פסק דין 1. תעשיות חלאבין בע"מ, היא המבקשת, עוסקת בייצור מוצרי טיפוח. בשנת 1982 התקשרה המבקשת עם חברתMicro Balanced Products Corp. , היא המשיבה, בהסכם שלפיו הקנתה המבקשת למשיבה זכויות הפצה בלעדיות, של מוצריה מסדרת "לאבליין", ברחבי ארה"ב. תוקף הסכם זה היה ל- 5 שנים החל מאוקטובר 1982, עם חידוש אוטומטי לתקופה נוספת של 5 שנים, אלא אם כן יודיע מי מהצדדים למשנהו 6 חודשים לפני תום התקופה על אי רצונו בחידוש ההסכם. ההסכם כלל בין היתר התחייבות של המשיבה לכמויות סחורה אשר ייקנו מהמבקשת וישווקו בשוק האמריקאי. לא היתה בהסכם זכות להביא לסיום ההסכם בגין אי עמידה בסעיף הכמויות. 2. המשיבה לא עמדה בכמויות להן התחייבה על פי הסכם 1982. לטענתה כמויות אלו נזנחו ולא היו גורם בשטף ההתקשרות. דעתה של המבקשת לא היתה נוחה מאי העמידה בכמויות, ובשנת 1985 החליטה על ניסוח הסכם חדש. להסכם החדש שתי גרסאות: ההסכם האחד (נ1/), חתום על ידי המבקשת וחתימת המשיבה נעדרת ממנו. הוא אינו נושא תאריך אולם בסעיפים 2 ו5- מופיע תאריך המתייחס למועד תחילתו של ההסכם (31 במרץ 1985), ההסכם מפרט את כמויות המינימום של המוצרים אותם מתחייבת המשיבה לקנות ולשלם עבורן (סעיף 5 להסכם) כן מופיע בהסכם סעיף המקנה למבקשת זכות להביא לסיומו במקרה והמשיבה תפר את ההסכם או חלק הימנו (סעיף 2 להסכם). ההסכם האחר (נ/ 9) חתום על ידי המשיבה אך אינו חתום על ידי המבקשת. הוא נושא את התאריך 26.3.85, ומופיעה בו התייחסות לכמויות אותן מתחייבת המשיבה לרכוש ולשלם בעבורן, אך לא מופיע בו סעיף המאפשר את סיום ההסכם במקרה של הפרת ההסכם או חלק הימנו. ביום 28.3.96 הודיעה המבקשת במכתב למשיבה כי ההסכם שביניהן מבוטל, בהסתמכה על זכות הביטול שבהסכם נ1/ בשל אי העמידה בהתחייבות לכמויות. 3. במשך השנים שבין תחילת התקשרות בין הצדדים ועד ביטול ההסכם על ידי המבקשת המשיכה המשיבה לשמש משווקת מוצרי לאבליין בארה"ב, אין חולקין כי ניסיונות השיווק לא נחלו הצלחה מרובה וכי היה פער לא מבוטל בין כמות המוצרים אותה התחייבה המשיבה לשווק ובין אלו ששווקו על ידה בפועל. המשיבה תיארה בהרחבה את הקשיים שניצבו בדרכה. המשיבה עיכבה תשלום של 55,000 דולר אשר הגיעו למבקשת בגין מוצרים שרכשה המשיבה, זאת בניגוד למועדי התשלום הקבועים בחוזה שביניהן (סעיף 7). בינתיים שילמה המשיבה את חובה למבקשת. המשיבה הגישה בארה"ב תביעה בה דרשה פיצוי בסך 18,000,000 דולר בגין הפרת זכות הבלעדיות שלה, על ידי הפצת מוצרי המבקשת באמצעות אחרים. בעתירה זו המבקשת עותרת להצהרה כי ההסכם בוטל על ידה כדין, וכי החוזה אינו מחייב את המבקשת. 4. המבקשת סומכת את בקשתה להצהיר על בטלות החוזה על העילות הבאות: הפרת תנאי הסכם נ1/ עקב אי עמידה בהתחייבות לכמויות ועיכוב הכספים. המבקשת הוסיפה כי זו הפרה יסודית המהווה עילת ביטול גם על פי דיני החוזים הכללים. יתרה מזאת מציינת המבקשת כי העובדה שהמשיבה הסתמכה על הסכם נ1/ במסגרת תביעתה בארה"ב, בה תבעה את המבקשת בשל הפרת בלעדיות, מונעת ממנה לטעון נגד תקפו של ההסכם. המשיבה ביקשה את בית המשפט לקבוע כי ההסכם התקף הוא נוסח נ9/. ההסכם המחייב לשיטתה של המבקשת הוא הסכם נ1/. ההסכם נ9/ לא היה מקובל על המבקשת. לכן דאגה המבקשת לניסוח הסכם חדש אשר נשלח למשיבה כשהוא חתום על ידי המבקשת. ההסכם אשר המבקשת טוענת להיותו ההסכם המחייב (נ1/), שונה מההסכם מ82 ומהגרסה השניה של הסכם 85 בעניין אחד עיקרי והוא זכות הביטול. 