החלטה 1. חברות שבירו תעשיות זכוכית בע"מ ודקו אקוסטיק בע"מ נקלעו למשבר. החברות עתרו למתן צו הקפאת הליכים כנגדם, ואמנם ביום 13.3.02 הוצא על ידי צו הקפאת הליכים בתנאים מסויימים, ומונה לחברה נאמן, רו"ח קמיל, אותו מייצג עו"ד ברטוב. 2. התקיים דיון ראשון ביום 2.5.02 לענין הארכת צו הקפאת הליכים. לאחר ששמעתי את הצדדים באותו דיון הוארך צו הקפאת הליכים למשך 27 יום נוספים בלבד. בדיון שהתקיים ביום 29.5.02, הוארך צו הקפאת ההליכים פעם נוספת עד ליום 12.6.02. באותו דיון הנחיתי את הצדדים כולם ובמיוחד את הנאמן והמשקיע העתידי להשלים ולבדוק נושאים מסויימים. 3. דיון שהתקיים ביום 12.6.02 העלה כי קיימים נושאים אחדים שלא באו על פתרונם והצדדים עתרו להפסקה קצרה על מנת לנסות ולסיימם במסדרון ביהמ"ש. סברתי כי אין הדבר רציני, ונסיון להגיע להסדר נושים צריך להיות נדון בדרך של שיקול דעת ולא בלחץ של מסדרון ביהמ"ש. על כן הארכתי באותו יום את צו הקפאת ההליכים למשך 4 ימים, קרי, עד אתמול 17.6.02. כל זאת על מנת לאפשר לנאמן לנסות ולגבש הסדר שיביא להסכמות. 4. אתמול, בדיון שהתקיים, שמעתי את הצדדים כולם. קרי, נושים מובטחים, נושים בדין קדימה, נושים בעלי ערבויות אישיות ונושים רגילים. הנאמן, באמצעות בא כוחו, עו"ד בר-טוב, מסר דיווח לביהמ"ש על התפתחות הענינים ועתר לאישור ההסדר. משבאתי לכתוב את החלטתי בסופו של יום, לאחר שהצדדים עזבו, התברר לי כי יש צורך בהבהרה מסויימת. הארכתי את צו הקפאת ההליכים ב-24 שעות על מנת לאפשר לנאמן להשיב על שאלתי עד היום בשעה 10:00, וכך עשה הנאמן. 5. עו"ד בר-טוב, ב"כ הנאמן, עמד על כך כי למעשה לאור תוצאות ההצבעה לענין אישור הסדר הנושים קיים רוב של כל אחד מסוגי הנושים ולכן אחת דינו של ההסכם והוא להתאשר. 6. כיוון שיש חשיבות לכך, אעמוד על אחוזי ההצבעה והתמיכה בהסדר: נושים מובטחים בגובה 87% מכלל הנושים המובטחים תומכים בהסדר. נושים בדין קדימה תומכים בגובה 100% בהסדר. נושים בעלי ערבויות אישיות תומכים בגובה של 80% בהסדר נושים רגילים תומכים בהסדר בגובה של מעל 95%. 7. טוען הנאמן כי על פי לשונו של סעיף 350 אושר ההסדר ברוב מכריע. יחד עם זאת, גם הנאמן ער לעובדה כי אפילו בנסיבות שכאלה, עדיין מסור לביהמ"ש שיקול דעת אם לאשר את ההסדר אם לאו. 8. במהלך הדיון התנגד, בהרחבה, אחד מהנושים המובטחים, בנק לאומי, וטען כי היה מקום לחלק את אסיפת הנושים המובטחים לשני סוגי נושים: א. נושים לפי הבטוחה שבידם. או: ב. נושים לפי סוגי הבטוחה. הוא הוסיף וטען כי אם כך ייעשה, הרי שאין רוב להסדר. הוא תמך יתדותיו בדעתו של ד"ר יחיאל בהט ובפסק דין שיכון עובדים נ' טשת. לצורך ההכרעה בענין שבפני, אינני מוצאת להכנס לעומקם של הדברים כיוון שהחלטתי בענין יכולה ואף תיפול מבלי להתייחס לדברים הללו. אומר רק זאת, קבלת טענתו זו של עו"ד ורטהיים עשויה לאיין כל הצעת הסדר ועלול להיווצר מצב לפיו לעולם לא יושג