פסק דין 1. תביעה לפיצויים בגין הפרת חוזה, ולחילופין, או במצטבר בגין תרמית או רשלנות בנזיקין. התובעים, מי שהיו תלמידים במוסד, שהוקם על ידי הנתבעת, המכונה הקולג' למלונאות ותיירות (להלן: הקולג'), והיו אמורים ללמוד במסגרת הקולג' גם בשלוחה של אוניברסיטת Nova Southern University (להלן: נובה), נרשמו ללמודי מינהל בתי מלון ותיירות, למסלול תלת שנתי בסניף הקולג' בחיפה, במטרה לקבל תואר אקדמי בניהול בתי מלון ותיירות Batchler of Science in Hospitality Mangemean (B.S.C). התובעים היו אמורים לקבל תואר אקדמי של נובה, ביחד עם תואר מטעם המכון ללמודים של התאחדות בתי המלון בארה"ב. כמו כן, אמורים היו התובעים לקבל במסגרת לימודיהם ביחד עם התואר, 12 דיפלומות מקצועיות, ב- 12 מקצועות שונים (בתחום התיירות ובתחום מינהל בתי מלון), וכן תעודה מקצועית בינלאומית כוללת, במינהל בתי מלון ותיירות מטעם מכון הלימודים של ההתאחדות (בתי מלון בארה"ב) המוכרת על ידי הארגון הבינלאומי לניהול מוסדות ושירותי הסעדה (HCIMA) (להלן: ההתאחדות או הארגון לפי ההקשר), והמזכה את בעלי התעודה, ביניהם התובעים, באם ימלאו את חוק לימודיהם, להצטרף כחברים מן המניין לארגון זה. הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) היא חברה ציבורית בע"מ הרשומה ופועלת בישראל, ולפי גירסתה, מפעילה מרכזי לימוד שונים, ביניהם, שלוחות של אוניברסיטאות זרות ובהן גם השלוחה של נובה. הנתבע 2 (להלן: הנתבע) ייסד את הנתבעת ביחד עם גב' ורדה ליבני בשנת 1990, ובכל הזמנים הרלוונטים לתביעה, היה אחד מבעלי המניות העיקריים של הנתבעת, שימש כמנהלה הכללי, כדיקן הלימודים בקולג', וכן כאחראי על מערכת הלימודים בקולג' ובכלל זה, היה אחראי על הלימודים של המסלול ללמודי מינהל בתי מלון ותיירות, המוסד אליו נרשמו ולמדו התובעים. 2. מסלול הלימודים בקולג' היה בנוי על השגת 120 נקודות (חוק הלימודים שעל התלמיד היה לצבור על מנת לקבל את התארים הנ"ל). 75% מתוך 120 הנקודות, היו ניתנות להשגה במסגרת לימודי הקולג' בשנתיים הראשונות ללימודים, והיתרה (25%), היו צריכות להתקבל מתוך לימודים במסגרת נובה, בשנה השלישית והאחרונה, כלימודי השלמה לתואר. נובה הכירה בנקודות שצבר תלמיד בקולג' במהלך השנתיים הראשונות, והיא אמורה היתה לספק את מסלול ההוראה שלה, באמצעות מרצים מטעמה. בשנתיים הראשונות, למדו התובעים, כמוסכם, פעם אחת בשבוע (ביום ד'), בשעות 09.00 ועד 22.00. לגירסת התובעים אמורה היתה כל מסגרת הלימודים להתקיים בחיפה, באשר לתלמידים מחיפה והצפון (כפי שהתקיימה במהלך השנתיים הראשונות ללימודים). בינואר 1998, בסמוך לתחילת שנת הלימודים השלישית (שהיתה צריכה להתקיים במסגרת נובה), הודיעה הנתבעת לתובעים, וכן לשאר תלמידיה, כי לימודי ההשלמה של נובה, יתקיימו בתל-אביב. התובעים סרבו לעבור ללמוד בתל-אביב. הנתבעת מצידה הפסיקה את מתן ההרצאות לתלמידים, בחיפה. בתגובה, סרבו התובעים להתייצב ללימודים בתל-אביב, ופנו לבית משפט השלום בחיפה (להלן: בימ"ש קמא או שופטת קמא בהתאמה), כאשר בהליך ביניים, ביקשו התובעים לחייב את הנתבעת להמשיך ולקיים את לימודי ההשלמה, של נובה, בחיפה. בימ"ש קמא (מפי כב' השופטת שטמר) לא נעתר לבקשה. במקום זאת, קבע בימ"ש קמא הסדר לפיו חוייבה הנתבעת לדאוג להסעת התלמידים, בתוכם התובעים מסניפה בחיפה, לסניפה בתל-אביב, כפי שהדבר עוד יפורט. ההסדר הנ"ל, לא יצא לפועל, והתובעים הפסיקו למעשה את לימודיהם אצל הנתבעת. כאמור, בתביעה שבפניי, לאור הנסיבות, אין תביעה לאכיפת ההסכם (כלומר, לחיובה של הנתבעת לקיים לימודי השלמה בחיפה), וההליך כולו הוא תביעת פיצויים בגין הנזקים שהתובעים טוענים להם מחמת הפרת ההסכם או הנזיקין באשמת הנתבעים. 