5. מוסכם על בעלי הדין כי ב1985- נוהל משא ומתן לחתימת הסכם חדש. כאמור טוענת המבקשת כי אותו מו"מ הניב את ההסכם נ1/, בעוד שלטענת המשיבה ההסכם שנחתם ב1985- הוא נ9/. ראובן גרשוני מנכ"ל המשיבה גרס כי קיבל את נ9/ לאחר נ1/. לטענת המשיבה היא לא הסכימה לחתום על הנוסח נ1/ כי לא היה מקובל עליה שלמבקשת תהיה זכות לביטול ההסכם, כאמור בסעיף 2 לנ1/. 6. ההכרעה באשר לנוסח ההסכם המחייב נעוצה בעיקרו של דבר בשאלה איזה משני ההסכמים קדם. לגרסת המשיבה, נ1/ היה הנוסח הראשון שהוצע לה על ידי המבקשת ולא היה מקובל עליה. לטענת המשיבה, על פי דרישתה הושמטה ההוראה היחידה שמצויה בנ1/ ואינה קיימת בנ9/. גרסתה של המשיבה מעוררת כמה תמיהות. מדובר בשתי חברות שהאחת מושבה בארץ והשניה בארצות הברית. ניתן היה לצפות שהמשיבה תציג התכתבות שתשקף את התנגדותה להוראה שהייתה בנ1/ ואשר לטענתה דרשה את השמטתה. לנ1/ נספח מכתב של המבקשת למשיבות שבו נאמר כי נשלחים למשיבה שלושה עותקים, על מנת שתחתום ותחזיר שניים מהם. נ1/ היה מצוי בידי המשיבה והוגש על ידי בא כחה. לשם מה שמרה המשיבה עותק של נ1/, החתום על ידי המבקשת, ללא כל הערה או ציון על גבי נ1/ כי מסמך זה אינו מקובל על המשיבה, וכי נ9/ בא תחתיו. המשיבה היא שראתה בנ1/ את הנוסח המחייב במערכת היחסים שבין המשיבה למבקשת. בהליך המתקיים בין בעלי הדין בארצות הברית הסתמכה המשיבה מס' 1 על נ1/ (גרשוני בע' 54 לפרוטוקול). הסתמכותה של המשיבה על מסמך זה מהווה אישור על כך שבעיניה הוא המחייב. אמת שאין בפני ראייה שתסביר כיצד נולד הנוסח נ9/. ומה היחס שבין נ9/ לנ1/. אולם הסתמכותה של המשיבה נ1/ בהליך שבארצות הברית מייתרת את העיסוק בנ9/. 7. המשיבה אינה חולקת על כך שלא עמדה בהתחייבותה לשיווק כמות מזערית. עם זאת ניסתה המשיבה לתרץ את אי קיום התחייבותה. כך נטען על ידי המשיבה כי המבקשת עמדה על שיווק המוצר באריזה מקורית של המבקשת ולא הסכימה לשווק בארצות הברית חומר גלמי. אין צורך לבדוק את נכונות הטענה. המשיבה אינה טוענת כי המבקשת הסכימה בשלב כלשהו כי המוצר ישווק שלא באריזתו המקורית. המשיבה אינה יכולה לבסס הפרתה על כך שהמבקשת לא הייתה מוכנה לשנות את תנאי ההתקשרות, ולהסכים לשיווק המוצרים שלא באריזה המקורית. 8. עוד טוענת המשיבה, כי המבקשת הפרה את התנאי בדבר בלעדיותה של המשיבה. איני סבור שראוי כי אכריע בסוגיה זו שבגינה הגישה המשיבה בארצות הברית תביעה נגד המבקשת. די שייאמר כי המשיבה לא טענה כי אותה הפרה על ידי המבקשת היא שגרמה לאי עמידתה של המשיבה בהתחייבות לשיווק הכמות שלה התחייבה. טענתה של המשיבה היתה כי אפילו הפרה את התחייבותה למבקשת, הרי כנגד זאת עומדת הפרת ההתחייבות של המבקשת לבלעדיות. המשיבה לא הצביעה בטיעוניה מכח מה העלתה טיעון זה. על כל שנאמר יש להוסיף כי שעה שהמבקשת ביטלה את החוזה, לא עמדה המשיבה בהתחייבויותיה הכספיות כלפי המבקשת, וכי רק בשלב מאוחר יותר פרעה את חובה. 9. לאור כל האמור, הנני נעתר לתובענה ומצהיר כי הודעת הביטול שנשלחה על ידי המבקשת ביום 28.3.96 נשלחה כדין וכי מבוטל ההסכם שבין המבקשת למשיבה. בהמרצת הפתיחה התבקש כסעד נוסף כי בית המשפט יקבע כי הסמכות הבלעדית לדון בכל עניין הנובע מהחוזה שבין הצדדים מוקנית לבית המשפט בתל-אביב. המבקשת לא טענה לענינו של סעד זה בסיכומיה. לכן יש לראותה כמי שזנחה עתירה זו. הנני מחייב את המשיבה לשלם למבקשת את הוצאות הליכים אלה וכן שכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000.- ש"ח בתוספת מע"מ. חוזההפצה