רוב כדי לאשר הסדרים, אם תיפול מחלוקת בין הנושים המובטחים. קשה בנסיבות כאלה להשיג רוב. מצב כזה שיסווג כל נושה בקבוצה נפרדת לפי סוג הבטוחה, יתן בידו כח שאליו לא התכוון כלל המחוקק ויהיה זה כח מופרז בעליל באשר כל נושה כזה יוכל לשפר את מעמדו שלא כדין ואם לאו, לא יקום ההסדר כולו. 9. עו"ד ורטהיים, ב"כ בל"ל, הפליג בנסיונותיו להצביע על חוסר ההגיון בהסכמתו של בנק איגוד להסדר. עם כל הכבוד, בנק איגוד מיוצג ע"י פרקליט, ולבנק איגוד יש ודאי מדיניות משלו, גם אם איננה נושאת חן בעיני בנק לאומי. איש לא שם את פרקליטו של בנק לאומי לדאוג לאינטרסים של נושה אחר - בנק איגוד. לכן אינני מוצאת כלל להתייחס לטענות שהעלה עו"ד ורטהיים בענינו של בנק איגוד. 10. יחד עם זאת, העלה ב"כ בנק לאומי טענות לענין הפטר בעלי הערבויות האישיות ולכך אתייחס בהמשך, כאשר אדון בנושא הפטר בעלי הערבויות האישיות. 11. טענה נוספת אשר העלה ב"כ בנק לאומי הינה נושא קביעת ערך המכוניות והמכונות לצורך המכירה, ובכך לצורך קביעת שווי אחוזי הנשיה. לענין זה ניתן להשיב לב"כ בנק לאומי כי בשלב הנוכחי הנאמן הוא מי שקובע את שווי הנכסים לצורך מימושם. שיקול דעת זה מסור לו ולא לנושים. בימ"ש יתערב בכגון דא רק אם יתברר כי שיקול דעתו של הנאמן בקביעת השווי לוקה בחוסר סבירות קיצוני או מופרך על פניו. דבר זה לא רק שלא הוכח במקרה הנוכחי, אלא שהנאמן הלך בדרך של קבלת הערכת שמאי לצורך קביעת שווי המכונות ועל פי הנהוג והמקובל בפסיקה ובמקרים השונים לצורך קביעת שווי הבטוחות (במקרה זה מכוניות). 12. נושים נוספים התנגדו לאישור ההסדר. עו"ד פרג המייצג את בנק ירושלים ונושה נוסף, העלה טענה של חוסר סמכות ענינית לאשר הסדר נושים הפוגע בבעלי ערבויות אישיות. 13. עו"ד רוזן המייצגת את בנק דיסקונט גם היא הביעה התנגדות. עו"ד אליאש גם היא הביעה התנגדות כאשר היא עמדה על כך שאין מקום ליתן הפטר לערבים ולטענתה הם אינם תורמים מאומה להסדר, לעומת זאת מקבלים מניות ואף נשארים לגור בבית המגורים שלהם. 14. עו"ד דבוש אף היא הצטרפה להתנגדות. עו"ד סתת ב"כ בנק לפיתוח התעשיה אמר כי הוא תומך בהסדר בלב כבד. לדבריו הנאמן עשה מלאכה קשה משמצא משקיע ואם יש צורך, הוא אפילו הציע לנייד את המצביעים מטעמו ובלבד שיוותר רוב להסדר - ממש באילו המילים! 15. עו"ד שפירא התנגד אף הוא להסדר ועמד על כך כי הקופה של החברה והקופה של הערבים הן שתי קופות נפרדות ואין מקום לערב ביניהן. 16. עלו עוד כהנה וכהנה טענות במסגרת הפרוטוקול, טענות אשר כרגע אינני מרחיבה בהן, אך אתייחס אליהן במסגרת החלטתי לגופו של ענין. והן כגון, פריסה רחבה של ההסדר באופן הפוגע בנושים במשך 4 שנים והעדר בטוחות הולמות. עד כאן הטענות השונות ועתה החלטתי לגופו של ענין; 17. המשקיע עומד להשקיע בחברה סכום של 6 מליון ₪ וסכום נוסף של 500,000 ₪ על מנת לאפשר לבעלי המניות להשאר ולגור בבתיהם. כמו כן התחייב המשקיע לשאת