החלטה זוהי בקשה בהתאם לסעיף 28 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי, התשנ"ב-1992, לצוות על תיקון פסק חלקי של המשקם מיום 24/10/01, עוה"ד הרמלין, או לחלופין לבטלו, בעילה של טעות על פני הפסק ופגיעה בכללי הצדק הטבעי. הבקשה הוגשה נגד בית הלל (להלן: "המשיב"), נגד הסוכנות היהודית ונגד מושבי הגליל אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (בפירוק). המשיב הוא מושב עובדים שחל עליו חוק ההסדרים. המבקש הוא אגודה שעיסוקה העיקרי הוא הספקת מים, וחבריו הם ברובם ישובי קו עימות. המבקש טוען שהוא הנושה העיקרי מבין כלל נושיו של המשיב, ושחובותיו לבנקים עומדים על עשרות מיליוני ₪. המשיבים הפורמלים אף הם נושיו של המשיב, אך לא היו מעורבים בהליכים בפני המשקם. המבקש טוען כי המשיב החל לבצע הרחבה קהילתית ולמכור מגרשי מגורים בתחומי המושב, לפני כניסתו לתוקף של חוק ההסדרים בתחילת שנות התשעים. נשוא החלטת המשקם הינה התמורה להסדר חוב האגודה ממגרשי הרחבה, והיא עוסקת בתמורות המגיעות לנושיו של מושב בית הלל בקשר לביצוע הרחבה קהילתית במושב, בה נמכרו ונמכרים מגרשי מגורים לבני חברים ולמי שאינם חברי מושב. ביום 24/10/01 ניתן פסק משקם חלקי, ובו נקבע בין היתר כי בגין כל מגרש שנמכר למי שאיננו חבר, יעביר המושב לקופת המשקם 25,000 ₪ בלבד, ואם מקבל המגרש הוא בן המושב - 15,000 ₪ בלבד. המבקש טוען כי להחלטה זו אין כל בסיס עובדתי מאחר ובפני המשקם לא עמדו המסמכים הדרושים למתן החלטה זו. המבקש טוען כי ביקש מהמשקם בדיון שהתקיים בפניו ב- 11/9/01 לקבל את כל הפרטים לגבי ההרחבה וכן ביקש לדעת כמה שילם כל חבר שנקלט בבית הלל, מידע המצוי אך ורק בידי המשיב, אולם, החומר הדרוש לא הוצג בפני המשקם, ולמרות זאת נתן את הפסק החלקי. המבקש טוען כי מכיוון שלא היו בפני המשקם כל הנתונים הרלוונטיים ניתנה החלטתו על בסיס תיאורטי ולא על בסיס העובדות כהוויתן. החלטה זו נוגדת את כללי הצדק הטבעי. המבקש ממשיך וטוען כי המשקם שגה כאשר קבע כי ניתן לגבות רק 25,000 ₪ למגרש כאשר הסכום האמור עודכן על ידי האגף החקלאי של המינהל ב- 29/7/01 והועמד על 140,000 ₪ שהמשיב יכול לקבל ללא פיקוח ובקרה של ממ"י, ולפיכך גם לפי גישת המשקם רשאי היה המשיב להעביר לנושיו סכום של 35,000 ₪ לפחות לכל מגרש לפי 25% מהסכום המעודכן של 140,000 ₪. כמו כן, טוען המבקש כי המשקם שגה כאשר הניח כי מותר למשיב להעביר לנושים רק חלק מהסכום שנגבה מהתמורה של המגרשים לצורך החזר חובות מאחר והדבר מנוגד ללשונו של סעיף 1 (ב) בהחלטה 888 של המינהל. כמו כן, שגה המבקש בכך שהעדיף שלא כדין את בני המשיב בכך שקבע שהתמורה המגיעה ממי שהינו בן המשיב תהיה נמוכה ב- 60% מהתמורה המשולמת על ידי מי שאיננו בן לתושב המשיב. באלה, ביצע לדעתו המשקם טעות על פני הפסק. 1. הקטע החשוב לענייננו מפסק המשקם הוא כדלקמן: ביום 12/10/00 ניתנה החלטת מועצת המינהל מס' 888 המאפשרת גבייה ממתיישב במגרש הרחבה בישובי העימות בצפון, בהתאם לנהלים שיקבע המינהל. ביום 5/3/01, פירסם המינהל את הוראת אגף 51 י"ט, על פיה תתאפשר גביית מירבית של 25% מעלות הפיתוח, כפי שאושרה על ידי המינהל, לכיסוי חובות האגודה ולחיזוק תשתיות ביישוב הקיים. על סמך החלטות אלה הוגשה בקשת חצבני דן. בדיון שנתקיים בפני ביום 11/9/01, חזר חצבני דן על בקשתו וביקש לקבל פרטים נוספים לגבי הרחבת הישוב. הצדדים הודיעו שלא עלה בידם להגיע להסדר מוסכם וביקשו כי תינתן החלטה לקביעת גובה התמורה ממגרשי ההרחבה. דיון והחלטה: לאור החלטת המינהל מס' 888 והוראת האגף החקלאי מס' 51 י"ט, התמורה המירבית לכיסוי חובות הינה בשיעור 25% מעלות הפיתוח המאושרת. המינהל מאשר בדרך שיגרה סך של 100,000 ₪ כהוצאות פיתוח למגרש. לכן, ובהעדר כל מידע באשר לעלות הפיתוח בפועל באגודה שבפני, הגבייה המירבית המתאפשרת ממגרש הרחבה עומדת על סך 25,000 ₪. החלטה מס' 888 של מועצת המינהל מייעדת גבייה זו לשני שימושים עיקריים: הסדר חובות האגודה והשוואת תשתיות היישוב הקיים. סובר אני שיש לגבות לכיסוי חוב האגודה, את מלוא הסכום ממתיישבים שאינם בנים של חברי האגודה. שונה המצב לגבי מתיישבים, בני המושב, החפצים להקים ביתם ביישוב בו נולדו וגדלו". 