3. בשעתו, הסכימו הצדדים ביניהם (עמ' 72 לפרוטוקול), כי ניתן יהיה להעלות כל טענה נגד קבילות ראיות במסגרת הסיכומים, ובית המשפט יחליט על הקבילות במסגרת פסק הדין. בסיכומיהם, טענו התובעים נגד מספר ראיות, אשר לטענתם בלתי קבילות. הנתבעים לא חלקו על כך. מדובר על נספחים א' - ד' ו- יט' - כז', אשר צורפו לתצהיר הנתבע (נ3/), ולא הוצגו על ידי מי שערך אותם, כך שההצגה, אם היתה התנגדות לה (כפי שאכן היתה בנדוננו), היתה שלא כדין, ולכן, מסמכים אלה אינם קבילים, ובית המשפט יתעלם מהם. לעומת זאת, נספח כח' (של נ3/), אשר התובעים התנגדו לו, הוא קביל, שכן הוא תעודת עובד ציבור, מטעם עובד משרד החינוך, אשר לא נתבקש לחקירה. התובעים התנגדו גם לקבילות המסמכים ו' - יח', שנשלחו בשעתו תחת הכותרת "מבלי לפגוע בזכויות", והיו למעשה במסגרת של מו"מ לפשרה. לכן, טענו, כאמור, התובעים, כי מסמכים אלה אינם קבילים. הנתבעים לא חלקו על כך, ולכן אינם קבילים, ובית המשפט יתעלם מהם. 4. אין מחלוקת בין הצדדים, כי היחסים בין התובעים לבין הנתבעת היו יחסים חוזיים, אף כי לא התבטאו במסמך אחד, אלא בסידרה של פרוספקטים, מסמכים, פרסומים והידברות עם הנתבע או עושי דברו [ת2/(2) עד ת2/(6)]. עולה מתוך המסמכים, ומתוך העדויות המהימנות עליי, שנכרת חוזה בין כל אחד מהתובעים לבין הנתבעת, לפיו, התחייבה הנתבעת להעניק לתובעים לימודים במשך שלוש שנים, פעם אחת בשבוע (יום ד') בין השעות 09.00 ועד 22.00, בסניף הקולג' בחיפה, בסופם יוענק להם התואר האקדמי B.S.C המוכר בארץ ובעולם. כן, התחייבה הנתבעת לדאוג לתובעים ל- 12 דיפלומות מקצועיות (תיירות, חשבונאות, ניהול מזון ומשקאות, ניהול קבלה, ניהול משק, ניהול כללי, ניהול כ"א, שיווק, ניהול ומתקנים, ניהול מלונאות בינלאומית, ניהול רכש ומערכות מחשב) וכן לדיפלומה מקצועית כוללת מטעם HCIMA. מחובתם של התובעים היה לשלם שכר לימוד, ולעמוד בתנאים והדרישות האקדמיות על פי דרישת הנתבעת. זה ברור, ואין חולקים על כך, שעל היחסים בין התובעים והנתבעת חל חוק חוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 (להלן: חוק החוזים, כללי), וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 (להלן: חוק החוזים, תרופות). התובעים טוענים כי על ההתקשרות חל גם חוק החוזים האחידים התשמ"ג - 1983, שכן, הנתבעת הציעה שירותיה באופן פתוח לציבור כולו. בטענה זו אין ממש, שכן, לא נראה תנאי מקפח בהסכם שבין הצדדים, וההסכם כשלעצמו נראה ראוי, ולא היתה כפיה או הכרח על התובעים לקבלו או להסכים לו. 5. מצד שני, יש ממש בחלק מהטענות של התובעים באשר לפגמים בכריתת החוזה, המעניקים להם את הזכות לבטלו, וכן, בטענותיהם של התובעים בדבר הפרת החוזה על ידי הנתבעים, בעניינים שונים. ניתן לרכז את טענותיהם העיקריות של התובעים בעניינים הבאים: א. הובטחו לתובעים 12 דיפלומות מקצועיות ודיפלומה מקצועית כוללת כמפורט לעיל. ב. הובטח לתובעים כי הלימודים יתקיימו פעם אחת בשבוע בלבד. ג. הובטח לתובעים כי הלימודים מטעם נובה יתקיימו בשפה העברית (ולא באנגלית). ד. לא הובא לידיעת התובעים כי התנאי להמשך הלימודים (השנה השלישית) אצל נובה תלוי במבחן מעבר, באנגלית. ה. הובטח לתובעים כי הלימודים יתקיימו בחיפה ולא בתל-אביב. ו. הובטח לתובעים כי הלימודים לתואר יארכו שלוש שנים אקדמאיות, וכי כל שנת לימודים תסתיים בסביבות החודשים יוני - יולי. ז. הובטח לתובעים כי התואר האקדמי שיוענק להם, מוכר בישראל, וכי לקולג' יש אישור פעולה מטעם המועצה להשכלה גבוהה. כל התנאים הנ"ל, לטענת התובעים, לא קויימו, או לא הובאו לידיעתם. 6. בהתייחס לסוגיית הדיפלומות, טוענים התובעים כי הובטחו להם לימודים ב- 12 נושאים מקצועיים כנ"ל (ת2/(2) ו- ת2/(4)), וכי הנתבעת התחייבה להעניק דיפלומה מקצועית כוללת מטעם משרד התיירות בישראל, הארגון וההתאחדות. מתברר, כי חלק מהנושאים לא נלמד, וכי התובעים לא יקבלו את כל 12 הדיפלומות (זה נתברר לתובעים רק במהלך לימודיהם, בשנה השניה). מנגד, טוענים הנתבעים כי לא היה צורך בדיפלומות, לאחר שמשרד התיירות העלה את דרגת הכרתו בלימודים המשולבים של הקולג' ושל נובה, והעניק הכרה ללימודים לתואר "מינהל מלונאי מוכר". כך שאי מתן הדיפלומות, לא פגע למעשה בתובעים. מכל מקום, טוענים הנתבעים כי מדובר בהפרה שולית וחסרת ערך של ההסכם בין התובעים לנתבעת, וכי הדבר נעשה, למעשה, מכללא, בהסכמת התובעים. דעתי היא, שאכן היתה באי מתן הדיפלומות לתובעים הפרת חוזה על ידי הנתבעת, אף כי בנסיבות, אין מדובר בהפרה יסודית של החוזה. 7. באשר לשינויים בתוכניות הלימודים, כאמור, טוענים התובעים כי לא נלמדו כל הנושאים שהוסכם עליהם, וכי דובר על כך שהלימודים יתקיימו פעם אחת בשבוע, ואילו הנתבעת חייבה את התובעים להתייצב ללימודים, מספר רב נוסף של פעמים. הנתבעת טוענת כי השינויים בנושאי הלימוד, לא היו מהותיים, היה רק שינוי בשמות הקורסים, אך למעשה, חומר הלימודים המהותי, נלמד כפי שהובטח, כגון, נושא הלימוד "אתיקה בעסקים" נלמד במסגרת הקורס, "דיני עסקים" או הקורס "ניהול מזון ומשקאות" נלמד במסגרת הקורס "תזונה". לאחר שבדקתי את תוכניות הלימודים, ואת אשר הובטח, מתברר שאכן סביר שיהיו אי אילו שינויים במסגרת תוכנית הלימודים, וכן, מתקבל על הדעת שמידי פעם יהיה צורך בלימודים מעבר לפעם אחת בשבוע (לפי דרישות מקצועיות ונסיבות), אך, בסופו של דבר, יש כאן הפרה של ההסכם מטעם הנתבעת כלפי התובעים, אך אין זו הפרה יסודית. 