בשכ"ט הנאמן ובהוצאות בתקופת ההקפאה. יאמר כבר כאן, כי חלק מההשקעה של המשקיע למעשה מיועדת במישרין לכיסם של האחים שבירו. ובמה דברים אמורים?: בעובדה כי 500,000 ₪ הללו, שהם סכום לא מבוטל לכשעצמו, נועדו, כאמור, לאפשר לאחים שבירו שלא למכור את בתיהם ולהשאר להתגורר בהם. 18. כל הסכומים, אותם ישלם המשקיע, להוציא הוצאות הפירוק ושכ"ט הנאמן, נפרסים על פני תקופה של 4 שנים, תקופה נכבדה למדי, במהלכה עלולות לחול תמורות רציניות גם אצל המשקיע. דבריי אלה מכוונים ונתמכים בין היתר, בחווה"ד הראשונית של רו"ח סוארי, שצורפה לבקשה הראשונית להקפאת ההליכים, לפיה סיכויי החברה אינם מזהירים. והרי המשקיע מתכוון לכונן את החברה ולהעמידה על תילה בעזרתם של האחים שבירו שעסקיהם כשלו, הותירו חובות עתק, ומכאן בא לעולם גם הצורך בצו הקפאת ההליכים. דבר זה מעורר חשש כי כשלון ההסדר בשלב כלשהו, אין פירושו אך חזרה לנקודת הפתיחה, אלא אף צבירת חובות חדשים ונוספים. 19. במסגרת ההסדר והסכם ההשקעה של המשקיע, הוא הסכם המייסדים, מעניק המשקיע לאחים שבירו: א. 26% מערך המניות של החברה החדשה (הגם שבפריסת זמן מסויימת ובתנאים מסויימים). למעשה מדובר על מתן 20% מהמניות, כאשר בתום התקופה תנתן לאחים שבירו האופציה לרכוש 6% נוספים בהנחה. ב. משכורת, מכובדת למדי, של 25,000 ₪ לכל אחד מהם מדי חודש בחודשו. ג. כמו כן, נותן המשקיע לבעלי המניות הלוואה בסך הנכבד של 500,000 ₪. ד. ואם לא די בכל אלה, הרי שהמשקיע עומד על כך כי בעלי המניות, האחים שבירו, יופטרו מערבויותיהם האישיות. כאשר מעיינים באמור לעיל, הרי שמשנה תוקף מקבלת טענתו של עו"ד שפירא, כי יש להבחין בין קופת החברה לבין קופת נכסיהם האישיים של בעלי המניות. עיון באותן "הענקות" של המשקיע לבעלי המניות, נותנים משנה תוקף ומדגישים ביתר-שאת את הערבוב שחל במקרה זה, מלכתחילה, בין קופת החברה לבין קופת נכסיהם האישיים של בעלי המניות - הערבים. 20. זה המקום להדגיש, כי מלכתחילה, עת הוגשה הבקשה הראשונית להקפאת ההליכים, נתונים מעייני המבקשות לעניין הפטרת הערבים מערבויותיהם. כוונת דברי היא לעובדה כי בד בבד עם העתירה למתן צו הקפאת הליכים כנגד החברות, הועלתה העתירה למתן צו "הקפאת הליכים" אף כנגד בעלי המניות עצמם. מהלך אשר כזה אינו מעוגן בלשון סעיף 350 לפקודת החברות, המיועד לטפל בהקפאת הליכים כנגד חברה, להבדיל ממשתתפיה. יודגש, כי עם מתן הצו הראשון, סרבתי לעכב את ההליכים כנגד המשתתפים, ובעניין זה אני עקבית בדעתי. 21. כל "המענקים" הללו, על פי דברי המשקיע, ניתנים לבעלי המניות אך ורק כדי לעודדם לשתף עימו פעולה ולמנוע מהם פרישה מהחברה לפני חלוף 5 שנים מרגע שיאושר ההסדר. 22. הדברים הללו מוזרים המה, לאור העובדה כי האופציה האחרת העומדת בפני האחים שבירו היא כניסה להליכי פשיטת רגל ולא ברור כלל ועיקר מה ענינו של המשקיע להיטיב עם בעלי המניות עד כדי כך. חייבת אני לומר כי הדברים מעוררים מחשבה ותמיהה, לאור האפשרויות האחרות העומדות בפני בעלי המניות ועוד אתייחס אליהן בהמשך. יותר מכך, הייתי מוסיפה ואומרת כי למיטב זכרוני לא עולה מקרה נוסף בו משקיע זר - צד ג' - דאג עד כדי כך לבעלי המניות. 