החלטה מונחת בפני בקשתו של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: הבנק) כי אבטל את את החלטתי מיום 30.10.01, לפיה מונתה עו"ד שירלי דקל-נווה (להלן: המשיבה), כב"כ חברת האחים בנדיקט בע"מ (להלן: החברה שבפירוק או החברה), למטרת יצוגה בתביעה שהוגשה כנגד בנק פועלי אגודת ישראל. לאחר שהונחו בפני הבקשה, תגובות המשיבה והכנ"ר, וכן תגובות לתגובות, מצאתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, וליתן החלטה שלא במעמד הצדדים - וכך אני עושה. טענות הבנק 1. המשיבה הסתירה מבית המשפט פרטים מהותיים, כדלקמן: א. הבנק הוא נושה של החברה מכח פסק-דין, מכוחו הוגשה בקשת הפירוק. ב. בעלי השליטה בחברה שעבדו לעצמם אחוז גבוה מאד מהכספים שיתקבלו כתוצאה של התביעה כנגד בנק פועלי אגודת ישראל. ג. המשיבה, לטענת הבנק, העלימה בזדון את בקשת כונס הנכסים הרשמי למינויה, ולכן מנעה מהבנק להגיש עמדתו מבעוד מועד. 2. חברה בפירוק צריכה להיות מיוצגת על-ידי עורך-דין אשר יהיה מסוגל לפעול באובייקטיביות למען האינטרס של כל הנושים. מסיבה זו, אין למנות את עורכת הדין אשר מייצגת את בעלי השליטה בחברה לתפקיד זה. 3. למשרדה של עו"ד דקל יש עניין אישי בתוצאות התביעה, באשר, הוא נושה באופן אישי בחברה, וחלק מתקבולי התביעה משועבדים לטובתו. לטענת הבנק, לא ברור כלל האם עצם המשכון דנן אינו בגדר העדפת נושים פסולה. 4. יש לברר עם הכונס הרשמי מי יערוב להוצאות המשפט, אם יפסקו נגד החברה ובעלי השליטה בה, אם יפסידו בתביעה? זאת בעיקר לאור העובדה כי בעלי השליטה לא שילמו עד כה הוצאות שפסק נגדם בית המשפט בבקשת הפירוק עצמה. תגובת המשיבה 5. הבנק פועל בחוסר תום-לב, היות והוא מסתיר את העובדה כי הוא פועל בשני כובעים: א. נושה של החברה. ב. הבנק מחזיק בבעלות המלאה על בנק פועלי אגודת ישראל, שהוא הנתבע על-ידי החברה בפירוק. 6. למעשה, אינטרס הבנק הוא להכשיל את התביעה כנגד בנק פועלי אגודת ישראל, ומסיבה זו הוא מבקש לפסול את המשיבה מלייצג את החברה. 7. טענת הבנק כי "הוסתר מבית המשפט שהוא נושה של החברה" הינה מגוחכת, היות והדבר היה ידוע לבית המשפט היטב, מעצם העובדה כי בקשת הפירוק הוגשה על-ידו. 8. עובדתית, אין כיום משכון לטובת בעלי השליטה על הכספים שיתקבלו. כמו כן, גם אם היה משכון כזה, אין הדבר מעלה או מוריד לעניין הבקשה דנן, העוסקת ביצוג החברה. 9. לא היתה כל חובה חוקית לצרף את הבנק כמשיב לבקשה ליצוג החברה, ולמרות זאת נעשה הדבר לפנים משורת הדין. ככל הנראה, לא הספיק הבנק להציג התנגדותו, שכן החלטת בית המשפט בעניין זה ניתנה, בהסכמת כונס הנכסים הרשמי, קודם שהיה סיפק בידו לעשות כן. 10. עורך הדין שייצג את החברה בתביעה צריך לפעול לטובת החברה, ולא למען אינטרס של נושה זה או אחר. במקרה דנן, לבנק יש אינטרס ברור להכשיל את התביעה, בניגוד חריף לאינטרס הכללי של יתר הנושים. 