8. בהתייחס לחיוב התובעים ללימודי השלמה בשפה האנגלית, אשר לטענת התובעים, חרג ממסגרת ההסכם ולא היה ידוע להם בעת כריתת ההסכם עם הנתבעת, טוענים הנתבעים, שהתובעים הודו בעצמם כי הם ידעו מראש, שלפחות חלק מלימודי ההשלמה לתואר יתקיימו בשפה האנגלית. כמו כן, חייבים היו התובעים לדעת כי המרצים מטעם נובה (שבארה"ב) ירצו בשפה האנגלית. בעניין זה, אני דוחה את טענות התובעים. לפחות חלק מהתובעים מודים בכך שהם ידעו כי המדובר במרצים מחו"ל (עמודים 15, 43, 49 לפרוטוקול), ולא מתקבל על הדעת כי מרצים אלה, כולם, ישלטו בשפה העברית. כשמוסכם מראש שיובאו מרצים מחו"ל, יש בכך משום הסכמה שלפחות חלק מהם ירצו בשפה בה הם שולטים, בנדוננו, בשפה האנגלית. 9. לעומת זאת, מקובלת עליי טענת התובעים כי לא היה מותנה מראש, כתנאי מעבר לשנה השלישית של הלימודים, קיומה של בחינה בשפה האנגלית (תאורטית לפחות, אפשר להניח שגם מי שאיננו עובר מבחן בשפה האנגלית, יכול להקשיב לשיעורים בשפה זו, או להעזר ברישומי חבריו). יצויין, כי בהסכם שבין נובה לבין הנתבעת דובר מפורשות על מבחן מעבר בשפה האנגלית, אינפורמציה אשר לא הובאה לידיעתם של התובעים (ת28/ סעיף 8). גם בעניין זה, עדיין סבור אני כי אין המדובר בהפרה יסודית של החוזה על ידי הנתבעים. סוף סוף, ידיעה סבירה של השפה האנגלית נתבעת כמעט בכל מוסד אקדמי בישראל גם אם אין לו הכרה אקדמית רשמית. 10. בהתייחס לדרישת הנתבעת כי לימודי השנה השלישית (לימודי נובה) יתקיימו בתל-אביב במקום בחיפה, דרישה שחלק מהתלמידים, בעיקר מירושלים, קיבלו (אך לא התובעים), טוענת הנתבעת כי בעניין זה היא עצמה הוטעתה על ידי נובה אשר דרשה כי הלימודים יתקיימו רק במקום אחד, וכי היה זה חוסר תום לב מצד התובעים להתעקש כי הלימודים יתקיימו בחיפה, וכי לימודים של פעם אחת בשבוע, בתל-אביב, אינה הפרה יסודית של ההסכם. מתוך ת28/ ונספח ד' לת17/ עולה כי הנתבעים צפו מראש, את דרישתה של נובה לקיים לימודים רק בתל-אביב, או לפחות יכולים היו לצפות זאת, ובכל זאת, הם לא גילו פרשה זו לתובעים, וגרמו לכך שאלה יחשבו שכל הלימודים יתקיימו בחיפה. בכך, ביצעו הנתבעים הטעייה והפרה של ההסכם עם התובעים. ביחד עם זאת, גם לעניין זה, אני סבור כי אין המדובר בהפרה יסודית של הלימודים, כי סוף סוף, מדובר בשנה אחת של לימודים לפעם אחת בשבוע, והמרחק בין חיפה לתל-אביב (בידיעת בית המשפט) אינו כה משמעותי. מה עוד שהובטחה לתובעים הסעה מחיפה לתל-אביב וחזרה. 11. בהתייחס להארכת תקופת לימודי ההשלמה לתואר, התובעים טוענים כי הנתבעים התחייבו בפניהם כי הלימודים לתואר יארכו במשך שלוש שנים אקדמאיות, כאשר כל שנת לימודים תסתיים בחודשים יוני - יולי של אותה שנה. בניגוד להתחייבות זו, תיכננו הנתבעים את משך לימודי השנה השלישית עד לחודש דצמבר של אותה שנה (1998). הנתבעים טוענים כי היה ידוע לתובעים מראש כי הלימודים יסתיימו לקראת סוף שנת 1998 ולא ביוני - יולי 1998. בנקודה זו, לא הצליחו התובעים להרים את עול ההוכחה. בכל מקרה, מדובר בהפרה כה מזערית של ההסכם, שיש להתייחס אליה כאילו היא זנוחה. 12. טענת התובעים, באשר לסוגיית ההכרה בתואר האקדמי, היא כי הובטח להם שהתואר שיוענק להם עם סיום הלימודים, יהיה מוכר בישראל (על ידי המועצה להשכלה גבוהה, משרד התיירות ומשרד החינוך) ובעולם, כך שיהיה שווה ערך למעשה לתואר המוענק בישראל על ידי אוניברסיטה מוכרת. כך גם יתאפשר לתובעים, המשך לימודים לתואר שני, בכל אוניברסיטה בה יחפצו ללמוד. מתברר, לטענת התובעים, כי הנתבעת לא קיבלה אישור פעולה מטעם המועצה להשכלה גבוהה, והתואר המוענק על ידי הקולג', לא הוכר על ידי משרד החינוך, וכי ההכרה שניתנה על ידי משרד התיירות, באורח זמני, בוטלה בשלב מסויים בשל אי מילוי תנאים מסויימים על ידי הנתבעת, כפי שנדרשה על ידי משרד התיירות. על טענות אלה מגיבים הנתבעים, כי נובה, בהיותה מוסד זר (בישראל) אינה רלוונטית להכרת המועצה להשכלה גבוהה, ואין היא