23. בסופו של יום, ובכפוף לפריסת התשלומים על פני ארבע שנים, מציע המשקיע לנושים את אחוזי הדיבידנד הבא: א. נושים מובטחים: 100% מערך חובם, לפי שווי הבטוחה. ב. נושים בדין קדימה: 100% עד 90% מערך חובם. ג. עובדי החברה, בגין סכומים מעל תקרת המל"ל: 80% מערך חובם. ד. נושים בלתי מובטחים בעלי ערובות אישיות: 13% מערך חובם. ה. נושים בלתי מובטחים אחרים: 10% מערך חובם. 24. אין חולק, כי רוב ערך הנשיה תומכים בהסכם, וזאת בשיעור העומד מעל סך שלושת רבעי ערך הנשיה המופיעה בסעיף 350 לפקודת החברות. למעשה, המתנגדים מרוכזים בעיקר בשתי קבוצות: א. בנק לאומי, אשר מייצג 13% מערך הנשיה המובטחת. ב. תשעה מבין תשעה-עשר נושים בעלי ערבויות אישיות, אשר ערך אחוז נשייתם הכולל הינו 20% מכלל אחוזי הנשיה של נושים בעלי ערבות אישית. 25. אלא, שבדרך לאישור ההסכם, עומדים מספר מכשולים שאין להתעלם מהם: א. הנושים בעלי הערבות האישית מסרבים לוותר על זכותם לחזור אל הערבים, קרי, אל האחים שבירו, זאת בעוד המשקיע מתנה את ההסדר בהפטרתם מערבות זאת. סוגיה זאת מתחדדת לאור אחוז הדיבידנד הזעום אשר הנושים הבלתי-מובטחים זוכים לו מחד-גיסא, ולאור העדר תרומה אישית של האחים שבירו להסדר מאידך גיסא. ב. על פי הצעת ההסדר, מקבלים העובדים על נשייתם, אשר מעבר לתקרת הפיצוי אשר לו הם זכאים מהמוסד לביטוח לאומי, סכום של 80% מערך חובם. אלא, שלפי הדין, סך חובם של עובדים המצוי מעבר לדיני הקדימה הינו נשיה רגילה. יוצא, אם כן, כי ההסדר מקים לכאורה בעיה חריפה של העדפת נושים. ג. הנושה המובטח המתנגד להסדר, בנק לאומי, טוען כי לאור הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אין לאלצו להפרד מבטוחתו, וכי זכותו לממש אותה, אף אם רוב הנושים, ואפילו רוב הנושים המובטחים תומכים בהסדר. ד. חלק מהנושים המתנגדים להסדר העלו טענות וחשדות קשים ביותר אודות פעולות שלא כדין שנעשו בחברה ערב קריסתה, לרבות העלמת נכסים. בלא לקבוע עמדה לכאן או לכאן בעניין חשדות אלו, אין חולק כי הפקדת החברה בידי משקיע (אשר האחים שבירו, לפי ההסכם, משמשים כשותפיו, למעשה, וכעוזריו בניהול החברה) תצמצם באופן ניכר את היכולת לרדת לברר חשדות אלו, יכולת המצויה באופן אפקטיבי, בידי מפרק אשר נכסי החברה וזכויותיה נתונים בידיו. לבעיה זו אין מזור אך ורק בעצם הקניית סמכויות חקירה פורמליות במסגרת הליכי פשיטת הרגל אשר נפתחו כנגד האחים שבירו, זאת שכן עסקינן בחקר פעולות אשר נעשו בחברה, להבדיל משאלת המצאותם או אי המצאותם של נכסים פוזיטיביים בידי האחים שבירו. אמנם, לא פעם מגיעים בעלי השליטה לשעבר בחברה להסכמה עם הנושים, לפיה יוותרו הללו על חקירה, או על הזכות לפעול לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, אלא שזאת בעד תרומה כספית משמעותית אשר מזרימים בעלי השליטה לשעבר לטובת קופת ההסדר והפירוק. במקרה דנן, האחים שבירו לא מציעים כל תרומה מצידם לקופת ההסדר, מלבד מתן אפשרות ערטילאית לחקור אותם על נכסים המצויים בידיהם. 