2. הבורר מציין בפסקו כי המבקש חזר על בקשתו וביקש לקבל פרטים נוספים לגבי הרחבת הישוב. אין להבין מדוע לא נתן המשקם צו לקבלת פרטים נוספים לאחר שהוא עצמו מציין שנתבקש לעשות כן, אלא בכך שמיד לאחר מכן, באותה ישיבה הודיעו הצדדים למשקם כי הם מבקשים החלטה לקביעת גובה התמורה ממגרשי ההרחבה והמשקם הבין כי בקשה זו לקביעת גובה התמורה ממגרשי הרחבה שבאה מיד לאחר הבקשה לקבלת פרטים נוספים, היה בה כדי ויתור על בקשת הפרטים הנוספים לעצמו והסכמה שהבורר יחליט על גובה התמורה גם ללא שהמבקש יהיו בידו הפרטים הנוספים. 3. גם אם זהו הפירוש הנכון לבקשת המבקש כי המשקם יתן החלטה לקביעת גובה התמורה - אין בכך כדי לפטור את המשקם עצמו מלבסס את החלטתו על נתונים קיימים ולא תיאורטיים. 4. המשקם אומר בהחלטתו כי הוא מחליט "בהעדר כל מידע באשר לעלות הפיתוח בפועל באגודה שבפני" כי הגביה המירבית ממגרש הרחבה עומדת על סך 25,000 ₪. מכאן, שלא היה בפני המשקם מידע לגבי עלות הפיתוח בפועל של האגודה, שעל פיו יכול היה לבסס את החלטתו. יש לציין כי המשקם כותב בהחלטתו כי הוא סבור שיש לגבות לכיסוי חוב האגודה את "מלוא הסכום ממתיישבים שאינם בנים של חברי האגודה". הדגש הינו על המלים "מלוא הסכום", וללא קבלת מידע מלא, אי אפשר לדעת מה הוא מלוא הסכום. 5. בפסק נאמר כי המינהל מאשר בדרך שגרה סך של 100,000 ₪ כהוצאות פיתוח למגרש. אין חובה ללכת בדרך שגרה ולא נראה שהמינהל לא יאשר, שלא כדרך שגרה, סכום גבוה יותר כאשר הונחו בפניו עלויות הפיתוח בפועל. בהחלטה נאמר שהתמורה המירבית לכיסוי חובות הינה 25% מעלות הפיתוח המאושרת וזו יכולה לעלות על 100,000 ₪. והראיה: הומצא בפניי מכתב האגף החקלאי של המינהל המאשר הוצאות פיתוח אשר אינן דורשות בדיקה פרטנית ל- 140,000 ₪. לפיכך, התבססות על 100,000 ₪, נראית שגויה. 6. מאחר ואופן פסיקת הסך של 25,000 ₪ מגלה טעות על פני הפסק, נראה כי יש להחזיר את הפסק למשקם על מנת שיחזור ויבדוק נקודה זו ויתקן את הפסק, במידת הצורך, בהתאם למידע שיקבל. 7. אני דוחה את טענת המבקש כי אין להבחין בין בן חבר מושב למתיישבים מהחוץ. על פי החלטה מס' 888 של מועצת המינהל, תתאפשר גבייה מירבית של 25% מעלות הפיתוח שאושרה על ידי המינהל לכיסוי חובות האגודה ו/או לצורך חיזוקו של היישוב. ההחלטה למכור לבן חבר מושב בעלות נמוכה יותר יש בה כדי לחזק את הישוב, ולכן איננה פסולה. 8. אני דוחה גם את הטענה כי נפל פגם בהנחת המשקם כי מותר למושב להעביר לנושים רק חלק מהסכום הנגבה מהתמורה של המגרשים לצורך החזר חובות. ראשית, על פי נוסח החלטה מס' 888 הנ"ל כאמור לעיל, יש יסוד להנחתו. שנית, בית המשפט לא יתערב בהחלטה של בורר המעמידה הוצאות של מושב בעדיפות על חובו של המושב לנושים שבהסדר בין אם הוצאו לפני חוק ההסדרים או אחריו. בהתאם לתוספת לחוק הבוררות, סעיף י"ד, אין הבורר קשור בדין המהותי. סעיף זה חל על המשקם בתוקף סעיף 13 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי, התשנ"ב-1992. שלישית, המבקש לא העלה בטיעוניו נימוק זה. 9. לאור האמור לעיל, יש להחזיר את פסק המשקם על מנת לתקנו במידת הצורך לגבי גובה התמורה לאחר קבלת המידע המלא באשר לעלות הפיתוח בפועל. משקםהסדרים במגזר החקלאיחקלאות