זקוקה להכרה כזו. ולמרות זאת, פנתה הנתבעת למועצה להשכלה גבוהה, לקבל אישור פעולה, בעוד שהטענה שהמוסד לא הוכר על ידי משרד החינוך, חורג מכתבי הטענות. עוד טוענים הנתבעים כי נובה הוכרה על ידי משרד החינוך לצורכי דרוג שכר, וכי משרד החינוך הוא אשר שינה את תנאי הכרתו, במהלך הלימודים, וכי משרד התיירות העניק להם הכרה לתואר "מינהל מלונאי מוסמך", ושהיא גבוהה יותר מהתארים שהתובעים ציפו להם בעת ההרשמה ללימודים. עוד טוענים הנתבעים, כי לדעתם, לו השלימו התובעים את לימודיהם וקיבלו את התארים המתאימים מאת הקולג' ונובה, היו יכולים להתקבל ללימודי תואר שני, על בסיס שיקולים וקריטריונים של המוסדות השונים, המקבלים תלמידים מסיימי תואר ראשון ללימודי תואר שני. בכל מקרה, לא הובטח לתובעים תואר המקנה להם אפשרות להתקבל ללימודי תואר שני. השאלה היא, מה משמעות המושג "תואר מוכר" בישראל ובעולם. בסופו של דבר, החוק הישראלי איננו מאשר את תוכן הלימודים, ולא נדרש לתנאי הכרה בהם כמוסדות ישראליים להשכלה גבוהה (חוק המועצה להשכלה גבוה תשי"ח - 1958 וכן הצעת חוק הנ"ל התשנ"ה - 1995). ביחד עם זאת, יצויין כי בפרסומי הנתבעת נכתב כי יש לקולג' אישור מהמועצה להשכלה גבוהה (ת2/(1)). ואני מאמין לתובעים כי בראיון ובפגישות שהיו להם עם נציגי הנתבעת, הודגש בפניהם כי הקולג' מחזיק באישור פעולה מטעם המועצה להשכלה גבוהה. זו היתה עובדה אשר אינה נכונה. כידוע, עד היום, אין לקולג' אישור מהמועצה להשכלה גבוהה. היתה גם הטעיה מצד הנתבעים, את התובעים, בכך שצויין שיש לקולג' וגם לנובה הכרה של משרד החינוך, הדבר אינו נכון. אך מצד שני, משרד החינוך כן הכיר לצורך דרגת שכר, בתואר של הקולג' ונובה. בנוסף, היה לקולג' הכרה מטעם משרד התיירות (ת16/), ואין חולקים על כך שנובה מוכרת בעולם כמוסד אקדמי, ותעודה מטעם נובה היתה מקנה אפשרות לתובעים לפחות להמשך לימודים בנובה או גם באוניברסיטה אחרת (ראה סעיפים 3-1 לתצהיר עזריאל פז ועדותו בבית המשפט, עמ' 65 לפורטוקול). 13. בסה"כ הראיתי כי הנתבעת הפרה את החוזה עם התובעים, בעניינים הבאים: * אי מתן דיפלומות מקצועיות. * חיוב מבחן מעבר באנגלית. * העברת לימודי ההשלמה לתל-אביב. * פרסומים מטעים באשר להכרה הרשמית בתואר המוענק על ידי הקולג' + נובה. עוד קבעתי, כי אף אחד מההפרות הנ"ל, איננה הפרה יסודית של ההסכם. אך לדעתי, מהצטברות ההפרות הלא יסודיות הנ"ל, התבצעה למעשה הפרה יסודית של ההסכם, ע"י הנתבעים כלפי התובעים. הכלל הוא, שיש והצטברות של הפרות שאינן יסודיות בפני עצמן, מהווה הפרה יסודית. בית המשפט ישקיף על המכלול, וכאשר עולה ממנו, שהתשתית הבסיסית של ההסכם קועקעה על ידי שורת מעשים לאורך זמן, יראה בכך הפרה יסודית (ע.א 262/86 רוט ואח' נ' Deak and Co.Inc ואח' מה(2) עמ' 353, 372; ג' שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, עמ' 549). סבורני, כי מאחר והנתבע היה באובניים של ההתרחשויות בין התובעים והנתבעת, הנהיג את כל מערכת ההסכמים, וטיפל אישית או בעקיפין בכל מערכת היחסים בין הנתבעת לבין התובעים, יש לראות בו כשותף להפרת ההסכם של הנתבעת עם התובעים. בגין הפרה או הטעיה שנגרמה לדעתי גם מחמת התנהגות של חוסר תום לב מטעם הנתבעת או הנתבע (אורגן של הנתבעת), זכאים היו התובעים לבטל את ההסכם בינם לבין הנתבעת, ולתבוע פיצויים על הנזק האמיתי שנגרם להם, כפי שיפורט עוד להלן. 14. זאת ועוד, לדעתי התנהגותם של הנתבעים כמפורט לעיל, מקנה לתובעים את עילת התביעה גם בנזיקין, נגד הנתבעים, לטענתם, בעוולת תרמית (לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין) או לפחות מחמת רשלנות. בנסיבות כאלה, לא רק הנתבעת אחראית בנזיקין כלפי התובעים, אלא גם הנתבע שהיה מרכזי בהתנהגות הנתבעים, הרשלנית ו/או הבלתי הגונה כלפי התובעים (ע.א. 324/82 עירית בני ברק ואח' נ. רוטברט ואח', פד' מה(4) עמ' 102, 130, 131; ע.א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ ואח' נ. אורן ואח', פד' לה(4) 253). עמדתם של דיני הנזיקין היא, העמדה האינדיבידואליסטית, לפיה, כל אדם חטאו ישא. (ע.א. 507/79 מוריס ראונדנאף (קורן) נ. אילן חכים, פד' לו(2) 757, עמ' 783). עוד טוענים התובעים, להפרת חובה חקוקה של הנתבעים כלפיהם, בכך שהנתבעים פרסמו בכתב ובע"פ מידע אשר עלול להטעות (סעיפים 7,4,2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981). זו טענה אשר לא נטענה בכתב התביעה, ועל כן היא בבחינת הרחבת חזית אסורה, ובכך צודקים הנתבעים. 