26. הבעיה המרכזית, העומדת בפני אישור ההסדר, הינה בלא ספק שאלת הערבויות האישיות. נושה המחזיק בערבות אישית של צד ג' (בין אם עסקינן בבעל שליטה או באדם אחר) לחובות החברה, מחזיק, לצד הנכס המגולם בחובו "המקורי", אף בנכס אחר, נפרד ובעל ערך עצמאי. מהותו של נכס זה היא כי בקרות ארוע פלוני (המגולם, בדרך זו או אחרת, בהעדר יכולת מצד החייב העיקרי לפרוע את החוב), קם לזכות הנושה חיוב נוסף ועצמאי כנגד חייב נוסף. מרגע זה ואילך, אין עסקינן עוד ב"נכס אחד" בלבד שניתן לגבותו בשני אופנים, אלא בשני "נכסים" נבדלים, בכפוף לכך שמימושם הכולל כפוף למגבלה, כי הנושה לא יוכל להפרע יותר מכפי 100% מחובו המקורי. הנכס הנוסף, המגולם בערבות, מתבטא למעשה בשני אלו: א. הנכס המהותי, בדמות חיוב נוסף אשר קם לנושה כנגד הערב, ואינו תלוי עוד בחובו של החייב העיקרי, אלא אם חוב זה נפרע, להבדיל ממקרה בו הוצב בפני הנושה מחסום מלרדת אל נכסי החייב בלא שזה פרע את המגיע ממנו. כך למשל, הפטרו של פושט רגל המשמש כחייב עיקרי אינו פוטר בהכרח אף את הערבים לחובתיו. ב. נכס "בטוחתי" בדמות צמצום הסיכון כי הנושה ימצא עצמו באין יכולת להפרע כדי חובו, וזאת על-ידי עצם הקניית חלופת הפרעון הנוספת. נכס זה מבדיל את הנושה בעל הערבות ומשפר את מעמדו יחסית לנושה "רגיל". 27. אין חולק כי נכס נפרד זה שבדמות הערבות, אשר מרגע בריאתו אינו חופף עוד במאת האחוזים לנכס ה"מקורי" (קרי, חובו של החייב), הינו מושא לזכות קניין עצמאית ונבדלת של הנושה, ואי לכך, הינו מוגן על-ידי הוראת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אשר מגן על קניין בפני הפקעה. לא זאת, אלא אף זאת; סמכות בית המשפט לפי סעיף 350 לחוק החברות לאשר הסדר למרות התנגדות מיעוט בקרב הנושים, מקנה לו במפורש זכות להפקיע מהנושים את הנכס ה"מקורי", בדמות הזכות להפרע מהחייבת העיקרית, קרי, מהחברה. אין הוא מקנה לבית המשפט במפורש אף את הזכות לבצע הפקעה נוספת, בדמות חסימת הנושים בעלי הערבות האישית מלרדת אל נכסי הערבים כדי לנסות ולהפרע כדי יתרת חובם. זאת ועוד; משעסקינן בהפקעה של זכות קניין נוספת, לאחר כניסתו לתוקף של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, יש לנהוג משנה זהירות טרם מפרשים את זכות הפגיעה בקניין באופן רחב מדי, אשר אינה מתחייבת בהכרח מלשון החוק. מסיבה זו, הרי ש"ברירת המחדל" של הסדר נושים הינה כי בעלי הערבויות האישיות יוכלו להפרע מן הערבים כדי יתרת חובם. אלא אם הסכימו הללו לוותר על כך במסגרת ההסדר. ובנוסף; כאשר דנים בהפקעתה של זכות קניינית, שהינה מיוחדת ונפרדת לכל נושה