11. לעניין האינטרס האישי של המשיבה בתביעה; אם אכן קיים אינטרס כזה, הרי שיש לו דווקא תמריץ לייצג את החברה על הצד הטוב ביותר! 12. שאלת הנשיאה בהוצאות אינה רלוונטית לנושא הבקשה דנן, ולבנק (הטוען להגיש בקשתו כנושה) אין כל מעמד להעלותה. הדבר רק חושף, פעם נוספת, את מניעיו האמיתיים. תגובת הבנק לתגובת המבקשת 13. אין ליחס כל חשיבות לקשר בינו לבין בנק פועלי אגודת ישראל, זאת היות ומדובר בשני תאגידים בנקאיים נפרדים, שלכל אחד מהם רשיון נפרד לניהול עסקי בנק. 14. חובה של החברה לבנק עולה לכדי 130,000 ₪ נכון למועד הגשת בקשת הפירוק. לכן, הבקשה לפירוק הוגשה כדין ואף נתקבלה. 15. הבנק טוען כי יצוג החברה על-ידי המשיבה לא יהיה לקדם את אינטרס הנושים, אלא אך ורק את אינטרס בעלי השליטה, אשר הבנק שב וטוען כי תקבולי התביעה משועבדים לטובתם. 16. לחברה אין כל נכסים, מלבד אותה תביעה, ומאחר ופירות התביעה משועבדים, לחברה לא תצמח תועלת כלשהי מהתביעה. עובדתית, טוען הבנק כי לא הוצגו בפניו רישומים מעודכנים המוכיחים בטלות אותו שעבוד. 17. מטרת המבקש אינה לחסום את יצוג המשיבה, אלא לדאוג כי תהיה מיוצגת על-ידי בא-כח חסר פניות, שאין לו עניין אישי בדבר. 18. למשיבה, יש עניין אישי בהצלחת התביעה, והיא מייצגת אינטרס זה בלבד, בעוד החברה לא תהנה כלל ועיקר מפירות התביעה, והינה אך מסתכנת בהוצאות אם התביעה תדחה. האינטרס של החברה, מעצם היותה חברה בפירוק, היא לשלם את החובות לנושיה. לכן, אין מדובר באינטרסים זהים. 19. הבנק טוען כי המשיבים "העלימו מבית המשפט" את עובדת היותו נושה, כאשר הם, לשיטתו, מטילים את "שיעורי הבית" על בית המשפט עצמו 'להזכר' (!) מי הגיש את בקשת הפירוק המקורית. תגובת כונס הנכסים הרשמי 20. אין ממש בטענות הבנק בדבר ניגוד עניינים בין המשיבה לנושים. נהפוך הוא; אינטרס החברה זהה לאינטרס המשיבה - זכיה בתביעה. 21. אין נפקא מינא אם פירות התביעה משועבדים, כל עוד החברה עצמה אינה נפגעת, הרי שאין מקום לחסום את בעלי השעבוד מלממש אותו. 22. מן הדין להורות לבעלי השליטה להפקיד בידי הכונס הרשמי כתב ערבות לפיו הם ערבים כל הוצאות החברה. עד כאן העובדות וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי; 23. אין חולק, כי הבנק המבקש הוא בעל אינטרס מהותי בבנק פועלי אגודת ישראל, בהיותו בעליו, עובדה אותה לא הכחיש הבנק כלל ועיקר. אלא, שטוען הבנק כי מאחר ועסקינן בשני גופים כלכליים נפרדים פורמלית, אשר לכל אחד מהם רשיון נפרד לניהול עסקי בנקאות, הרי שיש להתעלם, לשיטתו מהקשר ביניהם. 