולו. טיעונו מכוון כלפי טענה אחת מיני רבות שהעלו המשיבים כלפיו. לכן לכל היותר יוכל המבקש, בבוא הזמן, לטעון כלפי חלק כלשהו מפסק הבוררות, אך אין הוא יכול לתקוף את הליכי הבוררות בשלמות. סוף דבר 11. מכל האמור עולה כי אין מקום לבקשה לביטול הליכי הבורות, וזאת עוד טרם שנתתי דעתי על טענות יפות ותקפות שבפי המשיבים כמו טענת מניעות לאור משך הזמן שבו השהה המבקש את בקשתו והעדר תום לב. לפיכך הנני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקש לשלם למשיבים את הוצאות בקשה זו בסכום של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. בוררותיישוב סכסוכים