ונושה, קיים קושי לפרש את הסכמת רוב בעלי הערבויות האישיות כמחייבת את המיעוט המתנגדת לותר על זכותו הוא. 28. אין פירושם של דברים, כאילו אין בכוחו של בית המשפט לחייב את בעלי הערבויות האישיות לוותר על היכולת להפרע מן הערבים במסגרת הסדר נושים. יתכנו גם יתכנו מקרים, בהם קיימות נסיבות ההופכות את "התעקשות" הנושים דנן להפרע מהערבים לחסרת תום-לב או לבלתי סבירה בעליל, באופן הפוגע בלא הצדקה ביתרת הנושים. נסיבות כאלו נידונו בהרחבה בהחלטתי בפש"ר 48/98, בש"א 23454/00, בעניין סיבית שירותי מיקרו מחשבים בע"מ, ואין צורך כי אחזור כאן על הדברים אשר פורטו באותו עניין. המסקנה לעניין זה הינה כי אילוץ בעלי הערבויות האישיות לוותר על "נכסם הנוסף" הינו אפשרי, אולם כרוך בחובת הנמקה כבדה ומפורטת על הנסיבות והשיקולים כבדי המשקל אשר הניעו את בית המשפט לפגוע באופן אשר כזה בזכותם הקניינית של המתנגדים. זאת, למרות הרוב (ואף אם מדובר ברוב גדול) בו אישרו כלל הנושים את ההסדר. שיקולים כאלו נוגעים, בין היתר, למידת התמורה המוצעת או שאינה מוצעת לבעלי הערבויות האישיות בתמורה לויתור, לשיקולי סבירות ההתנגדות לכשעצמה, סבירות ההסכם, הן לכשעצמו והן לעומת האפשרות הטמונה בהליכי פירוק, אחוז הדיבידנד המחולק לנושים, ושיקולים הקשורים למדיניות שיפוטית כללית. 29. למען עמידה בחובת הנמקה זו, יוצא כי לנגד בית המשפט צריכה, למצער, לעמוד שורה כבדת-משקל ובלתי מעורערת של שיקולים אשר תומכים כולם בקבלת ההסכם, ומצביעים על נזקים כבדים אשר יגרמו לנושים מאי-אישורו. אלא, שנסיבות המקרה דנן אינן כאלו; לא די בכך, כי קיימות בהסדר תמיהות, פרצות ובעיות, הרי שלחלק מהן ישנו משקל סגולי עצמאי וכבד, העומד כנגד קבלת ההסכם, ואין הוא מתמצה אך ב"תוספת משקל" לעניין הערבויות האישיות. א. בראש ובראשונה, מן הראוי לציין את החשש הכבד מפני העדפת נושים. העובדה, כי העובדים מקבלים סך של 80% מנשייתם הבלתי מובטחת, בלא הגבלת תקרה, בעוד יתרת הנושים הבלתי מובטחים נאלצים להסתפק ב 10%, או ב 13% לבעלי ערבות אישית, מטיל צל כבד על ההסדר כולו, וזאת בלשון המעטה. יתכן ועניין זה מבהיר אף את הבקשה לאשר את ההסדר במסגרת הליך פירוק דווקא. דבר אשר למיטב זכרוני, אין לו אח ורע. אני ערה לנימוק, כי הדבר נעשה מתוך דאגה לעובדים. קרי, לאפשר לאותם עובדים שלא ימשיכו לעבוד בחברה לפנות למוסד לביטוח לאומי, ולמרות שלא ניתן צו פירוק, לקבל את המגיע להם על-פי תקרת המל"ל. גם עניין זה מחדד את החשש, כי במסגרת ההסדר ניתנת העדפה כזו או אחרת לקבוצות נושים מסויימות, על פני אחרות, וזאת שלא כדין. ב. אחוז הדיבידנד המחולק לנושים הבלתי מובטחים הינו קטן ביותר, ולא עוד, אלא שהוא מתפרס על ארבע שנים. זאת, כאשר לנגד עיני נמצאת חוות-דעת אשר הגישה החברה עצמה במסגרת בקשת הקפאת ההליכים, המעידה כי סיכויה הכלכליים אינם מן הגבוהים, יוצא, שגם אחוז קטן זה אינו מובטח לנושים. ג. לעומת