24. טענה זו אין לאל ידי לקבל; אין עסקינן, בנסיבות המקרה, בהרמת מסך ההתאגדות לצורך חיוב אחד הבנקים בחובות האחר. עסקינן בבדיקת האינטרס המהותי של הבנק המבקש ובבדיקה האם הינו זהה לזה של יתרת הנושים או שונה מהם. כאשר בבדיקה כזו עסקינן, הרי אין לנקוט פורמליזם טכני, ולעצור את ההתבוננות ושיקול הדעת של בית המשפט בגבולות מסך הישות המשפטית הנפרדת. זאת, היות וברור כי חברה או אדם פרטי, המחזיקים 100% (או אף חלק קטן יותר) ממניותיו של בנק, הינם בעלי עניין מובהקים באותו בנק. במסגרת זו, סביר להניח כי אין הם מעונינים, בלשון המעטה, כי תביעה גדולה כנגד אותו הבנק תצלח, מה שיחייב אותו בתשלום פיצויים גדולים. 25. אין בכל האמור לעיל לכשעצמו, בכדי לדחות את בקשת הבנק. אלא, שמשהוכח אינטרס מהותי של הבנק בכשלון התביעה, על בית המשפט להתחשב ב"כובע הכפול" שהוא חובש לראשו בנסיבות המקרה, ולנהוג זהירות רבה בטענותיו. ביחוד, אמורים הדברים לטענות הנוגעות ל"תועלת הנושים". 26. לנושא זה, של נושה בעל "שני כובעים" התייחסתי בעבר, בהחלטתי בפש"ר 916/89, בש"א 20138/01, אזולאי נ' חברת מבני תעשיה בע"מ, לאמור: "מאזן השיקולים המנחה את חברת מבני תעשיה ואת הקשורים בה בכל הנוגע לערעור שונה באופן מהותי ומוחלט ממאזן השיקולים של הנושה ה"טיפוסי" לו הקנה הדין מעמד בבקשות כגון אלו. בעוד הנושה ה"טיפוסי" שוקל את טובת קופת פשיטת הרגל, באשר קיים יחס ישר בין טובתה לטובתו הוא, הרי חברת מבני תעשיה (והדבר ניכר מאד בטיעוניה) שוקלת בראש ובראשונה את טובתה כנתבעת העומדת מול קופת פשיטת הרגל, אשר קיים יחס הפוך בין טובתה לטובת קופת פשיטת הרגל ולטובת יתר הנושים הכרוכה בה" (ההדגשות לא במקור - ו.א). 27. אמנם, נסיבות אותו מקרה שונות מנסיבות המקרה דנן; שם נשלל מעמדה של המשיבה הפוטנציאלית בבקשה להיתר להגשת תביעה מטעם נאמנת על נכסי חייב בפשיטת רגל, וזאת על אף טענתה כי פסק הדין של הערכאה הראשונה הפכה אותה ל"נושה" של קופת פשיטת הרגל, החושש מההוצאות שיוטלו על הקופה אם תפסיד הנאמנת בערעורה. במקרה דנן, לעומת זאת, אין עסקינן בעצם אישו ר הגשת התביעה, אלא בשאלת מיהות הפרקליט אשר ייצג חברה בפירוק בתביעה אל מול ישות משפטית שנמצאת בבעלות הבנק המבקש. מכאן, שגם התוצאה הינה אחרת: לבנק דנן, בתור נושה שמעמדו ככזה אינו קשור בתוצאות התביעה, יש מעמד לטעון טענותיו, אלא שחובה על בית המשפט לנקוט במידת הזהירות הראויה לעניינן, מתוך הבנת מעמדו ה"כפול" של המבקש. 28. בקשה זו אינה הפעם הראשונה בה עולה המאבק בין הבנק המבקש לחברה ובעלי השליטה בה בפני בית משפט זה, וזאת בגין אותה תביעה של החברה כנגד בנק פועלי אגודת ישראל. סוגיה זו נדונה, ואף הוכרעה, בהחלטתי בבקשת הפירוק עצמה. באותו מקרה נקבע במפורש כי כאשר עסקינן בחברה שחדלה מפעילות ושקועה בחובות, ונכסה היחיד הינו תביעה כנגד צד ג', הרי אין מניעה לפרקה, ולהטיל על המפרק או מי מטעמו להמשיך בתביעה למען תועלת נושי החברה. 