15. טענתם החילופית של הנתבעים היא, שהיה אשם תורם לנזק שנגרם לתובעים, וכי מכל מקום, היה מחובתם של התובעים להקטין את הנזק. לא מצאתי אשם תורם בהתנהגותם של התובעים, אך אני מסכים שהם יכולים היו להפחית את הנזק על ידי השלמת לימודים, ותביעת פיצויים בהמשך. ברור שבמקרה כזה, הנזק שנגרם להם, היה הרבה יותר קטן. הייתי מעריך כ- 40% מהנזק אשר נגרם לתובעים, לאחריותם שלהם, בגין אי הפחתת הנזק. מכאן, לסוגיית הפיצויים. על פי סעיף 2 לחוק החוזים כללי, מיועדת תרופת הפיצויים בגין הפרת חוזה, להעמיד את הנפגע מבחינה כספית, במצב בו היה עומד, אילו קויים החוזה, ואילמלא ארעה ההפרה. מטרת הפיצויים היא, לפצות את הנפגע על הנזק שנגרם או הפוטנציאל שאבד לו, בגין ההפרה, אך לא להעניש עליו עוול שנעשה (ראה ג. שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, עמ' 576). על פי סעיף 10 לחוק החוזים תרופות, שני מבחנים לתיחום הנזק: הסיבתיות וצפיות. אני מסכים כי במועד כריתת חוזה, ובמהלך תקופת החוזה, היה על הנתבעים לצפות את הנזק שגרמו לתובעים כתוצאה מהפרת ההסכם על ידם, ובגין מחדליהם של הנתבעים. כך המצב הוא גם, מנקודת ראות של פקודת הנזיקין, במישור הנזיקי של התביעה. 16. באשר לנזקי העבר, טוענים התובעים כי מגיע להם החזר שכר הלימוד אשר שולם, שכן, למעשה, לא הושגה מטרת הלימודים. עוד הם תובעים הוצאות נסיעה ללמודים ולהתמחות, והפסד שכר עבודה אותו יכולים היו לקבל, אילו לא למדו אצל הנתבעת, וכן שכר עבודה בגין השעות בהם התמחו בבתי מלון שונים, ואשר בגינן לא קיבלו שכר. בעניין ההוצאות לנסיעות וכד', לא הגישו התובעים קבלות. התובעים מבקשים להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.12.97, ועד התשלום המלא בפועל. הנתבעים טוענים כי התובעים לא זכאים להשבת שכר הלימוד בגין שתי השנים הראשונות, אשר בגינן קיבלו תמורה מלאה (לימודים). עוד טוענים הנתבעים, כי בסופו של דבר, יש לתובעים קרדיטים בגין לימודיהם אצל הנתבעת המאפשר להם ללמוד במקום אחר, וכן, אמורים הדברים באשר להתמחות. 17. מקובלת עליי התביעה להחזר הוצאות שכר הלימוד, שהרי, אם לא הסתיימו הלימודים באשמת התובעים, לא היה טעם לתשלום שכר הלימוד, והתובעים זכאים להחזרת שכר הלימוד בצירוף דמי הצמדה וריבית כחוק מינואר 1998 (מועד הפסקת הלימודים). התובעים גם זכאים לפיצוי הפסד השתכרות בשתי שנות הלימודי הראשונות, שהרי אם לא למדו למעשה (בגין הפרת חוזה), יכולים היו הם במועד זה לעבוד ולהשתכר, לפחות באותו סכום ובאותן עבודות שהם עסקו, עובר לכניסתם ללמודים. כמו כן על הנתבעים לשלם לתובעים את הוצאות הנסיעה לפי חישוב שיפורט להלן (מקומות מגורים של התובעים) וכן אמורים הדברים בקשר לנסיעת התובעים למקומות ההתמחות. לכן אני פוסק למי מבין התובעים שהחל את לימודיו בנובמבר 1995, כדלקמן: 113= 7 + 28 + (2.5 + 2X 8.5) X 4 X 1 הכוונה להפסד של יום בכל חודש למשך 8.5 חודשים בשנה במהלך השנתיים הראשונות ללימודים ולמשך חודשיים וחצי בשנה השלישית ללימודים (התובעים ניסו ללמוד גם בשנה השלישית במשך זמן קצר - עד לינואר 98'). לכך יש להוסיף 28 ימים (ימי מבחנים בקולג' בהנחה כי מדובר במבחנים שהתקיימו כל יום במועד אחר) ועוד 7 ימים בחישוב גלובלי בגין השלמות שהיה על התובעים לעבור. למי מבין התובעים אשר החל את לימודיו במרץ 1995, כדלקמן: 97 = 7 + 28 + (2.5 + 4.5 + 8.5) X 4 X 1 החישוב הנ"ל הוא להפסד יום בכל חודש למשך 4.5 חודשים בשנה הראשונה ללימודים, למשך 8.5 חודשים בשנה השניה ללימודים, וכן למשך 2.5 חודשים בשנה השלישית ללימודים בתוספת 35 יום לגבי מבחנים וכדומה, כמפורט לעיל. כאמור, אכן לא הובאו ראיות לביסוס הטענה להוצאות נסיעה, אך בכל זאת הסכימו הנתבעים לפצות את התובעים בסוגיה זו, אם בית המשפט יחליט על פיצוי כזה, ואכן אערוך חישוב לפי גירסאות התובעים, כל אחד לפי גירסתו שלו. לעניין הפסד בגין עזרי לימוד, צילומים, אני קובע סכום גלובלי של 700 ש"ח לכל תובע. 18. באשר לפיצוי על הפסדים שבעתיד - התובעים טוענים כי יש לחשב את הפסדם על יסוד ההנחה, שאילו היו מסיימים את לימודיהם אצל הנתבעת, והיו מקבלים את התואר האקדמי שהובטח להם, היה שכרם גבוה יותר ממה שהוא היום. הם טוענים, כי הפרשי השכר בין אקדמי