הסיכון הכבד ביותר ומעוט התמורה אשר מקבלים הנושים על עצמם, בולט העדר התרומה האישית של בעלי המניות, האחים שבירו, לקופת ההסדר. לא הוצע, בנסיבות המקרה, סכום נכבד מכיסם האישי אשר יגיע אל קופת הנשיה מניה וביה, בין אם יפול ההסדר או יצלח. ד. לא הוצעו אף לא תשלומים חודשיים או מכר נכסים אישיים של האחים שבירו. נהפוך הוא, המשקיע, באופן חריג למדי, מתעקש על הפטרם מערבויותיהם האישיות, למרות שדבר זה אינו מחתייב, על פניו, מן ההסדר ומן הרצון להעסיקם בחברה לעתיד לבוא. יצויין, כי לא מצאתי דין האוסר על חייבים, ואף על פושטי רגל, להתפרנס למחייתם. ההלכה הפסוקה דווקא מעודדת זאת, ורואה בכך מאמץ כן ואמיתי מצד החייב לפרוע את חובותיו, דבר אשר יתכן ויעמוד לטובתו בעת שיבוא זמנה של בקשתו לקבל הפטר חלוט מחובותיו. ה. אחד הכללים הנקוטים בהלכה הפסוקה הינו ההכרה בכושר השתכרותו של חייב כנכס "מניב" שהינו חלק בלתי נפרד ממצבת נכסיו. על אחת כמה וכמה, כאשר החייב טוען כי אין בידיו נכסים ויכולת לשלם תשלומים עיתיים. בתי המשפט מביאים שיקול זה בבואם ליתן הפטר לחייב. במקרה שלפני, לא זאת בלבד, שהחייבים לא הציעו תרומה כלשהי לקופת ההסדר, אלא שהם מבקשים את "פרי עבודתם ועמלם" לצבור מחדש כנכסים, אשר יוצאו אל מחוץ להישג ידם של הנושים, ומחוץ למסת הנכסים העומדת לחלוקה בהסדר. לא זאת בלבד, אלא שההסדר מוציא נכסים אלו אף מהישג ידם של הנושים בעלי הערבויות האישיות! הדברים היו מקבלים אולי פנים אחרות, לו אמרו החייבים כי הם מתכוונים לשעבד את המניות אשר יקבלו לטובת ההסדר. אלא, שבהסדר שהביא לפני בא כח החייבים, נאמר כי למניות הללו אין כל שווי, ומטרת המשקיע במתן אותן מניות לחייבים, הינה ליתן להם "מניע לפעול" להשבחת שווי החברה, ולהתחייבותם לעבוד בה תקופה בת 5 שנים. ו. למעלה מן הצורך אעיר; לפי ההנחה העומדת בבסיס ההסדר, הרי בתום התקופה יצטבר בידי האחים שבירו סכום כסף כזה, אשר די יהיה בו כדי לקנות 6% ממניות החברה בערכן דאז. מתוך תקווה שהחברה תצליח ותשגשג, וודאי יהיה זה סכום לא מבוטל. האם לא נכון וראוי היה כי האחים שבירו יציעו סכום כסף זה לקופת ההסדר? גם אם ערכן של המניות דהיום הוא "אפסי", כטענת בא-כח החייבים, הרי דווקא בשל כך, יכולים היו האחים שבירו ביתר קלות לשכנע את הנושים לקבל את ההסדר בשתי ידיים, אם היו מציעים את המניות הללו כנכס מנכסיהם לטובת ההסדר, ולחליפין את שוויים העתידי כתשלום שיוצע לנושים אם יצלח ההסדר. אין צורך להכביר מילים על כך, כי יתכן מאד שהדבר היה משכנע את הנושים המתנגדים לשנות טעמם. ז. הסדר כזה, על התועלת הצומחת ממנו למשקיע ולבעלי המניות, הינה על גבם של הנושים, ולכך לא יתן בית משפט זה ידו. אם רכישת החברה אינה כדאית למשקיע אלא בנסיבות אלו, מן הראוי שישקול בשנית את עמדתו. קשה להתעלם מן העובדה, כי המשקיע ממקסם את הכדאיות עבורו, תוך כריכתה בקשר בל-ינתק עם טובתם של בעלי המניות, וזאת