29. באופן דומה, ואף מפורש יותר, נקבעו בפש"ר 1349/01 בש"א 12874/01, בעניין קאפלה קומפיוטרס בע"מ, הדברים הבאים: "למעשה, דומה כי הנכס היחיד בעל ערך אשר נותר לחברה הינו התביעה המשפטית על דרך בוררות שהיא מנהלת כנגד החברה היפנית. בהחלטתי בעניינם של חברת האחים בנדיקט כבר הזדמן לי לקבוע כי במקרה כזה אין להמנע מפירוק, גם אם יתכן כי בבוא היום תכניס התביעה סכומים ניכרים לקופת החברה. תרופתה של החברה במקרה זה היא הגדרת המשך ניהול ההליכים כחלק מתפקידו של המפרק אשר יתמנה לחברה. דומה, כי דין זה יפה גם לנסיבות המקרה דנן. יתכן כי במקרה הנוכחי כיוון שהבוררות כבר החלה יוכל המפרק לבקש להצטרף לבוררות לצידו של עו"ד שפיגלמן (בא-כח החברה אשר החל ביצוג החברה בבוררות עוד קודם למתן צו הפירוק - ו.א), כאשר עו"ד שפיגלמן הוא זה שימשיך להופיע". (ההדגשות אינן במקור - ו.א). 30. החלטתי בעניין המשך התביעה של חברת האחים בנדיקט ניתנה ב 7.6.01, בד בבד עם מתן צו הפירוק כנגדה, וזאת במעמד כל הצדדים, כולל הבנק המבקש. אם רצה הבנק לערער על חלק זה של ההחלטה, יכול היה לנקוט בהליכי הגשת בקשת רשות ערעור על פי דין. כיום, אין יכול עוד הבנק להשמע בטענות כנגד עצם ההחלטה להמשך התביעה. 31. טוען הבנק, כי לא בכך מבוקשו כלל ועיקר, וכל דאגתו אינה אלא לעניין מיהות הפרקליט אשר ייצג את החברה. אלא, שדי בעיון חטוף בכתבי בית הדין של הבנק לעניין בקשה זו בכדי לקבל את הרושם ההפוך לחלוטין: חלק ניכר מטענותיו של הבנק אינן קשורות כלל ועיקר לשאלת מיהות המייצג, אלא לעצם ניהול התביעה: א. טענת הבנק כי לחברה עצמה לא צפויה תועלת מהתביעה. ב. טענת הבנק כי הוצאות התביעה יכבידו על קופת הפירוק שלא לצורך. 32. דומה, כי נפקותן היחידה של טענות אלו, אשר לא זה היה המקום להעלותן, אינה אלא סתירה מוחלטת של טענת הבנק כי אין הוא מנסה להכשיל את התביעה עצמה, וגם לכך משקל רב בבואי להכריע בבקשה גופה. מעבר לדרוש, יוער כי דין טענות אלו של הבנק להדחות אף לגופן; ההצלחה בתביעה תכניס סכום גדול לקופת הפירוק, אשר יועבר בסופו של יום לנושי החברה, בהתאם לסדר הקדימויות בדיני הפירוק. לעניין זה, אין נפקא מינא אם פירות התביעה שועבדו לבעלי השליטה בחברה אם לוא; 33. חזקה על מפרק החברה, מעצם היותו פקיד בית המשפט, כי יטיב לבדוק, בבוא העת, האם שעבוד בכלל, ושעבוד לטובת בעלי השליטה בפרט נעשה כדין, או שמא הוא בטל בשל הוראות פקודת החברות. בין כך ובין כך, אין דבר בין סוגיה זו, כאשר תעלה בבוא העת, לעניין האינטרס העכשווי, המשותף הן לחברה, הן לבעלי השליטה שבה והן לנושיה, והוא הצלחת התביעה. בבוא העת, הרי תוצאת ההכרעה בגורל השעבוד תביא לאחד משני אלו: א. החלטה כי הוא תקף ונרשם כדין - ואז הביאה התביעה תועלת לנושים מובטחים שמעמדם נמצא תקף כדין, קרי קיימת הצדקה לקיום התביעה, שהרי גם נושים מסוג זה הינם כאלו אשר דיני הפירוק נועדו להגנתם. ב. החלטה כי המשכון אינו קיים, אינו תקף או נדחה מפני נושים אחרים: ברור כי במצב זה, תביא התביעה תועלת לכל נושי החברה, באשר הכספים פרי התביעה יחולקו ביניהם לפי סדרי הנשיה הקבועים בדין. 34. לגופו של עניין, יוער כי