בעל תואר ראשון בתחום המלונאות לבין עובד ללא תואר (בתחום המלונאות) מגיע לכדי 1,500 ש"ח לחודש (ראה עדות עזריאל פז בעמ' 63 לפרוטוקול, לפיה, הפרש השכר בין אקדמאי לעובד ללא הסכמה אקדמית הוא 30 - 40 אחוז לטובת העובד האקדמי). התובעים מבקשים כי בגין הפסד שכר זה יפצו אותם הנתבעים לתקופה של 6 שנים, שבמהלכן נמנע מהן הסטטוס של עובדים אקדמאים (3 שנים בגין הלימודים שנכשלו אצל הנתבעת + 3 שנים בגין לימודים שבעתיד). הנתבעים טוענים כי לא הוגשה שום ראיה לטענה הנ"ל, כי החישוב מוטעה, וכי מתברר כי אף אחד מהתובעים, לא חזר באופן כלשהו ללימודי המלונאות, ולכן אין הוא יכול לתבוע הפסדי שכר כצפוי בשוק המלונאות. עוד טוענים התובעים לפיצוי בגין אובדן אפשרות קידום במקצוע מחמת הפסד השנים שבהם התעכבו לימודיהם. בעניין זה טוענים הנתבעים שיש חפיפה בין שני ראשי נזק הנ"ל, וטענה זו נבלעת בראש הנזק הנטען של אובדן הכנסה. מסכים אני שאכן לא הונחה תשתית ראייתית מספקת מטעם התובעים כדי לבסס שיעור הפסד הנטען על ידם בגין הפרש שכר העבודה בתחום המלונאות (לא הוכח מה השכר שזכאי לו עובד במלונאות במצבם של התובעים או בנסיבותיהם). עוד אציין, כי בכל מקרה, זכאים התובעים לפיצוי בגין ראש נזק זה, רק למשך שלוש שנים, שהרי לפחות שלושת השנים הראשונות הוקדשו ללימודים. לכן בעניין זה, מקבל אני, את המלצת הנתבעים לפצות את התובעים בראש נזק זה, בסך של 400 ש"ח לחודש (סכום גלובלי) למשך 3 שנים, ובסה"כ 14,400 ש"ח לכל תובע. בסכום זה כללתי גם פיצוי בגין אובדן אפשרות קידום מקצועי של התובעים. למעשה יש כאן מעין חפיפה של ראשי הנזק. 19. התובעים מעלים גם טענה לפיצוי על נזק לא ממוני: אובדן זמן, שיבוש תוכניות, בושה ועוגמת נפש. הם למדו והתרוצצו, לטענתם, לשווא. הם חשים בתסכול, אכזבה, וכך סבלו במשך שנים, ואצל חלק מהם אף התעוררו קשיים משפחתיים. בגין נזק זה, תובע כל אחד מהם 150,000 ש"ח. נראה לי שיש כאן הפרזה קיצונית ודי שאפסוק בעניין זה 10,000 ש"ח לכל תובע. מכאן נבוא חשבון (בנפרד לכל תובע) 20. א. התובעת 1 אורית כהן היא החלה את לימודיה אצל הנתבעת בנובמבר 1995 (והגיעה ללימודים, בחינות והשלמת הלימודים, במשך 113 ימים). היא שילמה שכר לימוד לנתבעת בסכום כולל של 31,701 ש"ח. ערב לימודיה היא השתכרה 178 ש"ח בממוצע ליום. הוצאות הנסיעה שלה בגין יום לימודים אחד הסתכמו ב- 19 ש"ח. הפיצוי שהיא זכאית לו מסתכם כדלקמן: (1) השבת שכר לימוד 31,710 ש"ח (2) הוצאות נסיעה ללימודים 2,147 ש"ח (3) עזרי לימוד (צילומים ומכשירי כתיבה) 700 ש"ח (4) אובדן הכנסה בעבר 20,114 ש"ח סה"כ 54,671 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום 30/01/98 ועד למתן פסק הדין 69,772 ש"ח (5) אובדן הכנסה לעתיד 14,400 ש"ח (6) פיצוי לא ממוני - עוגמת נפש וכו' 10,000 ש"ח סה"כ 94,172 ש"ח לאחר הפחתה בגין אי הקטנת נזק 56,503 ש"ח ב. התובע 2 דרור מילר הוא החל את לימודיו אצל הנתבעת בנובמבר 1995 (והגיע ללימודים, בחינות והשלמת הלימודים, במשך 113 ימים). הוא שילם שכר לימוד לנתבעת בסכום כולל של 32,686 ש"ח. ערב לימודיו הוא השתכר 98 ש"ח בממוצע ליום. הוצאות הנסיעה שלו בגין יום לימודים אחד הסתכמו ב- 18.60 ש"ח. הפיצוי שהוא זכאי לו מסתכם כדלקמן: (1) השבת שכר לימוד 32,686 ש"ח (2) הוצאות נסיעה ללימודים 2,102 ש"ח (3) עזרי לימוד (צילומים ומכשירי כתיבה) 700 ש"ח (4) אובדן הכנסה בעבר 11,074 ש"ח סה"כ 46,562 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום 30/01/98 ועד למתן פסק הדין 59,404 ש"ח (5) אובדן הכנסה לעתיד 14,400 ש"ח (6) פיצוי לא ממוני - עוגמת נפש וכו' 10,000 ש"ח סה"כ 83,804 ש"ח לאחר הפחתה בגין אי הקטנת נזק 50,282 ש"ח ג. התובעת 3 מאיה קדוש היא החלה את לימודיה אצל הנתבעת בנובמבר 1995 (והגיעה ללימודים, בחינות והשלמת הלימודים, במשך 113 ימים). היא שילמה שכר לימוד לנתבעת בסכום כולל של 31,961 ש"ח. ערב לימודיה היא השתכרה 120 ש"ח בממוצע ליום. הוצאות הנסיעה שלה בגין יום לימודים אחד הסתכמו ב- 14.20 ש"ח. התובעת 3 השתכרה 14 ש"ח בממוצע לשעת עבודה. היא ביצעה 1,267 שעות התמחות, שהן, כ- 160 משמרות (לגירסתה, 8 שעות למשמרת). הוצאות הנסיעה להתמחות בגין משמרת אחת הסתכמו ב- 22 ש"ח. הפיצוי שהיא זכאית לו מסתכם כדלקמן: (1) השבת שכר לימוד 31,961 ש"ח (2) הוצאות נסיעה ללימודים 1,605 ש"ח (3) עזרי לימוד (צילומים ומכשירי כתיבה) 700 ש"ח (4) אובדן הכנסה בעבר 13,560 ש"ח (5) שכר התמחות 17,738 ש"ח (6) נסיעות להתמחות 3,520 ש"ח סה"כ 69,084 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום 30/01/98 ועד למתן פסק הדין 88,156 ש"ח (5) אובדן הכנסה לעתיד 14,400 ש"ח (6) פיצוי לא ממוני - עוגמת נפש וכו' 10,000 ש"ח סה"כ 112,556ש"ח לאחר הפחתה בגין אי הקטנת נזק 67,534 ש"ח ד. התובע 4 אבנר אדרי הוא החל את לימודיו אצל הנתבעת במרץ 1996 (והגיע ללימודים, בחינות והשלמת הלימודים, במשך 97 ימים). הוא שילם שכר לימוד לנתבעת בסכום כולל של 33,090 ש"ח. ערב לימודיו הוא השתכר 152 ש"ח בממוצע ליום. הוצאות הנסיעה שלו בגין יום לימודים אחד הסתכמו ב- 14 ש"ח. הפיצוי שהוא זכאי לו מסתכם כדלקמן: (1) השבת שכר לימוד 33,090 ש"ח (2) הוצאות נסיעה ללימודים 1,358 ש"ח (3) עזרי לימוד (צילומים ומכשירי כתיבה) 700 ש"ח (4) אובדן הכנסה בעבר 14,744 ש"ח סה"כ 49,892 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום 30/01/98 ועד למתן פסק הדין 63,673 ש"ח (7) אובדן הכנסה לעתיד 14,400 ש"ח (8) פיצוי לא ממוני - עוגמת נפש וכו' 10,000 ש"ח סה"כ 88,073 ש"ח לאחר הפחתה בגין אי הקטנת נזק 52,844 ש"ח ה. התובע 5 מאור טולדנו הוא החל את לימודיו אצל הנתבעת בנובמבר 1995 (והגיע ללימודים, בחינות והשלמת הלימודים, במשך 113 ימים). הוא שילם שכר לימוד לנתבעת בסכום כולל של 32,606 ש"ח. ערב לימודיו הוא השתכר 130 ש"ח בממוצע ליום. הוצאות הנסיעה שלו בגין יום לימודים אחד במשך הסמסטר הראשון, הסתכמו ב- 19.40 ש"ח, ולמשך שאר הלימודים, הסתכמו ב- 25 ש"ח. התובע 5 השתכר 15 ש"ח לשעת עבודה בממוצע. הוא ביצע 1,022 שעות התמחות, שהן, כ- 120 משמרות (8.5 שעות למשמרת). הוצאות הנסיעה להתמחות בגין משמרת אחת הסתכמו ב- 7.40 ש"ח. (1) השבת שכר לימוד 32,686 ש"ח (2) הוצאות נסיעה ללימודים 2,713 ש"ח (3) עזרי לימוד (צילומים ומכשירי כתיבה) 700 ש"ח (4) אובדן הכנסה בעבר 14,690 ש"ח (5) שכר התמחות 15,330 ש"ח (6) נסיעות להתמחות 888 ש"ח סה"כ 67,007 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום 30/01/98 ועד למתן פסק הדין 85,515 ש"ח (7) אובדן הכנסה לעתיד 14,400 ש"ח (8) פיצוי לא ממוני - עוגמת נפש וכו' 10,000 ש"ח סה"כ 109,915 ש"ח לאחר הפחתה בגין אי הקטנת נזק 65,949 ש"ח ו. התובע 6 אבי בוזגלו הוא החל את לימודיו אצל הנתבעת בנובמבר 1995 (והגיע ללימודים, בחינות והשלמת הלימודים, במשך 113 ימים). הוא שילם שכר לימוד לנתבעת בסכום כולל של 32,142 ש"ח. ערב לימודיו הוא השתכר 85 ש"ח בממוצע ליום. הוצאות הנסיעה שלו בגין יום לימודים אחד הסתכמו ב- 14.20 ש"ח. הפיצוי שהוא זכאי לו מסתכם כדלקמן: (1) השבת שכר לימוד 32,142 ש"ח (2) הוצאות נסיעה ללימודים 1,605 ש"ח (3) עזרי לימוד (צילומים ומכשירי כתיבה) 700 ש"ח (4) אובדן הכנסה בעבר 9,605 ש"ח סה"כ 44,052 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום 30/01/98 ועד למתן פסק הדין 56,201 ש"ח (5) אובדן הכנסה לעתיד 14,400 ש"ח (6) פיצוי לא ממוני - עוגמת נפש וכו' 10,000 ש"ח סה"כ 80,601 ש"ח לאחר הפחתה בגין אי הקטנת נזק 48,361 ש"ח ז. התובעת 7 אביגיל זכרוביץ היא החלה את לימודיה אצל הנתבעת בנובמבר 1995 (והגיעה ללימודים, בחינות והשלמת הלימודים, במשך 113 ימים). היא שילמה שכר לימוד לנתבעת בסכום כולל של 32,303 ש"ח. ערב לימודיה היא השתכרה 106 ש"ח בממוצע ליום (היות ולא צרפה כל ראיה להוכחת גובה השתכרותה, יחושבו פיצויה בגין ראש נזק זה על פי הצעת והסכמת הנתבעים). הוצאות הנסיעה שלה בגין יום לימודים אחד הסתכמו ב- 25 ש"ח. התובעת 7 השתכרה 13 ש"ח לשעת עבודה ממוצע ומגיע לה פיצוי בגין 1,145 שעות התמחות. הפיצוי שהיא זכאית לו מסתכם כדלקמן: (1) השבת שכר לימוד 32,303 ש"ח (2) הוצאות נסיעה ללימודים 2,825 ש"ח (3) עזרי לימוד (צילומים ומכשירי כתיבה) 700 ש"ח (4) אובדן הכנסה בעבר 11,978 ש"ח (5) שכר התמחות 14,885 ש"ח סה"כ 62,691 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום 30/01/98 ועד למתן פסק הדין 79,981 ש"ח (6) אובדן הכנסה לעתיד 14,400 ש"ח (7) פיצוי לא ממוני - עוגמת נפש וכו' 10,000 ש"ח סה"כ 104,381ש"ח לאחר הפחתה בגין אי הקטנת נזק 62,629 ש"ח ח. התובע 8 אלכס פבזנר הוא החל את לימודיו אצל הנתבעת במרץ 1996 (והגיע