על חשבונם של הנושים ושל הדיבידנד אשר יוענק להם בסופו של יום. ח. במסגרת ההסכם, מקבלים האחים שבירו סך של 26% ממניות החברה החדשה, ומשכורת חודשית גבוהה, בסך של 25,000 ₪ כל-אחד, ואף הלוואה אישית מהמשקיע (!) לצורך ענייניהם האישיים. על רקע העדר תרומתם לקופת ההסדר, הפטרם מערבותם וסכום הדיבידנד הנמוך המשולם לנושים, עומד שיקול זה ואף מקבל משקל כבד כנגד אישור ההסדר. ט. התנגדותו של אחד הנושים המובטחים, והצורך לפגוע פגיעה נוספת בזכות הקניין, כדי לאלצו שלא לממש את בטוחתו. לחליפין, עומדת האופציה להוציא את בנק לאומי מההסדר, ולהתיר לו לממש את בטוחתו בנפרד. אין צורך להרבות במילים על כך כי מהלך זה עשוי "לתרום" בסופו של יום לכך כי ההסדר לא יצלח. 30. על רקע זה, קמה בעיה חמורה הקשורה במדיניות שיפוטית כללית, ובמסר אשר מעביר בית המשפט בהחלטתו, הכרוך בראיית הדברים Ex-Ante, קרי בראייה רחבה וכוללת הצופה פני עתיד. לאור כל הקשיים אשר נמנו לעיל, לא נותר אלא לתהות, האם החלטה אשר תאשר את ההסדר לא תשדר לבעלי שליטה בחברות אחרות המצויות בקשיים, כי גם אם ינהלו את עסקיהם שלא כשורה וישקעו בחובות עתק בעודם קשורים בערבויות אישיות, תהא פתוחה בפניהם הדרך להציע "קמצוץ" לנושיהם ולחזור להשתתף בניהול אותה חברה עצמה, תוך צבירת נכסים "מחדש", מרגע אישור ההסדר ואילך, ובלא שהם תורמים מאומה מכיסם האישי לטובת נושיהם, וזוכים בתנאים ובהטבות מפליגות. כל זאת, כאשר בית המשפט מאלץ נושים בעלי ערבויות אישיות לוותר על זכותם הקניינית, וזאת על אף הגנתו החוקתית של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו! דברים אלה מקבלים משנה תוקף, לאור אחוז הדיבידנד הפעוט שמוצע, והחשדות להעדפת נושים בתוך ההסדר עצמו. כמו כן, אין להתעלם מן האפשרות כי מפרק שימונה לחברה יוכל לחקור ולמצוא דרכים אחרות להרחבת מסת הנכסים העומדת לטובת הנושים, כגון חשיפה וביטול של העברות נכסים אשר נעשו שלא כדין, או אף מכירת פעילותה, כל זאת לעיתים תוך מציאת משקיע אשר יקנה את נכסי החברה כמכלול. 31. לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מלקבוע כי לא מצאתי אותם נימוקים כבדי המשקל, אשר יהא בהם כדי להתגבר על התנגדות חלק מהנושים בעלי הערבויות האישיות לויתור על זכותם לרדת לנכסי החייבים. אי לכך, היות והמשקיע עומד על כך ואף מתנה את ההסדר בכך שהערבים יופטרו, אין מנוס אלא לקבוע כי אין ההסדר, כפי שהוא מוצע היום, כשר לאישורו של בית המשפט. לפנים משורת הדין, וכדי לאפשר למשקיע ולאחים שבירו לתקן ולשפר את הצעת ההסדר, לאור האמור לעיל, מוארך צו הקפאת ההליכים עד ליום ה', 20.6.02, בשעה 11:00. אין בדברים אלו כדי לפתוח "חזית" של "משא ומתן" עם החלטתי. אם לא תוצע הצעת הסדר משופרת אשר תתן מענה לסוגיות שהועלו בהחלטה זו, יתבטל צו הקפאת ההליכים בלא כל צורך בהחלטה נוספת מצידי, בתום תקופת 48 השעות, כאמור לעיל. הקפאת הליכיםצוויםערבות