פרקטיקה נהוגה בחיי המעשה הינה למנות דווקא ובמיוחד את בא-כח החברה לשעבר להמשיך וליצגה בתביעה או בוררות כנגד צד ג' אף לאחר פירוקה, וזאת תחת פיקוחו של המפרק. הסיבה העיקרית לכך היא שפרקליט כזה מוחזק, בדרך-כלל כבעל בקיאות בתיק, העולה על זו של פרקליט "זר" אשר ישכור המפרק, אשר יהיה עליו ללמוד את התיק מתחילתו, ולהשקיע בכך זמן ושעות עבודה רבות יותר. על המתנגד למינויו של פרקליט כזה מוטל נטל כבד יותר מהעלאת חששות בעלמא; עליו להוכיח חשש ממשי לניגוד עניינים, להבדיל מאינטרס פרטי כלשהו שאינו מתנגש עם יצוג החברה באופן המיטבי בענייני התביעה. חשש כזה, לדוגמא, עולה מקום שמוכח קשר בין הפרקליט לנתבע באותה תביעה, להבדיל מקשר בינו לבין החברה התובעת. 35. עיון בטענות הבנק מעלה כי אין בדבריו ולו ראשית ראיה לניגוד עניינים אשר כזה: א. דומה, כי נתלבלבו היוצרות אצל הבנק, באשר ערבב בין אינטרס אישי להצלחת התביעה לאינטרס אישי בכשלונה. דווקא העובדה כי המשיבה תתגומל אישית מפירות התביעה, אם אמנם כך הוא, יש בה בכדי להמריצה להשקיע את מירב המאמצים בהצלחתה, ולא להיפך. הספקולציות השונות אותן מעלה הבנק בדבר שונות כביכול של אינטרסים, תוך כניסה לדקויות תמוהות אינה מעלה או מורידה. מה לי אם "האינטרס הנסתר" של הפרקליט הינו, בסופו של יום, תועלתו האישית ולא תועלת הנושים, כל עוד זו וגם זו תלויות בהצלחתה המקסימלית של אותה תביעה עצמה? לא זאת, אלא אף זאת; לא ירדתי לסוף דעתו של הבנק, כאשר הוא קובל על כך כי המשיבה תקבל שכרה באחוזים מתוך פירות התביעה. דרך זו של תשלום לעורכי דין הינה מנהג נפרץ כאשר ביצוג חברות בפירוק עסקינן. לא פעם, המדובר אף בהכרח, כאשר קופת הפירוק ריקה. זאת, באשר החלופה היא חיוב קופת הפירוק בתשלום קצוב מראש, בין אם תצליח התביעה או תכשל - דרך אשר דווקא היא זו המסכנת את טובת הנושים יותר מרעותה. ב. שאלת הנשיאה בהוצאות התביעה, אם יפסקו כאלו לטובת בנק פועלי אגודת ישראל; לא רק ששאלה זו אינה קשורה כלל ועיקר למיהות מייצגה של החברה בתביעה, אלא שעצם העלאתה, תוך שקילת טובתו של בנק פועלי אגודת ישראל, מעיד פעם נוספת על שיקוליו האמיתיים של הבנק המבקש. זאת במיוחד וקופת הפירוק ריקה, וסיכויים היחיד של הנושים להפרע כדי חובם הינו דרך הצלחת אותה תביעה. נכון הוא, כי בעלי השליטה מחוייבים לשאת בהוצאות ניהולה של התביעה, דבר העולה גם מדברי כונס הנכסים הרשמי. אלא, ששאלת עמידתם או אי עמידתם בנטל זה אינה נוגעת כלל ועיקר לבקשה דנן. 36. מכל האמור לעיל, יוצא כי דין הבקשה להדחות. בנסיבות המקרה, ולנוכח הטענות אותן העלה הבנק, ישא הבנק בהוצאות ושכר-טרחת עורך-דין של המשיבים כולם, בסך 3,500 ₪ + מע"מ לטובת עו"ד דקל, ובסך של 20,000 ₪ + מע"מ לטובת יתר המשיבים, כאשר סכום אחרון זה יופקד בקופת כונס הנכסים הרשמי, לפי בקשתו, כדי לשמש ערובה למימון הוצאות התביעה. בנקייצוג