ללימודים, בחינות והשלמת הלימודים, במשך 97 ימים). הוא שילם שכר לימוד לנתבעת בסכום כולל של 30,300 ש"ח. ערב לימודיו הוא השתכר 150 ש"ח בממוצע ליום. הוצאות הנסיעה שלו בגין יום לימודים אחד הסתכם ב- 12 ש"ח. התובע 8 השתכר 19 ש"ח לשעת עבודה בממוצע. הוא ביצע 1,145 שעות התמחות, שהן, כ- 50 משמרות (על פי גירסת התובע 8) הוצאות הנסיעה להתמחות בגין משמרת אחת הסתכמו ב- 20 ש"ח. הפיצוי שהוא זכאי לו מסתכם כדלקמן: (1) השבת שכר לימוד 30,300 ש"ח (2) הוצאות נסיעה ללימודים 1,164 ש"ח (3) עזרי לימוד (צילומים ומכשירי כתיבה) 700 ש"ח (4) אובדן הכנסה בעבר 14,550 ש"ח (5) שכר התמחות 21,755 ש"ח (6) נסיעות להתמחות 1,000 ש"ח סה"כ 69,469 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום 30/01/98 ועד למתן פסק הדין 88,657 ש"ח (7) אובדן הכנסה לעתיד 14,400 ש"ח (8) פיצוי לא ממוני - עוגמת נפש וכו' 10,000 ש"ח סה"כ 113,057 ש"ח לאחר הפחתה בגין אי הקטנת נזק 67,834 ש"ח ט. התובע 9 מרדכי קרמר הוא החל את לימודיו אצל הנתבעת בנובמבר 1995 (והגיע ללימודים, בחינות והשלמת הלימודים, במשך 113 ימים). הוא שילם שכר לימוד לנתבעת בסכום כולל של 29,540 ש"ח. ערב לימודיו הוא השתכר 110 ש"ח בממוצע ליום. הוצאות הנסיעה שלו בגין יום לימודים אחד הסתכם ב- 14 ש"ח. התובע 9 השתכר 14 ש"ח לשעת עבודה בממוצע. הוא ביצע 80 שעות התמחות, שהן, כ- 10 משמרות (8 שעות למשמרת) הוצאות הנסיעה להתמחות בגין משמרת אחת הסתכמו ב- 21.60 ש"ח. הפיצוי שהוא זכאי לו מסתכם כדלקמן: (1) השבת שכר לימוד 29,540 ש"ח (2) הוצאות נסיעה ללימודים 1,582 ש"ח (3) עזרי לימוד (צילומים ומכשירי כתיבה) 700 ש"ח (4) אובדן הכנסה בעבר 12,430 ש"ח (5) שכר התמחות 1,120 ש"ח (6) נסיעות להתמחות 216 ש"ח סה"כ 45,588 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום 30/01/98 ועד למתן פסק הדין 58,174 ש"ח (7) אובדן הכנסה לעתיד 14,400 ש"ח (8) פיצוי לא ממוני - עוגמת נפש וכו' 10,000 ש"ח סה"כ 82,574 ש"ח לאחר הפחתה בגין אי הקטנת נזק 49,544 ש"ח י. התובע 10 שפיק מוסלם הוא החל את לימודיו אצל הנתבעת במרץ 1996 (והגיע ללימודים, בחינות והשלמת הלימודים, במשך 97 ימים). הוא שילם שכר לימוד לנתבעת בסכום כולל של 32,928 ש"ח. ערב לימודיו הוא השתכר 154 ש"ח בממוצע ליום. הוצאות הנסיעה שלו בגין יום לימודים אחד הסתכמו ב- 18.50 ש"ח. הפיצוי שהוא זכאי לו מסתכם כדלקמן: (1) השבת שכר לימוד 32,928 ש"ח (2) הוצאות נסיעה ללימודים 1,795 ש"ח (3) עזרי לימוד (צילומים ומכשירי כתיבה) 700 ש"ח (4) אובדן הכנסה בעבר 14,938 ש"ח סה"כ 50,361 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום 30/01/98 ועד למתן פסק הדין 64,271 ש"ח (5) אובדן הכנסה לעתיד 14,400 ש"ח (6) פיצוי לא ממוני - עוגמת נפש וכו' 10,000 ש"ח סה"כ 88,671 ש"ח לאחר הפחתה בגין אי הקטנת נזק 53,203 ש"ח יא. התובע 11 גיא נדלר הוא החל את לימודיו אצל הנתבעת במרץ 1996 (והגיע ללימודים, בחינות והשלמת הלימודים, במשך 97 ימים). הוא שילם שכר לימוד לנתבעת בסכום כולל של 32,307 ש"ח. ערב לימודיו הוא השתכר 144 ש"ח בממוצע ליום. לא היו לו הוצאות נסיעה ללימודים. התובע 11 השתכר 18 ש"ח לשעת עבודה בממוצע. הוא ביצע 420 שעות התמחות, שהן, כ- 50 משמרות (8 שעות למשמרת) הוצאות הנסיעה להתמחות בגין משמרת אחת הסתכמו ב- 7.80 ש"ח. הפיצוי שהוא זכאי לו מסתכם כדלקמן: (1) השבת שכר לימוד 32,307 ש"ח (2) עזרי לימוד (צילומים ומכשירי כתיבה) 700 ש"ח (3) אובדן הכנסה בעבר 13,968 ש"ח (5) שכר התמחות 7,560 ש"ח (6) נסיעות להתמחות 390 ש"ח סה"כ 54,925 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום 30/01/98 ועד למתן פסק הדין 73,924 ש"ח (7) אובדן הכנסה לעתיד 14,400 ש"ח (8) פיצוי לא ממוני - עוגמת נפש וכו' 10,000 ש"ח סה"כ 98,324 ש"ח לאחר הפחתה בגין אי הקטנת נזק 58,994 ש"ח. 21. לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, מחייב אני את הנתבעים הדדית, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחד מהתובעים את הסכומים שנפסקו לעיל, בצרוף מחצית מאגרת המשפט, הוצאות המשפט וכן 18% מהסכום שנפסק לכל אחד מהתובעים בגין שכר טירחת עו"ד בצרוף מע"מ כחוק ודמי ריבית והצמדה כחוק, ממועד מתן פסק הדין ועד יום התשלום המלא בפועל. השכלה גבוההביטול קורס / החזר שכר לימודשכר לימוד